Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

לאון פלדמן

כתבות
אירועים
עסקאות
בועז גולדברג. צילום: נמרוד סונדרס

בין שתי ערים: תל אביבים שעברו לבת ים מספרים על ההבדלים

בין שתי ערים: תל אביבים שעברו לבת ים מספרים על ההבדלים

השכירות נמוכה, הטיילת כיפית והקלישאות על הישראליות השכונתית והחמימה דיי נכונות. שישה תל אביבים שעברו לבת ים מספרים על ההתאקלמות והשוני בין תל אביב לבת ים

בועז גולדברג. צילום: נמרוד סונדרס
בועז גולדברג. צילום: נמרוד סונדרס

לאון פלדמן

45, קריין פרסומות ושדרן בקול הקמפוס וברדיו הקצה, ארבע שנים בבת ים

לאון פלדמן. צילום: נמרוד סונדרס
לאון פלדמן. צילום: נמרוד סונדרס

מתי עברת לבת ים ולמה?

"יש לי כבר הרבה שנים משפחה בבת ים וסבתא שלי זיכרונה לברכה גרה שם. לפני ארבע שנים הצעתי לחברתי נישואים ודבר הוביל לדבר. ההחלטה ההגיונית הייתה לעבור לבת ים לדירה של המשפחה, בתשלום באמת סמלי. זה היה פתרון כלכלי כל כך נוח שאחר כך לא הבנתי למה לא עשיתי את זה הרבה שנים קודם לכן. השד לא נורא כל כך. זה לא רחוק מתל אביב. למי שיש רכב זה סבבה, התחבורה הציבורית נוחה, ולגדל ילדה פה זה יותר מגניב מהשכונות שאני גרתי בהן – דרום תל אביב, פלורנטין וכאלה. לא הייתי רואה שם ילדים. פה הקאנטרי והים קרובים. שלא לדבר, שוב, על החיסכון בשכר דירה. אפילו הגן עולה פחות".

תל אביב חסרה?

"היא חסרה בקטע החברתי כי נהגתי לארח. נראה לי שזה גם חלק מהשינוי בסטטוס המשפחתי, אבל אנשים גם רואים בירידה באיילון איזה משהו דרמטי. בשביל לבקר אותך בבת ים צריך לתכנן חצי יום. אני מתגעגע למיידיות ולנוחות, אם לקפוץ להופעה אני חושב פעמיים, אני אוהב לצאת וגם לשתות איזה דרינק ואם אני מגיע עם רכב אני מעדיף לא לשתות, אז לפעמים אני מוותר ולא מגיע. אבל אם באמת רוצים אז מתארגנים, יש לי חבר שנוסע כמעט כל ערב לראות הופעות בתל אביב, ובדרך כלל הוא הנהג התורן. לא מצאתי יותר מדי חברים בבת ים מלבדו ומלבד טובי מבום פם".

איך היית משכנע את החברים מתל אביב לבוא לבקר?

"אמנם גם בתל אביב יש אחלה חופים אבל לשבת פה ולראות את השקיעה בחוף טאיו זאת חוויה מאוד נעימה. לעשות סיור במתחם שבו יושבים החבר'ה של סיסטם עאלי ועושים אמנות ויצירה עצמאית זה מעולה. יש פה הצגות, לפעמים שי צברי עושה איזה קטע מקומי. יש פה את החומוס של הסורי".

הסורי? זה סקופ.

"הסורי בבת ים, הוא חזר פה לפעילות באזור התעשייה. האבא, האוריגינל. חומוס מעולה".

אתה רוצה לחזור לתל אביב?

"מבחינת חיים, החיים פה הרבה יותר שלווים. אני לא מתגעגע לשנייה לפלורנטין. אני מסתובב שם בפגישות וזאת הרגשה לא טובה ולא כיפית. אין שום חן בהרס ובגועל נפש. אין מה לעשות, פה זה עיר לוויין, הדברים קורים בתל אביב וככה זה צריך להיות".

[tmwdfpad]

בועז גולדברג

42, עיתונאי ויוצר, כמעט שבע שנים בבת ים

בועז גולדברג. צילום: נמרוד סונדרס
בועז גולדברג. צילום: נמרוד סונדרס

מתי עברת לבת ים?

"בינואר 2010, נולדתי וגדלתי בתל אביב. זה לא היה מתוך חלוציות אידיאולוגית להפריח את השממה. ניתנה לי הזדמנות מהמשפחה לקנות דירה ויכולתי לבחור בין שכונת התקווה לדירה ברחוב סלמה או צ'לנוב או דירה בגבול יפו בת ים. היה נראה לי שזאת עסקה טובה יותר".

שבע שנים אחרי, אתה מרוצה?

"מאוד. ההבטחה של העיר לא מומשה לדעתי. שמעתי מהרבה חברים הבטחות שתוך כמה שנים יבואו עוד תל אביבים וזה לא קרה. אבל בת ים היא לא ראשון לציון ולא פתח תקווה, היא כמה בניינים מדרום ליפו. זו לא ממש עיר מבחינתי".

אז בת ים היא עוד שלוחה של תל אביב?

"יותר שלוחה של יפו, אבל לא במובן הערבי. היא קרובה מאוד לתל אביב, יש בה ים ובחמש דקות על הטוסטוס אני בפלורנטין או בעג'מי. יש פה גם הרגשה אנדרדוגית שאני מחבב, ואני רוצה לנצל את הבמה ולקרוא לאנשים טובים שרוצים לבוא לשכונה שלי – אני מציע סיור בחינם. אם לצטט את פאלפ: 'איי וונט טו ליב ווית' קומון פיפל', ואני חושב שזה מיושם בבת ים ולא בתל אביב".

אתה מתגעגע לתל אביב?

"מאוד, אבל חוץ מהיכולת לרדת בשתיים בלילה בכפכפים ולקנות נייר גלגול אני לא מרגיש שממש נפרדתי מתל אביב".

אילו יתרונות יש לבת ים על פני תל אביב?

"אני גר על גבול יפו ד', אז היתרון הוא שאני נמצא בארבע ערים בו זמנית: בבת ים, בחולון, ביפו ובתל אביב. זה משולש דלתא כזה. אני מודה שאם הייתי צריך לשלוח את הבת שלי לבית ספר שם זה היה מורכב יותר, אבל הבת שלי לומדת בתל אביב ואני מנהל דירת רווקים בבת ים אז זה פתרון מושלם לאנשים שאין להם מספיק כסף לקנות דירה בתל אביב. אפשר לשכור פה דירת שלושה חדרים ב־3,500 ש"ח. בתחום האוכל יש מעדניות רוסיות מהממות. יש הרבה מגרשי ספורט. אפילו מצאתי סניף של פראג הקטנה בטיילת בבת ים. בטיילת בכלל יש אווירה, לדעתי היא אפילו יותר מוצלחת מהטיילת של תל אביב, ויש פה קהילה אתיופית מעוררת השראה. עדיין לא יצא לי להתערבב אבל זה עוד יתרון, כי בתל אביב פחות רואים אותם".

דנה סגל

31, אשת יחסי ציבור ושותפה בחברת ההפקות מונוקרייב, רכשה עכשיו דירה בבת ים

דנה סגל. צילום באדיבות דנה סגל
דנה סגל. צילום באדיבות דנה סגל

מתי החלטת לעבור לבת ים?

"כבר כמה שנים שאנחנו מדברים על רכישת דירה. בדקנו כל מיני אפשרויות בתל אביב ומבחינת התקציב זה אפשרי בעיקר בדרום העיר וביפו, וראינו שככל שאנו מתמהמהים עם הסיפור, מחירי הנדל"ן רק עולים והופכים לפחות אפשריים. לאחר חוויה לא מאוד חיובית של השקעה בפרויקט ביפו שהתפוצץ ובוטל – ובינתיים מחירי הנדל"ן קפצו שוב – בעלי התחיל לבדוק מה קורה בבת ים. לי יצא להכיר קצת את בת ים הודות לעבודה, והיה נראה שקורה שם משהו טוב. סך הכל זה קרוב למקום שאליו אנחנו רגילים, זו עיר חמודה עם אנשים אמיתיים והקרבה לים הייתה בהחלט חשובה לנו, אז כשנתקלנו בפרויקט מתאים הלכנו על זה מאוד מהר. נראה לי שלבת ים יש המון פוטנציאל ואני מקווה שהוא ימומש".

אומרים את זה גם על ילדים שמתקשים בבית הספר.

"כן, יש איפה להשתפר אבל נראה לי שזה תהליך שכבר החל. מבחינתי זו השקעה טובה, גם מבחינה כספית וגם מבחינת איזו רוח חדשה שמורגשת בעיר. יש צורך בדיור נוסף באזור המרכז ובהתחדשות עירונית, באלטרנטיבה לתל אביב. אם ינהלו את זה נכון אז ייצא מזה משהו מגניב".

בת ים עיר טובה יותר מתל אביב להורים צעירים?

"למען האמת, אני לא יודעת. העניין של ההורות הוא די טרי בשבילנו וקנינו את הדירה לפני שזהר נולדה. במעמד הרכישה התייעצתי עם חברים שעברו לפני כמה שנים לבת ים וקיבלתי מהם פידבקים מאוד חיוביים. בגיל הגן נראה לי שבטוח נמצא מקום טוב ונעים לשלוח אליו את הילדה, ובהמשך, כשתזדקק לבית ספר, נחקור ונראה. נקווה לטוב. לא נראה לי שזה אידיאלי בשום מקום בארץ".

את חושבת שהמעבר לבת ים יכול להשפיע לרעה על העבודה?

"ממש לא. זה מוסיף כולה חמש דקות לנסיעה לתל אביב לעומת יפו, למשל, ולזה כבר התרגלתי. הבניין שאליו נעבור יהיה ליד הרכבת הקלה לכשתיסלל. אולי זה יעשה את הדרך לנוחה יותר. בכל מקרה גם במצב היום צריך רכב, אלא אם כן אתה גר בתל תל אביב. לא רואה בזה מכשול בכלל".

עמי קאופמן

43, עיתונאי ופרשן בערוץ i24News, שש שנים בבת ים

עמי קאופמן. צילום: נמרוד סונדרס
עמי קאופמן. צילום: נמרוד סונדרס

מתי עברת לבת ים?

"לפני שש שנים. הסיפור הרגיל. גרנו בבבלי, העלו לנו את השכר דירה אז עברנו לבית של המשפחה בבת ים".

אתה מרוצה?

"ההחלטה הייתה לא הכי פשוטה, כי יש סטיגמה על בת ים, של אוכלוסייה חלשה יותר מבחינה סוציו־אקונומית. אשתי ואני גרנו בתל אביב ואהבנו את תל אביב, אבל בסוף גילינו את היתרונות של בת ים. אנחנו מרוצים ואוהבים את העיר עד כדי כך שלאחרונה רכשנו פה בית".

אתה אב לשתי ילדות. אתה לא מרגיש שמבחינת חינוך הן יכלו לקבל יותר בתל אביב?

"לא חושב. אני יודע שבתל אביב יש 35־40 ילדים לכיתה וכרגע הבת הגדולה שלי נמצאת בכיתה של 20 ילדים. אז עם כל הכבוד לתדמית של חינוך יותר טוב, אם יש לך מורה על 40 אתה לא תיגע בכולם. חוץ מזה נוכחנו לדעת שיש לנו מורים מצוינים".

מה תל אביבים לא יודעים על בת ים?

"אני חושב שהם יודעים שיש שם חוף שהוא יותר יפה מהחוף התל אביבי, שיש מסעדות גרוזיניות וטורקיות מעולות, מסעדות דייגים טובות. אני חושב שהאוכלוסייה כאן, בעתם כל האוכלוסיות השונות שכאן, מייצגת יותר טוב ונכון את מה שישראלי".

למה הכוונה?

"תל אביב היא ברובה אליטה אשכנזית לבנה, בת ים ממש לא כזאת. היא רוסית ומזרחית וגם אשכנזית מבוגרת יותר. אני חווה את זה על בשרי, מרגיש שאני יכול להתערות עם יותר סוגים של אנשים".

מה התושבים ירוויחו מאיחוד בין שתי הערים?

"אני חושב שהוא יהיה טוב, כרגיל, לאחוז אחד. תמיד בסוף מי שמרוויח אלה הכרישי נדל"ן והג'ובניקים בעיריות. לתושבים עצמם בבת ים אני לא בטוח שזה יועיל. לפחות בהתחלה היא תהיה שכונה תל אביבית מוזנחת. אבל יהיו גם יתרונות – בת ים משום מה לא עוברת תהליך ג'נטריפיקציה, אנשים לא עוברים בגלל הסטיגמה. האיחוד הזה יכול לשבור מחסום פסיכולוגי לזוגות צעירים והמעבר לבת ים יהיה יותר קל בשבילם. זה יכול לשנות את האופי של העיר, לא בגלל תקציבים אלא בגלל אנשים. אני אוהב את העיר ולמדתי שהסטיגמה לא נכונה. אמנם יש אוכלוסייה חלשה אבל אני למדתי לאהוב את זה. אני מקווה שזה יהיה סוד שמור, ככה לא יותר מדי תל אביבים יגלו את בת ים והיא תשמור על האופי שלה".

שי צברי

42, זמר, יליד בת ים, בסיבוב הנוכחי גר בה שלוש שנים

שי צברי. צילום: דניאל יוסופוב
שי צברי. צילום: דניאל יוסופוב

מתי עברת לבת ים?

"נולדתי פה וחזרתי לפני שלוש שנים".

מה הקסם של העיר?

"הים. מהיום שעברתי לגור בבת ים אני רואה את הים בכל יום, וזה לא משנה אם אני הולך לעשות קניות או לצאת לשתות קפה. בעיניי זה החוף העירוני הכי יפה, הוא נפרד מהעיר והוא תמיד שקט מאוד. בקצה של בת ים יש שארית של המפרץ שהיה המפרץ של יפו, זה נקרא סי פאלאס. אני ממש אוהב להגיע לשם, יש לגונות יפהפיות ואפשר ללכת לאורך החוף עד תל אביב".

בת ים נותנת משהו אחר ליוצרים?

"מה שקורה בבת ים קורה ברחוב. יש פה קהילה לא קטנה של אנשים שיוצרים גם בתחום של תיאטרון רחוב וסדנאות אמנים מדהימות בתחום. הימים הפתוחים שלהם ממש מרשימים. יש גם בית סיסטם עאלי. לא נתקלתי אף פעם במקום שהוא כל כך שאר רוח. עושים עבודת קודש עם ילדים מכל מיני מגזרים ועדות. מעורר השראה".

אתה רואה את עצמך חוזר לגור בתל אביב?

"אני לא חושב. תל אביב הפכה להיות עיר של אנשים מאוד עשירים והדברים המעניינים קורים פחות ופחות במרכז תל אביב ויותר בשוליים, לפחות הדברים שמעניינים אותי. אז לא, אני לא רואה את עצמי חוזר ללב העיר. גרתי בלב העיר, אבל כשגרתי שם זה היה קצת אחרת".

אתה רואה את בת ים הופכת להיות מוקד של יצירה?

"אני חושב שבסוף זה יקרה, זה כבר קורה יותר ויותר בדרום תל אביב ופחות בלב תל אביב, ואיכשהו נראה לי שהכיוון הוא דרום, אז אולי זה ההמשך הטבעי".

יואב יפת

43, שדרן רדיו ב־88FM, קריין ושחקן, שנתיים וחצי בבת ים

מתי עברת מתל אביב?

"לפני שנתיים וחצי, מיפו".

יש יתרונות במגורים בבת ים?

"יש משהו הרבה יותר שכונתי. ברחובות הקטנים יש משהו שקט עם צביון כזה של סבנטיז, ובתור מי שגדל בסבנטיז בפרבר של תל אביב – ברמת גן – זה מחזיר אותי אחורה, לצורת חיים שכונתית. אתה שומע את השכנים ממול ואתה מדבר עם השכן שלך מהדלת ליד, מה שבתל אביב קורה פחות. יש גם ים קרוב, שזה נורא כיף. הטיילת נחמדה. יש מוזיאון שאני אוהב לבקר בו עם הבן שלי. הרבה דברים נחמדים קורים במוזיאון בת ים".

חסרונות?

"זה פשוט עיר מבוגרת, אבל זה לא חיסרון. המקום די נוח וקרוב לתל אביב, אני נוסע כל בוקר מבת ים דרך העורקים הראשיים של יפו וזה לוקח לי 35 דקות. בסך הכל זמן סביר, אם אני מתכנן את התזמון שלי כמו שצריך. יש הרבה דברים נחמדים שקורים פה: הרבה מוזיקאים שעברו לבת ים, הפעילות של בית סיסטם עאלי שיש בו מתחם חזרות, אמנים שרוצים לעשות דברים. זה מקום שמאפשר ליהודים ולערבים ליצור ביחד".

מתגעגע לתל אביב?

"לא. אני עובד כל יום בתל אביב, וכשאני רוצה לבלות אני יוצא לתל אביב וזה באמת לא מסובך, זה קרוב".

אתה רואה אנשים צעירים מגיעים לעיר ומצעירים אותה?

"לגמרי, נראה לי שאם יעברו לפה עוד אנשים צעירים, אם שכר הדירה יישאר באופן יחסי קצת יותר נמוך מתל אביב – למרות שאם יאחדו את שתי הערים אני לא בטוח שזה יישאר ככה – אז על הכיפאק, זה יכול להצליח".

יש לך איזה זיכרון יפה מהעיר בשנתיים שאתה גר בה?

"יום שישי באיזו מסעדה די גרועה בטיילת, אבל הילדים אכלו והיו מבסוטים וישבנו ליד הים. היה פשוט כיף. יש פשטות. זאת לא אוכלוסייה של מרכז או צפון תל אביב, זאת אוכלוסייה של עיר לוויין על כל המשתמע מכך, אבל יש בזה איזה קסם".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

השכירות נמוכה, הטיילת כיפית והקלישאות על הישראליות השכונתית והחמימה דיי נכונות. שישה תל אביבים שעברו לבת ים מספרים על ההתאקלמות והשוני...

מאתעדי סמריאס11 בדצמבר 2016
אוזו בזוקה. צילום: גל ברנגה

חי על הקצה: אוזו בזוקה בריאיון והופעה חיה באולפן הקצה

צפו בהרכב הרוק הפסיכדלי הים תיכוני של אורי בראונר כנרות מתארח ברדיו הקצה להופעה חיה וריאיון עם לאון פלדמן

מאתצוות הקצהומערכת טיים אאוט30 בנובמבר 2016
דיוויד בואי על שער הרולינג סטון (צילום: סריקה)

זכרון דברים: מוזיקאים חולקים כבוד אחרון לדיוויד בואי

למה המוות הזה הוא גם קצת נפלא, מי מתכנן ערב לזכרו והסיבה שבגללה דייויד בואי לעולם לא ימות: ביקשנו ממוזיקאים ישראלים...

מאתאמיר סומר12 בינואר 2016
TREE ב"חי על הקצה" באולפני בי.פי.אם

חי על הקצה: צפו בלהקת TREE בהופעה וריאיון ברדיו הקצה

חי על הקצה: צפו בלהקת TREE בהופעה וריאיון ברדיו הקצה

להקת הרוק הפסיכדלי TREE הגיעה לאולפני בי.פי.אם והתארחה אצל לאון פלדמן בתוכנית ההופעות "חי על הקצה". צפו בריאיון ובהופעה

TREE ב"חי על הקצה" באולפני בי.פי.אם
TREE ב"חי על הקצה" באולפני בי.פי.אם

תכנית ההופעות החיות החודשית של רדיו הקצה ומכללת BPM מארחת בכל חודש אמנים מקומיים לסשן לייב וראיון רדיו, והפעם לאון פלדמן טיפס על העץ הכי גבוה כשאירח את להקת TREE – להקת הרוק'נרול הפסיכדלי המקומית, לכבוד אלבומם החדש. לפרק הרדיו המלא ניתן להאזיןבאתר רדיו הקצה.


מנחה: לאון פלדמן, עורך ראשי: קוואמי, סאונד: טל שדות, מיקס: יאיר טרגנו, מאסטרינג: איל שינדלר, בימוי ועריכת וידאו: דייב שחר, צילום וידאו: לי זגנרייך, הפקה: בר זבדה

[tmwdfpad]האלבום החדש שלTREEשנקרא "TWO" יצא בחודש אוקטובר האחרון ולאחר שלושה סיבובי הופעות באירופה בקיץ אחד בלבד, הלהקה תשחרר את האלבום הראשון והשני גם בגרמניה והולנד במהלך שנת 2016. כבר למעלה מ-8 שנים שהשם TREE מתגלגל בפי כל חובבי סצנת האינדי בישראל. TREE זוהתה בתחילה עם הופעות אימפרוביזציה ארוכות וייחודיות ובינואר 2011 יצא אלבום הבכורה שלה ועורר הדים רבים במשפחה הגדולה של המוזיקה האלטרנטיבית בארץ.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

להקת הרוק הפסיכדלי TREE הגיעה לאולפני בי.פי.אם והתארחה אצל לאון פלדמן בתוכנית ההופעות "חי על הקצה". צפו בריאיון ובהופעה

אולפן קול הקמפוס

הישרדות: קול הקמפוס נאבקת על קיומה

הישרדות: קול הקמפוס נאבקת על קיומה

כמעט ללא אנשי סגל, עם נישה הולכת ומצטמצמת אבל שאריות מכובדות של רוח לחימה, קול הקמפוס חוגגת 20 שנה בתחושות מעורבות, משדרת עסקים כרגיל ואותות מצוקה לסירוגין

אולפן קול הקמפוס
אולפן קול הקמפוס
21 באוקטובר 2015

בשישי בערב תיערך בדופלקס המסיבה השנתית של תחנת הרדיו קול הקמפוס, שתציין 20 שנים להיווסדה. בימיו הטובים של הרדיו היו מעורבים בו כ־140 סטודנטים ואנשי סגל, הוא זכה בכמה וכמה פרסים מוצדקים, והמסיבה השנתית שלו הייתה בגדר אירוע חובה לסצנת המוזיקה וללוויינים שלה.

"רק היית אומר שאתה מקול הקמפוס והיית מקבל גיג תקלוט במסיבה", חוגג לאון "נפולאון" פלדמן, מוותיקי התחנה, שכמו רבים מהסטודנטים לבית הספר לתקשורת אז, מעיד על עצמו שבעצם בא ללמוד "רק בשביל הרדיו". בשנה שעברה, במסגרת קיצוצים מרחיקי לכת בבית הספר, פוטרו כמעט כל אנשי הסגל של התחנה, "ללא כוונה להחליפם". על הנייר, כלומר באתר התחנה, הכל נראה כמעט כרגיל: רבות מהתוכניות הוותיקות כגון "נפולאון" של פלדמן, "פילים" של ליאור רחמני, "אור לגויים" של אורלי יעקבי, "אספסוניק" של אסף קרת ועוד רבות וטובות עדיין שם, בצד תוכניות חדשות יותר ומצוינות לא פחות כמו "נאודליקה" של יבגני צ'רטקוב ו"אמנות רדיו" הרדיקלית של מאירה אשר. אבל בפועל, כמו שמגדיר זאת סער גמזו – מי שהיה העורך הראשי מ־2010 ופוטר אף הוא – התחנה "כבר לא נושמת עצמונית אלא מחוברת למכונות".

האם זו תקופת "תוכן מהמם לכל פועל" שהרגה את התחנה שהייתה – ואולי עודנה – הכי חוד החנית של הרדיו בישראל? או אולי היה זה רדיו הקצה שאיגף אותה ממרכז תל אביב? אולי זהו המעבר הגורלי לראשון לציון (בעקבות המכללה למנהל)? ואולי הדור של בני ה־30 וה־40 היום, אלו שיש להם רגל אחת בעידן האנלוגי, נותרו רדיקליים יותר מהסטודנטים הצעירים שאין להם שום עניין במרד אבל הרבה עניין בכסף? ואולי בכלל מדובר במספרים יבשים: פחות נרשמים ללימודי תקשורת, פחות תקציב מוזרם לתחנה? הכל נכון, כמעט.

בשנת 1995 קיבל בית הספר לתקשורת של המכללה למינהל תדר ממשרד החינוך. "באו סטודנטים וניגנו את השלום חנוך שלהם", מפטיר ליאור רחמני, מנהל התחנה השני והאחרון של התחנה, "היו שם כל השטיקים הרגילים שאת יכולה למצוא בתחנות רדיו חינוכיות והמון שעות פנויות. ואז הגיעו אורי בנקהלטר ושירי פעמוני – שמגישה עד היום את 'אפריקה' – והם התחילו לפוצץ את התחנה במוזיקה – בעיקר אלקטרונית, נינג'ה טיון וכאלה – שנוגנה ברוטציה משבע בערב עד הבוקר. פתאום אנשים שהיו צמאים נורא לקבל כזה רדיו התחילו להגיב. קרה משהו גדול. נוצרה סצנה".

"שילוב של סקרנות וחובבנות", מגדיר את התחנה נדב רביד, שהיה עורך המוזיקה הראשי בתחנה בשנים 2003־2004 וכיום מנהל של הנמסיס, גלגל"צ. גלגל"צ המצליחה, שהוקמה רק שנתיים לפניה, הייתה לקול הקמפוס כעמוד עשן – לא כזה שיש ללכת אחריו, אלא כזה שיש לברוח ממנו.

"הסלוגן של התחנה במשך שנים היה: קול הקמפוס, לא מתחנפים לאף אחד. כלומר, להיות ההפך הגמור מגלגלצ", אומר פלדמן, ורחמני נזכר: "בייחוד בשנים שבהן הכל הלך לכיוון ההפוך: ערוץ 2 הוקם, ספינת השלום הוטבעה, עיתון 'חדשות' נסגר, גלגלצ הוקמה, 88 הייתה בסכנת סגירה תמידית. רצינו להראות שיש עוד אוקיינוס מלא בתוכן ושתרבות הרייטינג אולי שייכת לרוב אבל חייבים להשאיר משהו גם למיעוט. כוחה של התחנה הזאת באמונה השלמה של השדרנים לפתוח ולהיפתח כל הזמן לכיוונים חדשים וגם לשמש סוג של תחנת מעבר ליוצרים. גבע אלון ואסף אבידן הם דוגמה מצוינת לאמנים שקיבלו אצלנו במה ראשונה וביטחון עצמי".

ליאור רחמני
ליאור רחמני

סער גמזו, שהיה העורך הראשי של התחנה בשנים 2010־2013, מחזק: "הבריחה מאזורי הנוחות ומעשייה אוטומטית היא ערך שספגתי בתחנה מהיום הראשון. היה לי חשוב שלא יישמע טון פסקני ומלא בחשיבות עצמית, אלא כזה שמאפשר דיאלוג או לפחות משאיר מקום לספק. קול הקמפוס עיצבה עשרות אנשי תקשורת שלקחו את הרעיונות שלה איתם לתפקידים בגופים שונים. היא הייתה המקום היחיד ברדיו הישראלי שיכולת לשמוע בו מטאל או טראנס בפריים טיים – אנטיתזה לממלכתיות של בית הספר הגדול והוותיק לתקשורת בארץ, גלי צה"ל".

ניב הדס, שהחליף את נדב רביד בתפקיד העורך המוזיקלי, דווקא תופס את קול הקמפוס לא כאנטיתיזה לגל"צ, אלא כהמשך לרוח הגל"צניקית של האייטיז, התקופה היפה ההיא שבה ידע מוזיקלי היה סיבה מספיק טובה להתנשאות: "ידוע שרדיו סטודנטים הוא המסד והטפחות של התרבות האלטרנטיבית בכל העולם. קול הקמפוס הייתה תחנת הקולג'ים היחידה בארץ שהתנהלה לפי העיקרון המנחה הזה, ובמובנים מסוימים ירשה את גל"צ של שנות ה־80, שהייתה סוג של רדיו קולג' על חאקי. בעידן החשוך ביותר של הרדיו בישראל – תקופת האינתיפאדה השנייה, עליית תוכניות הזמריאליטי ושגשוגם של יוצאי בית הספר רימון – היא הייתה המפלט הבודד לחובבי המוזיקה".

נדב רביד. צילום: גוני ריסקין
נדב רביד. צילום: גוני ריסקין

"עם השנים קמו לתחנה חלופות", מודה גמזו, "הקהל שלה צמח עם האינטרנט ויודע לבנות לעצמו בכוחות עצמו תפריט מוזיקלי אישי". פלדמן מסכים לקביעה, אבל טוען שדווקא בעידן העודפות יש חשיבות יתר ליד מכוונת: "דווקא בתוך השפע המטורף אין תחליף לפינצטה, לטעם אישי, למידע ולתשוקה שיש לעורך מוזיקלי שרוצה להשמיע וללמוד בעצמו".

מלבד הטעם, אחת מהחוזקות המשמעותיות של קול הקמפוס הייתה החיבור לסצנת האינדי המקומית. תוכניות כמו "אור לגויים" של אורלי יעקבי ו"נפולאון" הביאו ומביאות מדי שבוע את המרכז של השוליים אל המאזינים. "אני הייתי אלטרנטיבה בתוך האלטרנטיבה", מעיד פלדמן, "מסביב הייתה כל האלקטרוניקה, ואני התעסקתי בלארח ישראלים ולהשמיע מוזיקה ישראלית". הכיוון הלוקאלי הלך ותפס מקום נכבד יותר בתחנה, עד שבשנותיה האחרונות לא הייתה רק אכסניה לתרבות מקומית, אלא גם יצרנית שלה. שיתופי פעולה רבים, למשל עם האוזן השלישית ועם בית הספר BPM (שכיום מאכסן את רדיו הקצה), הקמת הלייבל חרקה, הפקה של כמה אוספים, בהם "פרויקט הלביא" שבו בוצעו מחדש שירי אריק לביא ועוד רבים. באופן פרדוקסלי, ככל שנחלשה התחנה כרדיו, התחזקו האגפים היצרניים שלה.

לאון פלדמן
לאון פלדמן

"בסרטי קולג' במעונות יש תמיד מבוגר אחד שנשאר שנים ומסביר איך להתפלח ולהשיג באנג. זה אני. בן 44 ועובד בהתנדבות. בשבוע הבא אני מארח בתוכנית את Tree וחוגג יום הולדת שנה לבת שלי", אומר פלדמן. "המחסור בדם חדש הקטין את טביעת הרגל שהתחנה משאירה והיא עסוקה בלשרוד", מסכים גמזו. מרואיין נוסף שביקש לא להזדהות אומר את הדברים בפשטות מקוממת: "איכות הסטודנטים ירדה עם השנים. על הנייר אני חושב שתחנה כמו קול הקמפוס הייתה צריכה להשתייך למקום כמו בצלאל או שנקר, ולא למכללה למינהל. התחנה מנסה למכור משהו יותר יצירתי, והמכללה היא סוג של מכללת מיינסטרים".

לנוכח אמירה כזאת קשה לא לשאול אם קול הקמפוס לא לוקה באליטיזם או ביוהרה שפשוט לא מתאימים לאכסניה שלה או לישראל.

"אני לא חושב שקול הקמפוס אליטיסטית מדי", אומר נדב רביד, "תלוי איך מגדירים את המטרות שלה. היא בית ספר לרדיו? היא חוצבת נישה מוזיקלית משל עצמה? היא באה לקדם את המכללה למינהל?".

WNYU ו־WKCR (תחנות הרדיו של אוניברסיטת ניו יורק ושל אוניברסיטת קולומביה, בהתאמה) הן מתחנות הרדיו הטובות בעולם, אבל אולי בישראל אין מקום לתחנת קולג' שמנסה להיות משהו מחוץ למגרש ההתנסות המקצועית בשביל סטודנטים?

"תחנת רדיו יכולה להיות משהו קטן, רזה וצנוע. אין סיבה שמכללה לא תחזיק בתחנה כזאת. לא מדובר בתקציבים גדולים ולא חובה שהשדרנים יהיו רק תלמידי החוג לתקשורת. השאלה היא איך הקולג׳ מגדיר את המטרות של התחנה".

"קול הקמפוס בא לעולם כמכשיר פדגוגי, חינוכי ואקדמי. אמנם במהלך השנים הוא התפתח למותג מרשים משל עצמו, אך הוא נועד בראש ובראשונה למען הסטודנטים", אומר ד"ר יובל דרור, דקאן בית הספר לתקשורת והאיש שנאלץ לקצוץ בעצמו בבשר החי של התחנה. "האם בעידן שבו ידו של הווידיאו על העליונה אל מול האודיו יש עדיין הצדקה להמשך הפעלתו של רדיו סטודנטיאלי המשדר 24 שעות ביממה? זו שאלה שבה אנחנו, ולא רק אנחנו, מתחבטים רבות. בבית הספר הוקם צוות שתפקידו למצוא פתרונות יצירתיים שיאפשרו את המשך הפעלתו של הרדיו במתכונתו הנוכחית או במתכונת אחרת".

רבים מהמרואיינים פה הזכירו את המעבר לראשון לציון כמכת המוות של התחנה. לאון פלדמן מספר שלהקות לא רוצות להגיע, ופעם אחת הוזמן הטריו קין והבל 90210 אך הגיע רק המתופף.

"ראשית, אני מסרב לקבל את המסגור שבשאלה שמדברת על מכת מוות. שנית, עיסוק במדיה היה באופן מסורתי עיסוק תל אביבי, והמעבר לראשון לציון סימן, כמעט באופן מתבקש, גם שינוי בטעמי הסטודנטים. בעיניי מה שמשפיע על עתידו של הרדיו הוא לא מרחק של שבעה־שמונה ק"מ מתל אביב, אלא שאלות גדולות ועקרוניות יותר כמו מקומו של רדיו אלטרנטיבי, חינוכי וסטודנטיאלי בנוף תקשורתי שונה לחלוטין מהנוף שלתוכו הרדיו נולד. עם השאלות האלו לא רק אנחנו מתמודדים, אלא גם הגדולות, החשובות והוותיקות שבאוניברסיטאות בעולם".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

כמעט ללא אנשי סגל, עם נישה הולכת ומצטמצמת אבל שאריות מכובדות של רוח לחימה, קול הקמפוס חוגגת 20 שנה בתחושות מעורבות,...

מאתשרון קנטור22 באוקטובר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!