הרבה שטויות מסתובבות באינטרנט. הרבה מהם מסתובבות בזכות אילון מאסק, שמחזיק בהרבה תארים (לא כולם מחמיאים), אבל בהקשר הזה בעיקר מתפקד כבעלים של רשת X, שהיא כמו טוויטר רק עם פי מיליון יותר דיסאינפורמציה. ולא מעט ממנה נמצא שם בעידודו הישיר של מאסק. כעת אחת מהשטויות שהוא מפיץ זכתה לתגובה ראויה, ששמה דברים על דיוקם. אז לא, למרות מה שאילון מאסק הדהד, "התבגרות" של נטפליקס היא לא סדרה גזענית נגד לבנים.

>>מגפת הטריילרים המזויפים מתפשטת ביוטיוב, וזה רק הולך להיות גרוע יותר

ראשיתו של הסיפור בפוסט X של משתמש מעדות MAGA של טראמפ, שטען כי להיט הנטפליקס הענק "מבוססת על המקרה של הדקירה בסאות'פורט", ושהם "החליפו את הגזע של הרוצח האמיתי מגבר שחור/מהגר לילד לבן". הפוסט, שמסתיים עם הקביעה שמדובר ב"פרופוגנדה אנטי לבנה", זכה לקפיצה נחמדה בתפוצה לאחר שבעלי הרשת מאסק הגיב לו "וואו" – ובמקרה של האדם שקופץ בכל פיד, מדובר בהפצת קונספירציה בהיקף רחב. רק שמדובר בשטויות מארץ השטויות.

בסוף השבוע האחרון התארח בפודקאסט "The News Agents" התסריטאי שמאחורי "התבגרות", ג'ייק ת'ורן, שם נשאל על השמועה שמחרחרת מלחמה בין גזעית. "הם טענו שסטיבן ואני ביססנו את זה על סיפור אמיתי, ואמרו שהחלפנו את הגזע שלו – וזה לא יכול להיות יותר רחוק מהאמת", אמר יוצר הסדרה בפודקאסט. "סיפרתי בימי הרבה סיפורים מהחיים האמיתיים, אני יודע את הנזק שעשוי להגיע כשלוקחים אלמנטים מסיפור אמיתי ושמים אותם על המסך. אין שום חלק ב[התבגרות] שמבוסס על סיפור אמיתי. אפילו לא חלק אחד".

"זה אבסורד להגיד את שרק ילדים שחורים עושים פשעים כאלו", המשיך ת'ורן כשנשאל על עצם הקונספירציה. "זה אבסורד. זה לא נכון. וההיסטוריה מראה הרבה מקרים של ילדים מכל מיני גזעים שביצעו את הפשעים האלו. אנחנו לא מביעים שום נקודה על גזע עם זה. אנחנו מביעים נקודה על גבריות. אנחנו מנסים להיכנס לתוך בעיה. אנחנו לא אומרים שזה מסיבה כזו או אחרת, אנחנו אומרים שזה עוסק בבנים".

בתווך, דיווח מעט יותר משמח מגלה לנו שהסדרה הונגשה לכל התיכונים ברחבי אנגליה, כחומר עזר ללימוד וגישה לפתוח שיחה עם התלמידים. היוזמה המבורכת הזו מגיעה בעידודו של ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, שאמר ש"בתור אבא, לצפות בתוכנית הזו עם בני נוער, הבן והבת שלי, אני יכול להגיד שזה הדהד בבית. זו יוזמה חשובה לעודד כמה שיותר תלמידים לצפות בתוכנית". כמה חבל שלא היתה סדרה כזו כשמאסק גדל, והוא היה מבין יותר את הגבריות הרעילה שלו. היה נחסך לנו הרבה כאב ראש.

• המסך
• חדשות טלוויזיה
• התבגרות
• נטפליקס
• אילון מאסק

את הבאזז כולכם בטח יכולתם להרגיש. הסדרה שכולם דיברו עליה בשבועיים האחרונים היא ללא ספק "התבגרות" של נטפליקס, ללא שום ספק. ולהזכירכם, אלו שבועיים בהם התרחש גם סיום העונה המופתי של "ניתוק". אבל מה לעשות – עם כל הכבוד לדרמה של אאוטי מארק, הצופים נהרו לשירות הסטרימינג האדמדם כדי לצפות בארבעת השוטים הרצופים והסיפור הנוראי האחד. ואמנם לא צריך להיות אלגוריתם כדי לנחש שסדרה איכותית כזו תהיה הצלחה גדולה, אבל אפילו בנטפליקס עצמם הופתעו מעד כמה היא הצליחה. ברמת שבירת שיאים.

>>מה חדש בדיסני+: 8 סדרות חדשות וסרטים שבטח תרצו לראות באפריל

11 יום אחרי שעלתה לשירות הסטרימינג, רשימת מספרי הצופים של נטפליקס חשפה את הנתונים המדהימים: 44 מיליון צפיות נוספו לסדרה במהלך השבוע האחרון, שיחד עם השבוע הקודם מגיעים ל-66.3 מיליון צפיות – מה שהופך אותה מיידית לסדרה המוגבלת שצברה הכי הרבה צפיות נטפליקס בשבועיים אי פעם. אם זה לא נשמע לכם מרשים, קחו דוגמה לכמה סדרות שהיא ניצחה – "גמביט המלכה", "אייל קטן" ובערך כל דוקו שאתם יכולים להיזכר בו. כן, כולל טייגר קינג. המספרים האלו גם הופכים אותה, בהתאמה, ליצירה הבריטית הכי נצפית בתולדות נטפליקס. אמנם לא סדרה שיותר מדי מחמיאה לבריטים, אבל זה בהחלט הישג ייצוא לא מבוטל.

אבל זה לא ההישג היחיד שיצירתם של פיליפ בראנטיני וסטיבן גרהאם הצליחה לצבור במעט הזמן שהיא באוויר, שכן היא גם עשתה היסטוריה בבריטניה מולדתה. לפי מגזין דדליין, חברת מדידת הרייטינג הבריטית Barb קבעה כי בשבוע בו יצאה, 6.5 מיליון בריטים צפו בפרק הראשון של "התבגרות", ו-6 מיליון מהם המשיכו גם לפרק השני. הנתונים האלו הפכו אותה, לראשונה בהיסטוריה, לסדרת סטרימינג שעומדת במקום הראשון בטבלאות הרייטינג של אנגליה. במקום השלישי, אם תהיתם, הגיע העונה ה-19 של "המתמחה, בריטניה", אז לא נשמע שהיתה פה מי יודע מה תחרות. כך או כך, נראה שזו רק תחילת מסע התהילה של "התבגרות", כי מעבר לפינה גם עונת הפרסים מחכה לה. רק נקווה שהאלגוריתם לא יבין את זה בתור 'בני האדם מחפשים סדרות עם שוט אחד'. הדבר האחרון שרצינו זה תעלומת רצח בשוט אחד. רגע, בעצם זה לא נשמע רע.

• המסך
• נטפליקס
• התבגרות
• אנגליה
• סדרה בריטית

איך מתייחסים למוות של מישהו שלא היה קרוב אלייך? שאפילו לא כתב או שר שירים ששינו את חייך? ומצד שני, עצם קיום המוזיקה שאתה כל כך אוהב קרה בזכות העובדה שהוא חי ונכח במקום הנכון ובזמן הנכון. ועכשיו זה כבר לא יקרה יותר. אנדרו ג'ון לאונרד פלטשר זצ"ל, שהודעה על מותו שוחררה על ידי דפש מוד במהלך סוף השבוע, הוא אולי הדמות הכי לא מוזיקלית שהשפיע על עולמי הפרטי (וגם שלכם, אם אתם אוהבים מוזיקה). למה לא מוזיקלית? כי גם יצמידו אקדח לראשי, אצטרך לצלול עמוק לתוך הקרדיטים המודפסים בתקליטי דפש שברשותי כדי להבין בדיוק מה פלטש עשה מבחינה מוזיקלית, וגם זה מטעה מאוד – תפקיד שירה אחד זניח ברקע, שום קרדיט כתיבה.

אבל זה בדיוק העניין – לפעמים, להקה לא צריכה עוד כותב שירים גאון (כן דייב גאהן, הבנו אתה יודע לכתוב שירים, אבל שיש לך את מרטין גור לידך, פשוט תשיר ותהיה מרוצה), או זמר מוחצן (שוב, דייב, הבנו). היא צריכה שחקן נשמה. וזה בדיוק תפקידו של פלטש – הוא היה הדבק שהחזיק את דפש מוד כל השנים האלה, במאבקי האגו האין סופים בין גאהן לגור. יתרה מכך, רוב האומנים לא מעוניינים לעשות הרבה יותר מסקס, סמים ורוקנרול, אבל פלטשר אהב להתעסק בצד ה"משעמם" של הביזנס – קביעת מועדי שחרור אלבומים, תכנון טורים, ענייני מנהלות וכן, גם טיפול בחשבונות (למרות שבפן האישי שלו הוא כשל בגדול והיה זקוק לחילוץ כלכלי מדניאל מילר, הבוס של חברת התקליטים של דפש מוד, מיוט). אז מי בדיוק היה אנדי פלטשר, ולמה עולם המוזיקה האלקטרונית, ובכלל, קיבל את מותו בהפתעה כל כך גדולה?

אנדרו פלטשר נולד בשמיני ליולי 1961 בנוטינגהם, אנגליה, ועבר בגיל שנתיים לבסילון, עיר שהדרך היחידה לתאר אותה זה "קריית אונו". אין הרבה מזל בלגדול בעיר קטנה ומנומנמת, אבל תחשבו לרגע – מי שנולד ב-1961 היה בדיוק בגיל לקבל את האגרוף של הפאנק בתור בחור צעיר, וזה בדיוק מה שקרה כאן – פלטשר הצעיר תופס את הבאס ומדמיין שהוא מנגן עם סוזי והבנשיז, OMD, קרפטוורק והקלאש. חבר מבית ספר בשם וינס קלארק מקים איתו להקה בשם No Romance In China, שהופכת עם ההצטרפות של מרטין גור ל-Composition Of Sound, עד שלבסוף ילד אחר בשם דייב גאהן מצטרף ומציע את השם דפש מוד. השאר היסטוריה.

כשקלארק עוזב אחרי הצלחת האלבום הראשון (Just Can't Get Enough הידוע לשמצה הוא שיר שקלארק כתב, כמו את מרבית שירי האלבום), חברי הלהקה עומדים מול שוקת שבורה – אין להם כותב שירים גאון כמו קלארק. או שאולי דווקא יש להם? אתם יכולים לצטט אותי ולנסות להסתלבט כמה שתרצו, אבל מרגע שמרטין גור התחיל לכתוב שירים, כל המונח הזה של "לכתוב שירים" השתנה – שירי פופ עם הפקה אלקטרונית שעובדים כלהיטים אבל עדיין מעניינים מוזיקלית. אין הרבה אנשים בהיסטוריה ששינו כך את תחום הפופ. גם הצמד ההוא מליברפול, נו, ההם.

הלהקה מצרפת את אלן ויילדר כמנהל מוזיקלי והכל נופל במקום עם רצף היסטרי של סינגלים ואלבומים, שמגיע לשיא עם Violator ב-1990, ושני שירים שגם סבתא שלכם מכירה – Personal Jesus ו-Enjoy the Silence. אחרי שווילדר עוזב ב-1995, הלהקה ממשיכה כטריו, וכאן התפקיד של פלטשר נהיה ברור מאוד: הוא שומר הסטטוס קוו, זה שמאזן את האגו המתנפח של דייב ושומר על הלב של מרטין. למעשה, בלי שאנדי יושיב את השניים לשיחת "יחסנו לאן" ב-2001, סביר להניח שהלהקה לא הייתה קיימת היום.

כי לפעמים מה שלהקה צריכה זה גורם המאזן – זה שמדבר בשקט, אבל כולם מקשיבים לו. כמו ג'ון דיקון מקווין, למשל. פלטש היה בדיוק זה – קול ההיגיון. זה שדאג למספרים בסוף החוזה וראה שהתמונות תמיד יוצאות נכון. גאהן צחק פעם שאם רוצים שפלטש יהיה יותר קריאטיבי על הבמה, צריך לשים לו שם פקס. אבל גם אם היה קצת רציני, הוא ידע עמוק בלב שבלי פלטש לא תהיה לו עבודה. או כמו שפלטש עצמו אמר בנאום התודה על קבלה להיכל התהילה של הרוק – "דייב, אני מניח שעדיין היית גנב מכוניות אם לא הייתי מתקבל ללהקה".

אנדרו פלטשר הוא המודל עליו גדלנו, ילדי האייטיז המוזרים שהיו מוזרים מידי להיות מקובלים. אלה שבמקום גיטרת אוויר, מנגנים קלידי אוויר. התמיר קליסקי של בסילון, ממציא לוק "רואה החשבון שנקלע לסיטואציה". לשאלה "מה הוא עושה שם?" לעולם לא נקבל תשובה אמיתית, אבל זה לא משנה כלום – כשקראתי בטוויטר שפלטש מת, באמצע תקלוט באירוע הייטק מפונפן, כל מה שיכולתי לעשות זה למצוא תירוץ וללכת לבכות בשירותים. ולא רק בגלל המוזיקה, אלא גם בשל התובנה המבעיתה שהוא מת בגיל 60, אני אוטוטו בן 45, ושמעתי את דפש מוד כל חיי.

מעטות הלהקות שהגדירו אותי כאדם, לאורך כל חיי, כמוה. אז כנראה שאני מתחיל להתבגר, ושהאלילים שלי אינם בני אלמוות (חוץ מאיגי פופ, אבל הוא לא אנושי). ההבנה שמישהו שלא גדול ממני בכל כך הרבה שנים פשוט הלך לישון ומת הוא מורכבת, ואין לי דרך להבין או לעכל אותה. אנחנו מצפים מאמנים למות במהלך בינג' קוקאין או התרסקות מטוס, אבל כשאתה רואה החשבון של הלהקה האלקטרונית הכי פופלארית כל הזמנים, זה המוות שאתה מכוון אליו. נוח בשלום, פלטש היקר. עזוב אותנו בדממה ותהנה מהשקט. אותי מעולם לא אכזבת, למרות שלא היית הישו הפרטי שלי.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• דפש מוד
• הספד
• מוות
• התבגרות

• Facebook
• Twitter
• Email

ריצ'רד לינקלייטר עומד נינוח. ביציבה שלו יש רמז לשחקן הבייסבול שהיה בימי הקולג'. "עבודה עם שחקנית ועם צוות היא עבודה של מאמן ראשי", הוא אומר, "למאמן טוב יש תוכנית עבור כל שחקן ושחקן. בדיוק כמו לשחקני קולנוע, יש לשחקנים צרכים מיוחדים. לפעמים יש מישהו שזקוק למוטיבציה ויש מישהו אחר אבל את הבחור ההוא צריך לעזוב בשקט. וההוא, הוא יכול לנצח במשחק, אבל הוא לא יכול לעלות לתיקו". יותר מכל במאי אחר העובד כיום, לינקלייטר רגיל לשחק משחק ארוך. הוא עשה 19 סרטים, כולל הטרילוגיה הרומנטית השאפתנית "לפני הזריחה" (1995), "לפני השקיעה" (2004) ו"לפני חצות" (2013) – שיתוף פעולה (שנעשה אחת לתשע שנים) עם השחקנים אית'ן הוק וג'ולי דלפי; ו"התבגרות" (2014), יצירת המופת הביתית העדינה שלינקלייטר צילם, חתיכה־חתיכה, במשך 12 שנים.

"כולם רוצים את זה!!", הסרט האחרון של לינקלייטר, מתרחש בקמפוס מכללה טקסנית חובבת מסיבות שחולקים ספורטאים היפר תחרותיים עם תלמידי תיאטרון המרוכזים בעצמם. זהו הסרט הראשון שנקרא על שם שיר של להקת הפופ־מטאל ואן היילן ("הראשון והאחרון", צוחק לינקלייטר, אף שהוא התעקש לשמור על שני סימני הקריאה מכותרת השיר המקורי). הוא ספוג במוזיקת הפופ הכי טובה בכל הזמנים: להיטים מקפיצים בני 35 שנה שמבטיחים שהחיוך לא יירד לכם מהפנים לאורך כל הסרט. זה גם הסרט הכי לבבי שלינקלייטר עשה בכל הקריירה שלו.

"הרבה יותר קל לחשוב על הרעיון לעשות סרט במשך 12 שנה מאשר ממש לעשות סרט במשך 12 שנה", אומר לינקלייטר, שעדיין לא התאושש מ"התבגרות". "אם נשים את זה בצד, אני מנסה לעשות את 'כולם רוצים את זה!!' כמעט מאז שהתחילה המאה ה־21. בערך כשהתחלתי לעבוד על 'התבגרות' התחלתי לעבוד גם עליו. זה סרט זיכרונות, מהאישיים ביותר שעשיתי". למרות הפרויקטים השאפתניים והממושכים האלו, לינקלייטר איכשהו נשאר נינוח.

"כולם רוצים את זה!!" שאוב מהתקופה שבה לינקלייטר שיחק בייסבול באוניברסיטת סאם יוסטון סטייט בסוף שנות ה־70. הוא נשר מהלימודים, עבד בשאיבת נפט ואז עבר לאוסטין והחל לעשות קולנוע. זה גם הסרט הראשון של הבמאי שהוא 100 אחוז נוסטלגי. מעריצים אמנם יצביעו על כך שסרטו מ־1993, "טריפ נעורים" ("Dazed & Confused"), שמתרחש בקיץ 1976, הוא בן דוד צעיר של הסרט החדש, אבל לינקלייטר רואה ביניהם הבדל (אף כי הוא מודה ש"כולם רוצים את זה!!" הוא סוג של סרט המשך רוחני). "'טריפ נעורים' היה אנטי נוסטלגי. אי אפשר לראות את הסרט הזה ולרצות לחזור לימי התיכון. זו תקופה מחורבנת. אבל אוניברסיטה? אלו היו זמנים מעולים להיות צעיר. לפני האיידס, לפני רונלד רייגן. מבחינה תרבותית זה היה רגע כיפי. והכל גם היה זול. כיום יש כל כך הרבה לחץ על ילדים. הבת שלי בדיוק סיימה אוניברסיטה. הכל כל כך יקר, יש כל כך הרבה ציפיות, ושוק העבודה מסריח".

הסרט החדש של לינקלייטר רק נראה פשוט. "זו לא קומדיה מהסוג שהאולפנים רוצים", הוא אומר. "בלי כוכבים, בלי עלילה, אנסמבל שחקנים. זה בכלל לא בסגנון שלהם. הם לא יודעים איך להתמודד עם זה. עם סרט שהקסם היחיד שלו הוא הסרט עצמו". הבמאי מודה שהסרט נעשה בזכות רוח גבית מההצלחה האדירה של "התבגרות" וגם בגלל הנכונות שלו לעבוד בתקציב נמוך. אבל במובן מסוים זה מה שלינקלייטר עשה מאז ומעולם: הבריח חוויות אותנטיות לתוך המיינסטרים. "בשנות ה־80 היה הווייב הזה, של סרטים עצמאיים שממש דיברו אליך. זה היה מאוד מיוחד. די רדיקלי. והיית תומך בסרטים האלה, היית הולך אליהם בכוונה, שם אותם בראש הרשימה". כזה הוא ריצ'רד לינקלייטר: איש עם שליחות. התכונה הכי טובה שלו, כמו אצל הספורטאים הגדולים, היא הסבולת.

• לפני חצות
• לפני השקיעה
• טריפ נעורים
• כולם רוצים את זה!!
• ריצ'רד לינקלייטר
• לפני הזריחה
• התבגרות
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בגיל ההתבגרות חלים שינויים מהותיים ודרמטיים במבנה המוח, המצריכים תזונה הולמת שתבטיח תפקודים קוגניטיביים ונפשיים טובים לצד מניעת מחלות והפרעות שונות. שלא כבעבר, כיום חוקרים סבורים כי מוח המתבגר שונה מהמוח של ילד, היות שהוא אינו עובר הבשלה בלבד אלא תהליך של בנייה וארגון מחדש (אפשר לראות שגשוג של תאי עצב והצמחה של שלוחות, יצירת קשרים עצביים חדשים לצד גיזום קשרים ושלוחות עצביות, יצירת שכבת בידוד – מיאלין – סביב שלוחות הנוירונים, ובקיצור – הרבה אקשן!).

נוכל להמשיל את מוח המתבגר לאתר בנייה גדול שבו נבנים מסלולים וצמתים חדשים, נהרסים מסלולים ישנים (בעיקר כאלה שאינם בשימוש), ומסלולים רבים עוברים שדרוג והופכים לכבישים מהירים. השינויים המוחיים הללו, בשילוב הפרשה מוגברת של הורמוני המין, מובילים להתנהגויות ולמצבי רוח המאפיינים את הגיל הסוער הזה. כמו שכל תהליך בנייה דורש חומרי גלם – בייחוד כשהבנייה מואצת – כך גם בגיל ההתבגרות יש חשיבות גדולה לחומרי הגלם המגיעים מהמזון ומשמשים את המוח בהתפתחותו.

שינויים מבניים וביו־כימיים

בגיל ההתבגרות נוצר במוח המיאלין, המורכב ברובו מחומצות שומן ויוצר שכבת בידוד שמאפשרת הולכה עצבית טובה יותר. לכן נוכחות של חומצות שומן חיוניות היא קריטית לייצור שכבת מיאלין איכותית ויעילה. חומצות שומן מסוג אומגה 3 אפשר למצוא בדגים כגון סלמון, מקרל ולברק; או ממקור צמחי כמו זרעי פשתן (או שמן פשתן), פולי סויה ואגוזי מלך.

מרכיב חשוב נוסף בתזונה הוא אבץ, שבין היתר תורם לתהליך יצירתם של נוירונים חדשים וסינפסות ומסייע להעברת מסרים עצביים. לאורך הילדות ובגיל ההתבגרות חלק ניכר מהאבץ מנוצל לבניית העצמות, ולכן חשוב להגביר את צריכתו. מחסור באבץ עלול להוביל לליקויים בלמידה, בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים שונים. אבץ ניתן למצוא בכמות גדולה בבשר ועוף, בגרעיני דלעת (ושמן גרעיני דלעת), בקטניות ובאגוזים.

ברזל (ההוא מההמוגלובין והאנמיה) חיוני אף הוא ליצירת מיאלין, ומחסור בו עלול להוביל לשינויים מבניים במוח. ברזל נמצא בכמויות מכובדות בבקר, בכבד עוף, בקטניות, באצות ובקינואה. נוסף לשינויים המבניים חלים שינויים ביו־כימיים במוח המתבגר. הכוונה היא לשינויים בהפרשת הנוירוטרנסמיטרים – החומרים שמעבירים את המסרים העצביים מנוירון לנוירון. נזכיר שני נוירוטרנסמיטרים בעלי מוניטין: סרוטונין ודופמין. סרוטונין קשור לתחושות של שמחה, סיפוק, הנאה מינית, תיאבון ושובע. בגיל ההתבגרות עלולה להתרחש ירידה בהפרשת סרוטונין, והדבר עשוי להסביר את התנודות במצב הרוח ותופעות כמו עצבות עד כדי דיכאון, חרדה ותגובתיות יתר לגורמי לחץ.

דופמין הוא נוירוטרנסמיטר שאחראי בין היתר על קשב גבוה, ריכוז לאורך זמן, פעילות מוטורית מכוונת מטרה, הנאה וגמול. כאשר הוא מופרש לאזורים מסוימים במוח באופן מוגבר הוא עלול לגרום אי שקט, נטייה לחיפוש ריגושים ונטילת סיכונים ונטייה להתמכרויות. אף כי שינויים אלו הם טבעיים ואינם פתולוגיים ברוב המקרים, חשוב שלא להעצים אותם יתר על המידה. למשל, עודף סוכר ופחמימות פשוטות בתזונה מעודד הפרשת דופמין וכך יוצר הרגשה טובה (גמול) באופן רגעי, אך לאורך זמן הוא עלול לגרום להתמכרות, לאי שקט, לקשיים בקשב וריכוז ולהחמרת אימפולסיביות.

ואיך נדאג לכך שסרוטונין יימצא במוח בכמות מספקת? סרוטונין מיוצר בגוף מחומצת האמינו החיונית טריפטופן, שהגוף יכול לקבלה אך ורק ממזון. נוכחות טריפטופן בדם בשילוב עם הורמון האינסולין מעודדת ייצור סרוטונין במוח. מזונות המכילים טריפטופן בכמות יפה הם בשר ועוף, ביצים, פולי סויה, שיבולת שועל, שומשום וחומוס. מומלץ לצרוך את המזונות הללו עם מעט פחמימות מורכבות שגורמות להפרשת אינסולין, כדי לעודד את ייצור האינסולין (למשל: עוף ואורז מלא, או דייסת שיבולת שועל עם חלב סויה). לחומצת השומן אומגה 3 יש תפקיד חשוב גם כאן: היא מסדירה את התקשורת הבין עצבית בכך שהיא מאפשרת גמישות בדופן התא ומעבר טוב יותר של נוירוטרנסמיטרים.

לא רק הורמונים

נוכל לסכם ולומר שהתקופה הסוערת של גיל ההתבגרות אינה תוצר של הורמונים משתוללים בלבד, אלא גם של שינויים עמוקים ומשמעותיים שעובר המוח בעיצובו מחדש לקראת היותו מוח בוגר. בזמן שבו כל השינויים הללו מתרחשים יש חשיבות גדולה לשמירה על תזונה נכונה שתזין את הגוף ותספק לו את החומרים המתאימים לבנייה נכונה וחזקה שתחזק את מערכת העצבים ותמנע מחלות והפרעות בהווה ובעתיד.

הכותבת היא מורה לאסטרטגיות למידה ונטורופתית, המתמחה בעבודה עם מתבגרים וסטודנטים בעלי לקויות למידה וקשיי קשב וריכוז.

באדיבות עשר פלוס, מגזין אינטרנט להורים למתבגרים eserplus.net

• מצב רוח
• מיאלין
• סרוטונין
• מתבגרים
• מוח
• משפחה
• התבגרות
• הורות
• התנהגות
• עם הילדים
• בריאות