יש ב"מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" סצנה שבה ארבעת הגיבורים מגיעים לבית קברות כדי לתשאל את הגוויות על קורותיה של קסדה פלאית. בידיהם אמצעי פלאי אחר, שמאפשר להם להעיר את המתים ולשאול אותם חמש שאלות לפני שיחזרו להיות מתים לגמרי. הרעיון הזה משמש בסיס למערכון סטייל "מונטי פייתון והגביע הקדוש", והוא מצחיק כמעט כמו המקור. גם שאר הסרט מבדר למדי, אך מינון ההומור בו פחות נדיב, כי צריך להשאיר מקום גם לאקשן ופיתוח דמויות, ואפילו קצת דרמה של יחסי אבא ובת. בכל זאת, ברור שיוצרי הסרט פנו אל הפייתונים להשראה, וזה כיוון נכון לסרט שמבוסס על משחק תפקידים שולחני.

את הסרט כתבו וביימו ג'ונתן גולדסטין וג'ון פרנסיס דיילי, שפרסומו הראשון היה כמי שגילם את סם החנון בסדרת ההתבגרות "זרוקים ויורמים" (Freaks & Geeks), ששימשה מקפצה לקריירות של סת' רוגן, ג'יימס פרנקו, ג'ייסון סיגל ולינדה קרדליני. גולדסטין ודיילי כותבים ומביימים יחדיו מאז 2007, ותחום ההתמחות שלהם הוא קומדיה ("איך להפטר מהבוס", "חופשה בהפרעה"). זה אומר שבניגוד לניסיונות הקודמים והכושלים להעביר את "מבוכים ודרקונים" מהשולחן למסך, הפעם חברת הסברו, שמייצרת את המשחק, בחרה להעצים את מרכיב ההומור. יש כאן הרבה פחות מכות מהמקובל בסרטי אקשן/פנטזיה, וגם אין פתגמים קלישאתיים, אלא אם הם נהגים לצורך פירוק הומוריסטי שלהם. מה שיש למכביר זה עיצוב מרהיב ואפקטים מיוחדים מקוריים – לא תראו כאן קרבות באמצעות קרניים חשמליות מסוג אלה שנצפו לאחרונה ביותר מדי סרטי גיבורי-על. ויש חבורה נחמדה של דמויות, שיוצאות לסדרה של משימות שמטרתה לגאול נערה מידיו של הנבל שלכד אותה בשקריו. אלא שאותה נערה כלל אינה יודעת שהיא לכודה.

הסיפור הוא בערך כזה – אדג'ין (כריס פיין) והולגה (מישל רודריגז מסרטי "מהיר ועצבני") הם צמד גנבים שבורחים מכלא שמור בארץ דמיונית שעוצבה כשילוב בין עידנים עתיקים שונים – מרומא העתיקה ועד הרנסנס. הם מגלים ששותפם לשעבר פורג' (יו גרנט) הוא עכשיו מושל נוורווינטר – משרה שעליה השתלט בעזרתה של המכשפה האדומה סופינה (דייזי הד המרשימה). פורג' הנוכל שכנע את בת חסותו קירה – בתו בת העשרה של אדג'ין – שאביה נטש אותה בשל תאוות בצע גרידא. כדי להוכיח לה שה"דוד פורג'" משקר לה, אדג'ין והולגה מחפשים דרך להסתנן לכספת שלו ולאתר בתוכה את "לוח התחיה", שבאמצעותו אדג'ין רצה להחיות את אשתו האהובה. לצורך כך הם צריכים לשים את ידם על מיני אמצעים קסומים, ומצרפים אליהם את המכשף הצעיר והלא מאוד מוכשר סיימון (גסטיס סמית' החינני) ואת הדרואידית משנת הצורה דוריק (סופיה ליליס). הארבעה יוצאים לקצוות עולם ופוגשים בדרכם מכרים חדשים וישנים, בהם אביר שמפענח כל מה שנאמר באופן מילולי (רגיי ז'אן-פייג' מ"ברידג'רטון") ובן זוגה לשעבר של הולגה (בראדלי קופר). כמו במשחק, התסריט מתרוצץ מפה לשם ומשימה מובילה לעוד משימה. ומובן שיש גם מבוכים, ודרקונים – אחד שמן מאוד, ואחד מאבן.

גרנט נהנה לגלם את הנבל התחמן (זה לא חדש שלתפקידי נבלים מלהקים שחקנים אנגלים), שהוא הרבה יותר חינני ומבדר מהנבלים האפלים שרוצים להשמיד את העולם ברוב סרטי הפנטזיה של המאה הנוכחית. למען האמת יש בסרט גם נבל כזה, אבל הוא משני לעלילה. גם פיין חוגג בתפקיד הגנב שמתכנן תוכניות כושלות, ומשאיר לשותפתו המיומנת את עניין המכות (כאמור, אין הרבה, ומה שיש מבוים היטב). הדינמיקה ביניהם מסמנת את הסרט כווריאציה עדכנית על "באדי מובי" – היא הקשוחה והוא הסיידקיק הקומי, רק שהוא בעצם הגיבור. רומנטיקה אין כאן, חוץ מזה שסיימון קצת דלוק על דוריק, אבל הוא צריך לפתח בטחון עצמי כדי להשתפר כמכשף וכמחזר. כל הדמויות מלוהקות כראוי, כולל דמות האביר קשה ההבנה, שמותאמת לכשרונו הדל של ז'אן-פייג' הסקסי.

המערכה האחרונה מחברת היטב את כל החוטים, ומציעה אפילו רגע דרמתי כמעט מרגש. בסופו של דבר זה סרט שמבוסס על משחק, כך שאין לצפות ממנו להיות יצירה קולנועית מגובשת. חסר לו אותו מרכיב חמקמק שהפך את "הנסיכה הקסומה" ו"אבק כוכבים" לסרטי פולחן, אבל הוא מוצלח דיו כדי להביא צופים לאולמות ולהניב סרט המשך.

3.5 כוכבים. Dungeons & Dragons: Honor Among Thieves בימוי: ג'ונתן גולדסטין, ג'ון פרנסיס דיילי. עם כריס פיין, מישל רודריגז, יו גרנט, רגיי ז'אן-פייג', ג'סטיס סמית'. ארה"ב 2023, 134 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• מבוכים ודרקונים

• Facebook
• Twitter
• Email

אחד הדברים המבאסים בלהיות מבוגרים, אם למנות אחד מתוך מאות, הוא שאי אפשר לעשות כל מה שנהנינו ממנו כילדים. לפעמים זה נובע ממחסור בזמן, לפעמים עוברים להתעניין בדברים אחרים, ולפעמים הרצון עוד שם אבל הילדים דורשים לעשות דווקא מה שמעניין אותם. אצל הורים שאוהבים משחקי תפקידים וגדלו על הקופסה האדומה של מבוכים ודרקונים זהו תסכול כפול. לא מעט מבוגרים ששיחקו במשחקי תפקידים כילדים היו שמחים אם יכלו לחזור אל התחביב הזה היום, לנוכח הלגיטימציה הרחבה בהרבה שיש לו בימינו. נוסף על כך, משחקי התפקידים לא מספיק נגישים למשחק משותף עם הילדים, והם מסובכים מדי כדי ללמד את הילדים לשחק בעצמם, מה שהיה מאפשר להורים שנ"צ מדי פעם. יש דברים שאפשר לעשות עם כדורגל אבל קשה הרבה יותר לעשות עם מדריך מפלצות, דפי דמות, סט קוביות ומיניאטורות.

ואולי בכל זאת אפשר? בעוד כחודש יושק המשחק קוסמים קטנים – סנונית ראשונה בעברית לשיטת משחק שמיועדת לכל המשפחה, והיא לא האחרונה: אורי חריש (37) – שפיתח שיטת משחק בשם גיבורי הממלכה – מחפש כרגע חברת הפצה או חברת מימון שתאפשר להוציא אותה לשוק בצורה מסחרית. ״אני עדיין משחק, אפילו שיש לי ילדות בנות 8 ו־4. התחלתי לחשוב על איך להכיר להן את זה וגיליתי שאין שיטת משחק בעברית, ומה שכן קיים לא מתאים לגילים האלה, שבהם כבר יש שפה, דמיון ורצון, אבל הם עדיין לא יודעים לקרוא. חוץ מזה הם שם״.

אז איך מגשרים על הפער הזה?

״הרעיון הוא לתת בסיס שיאפשר להם להמשיך אחר כך למשחקים של מבוגרים. הרציונל הוא להוריד כל סיבוך אפשרי למינימום הנדרש, ובפועל הילד ממציא את החוקים. יש כרטיסיות עם ציורים שהילד מפרש בעצמו. צריך לתת לו המון חופש ליצור את חוקי המשחק בלי לסבך, וכך הוא לומד לעבוד בקבוצה, ללמוד מערכת, ללמוד עולם. יש שיטה כללית אבל היא מאוד מודולרית״.

ההורים שיקנו את זה מכירים את העולם? הרי לרובם אין נוסטלגיה לזה.

״זה נכון, זה האתגר – שהמשחק יהיה מעניין גם למי שלא מכיר אותו. מצד שני, הורים לילדים בגיל הזה כן מחפשים לפתח את הדמיון עם משחקים שתומכים בזה, והמשחק הזה ממש נותן להם פלטפורמה, הוא מספר לילדים סיפור שבו הם יכולים להשתתף. הילדים מגיעים כטאבולה ראסה, אז לא משנה להם מה העולם ומה השיטה. ההקשר התרבותי לא קיים, אז צריך להמציא רקע אחר. משימה אחת, למשל, היא ללמד ילד אחר איך משחקים איקס עיגול, שזה דבר שהם כבר מכירים. מבחינתם מדובר במשחק קופסה רגיל וזה צריך לעבוד כשלעצמו, לכן זה צריך להיות סופר נגיש״.

אז פתרון יצירתי לגיל הצעיר יש (בתקווה שהמפיץ יימצא בקרוב), אבל איך יוצרים משחק שבו ההורים והילדים יכולים לשחק יחד? מה עושים כשרוצים למצוא פתרון ביניים שיאפשר לילדים כניסה חלקה לעולם בלי להירתע, ולא ישעמם למוות את ההורים? למשבצת הזאת נכנס איתי חורב (39) שכיהן בעבר כמזכיר ההתאחדות למשחקי תפקידים בישראל, ובין השאר רכש את זכויות התרגום למשחק קוסמים קטנים, שהוזכר קודם לכן ועתיד לצאת ממש בקרוב. המשחק מיועד לילדים בגילי 6־10 אך ההורים יכולים לקחת בו חלק פעיל. למעשה הדחיפה ליצור (או לתרגם, במקרה הזה) משחק שיפנה להורים וגם לילדים הייתה גדולה כל כך בקרב הורים, עד שהמימון (דרך אתר מימונה) הפך לגדול ביותר שגויס בישראל עבור משחק מהסוג הזה: יותר מ־32 אלף ש״ח. הסכום ההתחלתי, אגב, היה 9,000 ש״ח.

איך מגשרים על פער הדורות? על מה מוותרים?

״אין התייחסות כלל לאיך לנהל קרבות, למשל. קרבות הם לא חלק מהמשחק. אתה לא הולך להילחם וזה לא עוזר לך כדמות, זה משהו שבאמת מאפשר לילדים להתרכז במשחק התפקידים עצמו והוא לא רק 'משחק לוח בלי לוח'. הם מגלמים דמויות של קוסמים ואנשים מבוגרים, וזה שם אותם במקום של לשחק דמות אחרת״.

ילדים מכירים את העולם הזה בכלל? זה בעצם משהו שבדור שלנו היה נישתי ורק היום זוכה להכרה.

״יש הרבה מאוד צעירים בקהילה הזאת, יותר ממה שהיה בגילנו. אני חושב שהיום זה מקובל יותר חברתית. לגבי המשחק עם הילדים, זה כן צריך להתאים גם להורים אף שמבוגרים לא ישחקו בזה לבד. זה הצליח כי היו רבים שחיכו לזה. המון הורים רוצים לשחק עם הילדים במשהו, לא רק בתחום משחקי התפקידים אלא בכלל בקרב חובבי פנטזיה. חבל לי קצת שלא היה לי באמת משהו מגיל צעיר, אבל אני שמח שלילדים שלי יהיה".

• משחקי קופסה
• מבוכים ודרקונים
• עם הילדים