בחנו את עצמכם: איך מתאים לכם לפלפל את חיי המין?
האם אתם טיפוסים של חילופי זוגות, קשירות, צעצועי מין או דווקא פיסטינג?

[interaction id="5a8adf95812806000160fb3e"]

[interaction id="5a8adf95812806000160fb3e"]
האם אתם טיפוסים של חילופי זוגות, קשירות, צעצועי מין או דווקא פיסטינג?

באמצע העשור הקודם הייתה תקופה שבה אשטון קוצ'ר נחשב להתגלמות הקוּל ו"אפקט הפרפר" נחשב לסרט חכם ואיכותי. עם הזמן הבנו שקוצ'ר שחקן בינוני במקרה הטוב, לא כל כך מגניב ולא ממש מצחיק, ושסרט המסע בזמן הזה הוא לא יותר משעשוע אינטלקטואלי לא מספק לבני 16.
הסרט הזה, שבאנגלית בכלל נקרא "Bedazzled", עובד על בסיס הומאופתי. בהתחלה היו האגדות העממיות על ד"ר פאוסטוס שמוכר את נשמתו לשטן, אחר כך העיבוד של כריסטופר מארלו לתיאטרון, יצירת המופת של גתה, ולאחר מכן אינספור עיבודים שונים ומשונים, ב-1967 הקומדיה "Bedazzled" עם פיטר קוק ודאדלי מור, ואז ב-2000 הגרסה הזו, עם ברנדן פרייזר ואליזבת' הארלי. אחרי כל כך הרבה עיבודים ומיצויים, למרבה הצער, לא נשאר דבר מהתחכום והעומק של הסיפור המקורי. מילא זה היה מצחיק או סקסי, אבל גם זה לא. קחו ליד את "פאוסט" של גתה, תעשו לעצמכם טובה.
דיס איז חארטה.
הסרט שפתח את שיתוף הפעולה בן ארבעת הסרטים שלאדם סנדלר עם נטפליקס, אחרי ששלושה אולפנים ויתרו על הכבוד להפיץ אותו, וגם המביך שבהם. לכאורה מערבון וקומדיה בתיאוריה, שהדבר הזכיר ביותר בו הוא שהתסריט שלו היה כל כך גזעני שניצבים אינדיאנים שהשתתפו בסרט התפטרו ממנו בעודם על הסט. אה, והדמות הכי אמינה שם היא חמור שלא מפסיק לשלשל.
סרטי מלחמה אמריקאיים על מלחמת העולם השנייה לא חייבים להיות קיטשיים ודביקים ולנצל את המדיום לסחיטת כל טיפת רגש אפשרית, ולראייה:דנקרק. אבל כשבן אפלק, ג'וש הרטנט וקייט בקינסייל מעורבים בשלישיית אהבהבים נקרופילית, זה לא יכול לצאת טוב.
בתחילת שנות האלפיים התחיל בהוליווד ז'אנר שהיה אמור להיות פרודיה מתוחכמת על סרטי הנוער שופעי הסקס, המיזוגניה, ההורמונים ובדיחות הפלוצים, אך הוא מהר מאוד התאהב בעצמו בסקס, מיזוגניה, הורמונים ובדיחות פלוצים, ואנחנו נשארנו עם הרע שבכל העולמות.
ירים יד מי שהבין משהו.
ראו סעיף 15 מאונך, רק עם אימה.
קצת יקר להשקיע 240 מיליון דולר בגרסה מחודשת לפוקהונטס, לא?
רוב הסרטים שנוצרים במיוחד עבור כוכבי פופ לא בדיוק עשויים מהחומר של "הסנדק", אבל סרט המסע הזה הוא רמה אחת מתחת לסרטי הכוכבים הרגילים. ב"Rotten Tometoes" קיבל הסרט ציון ממוצע של 3.9 מתוך 10. רמה גבוהה.
האמת היא שהרעיון לשלב בין המערב הפרוע לסטימפאנק לא מופרך מיסודו, ואכן הסדרה משנות השישים שעליה הסרט מתבסס נחשבת לאחד מאבות המזון של הסטימפאנק, אבל במקרה הזה הגאדג'טים והטכנולוגיה עיוורו את התסריטאים והתוצאה – 5 פרסי ראזי, כולל לסרט הגרוע ביותר.
כל האפקטים שבעולם לא יצילו את הדריסה האלימה הזו של הסיפור המקראי. מתברר שנח ומשפחתו אימצו ילדה עקרה שהופכת לבת זוגו של שם, חם יוצא לחפש בת זוג והופך לבן בריתו של תובל קין, אויבו של נח, שמסתנן לתיבה ומשכנע את המשפחה למרוד בנח, שרוצה להרוג את כולם, ואחרי שהמבול נגמר הופך לאלכוהוליסט. אה, ועוד לא הזכרנו את הנפילים-הרובוטריקים. לא נח לנו.
הדבר הטוב היחיד שיצא מכל אופרת הסבון-ופיצוצים הזו שנמתחת כמו מסטיק ולא מסכימה לעזוב אותנו בשקט הוא גל גדות. אז תודה על זה, אבל סיימתם את תפקידכם ואתם יכולים ללכת עכשיו.
גם קאסט מדהים (על הנייר) שכלל את ג'ורג' קלוני, ארנולד שוורצנגר, אומה תורמן, כריס אודונל ואלישה סילברסטון לא הצליחו להציל את הכישלון הקולוסאלי הזה. אחרי ההצלחה האדירה של סדרת באטמן המתחדשת של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים ("באטמן", "באטמן חוזר", "באטמן לנצח") הגיעה האכזבה המהדהדת הזו של ג'ואל שומאכר, שעד היום נחשבת לאחד הסרטים הגרועים שנעשו אי פעם. ג'ורג' קלוני אפילו נאלץ להתנצל על כך, ומעריצי באטמן נאלצו לחכות 8 שנים עד לחזרתו של איש העטלף למסכים, עם "באטמן מתחיל" של כריסטופר נולאן.
עוד בסדרה: כרישים על האונייה, חייזרים בדירת הסטלנים, מסריחים במעלית.
סרט גיבורי על של DC שמצליח לצאת בגירעון של 18 מיליון דולר ולזכות בארבעה פרסי ראזי. איך זה קורה? מבקר הקולנוע המוערך רוג'ר אברט כלל אותו ברשימת הסרטים השנואים עליו, מפני שלהאלי ברי לא הייתה באמת דמות, אם לומר זאת בעדינות. צפו בסרט ונסו לומר מה עבר עליה כשהפכה לאשת חתול, מה היא הרגישה אחרי השינוי הגדול בחיים שלה. חוץ מזה שהיא נהייתה סקסית. ברי הגיעה בעצמה לקבל את פרס הראזי ואמרה: "תודה לאחים וורנר ששמו אותי בסרט כזה מחורבן ונוראי, זה בדיוק מה שהקריירה שלי הייתה צריכה".
לא נסלח לקריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון על שני דברים: משחק אנמי ברמה של דמויות קרטון והפיכת הערפדים לתופעת נוער היסטרית ומאוסה.
כדי להבין עד כמה הביקורות היו קטלניות עבור הסרט הזה, צריך רק להסתכל על ההפרש בין ההכנסות בשבוע הראשון לשני. בסוף השבוע הראשון לצאתו היה מדובר בשובר קופות ענק עם הכנסות של כ-197 מיליון דולר, שירדו ב-70% לכ-51 מיליון דולר בלבד בסוף השבוע השני. האכזבה של הקהל משיתוף הפעולה הגרוע בין השחקנים, האווירה האפלה וחוסר ההומור הביאה את DC לחשב מסלול מחדש, ולראייה: "וונדרוומן" כבר היה אחר לגמרי.
בינואר האחרון צייץ בטוויטר דיוויד אייר, במאי "יחידת המתאבדים", את הציוץ הבא: "אני יודע של'יחידה' יש פגמים. אלוהים, כל העולם יודע את זה. אין דבר כואב יותר מלהרים בבוקר עיתון ולראות כמה שנים של דם, יזע ודמעות נקרעות לגזרים. אוהבים לשנוא שם בחוץ. האם הייתי עושה דברים אחרת? ברור. הלוואי שהייתה לי מכונת זמן". וזה אומר הכל.
ובכן. זה הסרט שבחרתם כגרוע ביותר בעשרים השנים האחרונות. בואו נתחיל הפוך: מה טוב בסרט הזה? שהוא כנראה קצת יותר טוב מהספר שעליו הוא מבוסס. חוץ מזה – כלום. סיפור האהבה סתמי, המשחק מזעזע, הכימיה לא קיימת, העלילה מתפיידת מהר מדי, והקינק לא ממש קינקי. קבלו אתחמישים הבעיות הכי גדולות ב"חמישים גוונים של אפור".
>>למתחם הקולנוע והסרטים של Time Out

"הצד שלו" / יואב אבן
"Grey" / א.ל ג'יימס
[tmwdfpad]המחבר/ת
כתב חדשות 2 שהואשם באונס (התיק נסגר עקב חוסר ראיות).
האישה מאחורי טרילוגיית רבי המכר "50 גוונים של אפור".
המטרה
שיפור תוצאות הגוגל של יואב אבן.
כסף קל באדיבות מעריצות ומעריצי הסדרה.
אזהרת טריגר
אונס מוכחש, מעצר, התאבדות מדומיינת, אכילת ראשים, נרקיסיזם קיצוני.
BDSM, התעללות רגשית, שעמום.
איכות הכתיבה
בלוגר שחלם להיות סופר אבל לא יצא.
פאן־פיקשן של דמדומים.
תקציר העלילה
יואב אבן הוא איש מוצלח באופן מוגזם וכולן רוצות לשכב איתו. הוא פוגש אישה נאה, שמפתחת כלפיו אובססיה ומאשימה אותו באונס כי היא לחוצת חתונה ופסיכית.
כריסטיאן גריי הוא איש מוצלח באופן מוגזם וכולן רוצות לשכב איתו. הוא פוגש אישה נאה, מפתח כלפיה אובססיה ומתעלל בה רגשית כי הוא דפוק ושתלטן.
[interaction id="558c14e117ada36c5346117f"]

זהו בוקר קליפורני מושלם, והשמש ניצבת בזווית האידיאלית כדי למלא באור את הסוויטה של המלון האגדי שאטו מרמונט בלוס אנג'לס. אבל למרות הזוהר העדין הבוקע מבעד לחלונות, ג'יימי דורנן נראה מודאג. השחקן והדוגמן האירי – אחד הדוגמנים המצליחים והעשירים כרגע בעולם – לוגם מהקפה השחור שלו, וההבעה על פניו מזכירה אדם שעומד לקפוץ ממטוס: ממוקד, רציני, לחוץ ומעל לכל – פוחד פחד מוות.
זה היום הראשון במה שעומד להיות זרם אינסופי של מפגשים עם עיתונאים סביב הקרנת הבכורה של "חמישים גוונים של אפור" – הספר שהפך לתופעה עולמית; וכעת, באופן בלתי נמנע, גם לסרט הוליוודי. ג'יימי דורנן, הכוכב האלמוני יחסית שלו, יודע שהוא עומד להיזרק הבוקר לגוב האריות.
דורנן, יליד בלפסט בן 32, התפרסם בציבור הרחב רק לאחרונה: תפקידו כרוצח סדרתי מהורהר ב"The Fall", סדרת הפשע של BBC, מיצב אותו כשחקן בעל נוכחות מרשימה, אבל השתתפותו ב"חמישים גוונים של אפור" מעיפה אותו במהירות האור לסטרטוספירה של סלבריטאי העל. מרגע שלוהק לתפקיד הראשי בדמותו של כריסטיאן גריי, הפך דורנן מגבר שגורם לנשים להתעניין בפרסומות של קלווין קליין לחלק בלתי נפרד ממארג הפנטזיות של נשים ברחבי העולם.
למקרה שחייתם באי בודד בארבע השנים האחרונות, “חמישים גוונים של אפור" הוא רומן רומנטי עם הרבה סקס – סקס פרוע ליתר דיוק. קהל הקוראים כנראה מעוניין בהרבה ארוטיקה סדו־מזוכיסטית, כי “חמישים גוונים של אפור" הפך לרב מכר בינלאומי, והציפייה שיצר הסרט המבוסס עליו היא בהתאם. הסרט גם הצית שוב את הדיון השחוק בעיבוד קולנועי לסרט – שנראה כי לכל אדם בעולם יש בעניינו דעה נחרצת. את הסרט ביימה האמנית הבריטית הידועה סם טיילור ווד, והתוצאה הסופית אמורה להיות יצירה גאונית או זבל מוחלט. בדיון האמוציונלי יצר "חמישים גוונים של אפור" אין מקום לאמצע.
במרכז הדיון נמצא דורנן עצמו: יפהפה, מסתורי, עדיין לא מפורסם מדי, שלוהק לתפקיד כחודש בלבד לפני תחילת הצילומים. היום, במלון שאטו, דורנן נראה כמי שעומד על קצה צוק ומסתכל למטה בתערובת של התרגשות וחשש. דיברנו איתו על הקפיצה הגדולה שלו.
לגלם את כריסטיאן גריי ב"חמישים גוונים של אפור" זה לא כמו לככב בסרט רגיל.
"לא. אנשים קצת… טוב, בואי נאמר שאם הם בקטע של הספר, נראה שהם ממש בקטע של הסרט".
יש מיליוני מעריצים של הספר שמחכים בכיליון עיניים לראות את הסרט. אתה חושב שהם יאהבו את התוצר המוגמר?
"אני חושב שלאנשים יש דעה מגובשת מאוד על כריסטיאן גריי ועל אנסטסיה סטיל, כך שיש אנשים שיהיו מרוצים מהסרט ויהיו כאלה שיתאכזבו מאוד".
לא לוהקת לתפקיד מלכתחילה. איך הגעת לסרט?
"זה היה מוזר מאוד. עשיתי אודישן, הם בחרו במישהו אחר והמשכתי הלאה. פתאום זה חזר אליי, ומהיום שבו ליהקו אותי עד ליום שבו התחלנו לצלם עבר חודש בלבד. זה באמת נשמע מטורף, אפילו עכשיו, כשאני מספר על זה".
זה בטח היה גם לחוץ.
"אני מקווה שלעולם לא אצטרך שוב להיכנס כך לתפקיד. אשתי הייתה בהריון מתקדם וילדה שלושה ימים לפני שהתחלנו בצילומים, אבל לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב. הייתי חייב לחייך ולתפקד ולהגיד לעצמי: 'בסדר, זה קורה. זה משהו די גדול. אני צריך לוודא שאני הכי מוכן שאני יכול להיות בזמן שיש לי'".
אתה חושב שזה לטובה – שזו דמות שאכן צריך לגשת אליה באופן יותר רגשי ופיזי במקום לחשוב עליה יותר מדי ולהתכונן מראש?
"היי, בכל זאת הייתי רוצה יותר מארבעה שבועות מהרגע שגיליתי שזה התפקיד שלי לבין הרגע שבו שמעתי 'אקשן', אך למרבה המזל יש הרבה היבטים בדמות שהרגשתי די בטוח לגביהם – לא הרגשתי שאני צריך לעבוד עליהם הרבה".
אילו היבטים?
"אני חושב שהייתה לי הבנה די ברורה של סוג המצוקה שלו: אנשים לא מבינים אותו, והוא כל הזמן נאבק על אהבה וקבלה. הוא אדם מלא עוצמה, אבל אני חושב שיש חלק עצום בכריסטיאן שאיננו ממומש. אני לא אומר שזה מקביל בצורה כלשהי לחיים שלי, אבל בשלב מוקדם מאוד ידעתי שאני מבין אותו והרגשתי נוח לשחק אותו".
האם היססת לפני שהסכמת לקבל את התפקיד, מתוך הכרה בגודל המשימה?
"אני חושב שנטילת סיכונים היא חובה בתעשייה הזאת. אתה צריך לדעת באופן עקרוני את היתרונות והחסרונות בקבלת תפקיד מסוים, ממש לשקול אותם אלה מול אלה ולקבל החלטה. אנשים חושבים רק על הסיכון, אבל ברגע ששקלתי הכל הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. אני לא רוצה קריירה בטוחה, אני מקווה שיהיו לי עוד הרבה סיכונים כאלה, כי זה מה שהופך את זה לכיף".
איך היה לעבוד עם סם טיילור ווד? היא בחירה מעניינת לסרט הזה, כאישה שמגיעה מרקע של אמנות חזותית.
"יש לה יכולת מדהימה להרגיע מצבים בעלי פוטנציאל לטירוף מוחלט. כשעבדנו על הסרט היא הצליחה בקלות רבה לעמוד מול הטירוף החיצוני, כך שלא היינו צריכים לחשוב כל הזמן שאנחנו מעורבים בפרויקט מפלצתי שכולם מחכים לו ולכל אחד יש דעה לגביו. היא גם מתמודדת עם סקס באופן מאוד מסוגנן ומאופק. יש במאים שהיו יכולים להפוך את התוכן המיני למפורש מאוד ובוטה בלי סיבה אמיתית, אבל היא טיפלה בזה בצורה מתוחכמת".
ומה לגבי סצנות הסקס – האם העבודה עליהן הייתה מלחיצה?
"זאת העבודה – אין דרך אחרת חוץ מלקבל את העובדה שאתה עושה דברים אינטימיים ונמצאים איתך בחדר הרבה אנשים שאתה לא ממש מכיר. אבל הצד הפיזי, העירום, בכל זאת היה קשה. כשדגמנתי השתדלתי מאוד לא להצטלם יותר מדי בעירום. אני אף פעם לא ממש מרגיש בנוח אף שחיפוש בגוגל אימג'ס יוצר רושם שונה. כולנו לא מרוצים מעצמנו בעירום, אלא אם אנחנו ממש מרוצים מעצמנו ויהירים מעבר לחלומות הפרועים ביותר. מעולם לא ראיתי תמונה שלי ללא חולצה וחשבתי 'אני נראה טוב'".
אתה מרגיש שהדוגמנות סייעה לך בתפקיד המסוים הזה?
"כן, העובדה שמצלמים אותך הרבה יכולה לעזור, ולא רק בתפקיד הזה. בכל תפקיד שאני משחק אני נהנה מהעובדה שביליתי הרבה זמן מול המצלמה. יש נוחות מסוימת שמגיעה עם הניסיון הזה".

כאמור, כריסטיאן גריי אינו התפקיד הדרמטי הראשון של דורנן. ב"The Fall" הוא גילם את דמות הנבל – רוצח סדרתי סוציופת שבסך הכל מבקש מעט חום ואהבה ונרדף בידי קצינת בילוש בגילומה הסקסי של ג'יליאן אנדרסון – הלוא היא הסוכנת סקאלי מ"תיקים באפלה".
האם "The Fall" הקודרת הכינה אותו באופן מיוחד לתפקיד? והאם יש לנו כאן עסק עם שחקן שנמשך לצד האפל של הירח?
"כן. אני לא לגמרי בטוח למה, אבל יש לי משיכה לדמויות אפלות, דמויות שאוהבות מצבים שאינם מלאים נועם וחיוכים", משיב דורנן. "זה לא אומר שאני רוצה לגלם רק דמויות אפלות. אני לא מחפש את זה, אבל אני כן נמשך לדמויות שהן קצת שבורות או סדוקות. זה קצת מתאים לחיים האישיים שלי, אם כי ברמה הכללית אני לא חושב על עצמי כך בכלל. אני חושב שאני אדם שמח. אין לי יותר מדי שריטות. אני לא מוצא את עצמי לעתים קרובות במקומות אפלים, אבל לכולנו יש רגעים כאלה".
אולי הדמויות מאפשרות לך לחקור את האפלה הפנימית שלך בדרך בטוחה?
"כן, זה מה שכיף כל כך בבחירת המקצוע הזה. אתה מגלה הרבה דברים על עצמך. בכל פרויקט אתה מגלה משהו אחר על עצמך. זה כמו תרפיה עצמית באיזו דרך מטורפת".
"חמישים גוונים של אפור" מוצג מ-12.2 בבתי הקולנוע

בשורה מרטיטה לנשים שחטפו נמק ביד ימין לפני כשלוש שנים עת גילו את רוחב לבו ונחת זרועו של כריסטיאן גריי, הלוא הוא הנסיך המחטיף ב"50 גוונים של אפור": מעכשיו גם אתן, נשים חזקות, עצמאיות ומשוחררות, יכולות לשחק באנסטסיה סטיל בשעות הפנאי.
לא תצטרכו, לשמחתכן או לצערכן, לרכוש מצבטים, אזיקונים ושוט – אלא רק את המארז החדש של מותג הלקים OPI, שהשיק שיתוף פעולה סקסי עם הסרט שבעזרת השם יחיה את גריי וסטיל בחודש הבא (ערב ולנטיינז, ביצ'ז!) על המסך הגדול. הרי בשביל להיות מיס סטיל – אישה עדינה עם קארמה משובחת שמביאה עד אליה ביליונר עם חיבה לספאנקים בתחת – כל מה שצריך הוא לשבת בבית, בחושך, ולמרוח לק.
המארז המהמם מגיע עם שישה בקבוקונים קטנים, כולם שיר הלל לסאדו מאזו, עם גוונים שלא משאירים מקום לדמיון: My Silk Tie – מרקם של משי (כמו העניבה המפורסמת), כסוף ומבריק; Romantically Involved – אדום נוטף תשוקה; Dark Side of the Mood – אפור פחם, מסוכן כמו סערה חורפית; Shine for Me – כסוף שימר בשילוב של כחול עדין ומלכותי; Cement the Deal – גון מלט משל היית עובדת בניין; ו־ Embrace the Gray- יעני אמצי את האפור, או מצאי לעצמך בחור חולני שיקנה לך תחתונים ואז יקשור אותך במרתף. למישהי יש פצירה?
65 ש"ח, להשיג ברשת אפריל, ברשת נייל סטודיו ובמכוני הטיפוח המקצועיים (במהלך ינואר ברשת אפריל – כרטיס לסרט בקניית לק מקולקציית השת"פ)
רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?
(במקום 19.90 ש"ח)