"הנעדר": אובססיבי, בודד ותמהוני ברחובות צרפת

גיבור "הנעדר", מיני סדרה מבית היוצר של ה-BBC הוא טוני יוז, בריטי בשנות ה־40 לחייו שבנו אוליבר נעלם בשנת 2006 במהלך חופשה בעיירה הצרפתית שאלון דה בואה. טוני עזב את ידו לרגע בפאב הומה אדם שהקרין משחק של נבחרת צרפת במונדיאל, ומאז נעלמו עקבותיו. המשטרה המקומית חקרה את המקרה והגיעה למבוי סתום, מה שמתגלה כבר בפרק הראשון מאחר שעלילת הסדרה קופצת בין 2006 ל־2014, עת שטוני חוזר לבדו לשאלון כדי לחפש את אוליבר.

טוני של ימינו הוא אדם אובססיבי, בודד, שתיין ותמהוני. הוא מסתובב ברחובות שאלון ומציק לעוברים ושבים עם תמונה שבה נראה הצעיף שלבש אוליבר ביום היעלמותו על ילד אחר, והם בורחים ממנו כמו מהומלס. וזה לא שטוני של 2006 התנהג כמו בוגר בית הספר לנימוסים והליכות של חנה בבלי, כי ברגע שאוליבר נעלם הוא הפך להיסטרי, עצבני, פרנואיד וחשד במשטרת שאלון שאינה עושה מספיק כדי לאתר את הילד. ב־2006 הוא הפנה את רוב רגשותיו השליליים כלפי ג'וליאן בפטיסט, מנהל צוות החקירה המקומי, ואילו ב־2014 בפטיסט הוא חברו היחיד של טוני מקרב תושבי העיירה, הנוטרים טינה למשפחת יוז מאחר שפרשת ההיעלמות הייתה כאפה רצינית ליחסי הציבור של שאלון.

העוקץ הדרמטי של הסדר הוא לכאורה הידרדרותו הנפשית של טוני, שמאז היעלמותו של אוליבר הפך גבר מת מהלך ועצבני, התגרש מאשתו והתקשה לתקשר עם העולם. זהו אכן תהליך מעניין וג'יימס נסבית', המגלם את טוני (שילוב מדהים בין מתִי, המורה לספורט ב"עניין של זמן" וד"ר האוס), מיטיב לשחק אותו, אבל הדבר המעניין יותר בסדרה הוא הטייק שלה על אופן ההצגה של צרפתים ועל הזהות הלאומית באירופה של ימינו.

הייצוגים של צרפתים בקולנוע ובטלוויזיה בארצות הברית ובבריטניה הפכו הרי לקלישאה. הם תמיד אנינים, יהירים, משוחררים מינית ומדברים צרפתית בלבד. הסירוב לדבר אנגלית היא תכונה מכוננת של דמות הצרפתי, שעלילת כמה סרטים הוליוודיים מבוססת עליה (למשל "פרנטיק" של רומן פולנסקי, שם הריסון פורד מתעורר לסיוט כשהוא מגלה שאשתו נחטפה מחדר המלון בפריז ואף אחד בעיר לא מבין אותו).

"הנעדר" מבקשת לקבוע חוקים חדשים בגזרה הזו ובוחרת שכל אנשי שאלון ישלטו באנגלית ללא רבב ועם מבטא קל בלבד. לכאורה, זה אמור להמס את האנטגוניזם המובנה שיש לדוברי האנגלית כלפי דמות הצרפתי הקלאסי, אלא שפה מגיע הטוויסט: הצרפתים בסדרה הם חבורת חארות. שאלון מתוארת כמקום חסר אמפתיה, קר לזרים ומפחיד. סצנת ההיעלמות של אוליבר ממחישה את זה, שכן הצפייה במשחק כדורגל בפאב – הנחשבת באנגליה לטקס לאומי של קהילתיות וחום – מוצגת שם כפולחן גברי מאיים שכולל נהמות, דחיפות וחטיפה של ילד קטן ואבוד.

מי שאמור לספק לבני הזוג יוז תחושת בית וביטחון בתוך כל הכאוס הזה הוא ג'ייסון פלמינג, בלש בריטי המתלווה לחקירה הצרפתית. אלא שבקפיצה העלילתית הראשונה ל־2014 אנחנו מגלים שלימים פלמינג התחתן עם אמילי יוז ואף מנסה למנוע ממנה להצטרף לטוני בחיפושיו המחודשים. על כך נאמר: לך תסמוך על המדינה, כשאפילו נציג השגרירות מזיין את אשתך.

השורה התחתונה: הסדרה הבריטית הטובה ביותר מאז "מראה שחורה"