Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טקס פרסי האמי: שני מנחים, שיא של נבלים ויותר מדי ריבים על "הדוב"
הנבלים הופכים הכל למעניין יותר. טקס פרסי האמי ה-76. 2024. (צילום: Kevin Winter/Getty Images)
בטקס חצי מנומנם וחצי מפוספס, העלית של הוליווד חילקה לעצמה פרסים ללא שום שערוריות יוצאות דופן (למעט הסיווג של "הדוב" שוב כקומדיה). יונתן עמירן צפה וכמעט נרדם, אבל בסוף מצא סיבה להישאר ער - הנבלים שעושים את הטלוויזיה לטובה יותר
טקס פרסי האמי! הלילה הגדול ביותר של הטלוויזיה האמריקאית! טקס הפרסים ה… שני בחשיבותו באמריקה? שלישי אולי? יש עדיין גלובוס הזהב? למרות המוניטין שלו כאח הפחות מוצלח ונוצץ של טקס האוסקר, טקס האמיז הוכיח השנה שהוא דווקא יותר כיפי וקליל לצפייה מטקס האוסקר. הטקס הונחה השנה על ידי שני מנחים וארבע גבות גדולות, עם צמד האב והבן יוג'ין ודן לוי, שפתחו את הטקס עם דואלוג חמוד ומלא בכמות המתבקשת של הומור עצמי: בדיחות על האם "הדוב" ראוי להיות מועמד לקומדיה, כמות המועמדויות של "שוגן", ועודף שירותי הסטרימינג בשוק. רגע השיא כנראה היה ההתייחסות ל"אייל קטן"- בו דן לוי הציג הודעות פיקטיביות מאביו המבוגר בסגנון ההודעות הקריפיות של מרתה בסדרה.
בין המגישים המוצלחים השנה היו והקאסט הראשי של "רק רוצחים בבניין", ששוב שיחקו על אותה כימיה נהדרת שיש להם בסדרה. שימו את מרטין שורט וסטיב מרטין בעל במה ביחד ותמיד יש משהו מבדר, וסלינה מצליחה להצחיק איתם כבר ארבע עונות, אז היא תמיד תוספת נחמדה. כוכבי "פילדלפיה זורחת", חסרת המועמדויות הנצחית, והזוג הנשוי האהוב רוב מקלהני וקייטלין אולסון, הציגו את פרס "שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית". שוב, יש להם כימיה של 16 עונות טלוויזיה ו-14 שנות נישואין להישען עליה. ובילי קריסטל האגדי היה מצחיק, מרגש כרגיל.
היו גם צוותי מציגים שמחולקים לפי נושאים שונים: ג'סי טיילר פרגוסון מ"משפחה מודרנית", דיימון וואיאנס מ"אשתי והילדים" וג'ורג' לופז מ"ג'ורג' לופז", הוצגו כ"שלושה אבות טלוויזיונים נהדרים". אני לא חושב שאף אחד מהם נחשב לחבר בפנתיאון האבות הגדולים ביותר על המסך, אבל כנראה שאלו כל מי שהם שהצליחו להשיג. נו טוב, סוג של דדי אישיו. היו גם אמהות, רופאים, שוטרים , עורכי דין, מאמני ספורט טלוויזיוניים וגם שלישיית נבלים שהורכבה מאנתוני סטאר, ג'יאנקרלו אספוזיטו וקאתי בייטס הנהדרת, והייתה כנראה רגע השיא של הטקס. מה לעשות, כשאתה טוב בלשחק נבל מאיים אתה כנראה גם תהיה כריזמטי מספיק בשביל קטע הנחייה קצר.
הפיל הגדול בחדר – סליחה, הדוב – הוא כמובן עצם הצבתו של "הדוב" בקטגוריות קומיות, למרות שלרוב הסדרה לא ממש מצחיקה, ולעיתים אפילו להיפך. זה גרם לה להתחרות מול חביבת הקטגוריה (והשופטים באמי, באופן ספציפי) "האקס", שזיכתה את ג'ין סמארט בפרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית" על חשבון איו אדיברי, וגם קטפה את הפרס הבכיר בתחום וזכתה בקטגוריית "הסדרה הקומית הטובה ביותר". אפשר להתווכח שעות על האם "הדוב" צריכה בכלל להיות בקטגוריה הזו, ואפשר פשוט לזכור שזה טקס פרסים עמוס פוליטיקה ואינטרסים ואף אחד לא יגיד לכם לא לצחוק מג'רמי אלן וייט מפיל מגש סטייקים.
חוץ מ"האקס" ו-"הדוב", הזוכות הגדולות של הערב היו "אייל קטן", שזכתה ברוב קטגוריות המיני-סדרה, ו"שוגן" שזכתה ברוב קטגוריות הדרמה. לא הפתעות גדולות, אבל מה אתם מצפים מטקס הפרסים הזה? הרגע המרגש ביותר בטקס היה כנראה זכייתו של הקומיקאי היהודי אלכס אדלמן על ספיישל הקומדיה שלו "רק בשבילנו" – לא רק בגלל האנטישמיות העולה בעולם, אלא בעיקר בזכות התגובה המופתעת ומלאת הרגש של אדלמן, שנשא נאום לזכר חברו, במאי התיאטרון אדם ברייס, שעבד איתו על המופע ונפטר בשנה שעברה. בין הנאומים האחרים שנהניתי מהם היה הנאום הקומי של יוצרי "האקס", הנאום המפוזר של לרמון מוריס מ"פארגו", והזכייה של המפיק הבריטי וויל סמית' על "סוסים איטיים" שכמובן התייחס לשמו, שמשותף לאדם עם היסטוריה בעייתית בטקסי פרסים.
טקס האמיז הוכיח את עצמו נעים יותר לצפייה מהאוסקרים. הנאומים קצרים יותר, המציגים מנוסים יותר בהנחייה, ומעטה הרצינות הנוכח בטקס הקולנועי חסר פה, למזלנו. כנראה כמו שיותר נוח לצפות בפרק של סדרת טלוויזיה מסרט באורך מלא, כך הצפייה בטקס הזה יותר נוחה מטקס האוסקרים המנופח. ההבדל הוא שסרט ארוך יכול להיות חוויה מספקת ומעשירה בזמן שצפייה בטקס האוסקר… לא. טקס האמי עדיין היה ארוך בצורה מפרכת, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל האווירה הקלילה והקצב הפכו את הצפייה בו לחוויה נחמדה. ובשביל טקס פרסים הוליוודי – זו מחמאה גדולה. טקס האמי ® הערוך והמתורגם יושודר ביום שני, 16.9, בשעה 21:00 ב-yes TV DRAMA, ב-yes VOD וב-Sting+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ערים תאומות: כל האוכל הטורקי בתל אביב שישגר אתכם לאיסטנבול
אמרו שנהיה טורקיה, לא אמרו שזה יהיה דבר רע בהכרח. מסט (צילום: הדס עזרא)
החדשות הרעות הן שהתחזיות הקודרות התגשמו ואכן הפכנו לטורקיה. החדשות הטובות הן ש(בינתיים) זה רק מבחינה קולינרית: בשנים האחרונות תל אביב חווה התפוצצות של אוכל טורקי נהדר, רובו ככולו סביב דרום העיר. צאו לסיבוב, תביאו לנו בורקס כשאתם חוזרים
ממש בכניסה לשכונת התקווה, מתקיים לו בשלווה גן עדן לבצקים שמושך אליו רבים מהמשוגעים לדבר. צוות מיומן של אופים טורקים מעניק לבצק טיפול מסור מאין כמותו, כאשר הם לשים, מרדדים, מבשלים ואופים את הבצק הכה ייחודי של הסו-בורק, הלא הוא בורקס מים – והבורקס עצמו מעביר את כל האהבה הזו שקיבל הישר אל בלוטות הטעם ודפנות הלב שלנו. המפגש עם בורקס המים הממולא בגבינה או גבינה ותרד יוצר חווית ביס רכה-קראנצ'ית-בורקסית-לזנאית (אם טרם טעמתם בורקס מים, כן – הוא יותר קרוב ללזניה מאשר לבורקס הקלאסי) שמערפלת את המחשבה לרגע. אם עוד לא יצא לכם לטעום (כן, אתם האלה מהסוגריים הקודמים), איזה כיף לכם, זו תהיה חוויה משנת חיים. אם כבר טעמתם, אתם כבר יודעים לבד שתחזרו לשם. דרך ההגנה 33
דילקס (צילום: ניב טובול)
הבורקס של אמא
לבורקס של אמא בלוינסקי יש טעם ומרקם שאי אפשר לשחרר ממנו, הבצק שלו דקיק וקריספי, מלא בשומניות נעימה שעוטפת מילוי נימוח שמתפשט לצדדים בכל ביס וגורם לתחושה ממכרת. הבורקסים כאן מגיעים בגרסאות של תרד, תרד-גבינה, גבינה או תפוח אדמה יחד עם ביצה, חמוצים ועגבניות מגורדות מתובלות. התור שמשתרך כאן בימי שישי מסביר שזה לא עוד סתם בורקס. הלוואי שאמא שלנו גם הייתה עושה בורקס כזה. לוינסקי 46
הבורקס של אמא. איזה אמא? אמא שלכם? לא אמא שלנו (צילום: ניב טובול)
בורקס פנסו
הצ'ילבה של הבורקס של אמא, והטוען השני לכתר "הבורקס הטוב בלוינסקי" הוא בורקס פנסו. הבורקס הזה מאופיין בבצק יבשושי ופירורי יותר, מה שמקנה לו צורה גבוהה ואיתנה ויכולת העמסה מרשימה של מילוי. הביס של בורקס פנסו הוא רך וענני והשילוב שלו עם הביצה החומה, רסק העגבניות הטרי החמוצים והזיתים קוראים לחזור אליו עוד ועוד. פרט לבורקס הטורקי השבלולי במילויי תרד-גבינה, גבינה ותפוח אדמה, ניתן למצוא כאן גם בורקסים קטנים יותר שנותנים את אותה חווית טעם ומאפשרים לנשנש אותם על הדרך (או לקחת אותם הביתה, ואז להתפלא כל פעם מחדש שחיסלתם אותם עוד לפני חדר המדרגות). לוינסקי 43
הנמסיס של הבורקס של אמא. בורקס פנסו (צילום: נועם רון)
בורקס רמלה
מה יותר מזמין מבורקס חם וטרי הממוקם באיזור מוסכים כדי לנחם את שגרת יומם של פועלים ועובדי משרדים שונים? לא הרבה, בטח ובטח שהבורקס כזה מיוחד. הבורקס של בורקס רמלה מתחיל את חייו במאפיית הבורקס בבא-חיים המפורסמת משוק רמלה, משם הם מגיעים מגולגלים לרחוב ריב"ל ונאפים מדי יום כדי לספק חוויית בורקס מקסימלית לאנשי ועובדי השכונה. לבורקס הזה יש בצק יוצא דופן שיודע לשמור על פריכות חיצונים מקסימלית ורכות פנימית נעימה מאין כמותה. איזה כיף שהביאו את רמלה כל כך קרוב למרכז תל אביב. ריב"ל 15
לשמחת עובדי האזור. בורקס רמלה (צילום: ניב טובול)
בורקס ז'ק
אחד הבורקסים הנוסטלגיים ביותר בעיר הזו (ואולי אף בארץ) הוא בורקס ז'ק משדרות ירושלים. המתכון מלווה את המשפחה עוד טרם עלייתם ארצה מחבל איזמיר בטורקיה, ונמצא בלוקיישן בשדרות ירושלים כבר מ-1936. ניתן למצוא כאן שני סגנונות בורקס – כזה עם בצק דקיק המגולגל בצורה שבלולית בדומה לשאר הבורקסים ברשימה, או כזה הנעשה מבצק עלים עדין ומרשים שתופח מעלה מעלה. האווריריות של בורקס בצק העלים ממכרת ונעימה, והמילויי התרד, תפוחי אדמה או בולגרית וקשקבל יוצרים חווית אכילה שלגמרי מצדיקה כמעט 90 שנות קיום. שדרות ירושלים 35, יפו
הדונרים
באבאג'ים
המקום הותיק בשדרות שלמה (במקור מבת ים) מוציא את אחת הפיתות הנדיבות והטובות בעיר שלנו. נתחוני בשר הכבש שנחתכים מהשיפוד הלוהט שומרים על צ'אנקיות נעימה בנגיסה, הם מתובלים ומומלחים בצורה דומיננטית (בעיקר הורגש הקינמון שנתן קיק מעניין) ומעוררים את קולטני הטעם בפה למסיבת צהריים ספונטנית. גם מסביב לבשר נהדר פה, כשבאבאג'ים שומרים על תוספות מסורתיות של בצל מתובל בסומאק, עגבניות והמון פטרוזיליה הנכנסים יחדיו לתוך פיתה עבה במידה, שאינה מכבידה אך סופגת אליה את הטעמים בסינרגיה נהדרת. בקיצור, זאת פשוט ארוחת צהריים שאחריה אומרים: וואו, איזה כיף. מבקר האוכל שלנו ביקר שם ממש הסופ"ש(אבל אכל דווקא את האיסקנדר). דרך שלמה 43
קולטני הטעם יוצאים למסיבה טורקית. שווארמה באבאג'ים (צילום: ניב טובול)
טקסים נפתחה כחלק ממירוץ החימוש לדונר שנכח בשוק הכרמל לפני מספר חודשים טובים, והיא גם היחידה ששרדה אותו ומיצבה את עצמה כנקודת אוכל ראויה בין אינסוף האופציות בשוק. שיפוד הדונר כאן מורכב משכבות דקיקות של בשר בקר העוטה מעליו שמיכת שומן כבש מרשימה. הפלייקים הדקיקים שנחתכים מהשיפוד מתעטפים בשומן הכבש שנוזל עליהם ונוצר כאן שילוב טעמים טוב עם טקסטורה שומנית נעימה שמשאירה את הטעם לאורך זמן רב בפה. הדונר בפיתה של טקסים היא מנת וליו פור מאני טובה, כזו שכיף לחזור אליה בכל פעם שהנפש או הבטן זקוקות לנחמה עוצמתית –מבקר אוכל הרחוב שלנו ביקר גם שם. יום טוב 8
תמורה לאגרת הקלוריות. טקסים (צילום: מתן שרון)
מוטפאק
התור הארוך המשתרך בכניסה למקום הקטן הזה מדי צהריים מספר את הסיפור כולו. בשלווה ונינוחות ממתינים כאן מדי יום למוצא ידיהם של הטבחים הנאמנים כל כך למסורת הטורקית, ולתוצר שגורם לעיניים להתגלגל כלפי מעלה בסיפוק. כמובן שהמלכה אצל מוטפאק היא מנת האיסקנדר. פלייקים דקיקים של דונר כבש רך, שומני ועסיסי שנחים על צלחת רחבה שבבסיסה יוגורט עיזים, חמאה חמה, עגבניות ופלפלים חריפים צלויים, רוטב עגבניות ביתי וקוביות לחם רכות שסופגות מכל הטוב הזה. אם הצלחתם להישאר עד כאן בלי לפתח רעב בלתי מוסבר אז אוסיף ואומר שזו באמת אחת המנות המיוחדות בעיר, שקוראת לך לשוב אליה שוב ושוב. סלמה 110
התור מספר את כל הסיפור. האיסקנדר של מוטפאק (צילום: יחסי ציבור)
אסק
כבר שנים ארוכות שרחוב דיזינגוף חיכה לפצצת טעם משמעותית, ואז הגיעה אסק ונתנה לו בדיוק את מה שהוא צריך – דונר! מאחורי דלפק מודרני ומתוקתק עומדים להם מספר עובדים שבמבטא טורקי מבטיח מציעים מנת דונר שעושה הכל נכון, בדיוק כמו שצריך. הבשר המתגלגל על השיפוד משובץ בכמות שומן מעוררת תיאבון, הפיתה רכה, קלילה ועומדת בלחץ שמפעילים עליה הבשר והתוספות שמוכנסות אליה בנדיבות. אסק היא אמנם לא מקום שהייתם באים אליו במיוחד (לעומת אחרים ברשימה זו) אך היא המקום שתגיעו אליו בצורה אוטומטית כשתהיו רעבים לפיתה טובה באיזור דיזינגוף. דיזינגוף 128
מול הדלפק בטורק לחמג'ון מתעוררת אווירה של דרבי שהוא גם משחק עונה בכל צהריים. המוני סועדים רעבים מגיעים לממש את יצרם במקום שבו הם יודעים שיקבלו עבורו את התמורה המלאה. בטורק לחמג'ון מגישים את אחת המנות הגדולות והמשביעות בעיר (אני לא הצלחתי לאכול כלום בהמשך היום אחריה) כאשר את דונר הכבש שלהם (שהיה פחות אגרסיבי ומרשים בטעמיו מהאחרים) הם מגישים בתוך פיתת לחמג'ון אוורירית לוהטת שיוצאת מהטאבון משובצת בבשר טחון ופלפלים. כל אלה יחד עם מגוון סלטים יוצא דופן, צ'יפס טרי וצוות רחב שעובד ביעילות ונוקט בנדיבות רחבת לב, נותנים חווית דונר מלאה לסועדים. מומלץ לפתוח את הכפתור במכנס מראש. נחלת בנימין 77
תעדכנו את המכנסיים שלכם. טורק לחמג'ון (צילום: ניב טובול)
וכל השאר
איסטנבול
בפאתי רחוב יסוד המעלה בשכונת נווה שאנן, שוכנת לה חלקת אלוהים טורקית קטנה. בצעד הראשון פנימה תבחינו בדגל טורקיה ענק שתלוי על הקיר, תשמעו צלילי מוזיקה טורקית חזקה שבוקעת מהטלויזיה שעל הקיר, ואת חוש הריח שלכם יתפוס גל ריח עמוק ומרגש ששמור להרמת מכסה של סירים מלאים באהבה. את פניכם יקבל איברהים, טבח ותיק, שאינו מדבר עברית, אך ברגישות יסביר לכם על התפריט היומי ויתקין לכם ארוחה שתרגיש כאילו אחרי תצטרכו לעלות על טיסה בחזרה לארץ.
התבשילים כאן משתנים מיום ליום לפי העונה, המנהג הטורקי וההיצע בשוק. בביקור שלנו שם נהננו מתבשיל טאש קבאב עם קוביות בשר רכות, תפוחי אדמה ורוטב עמוק עמוק שעושה חשק לטבוע בתוכו, היתה גם מוסקת חצילים עם תבשיל בשר שהזכיר יכולת והקפדה של ראגו איטלקי עשיר, וגם מנת אורז ושעועית פשוטה כביכול שהפתיעה ביכולת שלה לכבוש את הלב במהירות. אבל הכוכב של הארוחה הוא ללא ספק קבב האדנה – ברגע שתבקשו אותו הוא יקובב מול עיניכם על שיפוד מתכת ויצלה על מנגל פחמים קטן שנמצא במקום. הקבב עסיסי, עז טעם ועובד נהדר עם פיתה וסלט עגבניות ובצל לצידן הוא מוגש. ואוו, איך בא לנו שוב. יסוד המעלה 56 (אין שלט בכניסה)
המאמא הטורקייה שמעולם לא הייתה לנו. איסטנבול (צילום: ניב טובול)
מסט
סמטת השוק בלב ליבו של שוק לוינסקי טומנת בה לא מעט מקומות טרנדיים וכיפיים לבילוי, אבל לטברנה הטורקית הזו יש מקצב, צורה וטעם שמכתיבים חווית בילוי חדשה לגמרי באיזור. לאותה חויה אחראי מיילס, שף טורקי צעיר שמביא את חוויית הבילוי המוכרת לו מבית יחד עם הטעמים מהילדות באיסטנבול לכדי חוויית בילוי טברנאית-תלאביבית-טורקית שהיא מיקרוקוסמוס שכולנו רוצים לחיות ולבלות בו. המנות כאן מוגשות בצלחות קטנות כדי שתוכלו למלא את השולחן בכמה וכמה מהן ולטעום מכל קצוות המטבח האיסטנבולי. אנחנו לא הצלחנו להשתחרר כאן בעיקר משתי מנות – קדאיף עם גבינת טולום, דבש וטימין שיצרו מעין "חטיף" עם ניגודי פריכות-רכות ומתיקות מליחות שהיו כמו לונה פארק לפה; ומנת הפצ'אנגה שהיא מעין מאפה בורקסי מבצק פילו (אלוהי, לא פחות) הממולא בגבינת מוצרלה' פסטרמת בקר טורקית ועגבניות שיוצרים יחד ביס שהוא חובה לכל מי שרודף אחרי טעמי אוממי עוצמתיים. כל אלה, לצד ראקי על קרח שזורם לשולחן בלי הפסקה, יוצרים חוויית בילוי טורקית ייחודית במרכז שוק לוינסקי. לוינסקי 39
מייחנה? מייחאנה? מה זה משנה, זה פשוט מסט (צילום: הדס עזרא)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ערבב את הסיח: חמשת הדונרים הטורקיים הטובים בתל אביב
האיסקנדר האגדית של מוטפאק (צילום: ניב טובול)
זה כבר כמה חודשים טובים שאנחנו נמצאים בשיא עונת השווארמה - כל רגע פורח סיח מסתובב ושמנוני חדש בעוד פינת רחוב. אבל עם כל הכבוד, אנחנו רוצים את בן הדוד האיכותי במיוחד של השווארמה: הדונר // ספיישל אוכל טורקי בתל אביב
המקום הותיק בשדרות שלמה (במקור מבת ים) מוציא את אחת הפיתות הנדיבות והטובות בעיר שלנו. נתחוני בשר הכבש שנחתכים מהשיפוד הלוהט שומרים על צ'אנקיות נעימה בנגיסה, הם מתובלים ומומלחים בצורה דומיננטית (בעיקר הורגש הקינמון שנתן קיק מעניין) ומעוררים את קולטני הטעם בפה למסיבת צהריים ספונטנית. גם מסביב לבשר נהדר פה, כשבאבאג'ים שומרים על תוספות מסורתיות של בצל מתובל בסומאק, עגבניות והמון פטרוזיליה הנכנסים יחדיו לתוך פיתה עבה במידה, שאינה מכבידה אך סופגת אליה את הטעמים בסינרגיה נהדרת. בקיצור, זאת פשוט ארוחת צהריים שאחריה אומרים: וואו, איזה כיף. מבקר האוכל שלנו ביקר שם ממש הסופ"ש(אבל אכל דווקא את האיסקנדר). דרך שלמה 43
קולטני הטעם יוצאים למסיבה טורקית. שווארמה באבאג'ים (צילום: ניב טובול)
טקסים נפתחה כחלק ממירוץ החימוש לדונר שנכח בשוק הכרמל לפני מספר חודשים טובים, והיא גם היחידה ששרדה אותו ומיצבה את עצמה כנקודת אוכל ראויה בין אינסוף האופציות בשוק. שיפוד הדונר כאן מורכב משכבות דקיקות של בשר בקר העוטה מעליו שמיכת שומן כבש מרשימה. הפלייקים הדקיקים שנחתכים מהשיפוד מתעטפים בשומן הכבש שנוזל עליהם ונוצר כאן שילוב טעמים טוב עם טקסטורה שומנית נעימה שמשאירה את הטעם לאורך זמן רב בפה. הדונר בפיתה של טקסים היא מנת וליו פור מאני טובה, כזו שכיף לחזור אליה בכל פעם שהנפש או הבטן זקוקות לנחמה עוצמתית –מבקר אוכל הרחוב שלנו ביקר גם שם. יום טוב 8
תמורה לאגרת הקלוריות. טקסים (צילום: מתן שרון)
מוטפאק
התור הארוך המשתרך בכניסה למקום הקטן הזה מדי צהריים מספר את הסיפור כולו. בשלווה ונינוחות ממתינים כאן מדי יום למוצא ידיהם של הטבחים הנאמנים כל כך למסורת הטורקית, ולתוצר שגורם לעיניים להתגלגל כלפי מעלה בסיפוק. כמובן שהמלכה אצל מוטפאק היא מנת האיסקנדר. פלייקים דקיקים של דונר כבש רך, שומני ועסיסי שנחים על צלחת רחבה שבבסיסה יוגורט עיזים, חמאה חמה, עגבניות ופלפלים חריפים צלויים, רוטב עגבניות ביתי וקוביות לחם רכות שסופגות מכל הטוב הזה. אם הצלחתם להישאר עד כאן בלי לפתח רעב בלתי מוסבר אז אוסיף ואומר שזו באמת אחת המנות המיוחדות בעיר, שקוראת לך לשוב אליה שוב ושוב. סלמה 110
התור מספר את כל הסיפור. האיסקנדר של מוטפאק (צילום: יחסי ציבור)
אסק
כבר שנים ארוכות שרחוב דיזינגוף חיכה לפצצת טעם משמעותית, ואז הגיעה אסק ונתנה לו בדיוק את מה שהוא צריך – דונר! מאחורי דלפק מודרני ומתוקתק עומדים להם מספר עובדים שבמבטא טורקי מבטיח מציעים מנת דונר שעושה הכל נכון, בדיוק כמו שצריך. הבשר המתגלגל על השיפוד משובץ בכמות שומן מעוררת תיאבון, הפיתה רכה, קלילה ועומדת בלחץ שמפעילים עליה הבשר והתוספות שמוכנסות אליה בנדיבות. אסק היא אמנם לא מקום שהייתם באים אליו במיוחד (לעומת אחרים ברשימה זו) אך היא המקום שתגיעו אליו בצורה אוטומטית כשתהיו רעבים לפיתה טובה באיזור דיזינגוף. דיזינגוף 128
מול הדלפק בטורק לחמג'ון מתעוררת אווירה של דרבי שהוא גם משחק עונה בכל צהריים. המוני סועדים רעבים מגיעים לממש את יצרם במקום שבו הם יודעים שיקבלו עבורו את התמורה המלאה. בטורק לחמג'ון מגישים את אחת המנות הגדולות והמשביעות בעיר (אני לא הצלחתי לאכול כלום בהמשך היום אחריה) כאשר את דונר הכבש שלהם (שהיה פחות אגרסיבי ומרשים בטעמיו מהאחרים) הם מגישים בתוך פיתת לחמג'ון אוורירית לוהטת שיוצאת מהטאבון משובצת בבשר טחון ופלפלים. כל אלה יחד עם מגוון סלטים יוצא דופן, צ'יפס טרי וצוות רחב שעובד ביעילות ונוקט בנדיבות רחבת לב, נותנים חווית דונר מלאה לסועדים. מומלץ לפתוח את הכפתור במכנס מראש. נחלת בנימין 77
תעדכנו את המכנסיים שלכם. טורק לחמג'ון (צילום: ניב טובול)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו