מה מביא נשים חילוניות לחוף נורדאו, המפריד בין נשים וגברים?
בלי הטרדות וגנבים, בשרוולים וגרביונים או טופלס לחלוטין, החוף המופרד בנורדאו הפך לחוף הבטוח והמהנה ביותר עבור נשות העיר
יום שלישי, 8:00 בבוקר, חוף נורדאו הומה נשים. זה אחד משלושת הימים בשבוע שבהם המקום פתוח לנשים בלבד. שלושת האחרים מוקדשים לגברים, ובשבת – מעורב. מטבע הדברים מרבית הרוחצות משתייכות למגזר הדתי לאומי. שלוש צעירות בנות 16 מבני ברק יושבות על ספסלי העץ בכניסה.
״קמנו בחמש בבוקר כדי לבוא לכאן״, הן אומרות. הן מכוסות מהצוואר מטה ומאוחר יותר ייכנסו כך למים. מעטות הנשים שהגיעו בלבוש שאינו צנוע, כמה הגדילו לעשות ומשכשכות בגרביונים. בחורה בשנות ה־30 לחייה בולטת בביקיני אדום. ״לפני כמה שנים חזרתי בתשובה. בחוץ תראי אותי עם מטפחת, צנועה לגמרי, אבל בים קצת קשה לי להתלבש״, היא אומרת וצוחקת בפנותה לחמותה, אישה אדוקה למראה עם פרצוף שאומר השלמתי עם המצב בעל כורחי. פלונית בכובע ושמלה חסרת שרוולים מטיילת על קו המים. היא מספרת שיש לה ילדים דתיים, אבל היא עצמה חילונית. ״אני לרוב מגיעה לכאן כי אני פוחדת שייקחו לי את התיק. בחופים אחרים באים אנשים מסוכנים שחוטפים תיקים, זה ידוע. פה אני נכנסת למים בלי לדאוג. זו אווירה אחרת״.
היא ממש לא היחידה. ירושלמית שבאה לבלות עם ילדתה אומרת שלאחרונה הבחינה ביותר ויותר חילוניות שמגיעות לחוף בימים הייעודיים. ״בהתחלה ראיתי פחות, היום יש ממש הרבה. הן אומרות שמציקים להן בחופים אחרים. פה יש שלווה, יש כוח בחברת נשים. גם הילרי קלינטון למדה בבית ספר לנשים בלבד!״. אכן האווירה אחרת – שלווה, נינוחה, שקטה. בכל פינה חבורות נשים בכל הגילים מפטפטות זו עם זו בניחותא, בתוך המים ומחוצה להן. נראה שלא נהוג להגיע לבד. חלקת המים הקטנה תחומה בשרשרות מצופים ואף אחת לא חולמת לעבור את הקווים. המציל מעיר רק כאשר תייר אומלל נקלע בטעות לסיטואציה. ״אונלי וימן אלאווד היר, גו טו נקסט ביץ'!״.
"סתם מקטלגים את נורדאו כחוף הדתיים, זה חוף מופרד. באות הרבה חילוניות שרוצות להשתזף טופלס או סתם שלא יטרידו אותן"
תיירת נוספת, מאמא גדולה מגיאורגיה, הגיעה גם היא בלי להתכוון. היא מתפרקדת על כיסא ומפקירה את גופה לקרני השמש. דתייה עם מה שנראה כמו ארבע שכבות שונות של ביגוד נעמדת מעליה וצורחת: ״גיברת, את רוצה להישרף? שבי בצל!״. אחרת צועקת לבתה שתיטול מיד את הידיים בים. מכל עבר נשים מתערבות זו בחיי רעותה. זוג חברות בשנות ה־50 לחייהן משתזפות בבגדי ים מלאים, אין להן קשר קרוב עם האל. ״עשינו הליכה וראינו שפה פחות צפוף, אבל זה חשכת ימי הביניים כאן, אנחנו מזועזעות, תראי איך גם כאן הן מכוסות, ובשישי, שזה היום של הגברים, הן כמובן עמלות בבית על הסירים. ממש חוסר שוויון״.
אבל אין זו חזות הכל. שלוש נערות לפחות מסירות את השמלות ונותרות בבגדי ים חושפניים. ״אני אוהבת את הגוף שלי״, אומרת אחת, ״אבל פה יש תחושה שאת לא צריכה לרצות אף אחד, את באה ליהנות. זו תרפיה בשבילי, אני מגיעה מחוץ לעיר. באינטראקציה של בנים ובנות תמיד יש מתח וכאן רגוע, אף שבכל זאת קצת חסר לי וייב צעיר, מוזיקה – זה לרוב מגיע מבנים״.
דווקא יש כאן כמה בני הנמנים עם צוות הניהול והפיקוח של החוף. ״אנחנו נמנעים כמה שאפשר מלהסתובב, שלא לגרום אי נוחות לנשים״, אומר אחד מהם. ״הלוואי שיבואו נשים לעבוד פה, אבל אף אחת לא רוצה. ניסינו לגייס, וגם מי שמתחילה בורחת מהר. ניסית לעבוד בים? 11 וחצי שעות ביום אני פה, חוזר הביתה מותש. אנחנו עובדים כל השנה חוץ מיום כיפור. זה לא רק של דתיות, גם נוצרייה ומוסלמית מתקבלות בברכה, אנשים סתם מקטלגים את נורדאו כחוף הדתיים, זה חוף מופרד. באות הרבה חילוניות שרוצות להשתזף טופלס או סתם שלא יטרידו אותן. זכותן״.
