"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המשוררת והפרפורמרית נעם פרתום, שתקבל את פרס אביב לשירה בפסטיבל המשוררים במטולה, מקבלת השראה מהסקייטרים ששוברים עצמות מול היכל נוקיה ויושבת באותו בית קפה כבר יותר מ-20 שנה
1. פארק הסקייטרים ביד אליהו
כבר עשור שאנחנו גרים בשכונת יד אליהו המעתירה והחמודה שהיא, אם לא ידעתן, גם מעצמת סקייטרים. כפי שנהגי מונית תמיד טורחים להזכיר לי בהתמוגגות נוסטלגית – "פארק גלית" או כמו שאני מעדיפה לכנותו "הסקייטפארק" ליד היכל מנורה-מבטחים – היה אי אז בסיקסטיז בריכת שחייה עירונית אגדית עם הקרנות סרטים ליליות, משחקי כדור מים ומזמוטים. היום יש במקום, כאמור – פארק סקייטרים מהודר שנחשב לגדול ולמשוכלל ביותר שהוקם בארץ – מיינד יו. בהתחלה הייתי סקפטית לגבי הפארק הזה שבשעות השיא שלו ממלאים אותו מוזיקת ניינטיז, ריחות שמן מכונות, זיעת נעורים, אוקסי, סיגריות ראשונות וטינאייג'רים עם מה שנראה לי בשעתו כנטיות התאבדותיות יצירתיות. עם זאת, מאחר שבפארק הנדיב יש גם פינות משחק, שבילי אופניים, גן שעשועים וגינות נוי, התחלתי לבלות שם עם אחייניותיי כשבאו לבקר, ומהר מאד התאהבתי. כיום אני לוקחת תלמידות ותלמידי כתיבה להאנגאאוט, דיבור צפוף ותרגילי כתיבה בחוץ שם, ובאופן כללי זה המקום המועדף עלי בשכונה להרהורים. אני בוהה בפעלולי הסקייטרים הנחושים והמגניבים וישר שוכחת מעצמי, וברגעים הטובים, מתוך הריק הקדוש – גם צצה השראה.
2. קפה נונה
אנחנו בעיצומה של חופשת עבודה ארוכה בברלין כעת – מה שמתקרא Workation – ואני מתקנאה באירופאים על ההיסטוריה העירונית שנוטפת בקילוגרמים מכל מבנה בעיר. החל מארמון-התיאטרון בן הלמעלה מ-100 שנה הלא הוא "פרידריכשטאדט-פאלאסט" שמקיים עד היום מסורת נוצצת של קברט גרמני, וכלה במגדל המים העתיק ביותר של ברלין בשכונת פרנסלאואר ברג שבנייתו הושלמה בשנת 1877. לצורך השוואה, אצלנו, כשהבראסרי נסגר אחרי כמעט 20 שנה של פעילות, זה היה יום אבל מוניציפלי. זה לא שנהגתי לפקוד את המקום כל שני וחמישי, ממש לא. ועדיין, זה היה מוסד תל אביבי שליווה אותי לאורך השנים. אין לנו המוני כאלה בתל אביב הדינאמית והמשתנה תדיר, ואולי בגלל זה אני שומרת אמונים לקפה נונה הותיק והטוב ברחוב אבן גבירול. זה לא בית קפה סנסציוני בשום צורה אבל הוא סולידי ואמין – את תמיד יודעת למה לצפות, בקטע פשוט, אפקטיבי ויציב. כשהייתי בת 17 וחצי-18 חברה ואני היינו עושות "הליכה" מביתה בשכונת ל' עד לנונה ואז מתיישבות שם ואוכלות ביצה אפויה בתנור, מה שבתחילת שנות ה-2000 היה סופר מלהיב בעינינו. לימים, אחרי הנשיקה הראשונה עם אהובי לפני כמעט 12 שנה אכלתי שם ביצה אפויה עם פטה ותרד והוא ביצה אפויה עם עגבניות ובזיל, כמדומני. אח"כ גרתי ברחוב רוזנבאום בדירה שכורה ושם הייתי יושבת כשעברתי על ההגהות לספרי הראשון וכשתרגמתי את "הכל בפנוכו" לשל סילברסטיין. עד היום כשאני צריכה קצת זמן לעבוד, בלי יותר מדיי ברנז'ה ספרותית מסביב, אני מוצאת את עצמי לא אחת נוסעת לנונה באינסטינקט. זה שהמנות הקלאסיות האלה עוד ישנן – אמנם לא בדיוק באותו המחיר אבל בערך – תמיד עושה לי הרגשה נעימה.
3. ספריית בית אריאלה
עכשיו המוטו של בית אריאלה, כפרעליהם, הוא "עושים תרבות אחרת" ובשנה שעברה הוא היה "הבית של המילה הכתובה". מבינתי שני הסלוגנים הם בול בפוני ובין אם כך או אם אחרת בית אריאלה הוא ללא ספק הבית הספרותי-רוחני שלי בעיר מקדמת דנא ועד היום. ב8.11 אעביר שם, בנוהל, את סדנת הכתיבה שיצרתי במיוחד בשבילם: "קונפטי פואטי" שמה. זו תהיה סדנה אקלקטית לכתיבה שתכליתה למוטט מחסומים ולעורר חשק לברוא בשפה, והרביעית ברצף שאני מעבירה שם. תמיד מדובר בתענוג צרוף! אגב, מאז השידרוג והשיפוץ המעיף שלהם בית אריאלה הפך לרלוונטי מאי פעם ונהיה גם לאחד המקומות שהכי נעים וצ'יל להופיע בהם בעיר. אחת ההופעות הקרובות שאני הכי מצפה לה דווקא לא תתרחש בתל אביב אלא בפסטיבל המשוררות והמשוררים במטולה 2022 שיערך ב10-8 בספטמבר. במסגרת הפסטיבל אקבל את "פרס אביב לשירה" לצד וביחד עם המשורר, מבקר השירה, החבר והעורך הספרותי (גם שלי) אלי הירש, ואני מאד מתרגשת.
4. חוף פרישמן בואכה גורדון
2021 היתה השנה שבה למדתי רשמית ליהנות מהים והתמכרתי. אנחנו בטח לא מקוריים בזה אבל בקיץ שעבר שכשכנו בים, אכלנו מנגו, ראינו את השקיעה והלכנו על הטיילת לפחות אחת לשבוע ופרישמן בואכה גורדון הפך לספוט הקבוע שלנו בגלל החוף המושלם והמיקום האידיאלי של הלוקרים להפקדת הסלולרי והארנק. התחדיש היה העובדה שבערבים הטיילת מפוצצת במוזיקאים צעירים ומסקרנים ואפילו גיליתי ככה שני יוצרים שמאז הגיג בטיילת אני עוקבת אחרי המוזיקה שלהם באינסטגרם. בקיצור, ציון גבוה מאד ומזג אוויר חלומי. לא נופל מחוף ארקדיה באודסה בכלום – חוף שבראש השנה שעבר, לפני המלחמה העקובה מדם באוקראינה – שרצנו בו, אחרי שהשתתפתי בפסטיבל שירה בינלאומי בצ'רניבצי. הצעה לשיפור לעיריית תל אביב: רק תעלימו כבר את הסקס שופ האחרונה על אלנבי במבואות לים ואז בכלל הכל יהיה קלאס באפס מאמץ!
5. קריית המלאכה
הסטודיו של האמן אלעד רוזן (בן זוגי שיחייה) נמצא בקריית המלאכה. מדובר על סטודיו מזהיר שכולו שכיות חמדה, ציורים צבעוניים ענקיים ואקספרסיביים ופסלי קרמיקה שבטיים, דרמטיים וסופר סטייל מעשה ידיו. זה מקום המפלט החביב עלי בעיר וכך גם כל האיזור. בין בית בנימיני למרכז האמנות ארטפורט לגלריה רוזנפלד לגלריה מקום לאמנות לגלריה של בצלאל לאמנות עכשווית ברחוב הרצל שבה מוצגות גם תערוכות הבוגרים של התואר השני ובין א לה רמפה והגרפיטי של דדה לרסיסי השירה המרוססים בספריי של ניצן מינץ אני מרגישה קול כמו חתול.
>> נעם פרתום היא זוכת פרס אביב לשירה, פרס שיוענק לה בפסטיבל המשוררים במטולה שיתקיים בתאריכים 8-10 בספטמבר.תוכניה מלאה ועוד פרטים על הפסטיבל כאן
