הכינו את כוסות הפלוט: החג הכי נוצץ בשנה מגיע. סילבסטר 2021 הוא הזדמנות לפתוח בקבוק שמפניה ולהשיק כוסות, אך המבחר גדול ומבלבל וכך גם טווח המחירים והטעם. יין מבעבע איכותי שנבחר בתבונה יוסיף לחגיגה את אותן בועות אהובות ובמחיר שפוי. איך קונים? ריכזנו עבורכם את כל המידע כדי לפתוח את השנה החדשה בקלאס באפס מאמץ.

1. הסוד טמון בשיטה

הבועות אותן בועות, רק השם שונה: בשם "שמפניה" ראוי להיקרא רק משקה שהופק בחבל שמפיין שבצפון צרפת. כל השאר הם יינות מבעבעים (או קאווה, אם ארץ הייצור היא ספרד). קיימות דרכים רבות להשגת הבועות הנחשקות, אך שמפניה ויינות מבעבעים איכותיים מיוצרים בשיטה שפותחה בחבל שמפיין ושמה Méthode Champenoise: בציר ידני, סחיטה עדינה של אשכולות שלמים, תסיסה ראשונה במכלים גדולים, תסיסה שניה בבקבוק שיוצרת את הבועות והתיישנות 'על השמרים'. "שיטה זו מניבה את הארומה העמוקה והמורכבת ביותר", מסביר עודד חצבני, מנהל ההדרכה ביקב רמת הגולן, המייצר יינות מבעבעים בשיטה המסורתית.

2. מאדום מתוק ועד לבן יבש – דרגות מתיקות וזני ענבים

ליין מבעבע יש עולם מונחים משלו. בעוד יינות רגילים מדורגים כ'יבש', 'חצי יבש' ו'מתוק', יינות מבעבעים זוכים לעולם מונחים ייחודי כראוי להם. רמת המתיקות, 'ברוט' בשפה מקצועית, נחלקת לשש דרגות, ממתוק מאוד (דוס) דרך חצי יבש (דמי סק) ועד אקסטרה ברוט. רוב היינות המבעבעים מדורגים כברוט, כלומר יבש. גם הזנים שמרכיבים את היין באים לידי ביטוי באופן שונה, למשל בלאן דה בלאן ("לבן מלבנים") הוא יין מבעבע המופק רק מענבי שרדונה לעומת בלאן דה נואר – "לבן משחור", המתאר יין מבעבע המופק משני ענבים אדומים.

3. לקרוא את התווית

כדי להבטיח קניית יין מבעבע איכותי חפשו על התווית את צמד המילים Méthode Champenoise (מתוד שמפנואז) המתייחס לשיטת הייצור המסורתית. ללא חותמת האיכות הזו אתם עלולים למצוא את עצמכם עם יין מבעבע שעבר רק תסיסה ראשונה במכלים, ללא שלב התסיסה בבקבוק. קיצור הדרך מתבטא בטעם שעלול להיות שטוח ולעתים חומצי מדי. שנת ייצור היא עוד סמן ימני לאיכות המוצר: ציון השנה על התווית פירושו שהיין המבעבע הופק מענבים שנבצרו בשנת בציר ספציפית, שהניבה ענבים ברמה גבוהה במיוחד.

4. הכסף לא קובע (וגם לא הצבע)

"יין מבעבע יכול לנוע בין 30 ש"ח ל-300 ש"ח. חד משמעית המחיר אינו סמן לאיכות וגם לא הצבע, למרות היוקרה שנלווית לשמפניה ורודה", פוסק חצבני ומספר שבמקרים רבים המחיר והצבע נגזרים ממיתוג. יין מבעבע איכותי לבן או ורוד בתמחור שהולם את חשבון הבנק שלכם יספק אותה חוויית שתייה שמחה ותוססת. ועוד דבר: הצבע אינו רמז למתיקות. בדיוק כמו במרשמלו, יין מבעבע ורוד אינו מתוק יותר ממקבילו הלבן.

5. לא רק בסילבסטר

לאחר שביססנו את ההנחה שיש יינות מבעבעים במחיר נגיש, למה בעצם לא לשתות אותם לאורך כל השנה? חומציות ורעננות שמאפיינות יין מבעבע גורמות לכך שהוא מתאים במיוחד למזג האוויר הישראלי. בקיץ כיף לפתוח ארוחה עם כוס יין מבעבע צונן ולהרגיש חג גם בסתם יום של חול, אפילו כשקופצים עם חברים בשבת בבוקר לים. בחרו בקבוק לטעמכם ולכיסכם, שימו בצידנית עם כוסות (רב פעמיות, יותר כיף לשתות כך וגם מועיל לשמירת איכות הסביבה) וקיבלתם פיקניק בסטייל הריביירה הצרפתית.

>> לקטלוג היינות המבעבעים של יקב רמת הגולן

• יין
• סילבסטר
• אוכלים שותים
• שמפניה
• יינות מבעבעים

• Facebook
• Twitter
• Email

• יקבי רמת הגולן
• אריאנה גרנדה
• ברים בתל אביב
• יינות מבעבעים
• פופ אפ

• Facebook
• Twitter
• Email

צרפת

צרפת היא בירת היינות המבעבעים, מן הסתם, עם אזור שמפן הנחשב לבכיר היינות המבעבעים בעולם. כדי שיין יישא את התואר הנחשק "שמפניה" עליו להגיע אך ורק מחבל שמפן, ולעמוד בחוקי האזור הנוקשים. זני הענבים יהיו שרדונה, פינו נואר ומונייה והתסיסה השנייה (זו המעניקה את הבועות) מתרחשת בבקבוק. כמעט כל היינות המוזכרים כאן הם יינות הנעשים בשיטה הזו, "המסורתית". יינות מבעבעים המיוצרים מחוץ לחבל שמפן נקראים "קרמו" (Cremant), וכמעט בכל אזור יין בצרפת נמצא גם יינות מבעבעים: קרמו דה בורגון, קרמו דה אלזס וכו'.

Cremant du Jura, Stephan Tissot, BBF 2007

ז'ורה הוא אחד מאזורי היין הפחות מוכרים והיותר קיצוניים של צרפת, וגם היין הזה של סטפן טיסו הולך על הקצה – על טהרת ענבי שרדונה, כאשר 75% מהיין התיישן כשנה בחביות, מה שמעניק הרבה נפח, אבל מבלי לגרוע מעוצמת הפרי הרענן. יישון ארוך על השמרים (4 שנים בבקבוק) גם הוא מורגש. שום תוספת סוכר אין כאן, והתוצאה היא יין קצת מופרע, כזה שנועד לשמח ולאתגר שותי יין מנוסים ונעדר כל ניסיון להתחנף או לחקות שמפניה בסגנון כזה או אחר. פרא אציל.

170 שקלים

J.L Denois, Classique Brut

ז'אן לואי דנואה הגיע בכלל ממשפחת מגדלי כרמים בשמפן. כשהבחור החליט שבא לו גם לייצר יין מבעבע בעצמו הוא החליט דווקא להתעסק עם זנים אסורים לגידול בחבל שמפן וכך העתיק את מקומו ללימו (Limoux). לימו הוא כפר קטן בדרום צרפת, ולא רבים יודעים זאת, אך למעשה ייצור היין המבעבע כאן כנראה קדם אפילו לשמפן. הברוט קלאסיק של דנואה הוא בלנד לא שגרתי בעליל של סירה, מרלו, פינו נואר ושרדונה, כולם מגיעים מהכרם האורגני של דנואה. התוצאה, הודות לענבים ה"שחורים" (מה שנקרא "בלאן דה נואר", לבן משחור) היא מבעבע עם הרבה גוף ונפח פרי, כאשר השרדונה תורם לאלגנטיות ולרעננות. תמורה יוצאת מן הכלל למחיר.

95 שקלים

Champagne Moet & Chandon, Brut Imperial

בית מואט ושנדו הוא בית השמפניה המפורסם בעולם, הגדול בעולם, שאחראי על נתח נכבד ביותר מכלל מכירות השמפניה. ה"ברוט אימפריאל" היא שמפניית הבסיס של הבית, ספינת הדגל. לפני כמה שנים שינו אותה קצת והורידו את רמת הסוכר בה, וחייבים להודות שכיום מדובר בשמפניה מוצלחת מאוד, ובמחיר סביר (גם כאן יש לברך על המחיר שירד בארץ). שמפניה חנפנית, פירותית מאוד, קלילה ומשמחת.

220 שקלים

Champagne Laurant-Perrier Brut Rose

בית השמפניה של לורן־פרייה מפורסם בזכות הרוזה שלו, ולא בכדי. בעוד מרבית שמפניות הרוזה מקבלות את צבען על ידי הוספה של מעט יין אדום שצובע הכל לוורוד, לורן־פרייה מפיקים את הרוזה שלהם מענבי פינו נואר שעוברים השרייה על הקליפות, מה שמעניק את הצבע הורוד העמוק (כמו שמייצרים יין רוזה רגיל). שמפניה מלאת נפח, הדוניסטית ואלגנטית, המצדיקה את שמה כאחת משמפניות הרוזה המוצלחות בעולם.

410 שקלים

Champagne Louis Roederer, Brut Vintage 2007

אחד מבתי השמפניה המוערכים בעולם, שאחראים בין היתר לשמפניית ה"קריסטל", מהנחשקות והיקרות בעולם, "קווה הפרסטיז'" (שמפניית הפרימיום) הראשונה בעולם שיוצרה לצריכה בלעדית של הצאר הרוסי. אבל היום נדבר על שמפניית הוינטג', מבציר 2007: כמצופה משמפניית וינטג', זמן היישון הארוך על השמרים מורגש כאן, בדמות ריחות וטעמים של לחם קלוי, טקסטורה עשירה בפה וסיומת ארוכה. שילוב נהדר בין נפח הפרי (70% של פינו נואר בבלנד מעניקים את עמוד השדרה הפירותי, ו־30% שרדונה תורמים לחמיצות המרעננת והאלגנטיות) והחמאתיות העדינה, תודות לעבודה מושכלת עם חביות, לבין חמיצות ורעננות. שמפניה שרצוי ללוות איתה ארוחה שלמה, וממש לא להסתפק בהרמת הכוסית החגיגית. פינוק אמיתי.

425 שקלים

Champagne Larmandier-Bernier, Latitude

לרמנדייה־ברנייה הוא מה שנקרא "שמפניית מגדלים", כלומר יקב המגדל בעצמו את הענבים עבור השמפניה, ולא קונה מכורמים אחרים כפי שנהוג ברוב המוחלט של שמפן. המשמעות של זה היא שמפניה עם הרבה יותר אופי ואישיות, טעמים פחות חנפניים, ולעתים חוסר אחידות בין שנה לשנה. מוצר שפחות מדבר בשפה המיתוגית־תאגידית של שמפן, ויותר מדבר בשפת עולם היין הקלאסי והרומנטי. טוב או רע? זה כבר עניין של טעם אישי. כאן עסקינן בשמפניית בלאן דה בלאן על טהרת ענבי שרדונה בייצור ביו־דינמי. מדובר באחד מבתי השמפניה האהובים עליי באופן אישי, עם קו ברור של טוהר, חדות ואלגנטיות אין קץ. שמפניה יבשה מאוד, אך עם ריכוז פרי מרשים, והרבה מורכבות ביחס לעובדה שמדוברת בשמפניית הבסיס של היקב. שמפניה למתקדמים, אפשר לומר.

309 שקלים

גרמניה

תאמינו או לא, אבל גרמניה היא אלופת העולם בצריכת יינות מבעבעים לנפש. הם שותים שם הרבה שמפניה, וקאווה, אבל יותר מהכל – זקט (sekt), היין המבעבע של גרמניה. זקט היא הגדרה רחבה למדי, המכילה מגוון סגנונות ואיכויות של יין מבעבע. שלוש קטגוריות של זקט קיימות, כאשר הבסיסית ביותר מכונה פשוט sekt ושם הענבים יכולים להגיע מכל מקום באירופה, והתסיסה כלל לא חייבת להתבצע בשיטה המסורתית (דהינו כמו בשמפניה). בקיצור – אלה הם יינות זולים ולא מעניינים. אחר כך יש את ה- German sekt, ושם כבר מדובר בענבים שגדלו בגרמניה בלבד. אבל אנחנו נתמקד בקטגוריה הגבוהה, האיכותית והמסקרנת ביותר שאפשר למצוא: sekt b.a אלו יינות המגיעים מאחד מ־13 אזורי הגידול הרשמיים של גרמניה, מבעבעים בשיטה המסורתית, ואיכותם נהדרת. יש בארץ מבחר לא רע בכלל מהם, אבל בחרנו רק שניים:

Donhoff Riesling Sekt Brut 2008

דונהוף נחשב לאחד היצרנים המשובחים בגרמניה, ולפסגת יינות הריזלינג העולמיים. הזקט שלו ממחיש היטב את האופי הריזלינגי ואת הקו של היקב: יין טהור, פרי ארומטי והמון חדות. יין מרענן עם חמיצות חותכת, חד כתער. נהדר עם מנות דגים ופירות ים נאים.

190 שקלים

Sekthaus Raumland, Rose Prestige Brut

בניגוד להרבה יקבים גרמניים המתמקדים בייצור יין רגיל ומחזקים את הפורטפוליו במבעבע אחד או בשניים, ראומלנד הוא יקב המתמחה בייצור יינות מבעבעים. הרוזה פרסטיז' שלו, על טהרת ענבי פינו נואר, מציע פרי טרי ורענן באף, סלסילת תותים ופירות יער עם גוף בשל ומענג בפה. אפרטיף מצוין ומשקה שפשוט אפשר לשתות ממנו בלי סוף.

160 שקלים

ספרד

מה שעשו אצלנו לקאווה הוא לא פחות מאשר רצח אופי. אמנם זה נחמד שהפכנו למעצמת קאווה, ונעים לראות חבר'ה צעירים שותים יין מבעבע, אבל כל מבצעי ה־4 במאה האלו הפכו את הקאווה למזוהה עם יינות זולים באיכות נמוכה למדי, ולא השאירו הרבה מקום לקאוות איכותיות באמת על המדפים בארץ. ובכל זאת, הנה שתי קאוות נהדרות שחושפות טפח מעולם המבעבעים הספרדי ומוכיחות שאפשר למצוא שם איכות (וגם תמורה למחיר) גבוהה ביותר.

Nadal, Brut Reserva Green Label

נדאל הוא בית קאווה קאטלוני מוכר ומוערך. הענבים הם ספרדיים מסורתיים – פאריידה, מאקאבו ושארל־לו, והסגנון ממש מזכיר שמפניה: יישון על השמרים, ריחות הבריוש ותפוחי עץ, זו אינה קאווה על הסקאלה הקלילה והפרחונית, כי אם משקה עם יותר משקל ועומק. "בייבי" שמפניה במחיר נהדר.

125 שקלים

Vilernau Brut Nature

אם הנדאל היא קאווה שרוצה להיות שמפניה, אז הווילרנאו היא קאווה שרוצה להיות קאווה, אבל ברמות הכי גבוהות. מלבד ענבי פראיידה ומקאבאו ישנם כאן גם 15% ענבי שרדונה, והאופי הוא מאוד "קאווי", כלומר פרחוני, קליל, שופע פירות ירוקים ועם בעבוע עדין. ללא תוספת סוכר, מדובר במשקה יבש ומרענן שתמיד טוב שיש ממנו בקבוק קר במקרר, לכל שעה ביום.

92 שקלים

איטליה

גם איטליה קיבעה אצלנו את מעמדה בתור מעצמה מבעבעת עם שלל למברוסקו ופרוסקו, לרוב באיכות בסיסית ובמחירים נמוכים. דווקא האזור המרתק ביותר ליינות מבעבעים איטלקיים, פראנצ'קורטה, לא זוכה אצלנו לייצוג, וחבל. ענייני מיתוג: מי ישלם על מבעבע איטלקי מחיר ששמור ליינות שמפן הממותגים? ובכל זאת, הנה שני למברוסקו שישכיחו מכם כל דעה קדומה, ומגלים עולם חדש של סגנון וטעם.

Lambrusco, Vigna del Cristo, Cavicchioli

חושבים למברוסקו, חושבים אדום מבעבע בגסות ומתוק להחריד? תחשבו שוב. כאן מדובר במבעבע מענבי למברוסקו (כן, זהו שמו של זן הענבים), המגיעים מכרם דל כריסטו, מה שהופך אותו ללמברוסקו היחיד בעולם מכרם יחידני. התסיסה השנייה אינה מתבצעת בבקבוק בשיטה המסורתית אלא במכלים גדולים (שיטת "שארמאט"), תסיסה ארוכה שבסופה בעבוע עדין מאוד ונעים (אפילו הפקק הוא של יין רגיל ולא פקק מבעבע קלאסי). למברוסקו כמו שלא הכרנו.

62 שקלים

Lambrusco, Rose del Cristo, Cavicchioli

137 ש"ח נשמע הרבה כסף עבור למברוסקו, אבל אין שום קשר בין המבעבע הוורוד הזה לבין מה שהתרגלנו לשתות בתור למברוסקו. גם כאן הענבים מגיעים מכרם דל כריסטו ועוברים תסיסה שנייה בבקבוק, בשיטה המסורתית. רוזה יבש, פרחוני, עם מבנה טוב ושילוב בין מורכבות ועניין שתופסים את תשומת הלב ובין פשטות משמחת של משקה משובב נפש.

137 שקלים

• יקבים ויין
• סילבסטר
• יינות מבעבעים
• שמפניה
• למברוסקו
• קאווה
• אוכלים שותים