• Facebook
• Twitter
• Email

סיפור הבריאה

בום, טראח, חושך, אור, שמים, ארץ. ויהי.

הגרסה המלאה:בראשית א'

אדם וחוה

שישה ימים לקח לאלוהים להבין שאין מי שיהרוס את העולם שהוא ברא, אז הוא יצר את אדם. אחרי שהוא הציק לו עם ביצועי קריוקי של "בדד", הוא ברא גם את חוה וקצת פרופס שיתבלו להם את חיי המיטה. בערך מכאן הכל החל להדרדר.

הגרסה המלאה:בראשית א'־ב'

קין והבל

האדם השלישי עלי אדמות רוצח את האדם הרביעי על רקע קנאה באהבת השם, ובכך מוחק ברגע אחד רבע מהאנושות.

הגרסה המלאה:בראשית ד'.

נוח והמבול

אלוהים קולט שבני האדם הם חלאות, אז כמו הפסיכופת שהוא, הוא מדביר את כולם, חוץ משפחה אחת וזוג חיות מכל מין, ובכך גוזר על כולנו להיוולד כתוצאה מגילוי עריות.

הגרסה המלאה:בראשית ו'־ט'.

עקדת יצחק

אלוהים מחרפן את אברהם – תהרוג את הבן שלך, בעצם אל תהרוג אותו, בא לי שווארמה, אני צמא, ובסוף יורד מהכל.

הגרסה המלאה:בראשית כ"ב.

קריעת ים סוף

בני ישראל נרדפים על ידי המצרים ומשחקים "ים־יבשה" עד המוות. בסוף הם מנצחים עם נס של רמאים (היום קוראים לזה גאות ושפל).

הגרסה המלאה:שמות י"ד.

עשרת הדברות

1־4:אני אלוהים ואל תעז לבגוד בי.5־10:בחייאת, אל תהיה זבל.

הגרסה המלאה:שמות כ'.

[tmwdfpad]

המלכת שאול

שאול יצא לחפש אתונות, מצא מלוכה והפך למלך הראשון של ממלכת ישראל. בפועל, הוא יותר בובה של הנביא שמואל, כך שמדובר בגרסה מוקדמת של "בית הקלפים".

הגרסה המלאה:שמואל א' פרק י'.

דוד וגולית

ג'ינג'י קטן נלחם בפלשתי ענק ומנצח כנגד כל הסיכויים. בדקנו, לא על זה כתב פיל קולינס את "Against All Odds".

הגרסה המלאה:שמואל א' פרק י"ז.

דוד ובת שבע

הסטוקר המתועד הראשון. מלך ישראל נדלק על אישה נשואה ומעבר אותה, ואז שולח את בעלה להירקב בקרב רק כדי לשאת את האלמנה. ואתם חשבתם שגרוע מביבי לא יכול להיות.

הגרסה המלאה:שמואל ב' י"א־י"ב.

יונה הנביא

אדם אוכל סביצ'ה – רק הפוך.

הגרסה המלאה:ספר יונה.

עץ הדעת

נכון שלטים של "לא לדרוך על הדשא" גורמים לכם לרצות יותר לדרוך על הדשא? אז כזה, רק בענק, וגורם לאישה לסבול בלידה ולגבר לעבוד כל חייו בעבור פת לחם. זין.

הגרסה המלאה:בראשית ג'.

חזון העצמות היבשות

הנביא יחזקאל – כן, זה מהשיר – רואה לנגד עיניו החולמות בקעה מלאת עצמות שחוברות יחדיו וקורמות עור וגידים. למרבה הצער, זה לא מוביל למתקפת זומבים, אלא רק לאתוס הציוני כולו.

הגרסה המלאה:יחזקאל ל"ז.

יעקב ורחל

יעקב מפנטז על בת דודו הצעירה רחל ומוכן לעבוד בשבילה שבע שנים אצל אביה. בתרגיל שלא יבייש את אינדיאנה ג'ונס, אביה התחמן מחליף את רחל באחותה הגדולה לאה, ומאלץ את יעקב לעבוד עוד שבע שנים בשביל בת הדודה הנוספת. המסקנה: כולנו אחים ולכל אישה יש מחיר.

הגרסה המלאה:בראשית כ"ט.

התנ"ך

בראשית ברא אלוהים ואז הרס הכל, ואז ריחם, ואז הרג, ואז ניחם, ואז נתן להם להרוג את עצמם, ואז עשה נס, ואז כנראה יצא לחופשה עד להודעה חדשה. כן, גם בשואה.

הגרסה המלאה:התנ"ך.

• תנ"ך
• התנ"ך שלכם
• מקרא
• אמ;לק
• זאב אנגלמאיר

• Facebook
• Twitter
• Email

אסף קורמן – במאי הסרט "את לי לילה"

ספר איוב גרם לי לחשוב שהסבל מחולל את החיים

כשהייתי בבטן של אימא שלי, היא הייתה אחת מנשות המקהלה בהצגה "ייסורי איוב" מאת חנוך לוין, המבוססת על סיפור איוב המקראי ומותחת את גבולותיו כדי לדבר על כוחה של האמונה, כוחו של הסבל וכוחה של היצירה הבימתית. אבא שלי, יוסף כרמון, גילם בהצגה את איוב עצמו באחת ההופעות הטוטאליות והתובעניות בתולדות התיאטרון הישראלי. אימא שלי ישבה ממש ליד המתופף ומספרת שכל פעם שהוא הכה בתוף אני השתוללתי בבטן שלה בשיגעון. באופן טבעי, ספר איוב היה הקריאה הראשונה שלי בתנ"ך והוא השפיע עליי עמוקות. כבר קשה לי להפריד בין הטקסט המקראי לבין הטקסט של לוין, שכתיבתו היא במובנים רבים התנ"ך שלי, הרבה יותר מהתנ"ך עצמו – אבל המחשבה שהסבל מחולל את החיים ומעמת אותנו עם הקיום שלנו, מעורר בנו את השאלות העמוקות ביותר על אודות אמונה ועל אודות אבינו הפיזי והרוחני, היא משהו שמנסח את החיפוש הראשוני ביותר שלי ביצירה. זהו חיפוש אחר מציאות חושנית ועתירת רגשות, שיופי, כאב, צחוק ועצב פועמים בה בד בבד.

מיקי גיצין – חבר מועצת עיריית תל אביב־יפו

לבנות צלפחד יש שמות, אבל אף אחד לא זוכר אותם. בשבילי הן גיבורות

בנות צלפחד מבנות הגלעד (במדבר, פרק כ"ז), באו לדרוש ממשה רבנו צדק. אביהן של חמש הנשים נפטר ללא בן שיירש את הנחלה המיועדת לו בארץ ישראל. על פי החוק שהיה מקובל בעת ההיא, רק בנים זכרים היו רשאים לרשת נכסים והן באו לדרוש את נחלת אביהן.

לבנות צלפחד יש שמות, הם אפילו מצוינים בטקסט, אבל אף אחד לא זוכר אותם. הן לא מפורסמות, לא מנהיגות מלידה, גם לא חשובות מדי. הן כנראה גם לא היו מגדירות את עצמן כפמיניסטיות, אבל הן ידעו שהמציאות שהן מתמודדות עמה לא הוגנת ולא סבירה, ודרשו שינוי.

בנות צלפחד הן "סתם נשים" שבאו לדרוש את המגיע להן. הן, ממש כמו דיירות הדיור הציבורי או תושבי גבעת עמל, לא בעניין של מהפכות גדולות, הן פשוט בעניין של צדק. החברה הישראלית מלאה בנשים כמותן והן הגיבורות האמיתיות של השינוי החברתי בישראל, אבל השאלה האמיתית שמטרידה אותי בעקבות הסיפור הזה היא האם המנהיגות הישראלית תצליח להיות כמו אלוהים ומשה: להתנצל, להגיד "טעינו" ולהוביל מדיניות צודקת ושוויונית יותר. אני מת לראות את הישראלי שיעשה אותו הדבר.

תמר זנדברג – ח"כ מטעם מרצ

מגילת רות מגלה שנאמנות אפשר להפגין אבל אי אפשר לתבוע

מבין כל סיפורי התנ"ך ההרואיים, בחרתי במגילת רות כי זה סיפור אזרחי ואנושי שיש בו הרבה בני אדם ופחות אלוהים, סיפור עם גיבורות נשיות שיש בו הרבה חסד. הסיפור של רות הוא סיפור קצר ופשוט לכאורה. במרכזו עומדת בחירה של אישה. בפסוק הידוע "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוהייך אלוהיי" רות מכריזה על דבקותה בנעמי ובדתה, וראו זה פלא – היא מתקבלת ליהדות בלי הליכי גיור ובלי מבחני קבלה. במציאות שבה מבחני נאמנות בודקים בלי הרף מיהו יהודי ומיהו ציוני, במציאות שבה חרמות ואיומים לא מפסיקים להרים גדרות הפרדה פנימיות וחיצוניות, הבחירה של רות מעוררת השראה. מתברר שנאמנות אפשר להפגין, אבל אי אפשר לתבוע. רות התקבלה לקהילה היהודית – קבוצה שלא הייתה אז סגורה או מדירה – לא כחברה סוג ב', אלא כמי שתהיה לימים סמל לצדדיה היפים יותר של היהדות. החברה החדשה רות היא זו שהפכה לאם שושלת המלוכה היהודית, שלא תמיד שמרה במשך הדורות על ערכי הצדק, השוויון והחסד שנוסחו במגילה. כיום אנחנו הולכים לקראת בחירה בין הסתגרות ובידוד ובין הושטת יד ובחירה בעתיד אחר. כדאי לזכור את הסיפור הזה.

נועם פרתום – משוררת

בין ספר עמוס לפי.ג'יי הארווי עוברת התשוקה – לאל או למילה

הקונספט של פעולת ההתנבאות ונשיאת דברי האל – על העילוי והחורבן שהם טומנים בחובם – שלהב את נפשי עוד בתיכון, לפני שעמדתי על כך שנועדתי לשורר. מאז חלף כבר קצת יותר מעשור, ונבואה אחת, מכושפת ומהלכת קסם בדייקנותה וביופייה הרטורי ממשיכה לרדוף אותי. זו נבואה תמציתית מוכרת המופיעה בספר עמוס, פרק ח', פסוקים י"א: י"ב: "הנה ימים באים והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה', ונעו מים עד ים ומצפון עד מזרח, ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו". ההשתוקקות היוקדת שהפסוקים מבטאים בתמהיל של כמיהה צורבת וגעגוע בלתי נסבל לזכר קול שנדם דוחקים את הדובר לנדודים ברחבי תבל בחיפוש אחר התגלות מחודשת. תיאור מסע הקריעה הזה שחוצה את כל העולם לעבר ניסיון התאחדות עם מה שאבד מתחבר לי לאחד הפסקולים הרוקנ'רוליים המעצבים של נעוריי – אלבום הבכורה של פי ג'יי הארווי – "To Bring You My Love".

[interaction id="54ca5d6ba2eb4c42433a5d19"]

תפילה ארוטית פולחת ים מלח בחזה, נוטפת דם, רוק, דמע וברטולין כדי להביא אל מושא התשוקה את האהבה. בשיר הנושא הפותח את האלבום היא אומרת: "And I've traveled over Hell and high water/ Dry earth and floods/ To bring you my love…" צרחת הערגה המשוננת הזאת, מקורה בתהום של רעב וצמא גואים וגועים. היא גם אחד המנועים הלא מבוטלים של היצירה שלי. ספרי הראשון "להבעיר את המים באש" נכתב מאותה נקודת רתיחה של הלב – מתוך געגוע עז ונורא למשפחה שהתפרקה וכמיהה לאהוב ערל ואטום. ביהדות כמו ביהדות הנבואה העמוסית מבטאת תשוקה לדבר ה'. זו תשוקה שאין לה גוף ופנים, תשוקה ללא פסל ומסכה. כמיהה מפורשת אך מטאפיזית לגמרי למילה, לאקט הדיבור. גם היום, כשיש לי אהבה, אני ממשיכה להשתוקק לאקסטזה של הכתיבה בבקשה לקבל לחיקי את המילים.

נטלי עטיה – שחקנית

תמר האמיצה מעבירה לילדיה את הגמישות והעוצמה המחשבתית של זה שבוחר בחיים

לפני יותר מ־12 שנה עמדתי להפוך לאימא בפעם השנייה. זמנו של ילדי לצאת לעולם הגיע, אך הוא מאן. בספקותיי האמנתי שעד שלא אמצא לו שם פרטי, הוא לא יציץ אלינו. יומיים אחרי שהשם עינם נבחר עבורו (מתוך הרומן הבלשי "עידו ועינם" של ש"י עגנון), הוא יצא אל אוויר העולם.

משגדל עינם, סקרנותי גדלה גם היא ויצאתי לבדוק את בחירתי האינטואיטיבית לשמו. נחתתי בבראשית פרק ל"ח ופגשתי שם את תמר, אלמנה מבודדת. האיש שלו נישאה, בנו הבכור של יהודה, נפטר ואחיו שירש את מקומו ונישא לה נפטר, גם הוא. ליהודה זה הספיק. את בנו השלישי לא רצה לתת לה. כנראה ייחס לה קארמה רעה.

[tmwdfpad]תמר, כדרכם של אלה שלא נותר להם להפסיד דבר ואולי מתוך בדידותה, נידויה החברתי בשבטה וכאחת שמתה ודאי מבפנים לא פעם, יצאה לקרב על חייה. היא מתחפשת לזונה, ממתינה בדרכה הסבלנית ליהודה, החם שלה, שוכבת איתו ומלמדת אותו שיעור בערבות ובבגרות. תמר הופכת לאם חד הורית לפרץ וזרח, ראשית שורשי מלכות דוד, ומעבירה לצאצאיה את הגמישות והעוצמה המחשבתית של הבוחר בחיים. במקום בשם "פתח עיניים" נפקחות עיניהם של יהודה ותמר. ממש כפי שנפקחו עיניי בלידתו של עינם.

• תנ"ך
• אסף קורמן
• תמר זנדברג
• התנ"ך שלכם
• מיקי גיצין
• נטלי עטיה
• נעם פרתום

• Facebook
• Twitter
• Email

בהיעדר תקשורת אלחוטית, כל מה שעשו בתנ"ך היה סקס, אוכל ומלחמות. כבר בספר בראשית הפרה חוה את המשטר התזונתי של גן עדן בנגיסה מפרי עץ הדעת, וההמשך רצוף סיפורים על אוכל ודרינקים. נח מסדר לעצמו את הראש בעזרת יין מענבי הכרם שנטע, שמשון מתלקק עם דבש שמצא בגוויית אריה, יעל אשת חבר הקיני מחסלת את סיסרא אחרי כמה לגימות של חלב, ורחב היא מוכרת מזונות (או סקס, הדעות חלוקות).

ללא מתכונים זמינים מהאינטרנט, ובעולם שבו יבוא חומרי הגלם מוגבל מבחינת רדיוס ולוח הזמנים של אורחות גמלים, התפריט בתנ"ך היה מקומי במיוחד. בשר צאן היה מסוג המאכלים שנשנשו הכהנים והעולים לרגל בבית המקדש, ובעיקר אלוהים אדירים שעבורו יועדו הזבחים. המלכים יכלו גם הם להרשות לעצמם לזלול בשר על תקן דליקטס. על שלמה המלך, למשל, נכתב שקמבן לעצמו ארוחה של "עשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים", כלומר פקין דאק בגרסה המלכותית המקומית. כל שאר האנשים, רוב הזמן, היו רעבים והלכו לבדוק מה אוכלים במצרים או פירקו שלווים כאילו אין מחר ופנטזו על סיר הבשר. בימים טובים אכלו בעיקר ירקות (למעט עגבניות כי אמריגו וספוצ'י טרם גילה את אמריקה), פירות מהמינים שהארץ התברכה בהם, לחם וקטניות, מה שהשאיר לגיבורי התנ"ך המון זמן לסקס ולמלחמות.

בהתאם לתפריט השכיח בתקופת התנ"ך, ביקשנו מהשף הראל זכאים (מסעדת זכאים) לשחזר את ימי הבישול המקראי לכלל ארוחה אחת פיוטית, סקסית ושוחרת שלום.

נזיד עדשים ופריקה

בראשית פרק כ"ה, פסוקים כ"ט־ל: "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.

ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָא ָדֹם הָא ָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף א ָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם".

חומרים

• 100 גר' פריקה שטופה ומסוננת
• 300 גר' עדשים ירוקות
• 2 ראשי שום קלופים ומעוכים גס
• 3 שורשי כורכום טריים, קלופים ופרוסים דק
• רבע כוס שמן זית
• מלח ים

הוראות הכנה

מחממים בסיר רחב את שמן הזית ומטגנים את הכורכום עד שהשמן נצבע בכתום. מכניסים לסיר את השום, מטגנים קלות ואז מצרפים את העדשים הירוקות ומכסים במים.

כשהמים רותחים, מוסיפים את הפריקה ומערבבים לרתיחה נוספת תוך כדי ערבוב. מנמיכים את הלהבה, מכסים ומבשלים כחצי שעה (עד לריכוך הפריקה והעדשים) ומגישים חם לצד לחם.

כיכר לחם

בראשית י"ח, פסוק ה': "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, א ָחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ"

חומרים

• חצי ק"ג קמח
• 250 גר' מים
• 250 גר' מחמצת
• 13 גר' מלח

הוראות הכנה

מערבבים את המים עם המחמצת, מנפים לתוכה את הקמח ולשים ביד עד לאיחוד החומרים. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש. מתפיחים כשעה עד להכפלת הכמות.

בתום ההתפחה הראשונה משטחים את הבצק בידיים לעובי של 2 ס"מ. מקפלים את השליש התחתון ואת השליש העליון כלפי פנים ומקפלים שוב לחצי. מתפיחים שוב למשך חצי שעה.

מכניסים לתנור שחומם מראש לחום הגבוה ביותר (אפשר עם אבן שמוט) ומורידים את הטמפרטורה ל־200 מעלות. מתיזים מים בעזרת הידיים ואופים כחצי שעה, עד שהלחם זהוב.

מכבים את התנור וממתינים. כעבור חצי שעה מוצאים את הלחם לרשת ומחכים שיתקרר לחלוטין.

אשישיות (לביבות) עדשים שחורות, חוביזה ותמרים

שיר השירים, פרק ב', פסוק ה': "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים: כִּי חוֹלַת אהֲבָה אנִי".

חומרים

• 100 גר' עדשים שחורות
• 100 גר' עלי חובזה נקיים מגבעולים
• 4 תמרים מגולענים וקצוצים דק
• מלח
• פלפל שחור גרוס
• שמן זית לטיגון
• בצל בינוני קצוץ דק מאוד
• כוס מיץ רימונים
• רבע כוס חומץ שום פרסי (עשוי משיני שום שנכבשו בחומץ וסוכר במשך שבע שנים)
• 3 כפות סוכר חום

הוראות הכנה

מבשלים את העדשים בסיר מלא מים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה, מכסים ומבשלים כחצי שעה עד לריכוך מלא. מצננים בתוך הסיר עם המים.

בסיר קטן על להבה נמוכה מאדים את הבצל עם ארבע כפות שמן זית, עד שהוא נהיה שקוף. מעבירים דרך מסננת ושומרים את השמן בצד.

את החומץ, הרימונים והסוכר מרתיחים בסיר ומצמצמים לחצי (בערך 20 דקות).

מרתיחים מים בסיר רחב עם מעט מלח וחולטים את עלי החוביזה, בערך שתי דקות, עד שהם מתרככים. מעבירים למי קרח ומסננים.

קוצצים את עלי החוביזה דק מאוד ומועכים את העדשים בעזרת מזלג או מועך פירה. מניחים בקערה עם הבצל הקצוץ, ממליחים, מפלפלים ומערבבים לתערובת אחידה.

קורצים מהתערובת כדורים בגודל של חצי אגרוף, משטחים קלות ומטגנים בשמן שניגר מהבצל. מניחים על צלחת ויוצקים מעל את רכז הרימונים.

מילפיי תפוח עץ ושמנת שקדים

במדבר י"ג, פסוק כ"ג: "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן הָרִמֹּנִים, וּמִן הַתְּאֵנִים".

חומרים

3 תפוחי עץ פרוסים דק
חצי כוס סוכר חום
כוס וחצי מים
2 מקלות קינמון
3 תרמילי הל שבורים
עלי כותרת מוורד אחד טרי

ל"שמנת" שקדים

120 גר' שקדים טחונים דק
36 גר' אבקת סוכר
46 גר' שמן זית
50 גר' מיץ לימון
מקל וניל חצוי לאורכו
30 כוסות מים

הוראות הכנה

מכינים את התפוחים: מגרדים את תוכן מקל הווניל ומניחים אותו בצד. את המקל עצמו מכניסים לסיר קטן עם מים, סוכר, קינמון, הל ועלי ורד. מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש. חולטים את פרוסות התפוחים בנוזל החם שבסיר עד לריכוך, ומעבירים אותן לתבנית שמתאימה לתנור. מכניסים לתנור שחומם מראש ל־140 מעלות למשך כשעה וחצי (עד להזהבה קלה של תפוחי העץ).

מכינים את שמנת השקדים: מערבבים בקערה את אבקת השקדים, את תוכן מקל הווניל ואת הסוכר ומוסיפים את המים ומיץ הלימון. תוך כדי ערבוב מזלפים את שמן הזית לתערובת. מסננים את התערובת במסננת צפופה – המסה שמתקבלת היא ה"שמנת".

מרכיבים את המנה בשכבות: מניחים פרוסת תפוח, מעליה שופכים כפית שמנת ופרוסה נוספת, וכך הלאה. מפזרים מעל הכל אבקת סוכר ומגישים.

• התנ"ך שלכם

• Facebook
• Twitter
• Email

התנ"ך, הלוא הוא ספר הספרים והמקור הקדום של החוכמה היהודית לדורותיה, יכול ללמד אותנו רבות. על מוסר, על אמונה, על מהות ועל הרוח. אה, ועל קללות. הרבה הרבה קללות. כמה כיף לחשוב שגם לפני אלפי שנים ישבו חכמינו זיכרונם לברכה והתפלפלו בגרסה המקראית של "לך תזדיין".

מרבית הקללות בתנ"ך מרוכזות בספר דברים, בפרשת "כי תבוא", שמכילה את "הברכות והקללות". בפועל היא מתארת את ה"חוזה" שנחתם בין האל לבני ישראל, וכמו בכל חוזה, מבהירה מה צד ב' (בני ישראל) מקבל מצד א' (או צד ה').

הפרשה מאיימת יחסית לרוב התנ"ך – המילה "ברוך" מופיעה בה רק שש פעמים, בעוד המילה "ארור" מופיעה 18 פעם. במסגרת הקללות התנ"כיות, רצוי להתמקד במילה ארור, שמשמעותה "מקולל", הפועלת כהבטחה לקיום הקללה שבאה אחריה. למשל, "א ָרוּר א ָתָּה בָּעִיר וְא ָרוּר א ָתָּה בַּשָּׂדֶה", קללה שמכסה בערך את כל הפינות שבהן אתה יכול להיות מקולל.

למעשה, נדמה שההבדל המהותי בין הקללות הדלות של ימינו לאלו התנ"כיות מתבטא בפירוט ובאריכות. בעוד רובנו מסתפקים ב"יא מניאק" או סתם "זבל" דל, בתנ"ך דואגים לכסות את העניין. הפסוק "א ָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי א ָדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" מכיל בתוכו את ילדיך, את כל יצירתך ואפילו את הצאן ; "א ָרוּר א ָתָּה בְּבֹאֶךָ וְא ָרוּר א ָתָּה בְּצֵאתֶךָ" די סוגר את כל הפינות. ו"יְשַׁלַּח יְהוָה בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה, אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" פשוט לא משאיר לך פתח מילוט.

הקללות של התנ"ך די אכזריות, כי בניגוד לאלו של ימינו, הן לא רק מלכלכות את שמו או תוקפות את אישיותו של המקולל, אלא מבטיחות לו זוועות כאלו ואחרות. לעזאזל, נסו לאחל למישהו "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם א ָחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ", בלי להידקר.

• תנ"ך
• מדריך
• שפה
• התנ"ך שלכם
• קללות

• Facebook
• Twitter
• Email

929 לומדים בסלון

תדירות: פעם בשבוע.
מי בעניין: אנשי עסקים, תרבות ורוח
מה הדיבור: במפגש השבועי מתכנסים כ־50 איש מעולמות התוכן השונים – עסקים, תרבות ורוח כדי ללמוד ולהתדיין על הפרק היומי.
איפה: בסלון ביתם של המשתתפים, בכל שבוע בדירה אחרת. המפגש הראשון (29.1) יתקיים בביתו של איש העסקים משה גאון.

קבוצה לכתיבה יוצרת

תדירות: פעם בשבוע.
מי בעניין: כותבים מתחילים.
מה הדיבור: במהלך הסדנה היוצרים דנים בפרק היומי וכותבים יצירות בהשראתו ובהשפעתו, ממש כפי שעשו אלפי יוצרים יהודים לאורך השנים.
איפה: בית הספר סדנאות הבית של אשכול נבו ואורית גידלי.

[tmwdfpad]

בית מדרש של יוצרים

תדירות: אחת לשלושה שבועות.
מי בעניין: יוצרים ותיקים, בהם חנה אזולאי הספרי, קרן מרגלית, רון דהן, דנה רוטנברג ונעם פרתום.
מה הדיבור: היוצרים מחפשים לרענן את יצירותיהם בקצת רוח תנ"כית ותיקה וכותבים יצירות בהשראת עלילת הפרק היומי.
איפה: עלמא, בית לתרבות עברית.

תנ"ך על קירות

תדירות: פעם בשבועיים.
מי בעניין: האמנית ג'ודי קופלמן־טל, בוגרת בצלאל וסופרת, ותלמידי אמנות למיניהם.
מה הדיבור: קופלמן־טל נפגשת עם תלמידי אמנות פעם בשבועיים, ובהשראת הפרק היומי יוצרת גרפיטי על קירות הגיהינום בתחנה המרכזית של תל אביב.
איפה: התחנה המרכזית.

929 במרכז קהילתי רוזין

תדירות: פעם בשבועיים.
מי בעניין: מי שרוצה להכיר קצת את הפרק היומי.
מה הדיבור: מפגש בהנחיית נויה שגיב, להגדרתה – מורה תל אביבית לתנ"ך, שבו מתקיים דיון קליל ונגיש בפרק היומי.
איפה: המרכז הקהילתי רוזין. להרשמה: 6418262/3־03 שלוחה 2

• יהדות
• תל אביב
• תנ"ך
• התנ"ך שלכם
• מסורת
• קריאה