Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לאם ולתינוק: הספסל ההיסטרי לעידוד ההנקה במקומות ציבוריים
הרצון להקל על אימהות מניקות הביא ללידתו של הספסל HEER, שמאפשר לכל אחת להניק מבלי להתנתק מהמרחב ומבלי נעיצת מבטים מעצבנים. זאת ועוד: הוא נראה פשוט היסטרי
הרעיון של להניק בפומבי לא יוצא דופן, למרות שהנושא, משום מה, עדיין מעורר מחלוקות ושיחות ערות. בין אם את בוחרת להניק במרחב הציבורי או בפרטיות בבית, העובדה היא שמעטים המקומות המאובזרים בהתאם לצורך הזה, ורבות הדעות המתקרצצות שמאוד חשוב להן להביע מורת רוח ברשת חברתית כלשהי.
הרצון לגרום לנשים להניק בכל דרך ומקום שיבחרו וליצור להן יותר אפשרויות, הוביל את איבנה פרייס, מנהלת האסטרטגיה של חברת המיתוג והעיצוב 52hours, יחד עם המנהל הקריאייטיבי פיליפ ווסיק והמעצב ניקולה קמזביק, ליצור את הספסל האגרונומי הראשון שיאפשר לאמהות להניק בציבור בצורה הכי נוחה בעולם וזכה לשם HEER.
הספסל מעוצב כך שיותאם לשדות תעופה, מרכזי קניות, פארקים והכי חשוב – עוצב כמרחב בטוח בו כל התינוקות יכולים להיות רעבים וכל האימהות יכולות להניק ברגע, מבלי להרגיש שמבטים ננעצים בהן.
בנוסף לכך, ה-HEER מסתובב ומתנועע כך שאמהות יוכלו לבחור את התנוחה הנוחה להן ביותר שגם תתאים לתינוק, ומציע פרטיות במידה רבה. לצד זאת, ה-HEER לא סוגר לגמרי את האם המניקה ומאפשר לה להישאר נוכחת במרחב, וגם מגיע כולל ספסל נוסף שמאפשר לאנשים אחרים להשתמש בו גם, בין שהם קשורים למניקה ובין שלא.
יש שחושבים שהספסל מתרגם סטיגמה קיימת בנוגע לצורך של אמהות להתחבא בכדי להניק את תינוקן, אך המעצבים מבטיחים שאין זה המקרה בהחלטה העיצובית שלהם. מטרת הוורסטיליות של הספסל היא לאפשר לכל אם – כל אחת ודעותיה בנוגע להנקה ולמידת הפרטיות שהיא רוצה – להניק בשלווה. במידה ותיהתם מה פשר השם – הוא עונה על השאלה "איפה אפשר להניק?" – כאן. לנו לא נותר אלא לחכות לראות את הספסל המדהים הזה בכל פינת רחוב, קניון, משרד ומרחבים ציבוריים באשר הם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תחת השם המתבקש "מחאת הציצי" יתקיים ביום שישי (17.7) אחר הצהריים אירוע הנקה המוני בשדרות רוטשילד. את האירוע יזמו ויטי ברצ'יק וכרמית רוקח כאקט ספונטני. ויטי (35), אימא לאמיתי בן החודשיים, הבינה שלא מספיק נוח לה להיניק בציבור והיא צריכה חברות תומכות מסביבה. בדף האירוע כתבה ברצ'יק: "אני צריכה אתכן! אני כבר חודשיים בבית ולא יוצאת מחשש להיניק בציבור. ולא, לא בא לי לשים חיתול עליו ועליי. וככה עלה לי הרעיון שכל אחת צריכה שבט נשי חזק, מעודד ותומך. שבט שהופך את ההנקה לאקט נשי, אימהי מקובל, ולא כפי שראינו בכמה פרשות – למוקצה ומסולק. אז אתן מוזמנות למפגש הנקה המוני בשדרות רוטשילד שיעביר מסר ברור: הנקה בציבור היא לגיטימית ואף חיובית".
האירוע מתוכנן להיות קליל וכיפי, אבל לברצ'יק יש אג'נדה: "אני שומעת על נשים שהיניקו בקניון או במקום ציבורי ומישהו העיר להן שזה לא לעניין. זאת חברה שרואה פורנו, שהולכת לזונות, אבל כשזה מגיע לציצי שמאכיל את התינוק שלי, הדבר הכי טבעי בעולם, יש הרמת גבה. אני חושבת שזה לא במקום".
ברצ'יק לא נתקלה בעצמה בתגובות שליליות, בעיקר כי עד עתה התאמצה להימנע מהנקה במקומות ציבוריים. אחת הטענות הרווחות שהיא שומעת היא שאין באמת בעיה להיניק בבתי קפה תל אביביים, ועל כך היא משיבה: "בתל אביב יש יותר פתיחות לנושא, התפקיד שלנו בתור תל אביבים הוא להיות מובילי הדעה בנושא הזה. אבל אם תצאי רגע ממרכז תל אביב, לשכונת שפירא או ליד אליהו, תפגשי הרבה אימהות שיקבלו הערות. חלקן יתבקשו להתכסות ולהסתתר, וזה דבר שמפריע לתינוקות. אני לא רוצה להרגיש לא בנוח ושאני מפריעה לאנשים כשאני עושה משהו נורמלי". למרות מלאי הסיפורים על נשים שזכו להערות לא נעימות ואף מעליבות, אפילו כשהשתמשו בחדרי הנקה ייעודיים, ברצ'יק מספרת שקיימות גם יוזמות חיוביות: ברמת השרון יש בתי קפה שמכריזים על עצמם כ־Breastfeeding Friendly כדי לתת ללקוחות להרגיש נוח כשהן מיניקות.
מחאת הציצי, שדרות רוטשילד, מול כיכר הבימה, שישי החל מ־16:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
זה שהאירוע בצהריים לא אומר שרוצים בו ילדים. אם לא מופיעות בפירוש המילים: מתנפחים/ יצירה/ הפעלות או סתם "ילדים מוזמנים" – הם לא מוזמנים, אפילו שהם הילדים הקולים שלך שכבר יודעים להבדיל בין יובל בנאי ליובל המבולבל.
[tmwdfpad]
לא תתבלבל
מתי מותר להסתובב בעיר עם תרמיל החתלה המעוצב כתרמיל מגניב על הגב? ובכן, אף פעם.
לא תבקש
יש דברים שלגיטימי לבקש מהורה אחר. זה קורה לכולם (אם כי לך הרבה יותר משום מה) – נתקעתם בעבודה וצריך ש"אימא או אבא של x" יגרפו את האוצר מהגן. אפשר לבקש מהם שלא ישכחו את המעיל הצהוב ו… זהו, בגדול. לא להיות ספציפיים באוכל, לא להטיל וטו על טלוויזיה ולא לאסוף אותו מאוחר. על לא דבר.
לא תגעיל
עם המעבר לאכילת מוצקים, הקקי, איך לומר, קופץ שלב והופך לעיסה ניחוחית של מבוגרים. אחרי שהתפעלתם בקולי קולות ("מי גאון?"), סורו לפינת ההחתלה הקרובה ואל תחשבו אפילו לחתל על הספסל. מקומות שילדים יכולים להשתין בהם: כל מקום שגם כלב היה משתין בו.
לא תתחרש
משום מה האקוסטיקה בג'ימבורי תמיד פוגענית. אין סיכוי ללכת למקדשי הספוג הרך, המתקנים המתנפחים ובריכות הכדורים, ולא לחטוף כאב ראש של החיים. האפשרות היחידה להינצל היא לבוא כשאין הרבה קהל (בשישי בצהריים) או להצטייד באטמי אוזניים. בקיץ, כשריחות הצ'יז מתפשטים, כדאי להצטייד גם באטב לאף.
לא תלך
עד 20:00 פעוטות הם אורחים לגיטימיים במסעדות. מהשעה הזאת ואילך, אתם מסתכנים בלהפוך למה ש־90 אחוזים מהעולם, כולל אתכם כשהייתם נטולי ילדים, מתעבים: המשפחה הבלתי נסבלת שמפריעה לכולם ליהנות.
לא תציף
50 תמונות מטיול הכלניות שלכם או של הילדה בתפקיד אימא של שבת – לקבוצה המשפחתית בלבד. שאלות על קקי בצבעים משונים, תרופות להורדת חום ואוכל מרוסק – במאמאזון. לקרוא לילד "הנסיך שלי" – בשום מקום.
לא תתביישי
הנקה בציבור היא לגיטימית בכל מקום וזמן, בכיסוי סביר. מי שזה לא נעים לו מוזמן להסתכל בשלטי חוצות של דוגמניות חצי עירומות או לעצום עיניים או למצוא קיר עם מסמר בולט ולדפוק עליו את הראש. מה שנוח יותר.
לא תתקשרו
עם ילד זר בגן השעשועים לא "ילד, אנחנו היינו קודם בתור לנדנדה" ולא "ילד, אל תמרח נוטלה על המגלצ'ה". בשביל זה יש לו הורים. הסיטו את תשומת לבם מהאייפון ופתרו את הסקנדל כמו שני מבוגרים ששונאים את החיים שלהם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הנה מילה חדשה שנכנסה אל חיי מאז שנולד בני הבכור: ״טבעי״. אף פעם לא חשבתי שאתעסק בדיכוטומיות מסוג זה: מה טבעי, מה מלאכותי ומה שמשתמע מכך. אבל אתה לומד דברים חדשים כל הזמן. למשל, לידה ״טבעית״. מה לי ולזה? לא הרבה, ובכל זאת מצאתי את עצמי מתעסק בנושא. התעניינתי. קראתי בגוגל. הבנתי שיש אסכולה שטוענת שנשים במאה ה־21 צריכות ללדת כאילו שהן איכרות בפולין במאה ה־12. למה? כדי להתחבר לעצמן, לחוויה, לווטאבר. ביקשתי מבת הזוג שלי שלא תלד כמו צאן לטבח. בבית החולים, אחרי כך וכך שעות של צירים, היא זעקה בשמו של האפידורל כאילו מדובר בלהקת בנות והיא מעריצה שרופה בת 10. הייתי גאה בה. כשהזריקו לה את חומר ההרדמה, היא נרגעה, ובמו עיניי ראיתי מה מפריד בינינו לבין בעלי החיים: כשכואב לנו, אנחנו לא מייללים אל הירח. אנחנו פונים לעזרתו של המדע.
מי שצופה בסדרה המעולה ״The Knick״ – על רופא מכור לקוקאין בבית חולים בניו יורק בתחילת המאה ה־20 – בוודאי כבר הבין את העיקרון: כאב, דם ומוות זה הכי 1900. האנושות צועדת לקראת עתיד מזהיר: רובוטים ננו טכנולוגיים ישוטטו ברחבי הוורידים והעורקים ויתקנו את הגוף המקולקל; איברים בשר ודם יוחלפו באיברים עשויים פלסטיק וטיטניום; תודעות אנושיות יועברו לתוך מחשבי על; טרנס הומוניזם; חיי נצח. איפה, לעזאזל, בחזון הזה, נכנסת המילה ״טבעי״? הטבע מת. אנחנו דבוקים לאייפון 24 שעות ביממה. מייצרים לעצמנו אישיות מקבילה באינטרנט. מעבירים את כל הידע שאי פעם היה לנו לתוך ענן של יחידות מידע ממוחשבות. האורגניזם האנושי משתנה עד ללא הכר. עוד 500 שנה יצחקו עלינו שאי פעם צעדו על פני האדמה יצורים תבוניים שעשו קקי ופיפי כאילו הם בהמות אוכלות עשב. לעזאזל, עוד מעט מכוניות יוכלו לנהוג את עצמן ללא מגע יד אדם. אבל בכל הנוגע לילוּדה המילה הקדושה הזאת, ״טבעי״, עדיין מטילה את אימתה ואת קדושתה.
ואז כמובן מסבירים לך שאישה חייבת להיניק. כי זה ״טבעי״ ומה ש״טבעי״ גם בריא (גם אבולה זה ״טבעי״). אני גבר. אני לא אומר לנשים מה לעשות. אני משקיף מהצד. אבל השיח סביב הציצי הוא שיח מטורף וקיצוני. זה בוודאי לא מפתיע. עבור הטרוריסטים שמקדשים את ההנקה, שהם יוצאי חלציה של תנועת הניו אייג׳, ההנקה היא האופציה היחידה. אם את בוחרת באופציה אחרת את אישה חלשה ואגואיסטית שלא מחוברת לעצמה ולאינסטיקטים החייתיים שלה. לנו הסבירו באיזשהו רגע שלתינוקות שיונקים יש איי קיו גבוה יותר מאשר לתינוקות שניזונים ממטרנה. מיד שלפתי רשימה של לפחות עשרה מטומטמים גמורים שינקו עד גיל שנה וחצי. אין שום הוכחה מדעית לכך שאנשים מבוגרים שניזונו מחלב אם בריאים יותר, מוצלחים יותר, חכמים יותר או חרמנים יותר. אבל את המצדדים בהנקה אי אפשר לשכנע באמצעות עובדות. הן טבעיות, עילאיות ומתנשאות.
לא הייתי מודע בכלל לקיומו של שיח ההנקה עד שלא הפכתי לאבא: אילו לחצים נפשיים וממסדיים מופעלים על הגוף הנשי, כאילו שהוא כלל אינו אוטונומי, כמה צקצוקים, כמה בלבולי מוח, כמה תיאוריות מופרכות, פורומים באינטרנט, רגשות אשמה נוראים, נקיפות מצפון, אלימות כבושה. והכל בשם הטבע. הו, הטבע. אגב, אני הייתי מוכן שזרוע מכנית תכניס את בת הזוג שלי להריון, שהוולד יעביר את תשעת החודשים שלו בתוך אינקובטור עשוי זכוכית, ואנחנו נבוא לבקר אותו פעם בשבוע וננופף לו לשלום מהעבר השני, שהוא יישלף החוצה באמצעות אחות רובוטית, שנגדל אותו באמצעות אפליקציה שנוריד באייטיונז ושנאכיל אותו באמצעות אוכל של אסטרונאוטים שמגיע בקפסולות. אני סומך על הטכנולוגיה יותר מאשר על הגוף האנושי, השברירי והבוגדני. תחשבו איזה דבר מדהים – אוכל שמגיע באבקה, נארז בבית חרושת ומזין את החיים. מי היה מאמין? זה הכי מדע בדיוני. במקום לחגוג את ההישגים האנושיים, יש אנשים שתקועים בתוך תובנות ששייכות להיסטוריה. זו לא פרימיטיביות, זה ניסיון לכפות על הזולת אידיאולוגיה שהיא זרה לכאן ולעכשיו – אנחנו עושים ככל יכולתנו כדי להתרחק מהקיום הקמאי שלנו, כדי להפסיק להיות יונקים פשוטים. להתגבר על עצמנו. להתרומם למדרגה של על אדם ולהשתחרר מהתלות בגוף. התינוק מזכיר את הגוף בתצורה הכי בסיסית שלו – מה שהוא עושה זה לחרבן, לפלוט ולתקוע גרעפסים. כל המהות הכי נמוכה של הקיום האנושי מתגלמת מול עיניך. זה מנוגד לגמרי לכיוון שאליו הולכת האנושות. אני נעלב בשבילו שהוא כזה. תינוקות זה לואו טק. מי שסוגד להנקה בעצם משווה את עצמו לתינוק. כאילו מערכת יחסים בין האם לבין הילד שלה יכולה להיות מבוססת רק על שאיבת חלב ומגע פיזי של עור בעור. אני מיניקה, אתה יונק, וזה הדבר הכי חשוב בעולם כרגע. התינוקות מתוחכמים מזה. הם חברות סטארט־אפ קטנות שרק רוצות לגדול. לא אכפת להם מה דוחפים להם כל עוד זה מקדם אותם. את הבן שלי אני מתכוון להאכיל באמצעות בטריות אצבע ושבבים אלקטרוניים. כשיגדל אני רוצה שהוא יהיה סייבורג עם תודעה של פעיל שמאל קיצוני. שחסידי ההנקה יישארו עם האובססיות, ושכל אחד יעשה מה שהוא רוצה עם הגוף שלו. אני איש העתיד.
בעתיד אין ציצים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
