את'ל סופרסטאר בייבי היא דמות ותיקה על במות המטאל וההיפ הופ בישראל, היא לא מפחדת מכישלון ולא מפחדת לשדר סקס אפיל, ובגיל 31 היא מוציאה את "לא ילדה טובה", אלבום בכורה בועט שמערבב טראפ, מטאל, נוסטלגיה ותרבות סובייטית. ראו הוזהרתם
את את'ל (פייגמן) סופרסטאר-בייבי (31) ראיתי לראשונה כשהופיעה עם איזה הרכב אלקטרוני גנוב ומגניב. היא מיד קפצה לי בפריים עם הייחודיות שלה. פטיט כזאת, עם סטייל וזה, אבל משהו בנוכחות שלה היה אנכרוניסטי לסולנית של הרכב אלקטרו בשנות האלפיים. בחשש ביקשתי לצלם אותה ולתדהמתי היא הסכימה. נפגשנו ברמת גן, צילמנו בבית חולים נטוש אליו התפלחנו יחד דרך חור בגדר. כך או כך, האישה הצעירה הזאת שיתפה עימי פעולה, זר גמור בגיל של אבא שלה, בבניין ענק נטוש עם מצלמה ושקית בגדים שהיא הביאה. יוצאת דופן בבחירות שלה, בהתנהלות שלה, היא הייתה כבר אז. לא זוכר כמה זמן עבר אבל הנה היא מוציאה אלבום, כך שהאינטואיציה שלי צדקה. שוב. והנה, שנים אחרי, היא אייטם.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, לשיר היה הדבר שהכי טבעי לי בעולם", היא משחזרת. "בגיל שמונה ההורים לקחו אותי לקונסרבטוריון שם למדתי תאוריה מוזיקלית, ריקוד ושירה קלאסית אצל גלינה צוקר. בגיל 11 התחלתי לשמוע מוזיקה כבדה יותר ונסחפתי לעולמות הרוק והמטאל, הפירסינגים והצבע בשיער לא איחרו להגיע ועד גיל 13 הייתי אחת הדמויות המוזרות בעיר, כולם ידעו שיש איזה את'ל כזאת עם איפור של דמעות שחורות על הפנים, קוקיות ובגדים שאני וחברה שלי אליאנה היינו מכינות בעצמנו, מה שבעתיד יהפוך לשיתוף פעולה נצחי! ברוב הקליפים שלי מי שמלבישה ומעצבת לי את הבגדים היא חברתי הטובה מהיסודי, אליאנה יאנובר".
"מילדות היו לי חלומות גדולים על במות כמו וומבלי", היא ממשיכה בלי להסס, "התמכרתי לאדרנלין של ההופעות ולבמה. הסתכלתי בהערצה על להקות כמו סליפנוט וקורן הושפעתי מהנוכחות של אימי לי מאוונסנס ושאפתי להישמע כמו טרנט רזנור מ-NIN שזה הכי רחוק מאיך שהקול שלי נשמע. דיבור גרוני, עצבני ולעיתים אדיש והכי חשוב מעביר צמרמורת ותחושה של אומץ, מרדנות ושיש לבן אדם הזה מה להגיד לך ואתה תקשיב לו. תמיד היה לי חלום להיות סולנית בד-אס בלהקה שכולה גברים. הרגשתי שאני מכניסה אנרגיה נשית ואיזון, הייתי ההפך מהסולן הקשוח שמקובל בלהקות מטאל, סולנית שלא מפחדת לשדר גם סקס אפיל ומסתוריות ביחד עם כל הכובד והליכלוך".
רחובות תל אביב מרוצפים בחלומות של אמנים. בגדול עוד הוזה שבטוחה שהיא בדרך, לא אמורה לעשות רושם גדול. אבל מאחורי הנחישות יש לאת'ל סוג של הססנות שבאה ממקום אינטימי ועמוק של מחקר. זה הופך אותה למיוחדת, כי למרות שהיא באה ממקום של אמונה במה שהיא עושה, די ברור שאמונה עיוורת לא עובדת בשבילה. היא רוצה וצריכה שליטה. היא בודקת את הדברים חוקרת אותם ומפיקה לקחים. בימים אלו היא מוציאה פרוייקט סולו ראשון שנקרא "לא ילדה טובה". את'ל, כולה אמביציה. ובתשובה לשאלה "איך נהיים אמן מוערך?", התשובה תמיד תהיה אמביציה ולעולם תנצח כישרון. כשכל הקודקודים מתחברים – המחקר, האמונה, הפרספקטיבה והנחישות – עומדת מולכם אמנית צעירה ומסקרנת. אפילו מבטיחה.
"אחרי שנים בקדמת הבמה בלהקות ומסע אחרי מציאת הקול והחותם האישי שלי, אלבום הבכורה שלי 'לא ילדה טובה' רואה אור", היא מספרת בגאווה. "זה פרויקט סולו ראשון שלי והוא מושפע מעולמות טראפ ומטאל עם זריקה נוסטלגית מהמוזיקה והתרבות הסובייטית בה גדלתי. את ההפקה מלווים אורחים כמו עמרי 69 סגל, עטר מיינר, עומר אסרף, מאיר עמר, Sighdafekt ו-Danny D Maloy כדי לעזור וללטש את הפרויקט לצורה המושלמת".
"לפני שהוצאתי את האלבום", מספרת סופרסטאר בייבי, "הייתי סולנית של להקת הרוק-מאטל Magen וסולנית/צלע שלישית של הרכב הרייב המזרח-תיכוני Orgonite, איתם הופענו בפסטיבלי המוזיקה הגדולים בארץ ובחו"ל. ביחד עם המוזיקאים ואדים מכונה ויאן לובין הייתה לי את ההזדמנות לטוס לטורים ולחוות במות גדולות בפסטיבלים, תמיד הרגשתי כמו האחות הקטנה שדואגים לה. לא אשקר אם אגיד שלא היו ואין פחדים. השדים שלי איתי לאורך כל הדרך ואני עדיין לומדת איך לנהל אותם. אני חושבת שחלק מזה שאני ממשיכה, זה הצורך והרצון לנצח את עצמי. אני לא מפחדת מכישלון. אומץ זאת מילת מפתח ביצירה שלי. חלק מזה זה לא לפחד להודות בחולשות שלך ולהימנע כמה שאפשר מקולות הרקע שמגיעים בדמות נותני עצות וביקורת למיניהם".
