לאחר שלוש שנות ציפייה, דרמת המד"ב "ניתוק" חוזרת לעונה שנייה באפל TV. סדרת האיכות על עובדי המשרד שמנתקים את עצמם מהחיים בחוץ והתאגיד המסתורי ששולט בהם זכתה לביקורות אוהדות בזכות תסריט מתוחכם, צוות שחקנים מוכשר ובימוי פנטסטי שהופקד בידי אחד – בן סטילר, שגם מפיק בפועל את היצירה. כן, אותו סטילר שהיה כוכב קולנוע גדול בנייטיז ושנות האלפיים המוקדמות, זה שכיכב בקומדיות פרועות כמו "זולנדר" או "דודג'בול". אז איך הפך אותו פרחח קומי צעיר לבימאי של סדרת הפרסטיג' הכי מעניינת כרגע על המסך?

>>הלב הכי פראי: דיוויד לינץ' היה אלוף ביצירת סיוטים יפהפיים

בן סטילר נולד ב-1965 בניו-יורק לזוג הקומיקאים אן מירה וג'רי סטילר. את ג'רי אתם ודאי מכירים מתפקידו האגדי בתור פרנק קוסטנזה בסיינפלד, אבל בשנות השישים הוא ואשתו אן היו צמד קומדיה מצליח שהופיעו בתוכניות טלוויזיה כמו "המופע של אד סאליבן". כן, סטילר גדל במשפחת שואוביז, מה שנקרא היום "נפו-בייבי", ובהתאם כבר מגיל צעיר קיבל תפקידים קטנים בסדרות וסרטים, אבל הכישרון היה שם, גם בראשית הדרך.

בגיל 22 הפיק, ביים וכיכב בסרט קומדיה קצר בשם "The Hustler of Money", יחד עם ג'ון מהוני (מרטין קריין מ"פרייז'ר"). הסרט היה פרודיה על סרטו של סקורסזה "צבע הכסף", על שחקן ביליארד צעיר בגילומו של טום קרוז והמנטור שלו פול ניומן. סטילר שיחק את קרוז, מהוני את ניומן ובמקום ביליארד הספורט היה באולינג. האהבה הזאת לפרודיות מדויקות על סרטים עכשוויים, כמו גם האהבה לחקות את טום קרוז, עוד תלווה את סטילר בעתיד.

מפיקי "סאטרדיי נייט לייב" ראו את הסרט הקצר, והציעו לסטילר להצטרף לתוכנית כשחקן וכותב. עם זאת, סטילר הצעיר עזב את SNL לאחר ארבעה פרקים בלבד, ובראיון שנתן לאחרונה הודה שהיה "לחוץ מדי" מההופעות החיות בתכנית, ורצה בעיקר לעשות סרטים קצרים. אמרנו, נפו בייבי. ההזדמנות הזאת ניתנה לו כאשר יצר את "המופע של בן סטילר",תכנית המערכונים הניינטיזיתבטירוף בכיכובם של סטילר עצמו, ג'נין גרופאלו, אנדי דיק ובוב אודנקירק. התכנית שרדה רק עונה אחת ברשת פוקס, אבל קיבלה ביקורות אוהדות על הפרודיות הקולנועיות המוזרות שלה ואף זכתה באמי על כתיבה – אבל לסטילר עדיין הייתה חסרה הצלחה של ממש.

ב-1994 סטילר זכה לביים את סרטו הראשון "מציאות נושכת", דרמה-קומית-רומנטית בכיכובם של וינונה ריידר, אית'ן הוק וסטילר. כמו המופע של בן סטילר, "מציאות נושכת" מייצגת את שנות התשעים, ואת תסכול דור האיקס שאפיין את העשור ההוא. סרטו הבא של סטילר כבמאי היה הקומדיה השחורה "כייבל גאי", קומדיית קרינג' שהקדימה את זמנה, ולכן התרסקה בקופות ובישרה את הכישלון הראשון בקריירה של ג'ים קארי. סטילר לקח הפסקה מבימוי, והפך לכוכב של קומדיות רבות כמו "משתגעים על מארי", "פגוש את ההורים" ו"מיסטרי מן".

אבל חיידק הבימוי המשיך לדבוק בסטילר. ב-2001 הוא ביים וכיכב ב"זולנדר", הקומדיה האייקונית על דוגמן מטומטם שנאלץ לחשוף קנוניה עולמית. הסרט, שהיה מבוסס על סרט קצר שיצר סטילר בשביל טקס פרסי אופנה ב-VH1, נחשב כיום לסרט קאלט – אבל כשיצא רק שבועיים לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, הוא קיבל ביקורות שליליות ולא זכה להצלחה רבה. נראה שסטילר הצליח להפוך לכוכב, אבל לא מצא הצלחה אמיתית דווקא בדבר שהכי אהב. הוא המשיך להופיע בסרטים מצליחים, ועשה הופעות אורח בסרטים של חבריו וויל פרל וג'ק בלאק, אבל רק ב-2008 חזר לביים, ונראה שעם קצת טינה להוליווד. הסרט שיצר היה "רעם טרופי" – סאטירה פרועה על תעשיית הקולנוע האמריקאית, שזכתה להצלחה אדירה בקופות, אצל המבקרים ואף הרוויחה לרוברט דאוני ג'וניור מועמדות לאוסקר.

עם השנים סטילר זכה לעוד הצלחות (תפיקידים ראשיים בשוברי הקופות "לילה מטורף במוזיאון" ו"מדגסקר") וגם כמה כישלונות (בימוי "זולנדר 2" ו"חייו הסודיים של וולטר מיטי" האנדרייטד). לאחר שביים ב-2018 את המיני-סדרה הדרמטית "הבריחה מדנמורה" – שלא לדבר על "ניתוק" – נראה שהוא פורש לחלוטין מעולם הקומדיה, אבל לאחרונה דווקא כיכב בסרט חג המולד הקומי "מפצחי האגוזים" בדיסני+.

סטילר הוא, כנראה, אדם שהולך לאן שהמוזה לוקחת אותו – בין אם זה לעזוב תכנית כמו SNL אחרי ארבעה פרקים או לביים סדרת מד"ב שאפתנית לשירות סטרימינג חדש. בראיון שנערך השבוע הוא הודה שכיכב ב"לילה מטורף במוזיאון" מתוך נוסטלגיה למוזיאון הטבע שבמרכז הסרט. אחרי שהיה אחד הפרצופים הבולטים של שנות התשעים והאלפיים המוקדמות, נראה שכיום הוא פשוט עושה מה שבא לו – ומדי פעם אנחנו מקבלים יצירת מופת כמו "ניתוק", בזכות זה.

• המסך
• ניתוק
• בן סטילר
• זולנדר

• Facebook
• Twitter
• Email

נדב כוכב עליון

קולקציית הקפסולה שעיצבה הצלמת והבלוגרית מיטל ויינברג אדר עם המעצב נדב רוזנברג ל־Northern Star משלבת בין המינימליזם המתוחכם שמאפיין אותה לצבעוניות ולפיתוחי הטקסטיל שמזוהים עמו. את התוצאה המשמחת תוכלו להשיג במכירת ההשקה שתתקיים בחנות המותג בשישי הקרוב.

450־1,200 ש"ח, אלעזר בן עזריה 14 יפו, שישי, 10:00־17:00

משנסים מותניים

יוסי קצב עשה את הבלתי ייאמן ומצא את נוסחת הגישור בין גברים לנשים. שמלת הכותנה שמככבת בקולקציה החדשה של המותג שלו, Sketch (שהוקדש לגברים עד לא מזמן), מצטיינת בזכות הקשר שמזכיר חולצה שנכרכת על המותן ברישול. אם רוצים אפשר לחגור אותה גם מאחור.

549 ש"ח, בחנויות Sketch

מאווררים את האצבעות

עונת הכפכפים שמעבר לפינה מחייבת הצטיידות במשהו שאינו סוליה המחוברת לרצועת גומי מעפנה, אלא בפתרון אלגנטי יותר, למשל הדגם החדש מבית דניאלה להבי. כפכפי העור הצבעוניים נוחים, נונשלנטיים ואפילו מרפררים בהומור לסטייל של אדידס. המחיר משעשע פחות.

790 ש"ח, בחנויות דניאלה להבי

מתקתקים עניינים

המותג המקומי Mayo משלב בין שני דברים אהובים מאוד – תיקי גב מגניבים ומחירים מלבבים. אנת שלאין, המעצבת שניצבת מאחוריהם, תתמקם בסוף השבוע במיני בר הגאולה עם חנות פופ אפ שקיבלה את הטייטל השיכור Bags & Booze. לחיי העו"ש.

240־280 ש"ח, חמישי־שישי, גאולה 51

קמטי צחוק

המותג האמריקאי קיל'ס, נותן החסות של "זולנדר 2" החדש, יוצא במהדורה מוגבלת של מוצר הדגל שלו – סרום לילה על בסיס שמנים אתריים וחומצות אומגה 3 ואומגה 6, עם מסרים כמו "גורם להזדקנות להצטער על היום שהיא נולדה" מדרק זולנדר. זו ללא ספק הפעם הראשונה שסרום גרם לנו לצחוק.

205 ש"ח, בחנויות Kiehl's בדיזנגוף סנטר ובקניון רמת אביב

• Mayo
• Kiehl's
• Northern Star
• בר הגאולה
• אופנה
• החיים היפים
• זולנדר

• Facebook
• Twitter
• Email

"ג'יזס, אתה כל כך מטומטם שזה משוגע", מהדהד קולו הרובוטי המפורסם של תופעת הטבע, גדול האסטרופיזיקאים בעולם, סטיבן הוקינג, בקדימון ל"זולנדר 2", שיוצא השבוע למסכים בישראל. והוא צודק: דרק זולנדר, הדוגמן שנראה ממש ממש טוב, הוא אחד הגיבורים הכי טיפשים שאי פעם נראו על המסך.

הסרט המקורי החל את דרכו בכלל כשני סרטים קצרצרים שהופקו עבור טקס פרסי האופנה של VH1 אי שם בשלהי שנות ה־90 והגיע למסכים קצת יותר משבועיים לאחר נפילת מגדלי התאומים. ארצות הברית לא הייתה אז במצב רוח לקומדיות והסרט נכשל בקופות, אבל מתחת למה שהיה יכול במבט ראשון להיראות כפארסת ריגול באווירת "אוסטין פאוורס" היה תסריט מושחז (פרי עטם של בן סטילר ושל דרק סת'ר, אחד מכותבי "המופע של לארי סנדרס", ששם קץ לחייו ב־2004), ולאורך השנים "זולנדר" מצא את הקהל שלו והפך לקאלט ב־DVD.

הפעם, 15 שנים אחרי הסרט הראשון, צמד הדוגמנים דרק זולנדר (סטילר) והנזל מקדונלנד (אוון וילסון) חוזרים מעשור של בידוד חברתי – כאילו המוח הרפה שלהם היה זקוק לאתגרים נוספים – כדי למצוא את בנו האובד של זולנדר. הפעם כבר אין פלא שסטילר (שגם הפעם, נוסף לתפקיד הראשי, ביים וכתב) הביא את הפרצופים המוכרים ביותר בעולם לאכלס את עולם הזוהר המגוחך שלו: מג'סטין ביבר וקים קרדשיאן עד סטינג, רק שהפעם גם בכירי תעשיית האופנה – טומי הילפיגר, נעמי קמפבל, אנה וינטור ואחרים – הגיעו לקחת חלק בבדיחה על חשבונם. ראשית, כי הסרט הראשון כונה ב"גרדיאן" "הסרט הכי טוב שנעשה אי פעם על עולם האופנה" (יש רושם שבתעשייה הסכימו בשמחה: חלק מסיבוב היח"צ של הסרט עבר באירועי אופנה גדולים, שם סטילר עלה – בדמותו של זולנדר כמובן – על המסלול). שנית, סטילר עצמו אמר במסיבת העיתונאים לאחר הקרנת טרום הבכורה בניו יורק: "מי לא היה רוצה לתת לוויל פרל לרדת עליו?".

פרל, שהסרט הראשון יצא כשהוא היה לקראת סוף הקדנציה הארוכה שלו ב"סטרדיי נייט לייב" אבל כמה שנים טובות לפני ש"חדשות בהפרעה" הפך אותו לקומיקאי על, חוזר גם הוא למלא את נעליו המעוצבות של מעצב האופנה המטורף ג'אקובים מוגאטו. במציאות פרל הוא גבר נעים ותכול עיניים שגילו נושק ל־50, והוא נראה יותר כמו בנקאי חביב מאשר אליל אופנה מרושע (אגב, בצעירותו הוא באמת עבד בבנק).

"מוגאטו הוא מהדמויות האלו שתענוג לאבד בתוכן את הראש", אומר פרל. "כשראיתי את הסרט לראשונה הבנתי שאני באמת נראה פסיכי לגמרי, אפילו יותר מאשר בסרט הראשון, ואני ממש נותן קרדיט לסטילר שאפשר לי ללכת רחוק מאוד עם הטירוף. בעצם, אם אתה כבר יוצר סרט המשך, כדאי שתלך עם זה עד הסוף, נכון?".

קריסטן, איך הייתה התחושה להצטרף לכזו מורשת קומית?

"התרגשתי מאוד, בייחוד כשידעתי שלא איראה כמו עצמי. הסרט הראשון הפך לכזאת קלאסיקה, שזה כבוד ממש גדול להצטרף למורשת. וויג מגלמת בסרט את אלכסניה אטוז, מומחית יופי מלחיצה ומגוחכת במיוחד, עם מבטא מוגזם ותסרוקות, תלבושות ואיפור מוגזמים אף יותר. החלק הכי קשה היה פשוט להיות בתלבושת הזאת כל היום", היא אומרת ומספרת חוויות שמוכרות יותר משחקנים המגלמים חייזרים בסרטי מדע בדיוני מפוצצים באפקטים. "הייתי צריכה להוריד שכבות שלמות רק כדי לשבת, אסור היה לי לשכב לנוח בין סצנות בגלל השיער, שהיה מתפרק, ולא יכולתי לאכול שום דבר. כשחושבים על זה, בעצם היה לי די נורא", היא צוחקת.

עוד לפני ההקרנה הראשונה של הסרט, הוא כבר הצית זעם בקרב הקהילה הלהט"בית, עקב הדמות שמגלם בנדיקט קמברבאץ' – אול ("הכל"), אושיית אופנה אניגמטית ונטולת מגדר. נציגי הקהילה טענו שמדובר בייצוג קריקטורי של טרנסג'נדרים וקראו להחרים את הסרט. "אני מכבד מאוד את הקהילה הטרנסג'נדרית וממש לא ניסינו ללעוג להם", מבהיר סטילר. "לדעתי הייתה התקדמות מדהימה בשנים האחרונות בתחום הזה, ואני ממש תומך בכך. זולנדר תמיד יהיה זולנדר, כך שאני מקווה שאנשים יוכלו לצפות בסרט ולשפוט בעצמם".

על פניו "זולנדר 2" הוא קומדיה די אינפנטילית: חפצים שונים מוטחים לסטילר בפרצוף בניסיון להשיב לו את כוחות המבט המהפנט, ויש גם שִחזור לסצנת האורגיה הזכורה מהסרט הקודם, מחוזקת הפעם בנוכחותו של קיפר סאתרלנד אחד רגיש במיוחד. אבל על הדרך יצר סטילר סרט שגם עוסק על הדרך בסוגיות ההזדקנות – בעולם האופנה ובכלל – בסקסיזם, בהשמנה ודימוי הגוף ובקהילת הלהט"ב.

יכול להיות שזה בעצם סרט ממש רציני?

סטילר: "אתן לקהל להחליט לגבי זה. קודם כל, המטרה היא לגרום לאנשים לצחוק ולפגוש מחדש את הדמויות, למרות שכמובן שהן לא כל כך מתפתחות. זה לא שיש להן איזה מנעד רגשי, פשוט רצינו לעסוק בדברים רלוונטיים למה שקורה היום, כי עברו 15 שנה מאז הסרט הראשון. רצינו להסתכל על עולם האופנה כפי שהוא היום ולעסוק באופן שבו אנחנו מסתכלים זה על זה ועל עצמנו, ובחשיבות המופרזת שאנחנו מייחסים לתדמיות".

אחרי שישה סרטים באמתחתו כבמאי, סטילר כבר חש נינוח כמוביל החבורה, ושחקניו (שהם גם חבריו הקרובים) מעידים על כך. "לא היו חזרות בכלל, כולם הופיעו וקפצו על העסק ובן פשוט ידע שהוא יכול לסמוך על כולם", מספר פרל. ווילסון, שנראה בדיוק כמו הנזל של לפני 15 שנה (הסוד שלו? "יוגה, מדיטציה, טיולים להוואי וסלוטייפ"), מוסיף: "החלק הכי טוב בשבילי הוא לבלות זמן עם בן". חמוד מצדו.

אחרי האכזבה הניכרת מביצועיו של "חדשות בהפרעה 2" בקופות – עוד המשך לקומדיה מצליחה עם וויל פרל – יש מתח לגבי מידת ההצלחה הצפויה ל"זולנדר 2". אבל גם למי שלא נמנה עם אוהדי קומדיות נונסנס, קשה שלא להתענג מהקליעים המפלחים את גופו של ג'סטין ביבר או מהמילים המפלחות את האגו של אייקוני האופנה שעמדו בתור בשביל לחטוף קצת.

זולנדר 2 מחמישי (10.3) בקולנוע

• וויל פארל
• אוון ווילסון
• בן סטילר
• דימוי גוף
• סקסיזם
• להט"ב
• אופנה
• השמנה
• סרטים
• זולנדר
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בכרזת הסרט "זולנדר 2" (שייצא לבתי הקולנוע ב־17 במרץ) נראים הדוגמנים דרק זולנדר (בן סטילר) והנזל מקדונלד (אוון ווילסון) כשהם אוחזים בסמארטפונים ונועצים את המבטים המפורסמים שלהם במצלמות האישיות שלהם. כש"זולנדר" הראשון יצא בשנת 2001 הוא היה פרודיה על הרצינות התהומית שבה עולם האופנה בכלל והדוגמנים העובדים בו בפרט לוקחים את העבודה שלהם. היום המבטים האלה נראים כמו סתם עוד דאק פייס טיפוסי של נערות עשירות התופסות את הסלפי של הרגע. לעומתן, הדוגמניות של ימינו, שגדלו על "זולנדר", כבר עושות פרודיה על עצמן. הן לא רק מודעות לתדמית שלהן: הודות לרשתות החברתיות, שהפכו את דוגמניות העל לנגישות מאי פעם, הן שולטות בה יותר מתמיד. הן גם שמחות לכל הזדמנות לנפץ קצת את התדמית המגוחכת שסטילר עשה ממנה מטעמים.

כפי שטיירה בנקס הוכיחה היטב ב"טופ מודל הבאה" – המציאות של עולם הדוגמנות עולה על כל דמיון. גם סטילר עצמו לא היה יכול להגות דמות כה מופרכת כמו סופרסמייז, האלטר אגו של בנקס שלימדה את המתמודדות בתוכנית איך לחייך עם העיניים, ממש כמו המנטורית שלהן.

הניצולה האחרונה של עולם הדוגמנות הישן והרציני שעדיין עובדת היום כדוגמנית במשרה מלאה היא נעמי קמפבל, וקל מאוד לראות את ההבדל בינה לבין דוגמניות מהדור החדש כמו קארה דלווין, ג'יג'י חדיד, קנדל ג'נר וכריסי טיגן. כולן יודעות ליהנות מהחיים, בעוד קמפבל היא הגלגול הממשי של דרק זולנדר. היא מפרסמת תמונות קמפיינים מרוטשות במקום סלפי חמודים, מפארת את הקריירה של עצמה וממשיכה להתנהג אל חברותיה הדוגמניות כאילו כל מה שהן יודעות לעשות הוא לאיים על מעמדה כדיווה.

אפילו מעצבי העל ירדו מכס המלכות שלהם ב־14 השנים שחלפו. לא מתקיים עוד שלטון אימים של טיפוסים כגון ג'ון גליאנו, שהוא כנראה ההתגלמות הממשית הכי קרובה ליעקובים מוגטו המרושע והמטופש (וויל פרל). כיום בראש הפירמידה עומדים אנשים כמו קרל לגרפלד – גם הוא דיווה, אבל דיווה שהתאימה את עצמה לתקופה, עם קולקציות שמבוססת על החתולה שלו שוּפט, ובהתחככות תמידית ומתועדת היטב עם הדוגמניות הצעירות של התקופה; או כמו אלבר אלבז, ששם עצמו בפרונט של בית האופנה לנוון (שאותו עזב לאחרונה) והפך לדוד החמוד שכולנו רוצות שילביש אותנו לליל הסדר.

מעטים הם הסרטים הפרודיים שההשפעה שלהם בעולם האמיתי הייתה כמו זו של "זולנדר". הסרט הפך לקאלט לא רק עבור קהל הצופים הרגיל, אלא עבור עולם האופנה, והוא הרג לגמרי את דמות דוגמן העל הגברי המסוקס והמסתורי שמיירט מבטי פלדה למצלמה. מישהו יודע מה מרקוס שנקרברג עושה בימינו?

• מיוחדים
• בהתאם לתחזית: המדריך המלא לחורף 2015
• הנזל מקדונלד
• אוון ווילסון
• נעמי קמפבל
• ג'יג'י חדד
• יעקובים מוגטו
• וויל פרל
• וויל פארל
• קרל לגרפלד
• הטופ מודל הבאה
• קנדל ג'נר
• אוון וילסון
• ג'ון גליאנו
• קולנוע
• קארה דלווין
• סלפי
• דוגמנות
• זולנדר
• בן סטילר
• דיווה
• סרטים

• Facebook
• Twitter
• Email

הצעירים של ניו יורק

חודש התצוגות הזה – למרות כמות הקולקציות הנאות שהוצגו בו ומספר הרעיונות חדשים – נחתם בתחושה מסוימת של עייפות החומר. אולי מפני שיש יותר מדי תצוגות, חלקן הפכו למופעי אופנה מושקעים כמו בית הקפה של שאנל, פריצת "זולנדר" בוולנטינו והמחווה האטמוספרית של מארק ג׳ייקובס לעורכת "ווג" המנוחה דיאנה ורילנד. אולי התצוגות הקדם עונתיות, שיתופי הפעולה המיוחדים ושבועות הקוטור מתישים כל כך את המעצבים, את העיתונאים, את המסקרים ואת קהל הלקוחות – עד שהם שוכחים באיזו עונה אנחנו.

ובכן, בעונת סתיו 2015 כן התרחש שינוי מרענן בגזרה לא צפויה: ניו יורק – שנחשבת למסחרית ביותר בארבע בירות האופנה – חשפה העונה נבחרת של כישרונות עולים. Hood by air של שיין מארשל הציג קולקציה שבהחלט הכניסה רוח נעורים מרדנית שנעדרת לרוב מזירת האופנה של מנהטן. Public School עשו תרגיל דומה בהצעת לבוש מציאותית יותר, והמעצבת האנגלייה (במקור) מישה נונו הציגה קו נשי מחויט עם נינוחות שקרנה מרוב ביטחון.

המעצבת החדשה המעניינת ביותר היא ראיין רוש. היא פועלת באזור כפרי באפסטייט ניו יורק, שם היא יוצרת בעבודת יד וצובעת בפיגמנטים טבעיים סריגים מינימליסטיים נוגים שמשקפים את הנוף הפסטורלי שסביבהּ. העבודה שלה שלווה ובוגרת, אך יש בה משהו מיוחד וחיוני שהביא לתחרות "ראש בראש" עם כמה מהכישרונות הצעירים הבולטים ביותר של אירופה בגמר תחרות המותג הצעיר של תאגיד הכוח LVMH, שהזוכים בו יחשפו ביוני הקרוב. כמו סצנת האמניות הפמיניסטיות הצעירות בברוקלין בהנהגת של פטרה קולינס – גם הקולות החדשים בשבוע אופנה מעידים על התחדשות מסקרנת בתפוח הגדול.

"זולנדר"

ככל שהדבר נוגע לסיקור התקשורתי שעשוי לעניין את כל מי שלא מצליח או לא מעוניין אפילו לעקוב אחרי שצף הקולקציות שהוצגו – ההיי לייט של חודש התצוגות התקיים בזמן ובמקום לא צפויים – לקראם סיומו של שבוע האופנה הפריזאי. בתום התצוגה הארוכה של ולנטינו, שהורכבה מ־88 מערכות לבוש, פרצו השחקנים בן סטילר ואוון וילסון למסלול המעגלי, בפינאלה שבישרה על תחילת העבודה לסרט ההמשך ל"זולנדר" וגם גררה תגובות הנרגשות ביותר מהקהל הסנובי של השורה הראשונה.

במעין ניסיון להיכנס מחדש לדמות שיגלמו – התנהגו השניים ביהירות קריקטורית. סטילר אף הגדיל לעשות וחטף אייפונים מאנשים בקהל וצילם סדרת סלפיס – שלאחר מכן הזינו כמובן כל פיד אינסטגרם. אין ספק שהיה מדובר בתרגיל יח"צ מעולה עבור שני הצדדים – המותג והסרט – שכלל גם ערך בידורי. בכל זאת היה משהו מאוד לא נוח בהפקרת המסלול של ולנטינו – אחד מבתי האופנה המאופקים ביותר והמזוהים עם יופי קלאסי ומוקפד ועם זוהר מרוסן – לתעלול העממי.

הקולקציה היפהפייה שהוצגה לפני פריצת השחקנים נעזרה במעצבת הטקסטיל הבריטית הוותיקה ססיל ביטון, אך נשכחה ברגע שבו הסלפי של אנה וינטור עם השניים הכה את הרשת. אמנם שמלות התחרה הצבעוניות ושמלות השיפון בעלות הווי העמוק יופיעו על שטיחים אדומים במשך השנה – אך ייזכרו תמיד כחלק מ"קולקציית זולנדר" – ומגיע להן ולשאר הרעיונות היפים שהוצגו על המסלול הרבה יותר מזה.

קארדשיין/ ווסט

אם פעם אנה וינטור או אפילו הקרקס של אנה דה לה רוסו היו לנושאים המדוברים של שבוע האופנה – היום השתנה מאזן הכוחות. הזוג הראשון של עולם האופנה הם ציוות הכוח מבית ווסט את קארדשיין. היחידה שמצליחה להתחרות בתשומת הלב שניתנת לצמד היא היורשת של מאגר הגנים הזה – נורת' ווסט – עוללה שהפכה בעל כורחה לפאשניסטה. זה התחיל מהתצוגה שהציג קנייה לאדידס בפתיחת שבוע האופנה של ניו יורק, המשיך בנוכחות המשפחה בתצוגה של אלכסנדר וואנג (נורת' לבשה בה מערכת שנתפרה במיוחד למידותיה הקטנות בהשראת הקולקציה – כבוד שאף ידוענית מלבדה והאחיינית הקטנטנה של וואנג לא זכו לו), הבלונד פלטינה המפתיע שחשפה קים בתצוגה של באלמין והפנה אליו את כל תשומת הלב – תופעה שנמשכה גם בהצגת הקולקציות של בלנסיאגה וג'יבנשי. באירוע האחרון היה נדמה שההשיער הקורן והזוהר והנוכחות המרשימה של בני הזוג גנבו את ההצגה לקולקציה חזקה מבית האופנה הפריזאי – וחבל. כמו במקרה של "זולנדר" בוולנטינו – גם כאן קיבל המותג סיקור חדשותי גדול בגלל האלמנט הפופי שבנוכחות השניים – ובמקרה זה נעדרו אפילו הערך הקומי ואלמנט ההפתעה שומט הלסתות.

פמיניזם 2.0

בעונה הקודמת העלה קרל לגרפלד בסוף התצוגה של שאנל הפגנת מחאה עאלק־פמיניסטית, ובכך עורר דיון על האפשרות לשלב את המאבק לשוויון האישה בתחום האופנה. העונה התחבטו בכך כמה מהנשים החזקות בזירת האופנה: מיוצ'יה פראדה יצאה בקולקציה סכרינית במיוחד שהתעסקה בדילמות הלבוש של האישה העכשווית – מציאות וציפיות מול שיבוטים גנטיים ופלאי הטכנולוגיה; והפיכת קלישאות לבוש מתוקות לחתרניות באמצעות שינוי חכם של החומרים המרכיבים את הפריטים. בסלין שאלה פיבי פיילו "מהי אותנטיות בימנו?", ויצרה קולקציה נוגעת ואישית שהיו בה הרבה מאוד הצעות לבוש – ממעילים מודולריים עד לחולצות שעוטרו באיורי חיות עדינים. הצהרת היופי של התצוגה הזו הייתה האינדיבידואלית ביותר העונה. כל דוגמנית אופרה וסורקה בהתאם לנתוניה האישיים כדי ליצור מראה שיחמיא לה.

שתי התצוגות האלה היו חשובות לעומת הצעות לבוש ומספר גישות מטרידות, ובעיקר זו שהגיע מהדי סלימאן על המסלול של סאן לורן. בית האופנה הפריזאי, שעם כניסתו של סלימאן לתפקיד המנהל הקריאייטיבי השמיט מכותרתו את השם הפרטי של מייסדו, הכפיל תוך שלוש שנים את הכנסותיו, בעיקר בזכות ההיצע הרוקנ'רולי, הקצר והסקסי. ההצלחה עוררה מחלוקת בשל היעדר המקוריות והגישה הפטישיסטית של סלימאן כבר מהקולקציה הראשונה, אבל זו של 2015 הייתה פוגענית ממש. הצעות לבוש שכללו גרבוני רשת קרועים, חצאיות באורך המפשעה (שנוסף להם שסע בשביל לחשוף עוד חלק מהירך), איפור אגרסיבי וכמה שדיים חשופים חצו את הגבול שבין פתייניות לחפצון והרגישו כמעט אלימות כלפי הדוגמניות שהציגו אותן. אם יש מידה של צדק קוסמי, הרי שהקולקציה הזאת לא תתקבל באהדה גורפת אצל קהל הצרכניות, ולו בשל אופן התצוגה והסטיילינג הפוגעני שלה.

• זולנדר
• שיין מארשל
• בן סטילר
• אוון וילסון
• ולנטינו
• החיים היפים
• אופנה