מה אכלנו ב-Vivant

חצי שנה שהינו בפריז בעקבות רזידנסי אמנות של אלעד. באחד השבועות הראשונים שלנו בעיר החלטנו ללכת בספונטניות להקרנת סרט חינמית והמונית בפארק לה וילט שברובע ה־19. נכנסנו לסופר בחופזה ודרדסנו ערכת פיקניק מאולתרת – בגט, כמה גבינות, עגבניות שרי, בקבוק יין. בשלב היין נתקענו. קלטנו שבחובבניות לבנטינית שכחנו פותחן ושלא נספיק כבר להצטייד בו וגם להגיע בזמן לסרט. במקום רכשנו שמפניה חמה וזולה שלא מצריכה פותחן ורצנו למטרו. כשהגענו לפארק הענק שבו הוקרן הסרט ובו נפרשו כמה מאות שמיכות פיקה גילינו שלערך כל 200 מ' ממוקמת לה עמדה לחליצת פקקי שעם של בקבוקי יין לשירות הציבור. "
"איזה מתוקתקים הצרפתים האלה!", התפעלנו בלבנו, ובמהרה התחוור לנו שנפלנו על קורס מבוא עקרוני מאוד באוניברסיטה של הצרפתיות. להלן סיכום מזורז של הנקודות העיקריות: הצרפתים לא מקלים ראש בכל הנוגע להנאות החיים ומקדישים להן צומי נוקדני. תענוג לא יהיה שלם בעיניהם אם לא יתוכנן בקפידה ויעשה קום איל פו לתפארת הרפובליקה. להתפנק זו אמנות בעלת חשיבות עליונה עבורם ולא דבר שעושים כלאחר יד, ככה סתם על הדרך, בנונשלאנטיות ואיך שזורם כמו שמבריזים משעה שישית בתיכון וחותכים לים או עוצרים באבו גוש בדרך מירושלים כדי לנגב חומוס.

אי לכך אל לכם להתפלא שלא היו מאושרים מאיתנו, כשגילינו שחברה יקרה נתנה לנו שי חתונה מאוחר של 250 אירו במטרה שנפוצץ אותם במסעדה שווה במיוחד בפריז, בארוחה דקדנטית ונטולת עכבות כפי שאהבה נפשנו. למסעדת ויואן (Vivant) של השף הצרפתי־תוניסאי פייר טוויטו – סטאר של המטבח הצרפתי העכשווי – בן 27 וכבר בעל שלוש מסעדות בפריז – הלכנו כדי לחגוג את יום השנה השמיני להיווסדנו. המסעדה נבחרה בעקבות סרטון יוטיוב שאלעד צפה בו באחד מלילות השימורים המפורסמים שלו אל מול המחשב.כפי שיתברר במהלך הערב הייתה זו פעם אחת שלילה מסוג זה לא היה בזבוז זמן דחייני טיפוסי – אלא תגלית מרעישה. המסעדה היתה קטנה ואינטימית, שני שולחנות ובר. ישבנו במקום הכי טוב בה – שולחן זוגי קטן ממש מול השף כשהוא עובד כצ'קר ועושה את הפלייטינג הסופי למנות – מצלחת כמו גביר אלגנטי, נחוש וחמוש בצמד מקלות צ'ופסטיק – כהיה לוחם סיף מיניאטורי.

החלטנו לשחק אותה צרפתים אול דה וואי כך יצא שהיינו במסעדה חמש וחצי שעות – כמעט סרוויס שלם – תוך כדי שלגמנו שבע כוסות יין מסוגים שונים (התרגשות נרשמה עקב יין באיולה מאיזור איסקיה ואני קפצתי מחדווה, כי זה הלוא אי הנופש החלומי שאליו נוסעות בנעוריהן לנו ולילה ב"חברה הגאונה"). חוץ מזה זללנו בעדנה את כל המנות בתפריט – משעשע חך, שלוש מנות ראשונות, ארבע מנות עיקריות, פלטת גבינות שכללה קצת חמאה מנורמנדי ל"רענון החיך" (כך ממש במילותיו של המלצר החמוד), שלושה קינוחים, קפה ותה ולפינאלה מחמם לב גראפה מיושנת בחביות עץ אלון. בסיום הארוחה השף המתוק עשה לנו מחווה ונתן לנו את תפריט היום חתום על ידו וכתב הפי אניוורסרי, ואנחנו יצאנו משם מוקסמים, עליזים וטובי לב מתמיד והרגשנו שהצרפתים הממזרים הרביצו בנו שיעור עומק על התבונה והסיפוק המצטבר באטיות, על איך ראוי לבלות ולהתענג ועל איך לחרמן.

נועם פרתום ואלעד רוזן בפראג

נעם פרתום היא משוררת ופרפורמרית, אלעד רוזן הוא אמן ואוצר. ביחד הם אוהבים נסיינות קולינרית מפתיעה, שוקי פשפשים, להתלהב מאמנות טובה ובעיקר זה את זה. זהו הפרוייקט האמנותי הראשון המשותף שלהם כזוג.