• Facebook
• Twitter
• Email

"זה סיוט. זה לא הוגן. נמאס לי שאני לא יכולה לצאת לשומקום, מבלי לפחד. ממתי מועדון נהיה שדה קרב?!". כך כתבה גילי רון בשנת 2015 בסטטוס שהסעיר את פייסבוק, פרץ את גבולות העולם הוירטואלי והוביל לדיון שמסרב לדעוך. רון, בליינית תל אביבית, יצאה נגד ההטרדות המיניות בחיי הלילה, נתנה שם לבעיה שכולן הכירו ויצרה שיח בקרב בעלי מועדונים ובליינים. מאז לא מעט השתנה: רון הצטרפה אל "לילה טוב", שמאז הוקמה במאי 2017 החתימה כ־70 ברים מרחבי הארץ על אמנה שבמסגרתה הם מתחייבים לפיקוח וטיפול בהטרדות בשטחם; אלון קסטיאל, שהשתמש במועדונים כזירת ציד, מרצה מאסר בכלא; וכמובן תנועת MeToo גרמה לכולנו להבין שזה שמישהו תפס לנו את התחת במועדון זה לא באשמתנו, ואנחנו גם לא חייבות לשתוק כשזה קורה.

"יש הרבה יותר מודעות", אומרת רחלי בן דוד, בת 25, סטודנטית לבימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים, שיוצאת בעיקר לאלפאבית ולאוגנדה. "אם מישהו נוגע בי באופן שלא מתאים, אני מיד אומרת לו להעיף את היד שלו. אם פעם הייתי מחליקה את זה, עכשיו אני מגיבה". הסיבה, לדבריה, היא בהבנה שהטרדות בחיי הלילה הן הטרדות כמו בכל מקום אחר, והן לא אמורות לעבור בשתיקה, "קטנות" ככל שיהיו. "ההגדרה של מה זו הטרדה השתנתה: עד לפני כמה שנים הטרדה הייתה משהו מוגדר, אם הוא נוגע בך ככה או ככה. היום הטרדה זה כל מה שלא נעים לי, כל מה שמטריד אותי". היא מסבירה. "רוב הבנות לא מוטרדות באופן אגרסיבי או קיצוני, אבל עצם זה שזה לא נעים להן הופך את זה ללא סבבה. מכיוון שההטרדות הפכו ליותר נזילות, נהיה יותר נוח להגיב באותו הרגע. זה נותן לכל מי שמוטרד ומוטרדת יותר מקום".

הדרך לשם לא הייתה קלה. "כשהקמנו את לילה טוב, כמה שנים לפני MeToo, לא היה שיח, או לפחות זה לא היה פופולרי", מסבירה שירה מייקין, ממקימות העמותה. "כשניגשנו בהתחלה למועדונים וברים וסיפרנו על היוזמה, חלק אמרו שהם ממש בעניין וישמחו לעזרה, אבל אחרים לא הסכימו שהשם שלהם יהיה מקושר אלינו. אחד ממנהלי הברים הגדולים אמר שהוא לא רוצה שהשם של הבר שלו יופיע ליד המילים 'הטרדה מינית'. כיום הוא חלק מהיוזמה ואפילו התראיין לעיתונות בנושא. זו הדוגמה הכי טובה שיש לי לסוויץ' הזה. מדבר שאף אחד לא רצה לדבר עליו, זה הפך לדבר שאנשים נלחמים כדי לדבר עליו. זו מחמאה מבחינתי".

ירון טראקס, מבעלי מועדון הבלוק, מסביר: "היה פחד לדבר על זה, פחד שאם מועדון יפתח את הפה הוא יצטייר כשונה מכולם, כי לא הייתה מודעות לכך שהטרדות מיניות קיימות בכל מקום בעצם, בכל בר". ברגע שהנושא התחיל להיות מדובר, בזכות "הדפני ליף של העניין הזה" כפי שמכנה טראקס את גילי רון, הם שינו את ה"ספיץ'", ה"נאום" שמקבלים הבליינים רגע לפני הכניסה לבלוק. "הכנסנו את זה שאם הם רואים משהו או מוטרדים, שיפנו אל הצוות. זה יצר אנרגיה מאוד חזקה. בחודשים הראשונים הייתה כמעט בכל פעם התפרצות ספונטנית בקהל, סצנות מרגשות שאת לא מבינה בכלל. זה כל כך ריגש גברים ונשים, שהיו עומדים שם ומוחאים כפיים. זה באמת גרם לאנשים להרגיש יותר בטוחים, ולנשים להתלונן הרבה יותר. וגם אנחנו יותר שלטנו בזה והצלחנו להוציא אנשים".

כיום לילה טוב מהדקות את הקשר עם מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: "יש לנו את אותן הכוונות ולהן יש כלים מקצועיים וניסיון ארוך שנים, בעוד שאנחנו מביאות את הידע שלנו בחיי הלילה". השבוע (רביעי 24.7) הן מגיעות למסיבה בירושלים במטרה להפוך גם את עיר הקודש למרחב בטוח. "מישהי שהפסיקה לצאת כי לחלוטין נמאס לה כתבה לנו שמאז שאנחנו בתמונה היא מרגישה הרבה יותר בטוחה. היא נפגעת תקיפה מינית, וכשהיא רואה שלט של לילה טוב היא יודעת שהיא יכולה לשתות וליהנות ולרקוד ולהפסיק לפחד".

עם זאת, הדרך לשינוי ארוכה. "יש עוד המון ברים ומועדונים שלא הגענו אליהם, גם בתל אביב וגם ברחבי הארץ, והמטרה העליונה היא להגיע לכולם ושהם יראו רצון אמיתי לעבור איתנו את התהליך. אנחנו רק בהתחלה של השינוי, יש עוד המון מקום לשיפור ובעיקר צריך להתנהל דיאלוג מכבד שמגדיר בצורה ברורה את הגבולות החדשים. לא נוסיף לרשימת הברים והמועדונים שלנו מועדון שמצטרף רק כמס שפתיים, חשוב לנו לוודא שיש רצון כן ואמיתי להתמודד עם התופעה. למשל, הם חייבים להתחייב להדרכות תקופתיות לכל הצוות".

אחת הבעיות, אומרת מייקין, היא שהשינוי הזה עדיין נתפס כמאיים. "הרבה גברים מתלוננים ש'הרסנו את הרומנטיקה' ושאי אפשר יותר להתחיל עם בנות, אבל זה לא נכון. מעולם לא הייתה רומנטיקה בהטרדות, ובטח שאפשר להתחיל עם בנות ואנחנו חלילה לא נגד אווירה מינית ופתוחה בחיי הלילה – אבל לא על חשבון תחושת הביטחון של המבלות והמבלים, וזה מה שאנשים צריכים להבין".

• לילה טוב
• חיי לילה
• הטרדה מינית

• Facebook
• Twitter
• Email

לילה בלי הטרדות:פרויקט "לילה טוב", הנלחם בתופעת ההטרדות המיניות בסצינת חיי הלילה, הצליח תוך פחות משבוע להגיע ליעד שהציב לעצמו ביוזמת גיוס ההמונים שלו באתר "הדסטארט", כשחצה את רף 90 אלף השקלים (נכון למועד כתיבת שורות אלה נתרמו 98,120 שקלים בדיוק). אחרי ההצלחה הראשונית, הציבו העומדות מאחורי הפרויקט רף חדש – 200 אלף שקלים. הכסף שגויס יוקדש לגיוס מקומות בילוי נוספים ליוזמה – העברת הדרכות לצוות המקום, הפקת שלטים עבורם, וכן לפיתוח מערך הדרכות, לקידום חקיקה ואכיפה בנושא סמי האונס, ולהעלאת המודעות לנושא עבירות המין בחיי הלילה.

"הופתענו מאוד מההיענות הרחבה והמהירה", מספרת יסמין וקס, מיוזמות "לילה טוב". "הייתה לנו אופטימיות זהירה, אבל מלכתחילה הצבנו יעדים שהתקווה הייתה לעמוד בהם". על פי היוזמות, הכסף יאפשר להן להרחיב את הפעילות לכל הארץ ולהגיע גם לבנות ולבני הנוער. "הרבה אנשים אומרים שהם לא מבינים לאן הכסף הולך. מדובר בהרבה מאוד עבודה שבשביל לעשות אותה כמו שצריך, כמו כל דבר – צריך כסף. עד עכשיו כולנו עבדנו בהתנדבות, המטרה שלנו כרגע היא להעסיק מישהי שתדאג לעבודה השוטפת בסכום מינימלי, ולהרחיב את מערך ההסברה". התומכים כספית בקמפיין אגב, זוכים לתשורות, ותשורות חדשות גם התווספו לקראת השלב הבא בפרויקט הגיוס. "יש גם תמורה לתורמים, כמו כרטיסים להופעה של קותימן, שוברים לארוחות ב"האנוי" וגם המארזים השווים של Time Out".

יוזמות הפרוייקט רתמו לעבודה החשובה 40 בעלי מקומות בילוי מוכרים בתל אביב. יחד איתם, נוצרה האמנה להתנהלות הולמת בכל הנוגע להטרדות מיניות בתוך המועדונים והברים. החתומים על האמנה מתחייבים לתלות שילוט ברחבי המקום, לערוך אחת לשנה הדרכה לכלל העובדים ולמנות אחראי במקום שירכז את התלונות והפעילות. בין היתר נכתב בה: "אנו, בעלי/ות המועדונים והברים החתומים/ות על אמנה זו, שואפים למגר את התופעה, אשר פוגעת במבלות ובמבלים בתוך ומחוץ למקומות הבילוי. אנו מעוניינים/ות לשמור על ביטחונם האישי של כל הבאים/ות אל מקומות הבילוי, לאפשר להם להיעזר בנו במקרה של מצוקה – ובכך לאפשר לכל אחת ואחד ליהנות ולבלות ללא חשש".

"קיבלנו גם תגובות שהעלו את הטענות הרגילות על כך שאנחנו עלולות לסרס את הווייב של הלילה, שחלק ממנו היא אוירה מינית", אומרת וקס, אבל מדגישה את הברור מאליו לאלו שמטילים ספק: "אנחנו בעד האוירה המינית. אוירה חופשית מהסוג הזה יכולה להתקיים רק במצב שכולם מרגישים בטחון. הטרדות מיניות הן לא אוירה מינית – זאת פגיעה. זה השיח שאנחנו מעוניינות לייצר".

לתרומה למיזם "לילה טוב"

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• הדסטארט
• לילה טוב
• עירוני
• הטרדה מינית

• Facebook
• Twitter
• Email

זמנים רדיקליים דורשים בידור רדיקלי. זה מסביר את מחלת הריאליטי הגלובלית, אבל גם דברים כמו "ריק ומורטי", "משחקי הכס" ואפילו "הומלנד". למעשה סבירות גבוהה שהתפריט הבידורי שלכם כולו מהיר או קיצוני או אגרסיבי מאוד ולפחות מעט חולה בראש בואכה מצריך הסתכלות פסיכיאטרית דחופה (לא, באמת, אנשים שרואים "חדשות", תבדקו את עצמכם).

במציאות כה רדיקלית, הדבר הכי רדיקלי שיכול אדם מצדו השני של המסך לעשות זה פשוט לשבת בכיסא שלו ולדבר אל הצופים בבית במשך עשר דקות רצופות. או לשדר מערכון נטול תפאורה ופאנץ'. או לתת לחבורת כותבים צעירים משכורת כדי שישתוללו על המסך כאילו אין יוטיוב בעולם. לעשות את מה שאסור לעשות, את מה שמנוגד לכל חוקי המדיום, את מה שגורם למנהלי הזכיינית לחטוף שבץ.

זה לא מקרי שכל זה קורה כאן ועכשיו בתוכניות הסאטירה והלייט נייט. "המופע של לארי סנדרס", אחד מהמחוללים החלוציים והמשפיעים ביותר של האנרכיה הבידורית, השתמש בפורמט הלייט נייט כדי לפרק לגורמים את אשליית השלמות הבריאה של הבידור הטלוויזיוני. 20 שנים אחריו, צאצאי אותה מהפכה ממציאים מחדש את הלייט נייט הישראלי וממשיכים במלאכת הפירוק והריסוק של הקונבנציה.

ליאור שליין, חמוש בכותבים המושחזים ביותר בארץ, זנח את חלומו להיות דיוויד לטרמן והחליט שהוא מעדיף להיות ג'ון אוליבר. מונולוג הסיום שלו מדי תוכנית הוא פצצה לא קונבנציונלית של סאטירה פוליטית חריפה ודליקה, וכמו במקור בקומדי סנטרל וב־HBO, מדובר באנטי טלוויזיה (וזו מחמאה). זה לא אמור לעבוד. הרי כל מה שאומרים לנו שוב ושוב, הוא שלצופים אין סבלנות למונולוגים ארוכים. בהפרת הקשב הקולקטיבית ובטווח תשומת הלב המתקצר לא אמור להיות מקום לחפירה כזאת. אבל יש. וזה עובד.

זה עובד גם ב"לילה טוב" של אסף הראל: לא מנסה להצחיק, פוליטי במובהק, טור פובליציסטי קצר במסווה של פתיח לתוכנית בידור. כל מנהל פיתוח במשרד ממוזג יגיד לכם שאין דבר כזה, לא עושים דברים כאלה, אסור. הוא יגיד לכם גם שאי אפשר להסתפק בתפאורת לואו־טק ובכותבים צעירים וחסרי ניסיון ובטח שאסור לתת לכותבים כאלה זמן מסך. השתגעתם לגמרי. אסור. אפשר לשבור פה ושם איזו מוסכמה, אבל את כולן ביחד? הגזמתם. אי אפשר. עד שמתברר שאפשר.

סאטירה היא מפלטו של הפטריוט בזמן משבר מוסרי־ערכי, והזמנים הקשים קוראים לאמצעים קשים. שליין והראל מובילים את המגמה, אבל גם בתוכניות מיינסטרימיות ובפורמטים שמרניים יותר, כמו אלה של גורי אלפי וטל פרידמן, מורגש החיפוש אחר האומץ להקצין, לסמן את האיסורים ולנפץ אותם בזה אחר זה (ולשבור את הז'אנר מאמצע הפופיק של הז'אנר). אסור לראיין סלב יותר מחמש דקות? קחו 12 דקות עם שלמה בראבא. סטנדאפיסטים צעירים מבריחים צופים? הנה כמה, נראה אם אתם בורחים. בלי פחד. בלי להתנצל. בלי גבולות מוכרזים מראש.

הנס הטלוויזיוני הרדיקלי של הראל, שליין ושות' (ואפשר לצרף גם את העונה האחרונה של "ארץ נהדרת" הוותיקה אל הכוחות התומכים בו) הוא תגובת נגד לכל מה שרקוב, דלוח ושמרני בתעשיית הבידור המקומית. כלומר, לכל. הבונוס הגדול וארוך הטווח של התגובה הזאת הוא טיפוח דור שלם של קומיקאים צעירים וחדשים (שם קוד: תם אהרון, גלית חוגי, דור מוסקל, אביתר חלימי) שעתידים לשנות את הבידור הישראלי מקצה לקצה. אתם רואים עכשיו רק את ניצני המהפכה. אם זה נראה לכם קיצוני, עוד לא ראיתם כלום. רדיקליזם, כידוע, הוא השמרנות של מחר מוזרקת אל השיח של היום.

"גב האומה", ערוץ 10 , שבת 21:15

"לילה טוב עם אסף הראל", ערוץ 10 , ראשון־חמישי 24:00

"היום בלילה עם גורי אלפי", ערוץ 2, רביעי־חמישי, שבת 22:50

"ארץ נהדרת", ערוץ 2, שבת 21:10

• אביתר חלימי
• ליאור שליין
• אסף הראל
• לילה טוב
• דור מוסקל
• גב האומה
• גלית חוגי
• תם אהרון
• גורי אלפי
• המסך
• תרבות
• איל קיציס

• Facebook
• Twitter
• Email

האיש ההולך, קווים לדמותו

הוא נולד ברחובות תל אביב בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־20. במהותו הוא חדור מטרה ובלתי ניתן לעצירה. הוא אינו מסתכל לצדדים כפעיל רשת המוצא את סיפוקו בלייקים ולא עוצר להפסקות קטנות על הדרך מתוך אמונה כנה בעצם חשיבותה של ההליכה.

מטרתו היא להגיע רחוק. עוד בצעדיו הראשונים בעיר היה האיש ההולך מניפסט רוחני הדוחה מעליו כל גוף חומרי. לכן גם לאחר התכלות הפסלים שעוצבו בדמותו ברחובות תל אביב ושנים אחרי מותו של עיתון ״העיר״ ששימש לו כבית, הוא לא מפסיק את מסעו. הוא משנה צורות, נודד בין זירות ומתגלה שוב ושוב מתוך לבם הפועם של אקטיביסטים חדשים הממקדים את פעילותם בתל אביב. במידה רבה, בזכותם הוא אף פעם לא באמת הפסיק ללכת.

השנה, בשיתוף יוצרי האיש ההולך אילן גולדשטיין ואיתן ברטל, החלטנו להעניק אות בדמותו ל־11 אקטיביסטים אורבניים הממשיכים את דרכו: אינדיבידואליסטים המקדישים את חייהם לשינוי ועשייה בתחומים שאחרים רואים בהם שוליים, זניחים ואפילו תימהוניים.

האנשים שנבחרו לקבל השנה את אות האיש ההולך (מתוך כ־60 אישים וגופים שמועמדותם הועלתה ונשקלה) הם מהבולטים, המשפיעים והאקטואליים ביותר הפועלים כיום בתל אביב ובאים מתחומי עשייה מגוונים – החל ממיגור הטרדות מיניות בחיי הלילה, דרך הפקעתו של המרחב הציבורי מחדש מידיהם של נדל"ניסטים ובעלי הון ועד המאבק למען זכויות הפליטים. המשותף לכולם הוא ניצול המרחב האורבני לטובת מאבקיהם, וכמובן – גילומה המיטבי של רוח האיש ההולך.

מדובר באנשים שיצאו למאבקם בלי לחכות שיצטרפו אחרים; כאלה שאי אפשר לקנות אותם או להסיט אותם מדרכם. אנשים שהמלחמה בעוולות היא דרכם לבטא את אהבתם ואת האכפתיות שלהם למקום. הם הגיבורים של העיר הזאת, והאות מוענק להם בהוקרת תודה מתושביה. אנחנו מקווים שהפרויקט שלפניכם יהפוך למסורת שנתית המקדמת פעילות למען הקהילה.

חברי ועדת הבחירה

יוצרי "האיש ההולך" איתן ברטל ואילן גולדשטיין; אנשי Time Out יובל סיגלר, אלכס פולונסקי ושירה פור; מנהלת בית העיר איילת שלונסקי; והאמן האקטיביסט עומר קריגר.
גפילטע איש

גפילטע איש

‎לצד האיש ההולך, מופיעים בשולי העמודים הבאים עוד אינדיבידואליסטים, נחושים וחדורי מטרה. כמה חבל שהם לקחו את הפנייה הלא נכונה. אלה מלהיטים שיח גזעני, מפלג ואלים וגוררים את תל אביב ואת החברה הישראלית כולה אחורה (או למטה, תלוי מאיזו זווית מסתכלים).

אירוע פתיחת התערוכה "בקרוב אגיע רחוק" ייערך בחמישי (14.4) בשעה 20:00 בבית העיר, ביאליק 27 תל אביב. הכניסה חופשית

ריאיונותגיא פרחי.צילומיםאיליה מלניקוב, נמרוד סונדרס

לרשימת מקבלי האות

• אנשים
• רנן מוסינזון
• קואופרטיב
• לילה טוב
• מוטסים עלי
• אקטיביזם
• דפני ליף
• אנה לולו
• זאב טנא
• ברק כהן
• אות האיש ההולך לאקטיביזם

• Facebook
• Twitter
• Email

"ממתי מועדון נהיה שדה קרב?", שאלה בפברואר השנה גילי רון בפוסט בפייסבוק. השאלה הדהדה הרבה אחרי שכפתורי הלייק נלחצו וגרמו לרון ולחברותיה להבין שהן ממש לא לבד – נשים רבות בתל אביב, כשהן מתאפרות ועולות על עקבים, מתכוננות למלחמה. מלחמה על הדבר הטריוויאלי ביותר – המרחב האישי שלהן.

הקרב הזה הוליד את יוזמת דונט קיל מיי וייב, ששינתה את שמה בקיץ האחרון ל"לילה טוב". בתחילת ספטמבר הושקה רשמית אמנת לילה טוב שעליה חתומים היום כ־40 מקומות בילוי, בהם הבלוק, הפסאז' והברקפסט. כל בית עסק שחתם על האמנה התחייב לתלות שלט המודיע לציבור שמי שמרגיש מוטרד על ידי בליינים אחרים, יכול לפנות לצוות המקום. בשבועות האחרונים התחילה סדרת סדנאות הכשרה לטיפול בתלונה: איך לזהות הטרדה ומה לעשות כשרואים אחת.

השיח שהתחיל במועדוני תל אביב הציף בעיה ארצית וגרר אחריו יוזמות דומות בערים אחרות. אחת מהן היא תו מודע – קבוצה דומה המופעלת בירושלים על ידי סטודנטיות באוניברסיטה העברית. תו מודע אינה חלק מיוזמת לילה טוב, אך היא משתפת עמה פעולה.

ואיך אפשר לדבר על חיי הלילה בשנה החולפת בלי להזכיר את אירועי אלנבי 40?

הפרשה העלתה על סדר היום שאלות כמו השפעת האלכוהול על האינטראקציה וגבולות ההסכמה. היו שאמרו שזהו האופי של אלנבי 40 והבחורה ידעה לאן היא נכנסת, אך יוזמת לילה טוב אומרת על כך שהטרדות מיניות בשאר המועדונים הן אמנם פחות רווחות, אך בהחלט קיימות.

"מה שקרה באלנבי 40 הוא מקרה קצה על ספקטרום האלימות המינית שאנחנו מנסות למגר", אומרת הגר שיזף, מיוזמות אמנת לילה טוב. "ברור לנו שמקומות כמו אלנבי 40 לא היו חותמים על האמנה ולא יכולנו לעזור שם, אבל החשיפה שהמקרה קיבל העלתה לשיח הציבורי את נושא ההטרדות המיניות בחיי הלילה. זה מאפשר לנו להראות שאסור לנו להתעלם מהטרדות גם כשהן נתפסות כ'זניחות', כי זה מוביל בסופו של דבר למה שקרה באלנבי 40".

השינוי המרכזי לדברי שיזף הוא התודעתי, והוא חל לא רק על בעלי העסקים שמנסים ליצור סביבה בטוחה יותר עבור הלקוחות שלהם, אלא גם על הבליינים עצמם.

"לפני שהתחלנו להתעסק באמנה, אם היה קורה לי משהו לא הייתי מרגישה שיש לי זכות להגיב. היום בתור מבלה אני יודעת שיש לי זכות לדרוש שישמרו על הביטחון שלי".

• הברקפסט
• אלנבי 40
• גבי לסקי
• לילה טוב
• הפסאז'
• דונט קיל מיי וייב
• הבלוק
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני
• הטרדה מינית