"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות", כך האמרה המפורסמת (שמסתבר שמקורה במחזה של מחבר הקומדיות היווני מננדרוס במאה הרביעית לפני הספירה) על האמנות הנסוגה בפני המציאות הקשה והאלימה, על חולשתה ביכולתה להשפיע על מציאות וליצור שינוי וגם על איכות תגובתה לעכשיו. בשבעה באוקטובר עמדה במוזיאון פתח תקווה לאמנות תערוכתם המשותפת "לשון אחרת" של נעה יקותיאלי, מריה סאלח מחאמיד וציבי גבע, שעסקה בהיסטוריה של הרס ואלימות וגם בדיאלוג אמנותי ואנושי.

>> ברגישות ובנחישות: 15 תערוכות חדשות שירגשו וינחשו אתכם בסופ"ש
>> העיר שלנו: 7 המלצות מעולות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

מאז אותו יום נורא ועד לרגע הזה, כשהמלחמה עדיין נמשכת ולא נראה שעסקה להחזרת החטופים עומדת להיחתם, העשייה האמנותית והפעילות של המוזיאון נדמה שרק הפכו לאינטנסיביות יותר: "הבהובי תודעה", תערוכה רטרוספקטיבית למוטי מזרחי בחלק הראשון של 2024, ובימים אלה תערוכה רחבת היקף "צלם הדברים – אלבום דרום" – פרויקט של פרופ' דנה אריאלי שנולד בעקבות השבעה באוקטובר ועוסק במדיום הצילום וריבוי המבטים שהוא מאפשר – תיעודיים, מבוימים, אישיים וציבוריים – על חבל הארץ של הנגב המערבי משנות החמישים עד היום, כאשר הוא מציג מעל 200 תצלומים ועבודות וידיאו של 107 צלמות וצלמים.

עוד במוזיאון חמש תערוכות יחיד – מור אפגין, להלי פרילינג, צבי טולקובסקי, מיכל שכנאי ודורון וולף – שעוסקות במקום ובזמן תוך דיון באוטופיות ודיסטופיות, אתוסים ואידיאלים ובתפקיד האמנות, וכל זאת במניפה של מדיומים, מרישום וציור, פיסול ומיצב ועד לשימוש בבינה מלאכותית.למרות הפער המתעצם בין התרחשויות המלחמה לבין המרחב המוגן של האמנות, אנחנו, רעות פרסטר מנהלת המוזיאון ואנוכי וכל העוסקים במלאכה, מרגישים בתנועה ערה ומתמדת של קהל גדול ומגוון שמגיע למוזיאון וצמא לשיחות, למפגשים, לשיתוף.המוזות תובעות להישמע, וצו השעה הוא לחזק את כוחות היצירה, הנפש והרוח, לבדוק את תפקיד המוזיאון והאפשרויות שלו להשתנות, להעמיק את יחסו לקהילה ולחברה, וכיצד ניתן, באמצעות החוויה המוזיאלית-האמנותית, להתמודד עם המציאות ומורכבותה.

1. פארק הטיילת החופי

הפארק החופי החדש הממשיך את טיילת רדינג ונמשך מתל ברוך בואכה חוף הרצליה, משתפל על רכס הכורכר, פותח את העיניים ואת הנפש לים ולנוף על כל יופיו, ומציע את החיבור בין טבע לאדם בתוך העירוניות המשתלטת. אני נוהגת לרוץ יום-יום מביתי שבמרכז העיר ובהגיעי אליו התחושה היא של מתנה גדולה, של תקווה. בדרך, על הטיילת, יש את "אין מציל", הפסל דמוי המגפון של גיא זגורסקי, ואת פסל הקונכייה הקולט את צלילי הים –"שמועות" של ניב גפני – חלק מפרויקט 30 הפסלים הציבוריים בתל אביב, בניצוחה של צלילית בן נבט, שלא ניתן להפריז בחשיבותו.

2. מונטי, גלבי, פיקוק

בית הקפה, הקונדיטוריה ובר היין של קיקי ניצן, נפתח ברחוב מונטיפיורי בתקופת הקורונה, חוסה בצל העצים ומציע קפה מצוין ואווירה שכונתית, נסתרת משאון העיר (מונטיפיורי 41). פינה חבויה אחרת היא "גלבי – המטבח של ענת", המסעדה הקטנה והאינטימית של ענת שבי, הנמצאת בחלק הדרומי מערבי של שוק הכרמל. יש בה אוכל ים תיכוני טעים וביתי עם אווירה של קרבה וחופש (סמטת הכרמל 23). ואין דרך שלא להזכיר את הפיקוק – בר-פאב-מסעדה שכונתי, מוסד לילי, שופע אווירת מפגש ושיחה. לילך ספיר, הבעלים והמנהלת, יחד עם בן זוגה שמעון משל, היא דמות אידיאליסטית, מפעימה, שכן במקביל להיותה מסעדנית, היא מורה למתמטיקה ומחנכת (של בני הקטן), לוחמת צדק ומובילה חברתית (מרמורק 14).

3. תיאטרון ניקו ניתאי

הבית של הפרינג'. בניהולה של הבמאית והשחקנית דורית נאמן ניתאי, אשר למרות הקורונה והמלחמה וסגירת פעילותו בתחנה המרכזית החדשה, הצליחהלפתוח אותו מחדש בבית טפר שבדרום העיר, מתוך התעקשות על חשיבות העשייה התרבותית (המשותפת לנשים וגברים בתל אביב ובכל הארץ) וכנגד כל הסיכויים הבירוקרטיים והכלכליים.תל גיבורים 5

4. גלריה תער // גינת אלוף בצלות

הגינה שנגלית במפתיע בסמטת אלוף בצלות שבין רחוב הרצל לרחוב השוק, טומנת בחובה את גלריה תער הקטנה והאיכותית, שהיא פרויקט נוסף של עיריית תל אביב-יפו (בניהולם של האמנים עומר שיזף ויואב וינפלד), בית קפה ומוזיקאים המנגנים בצל העצים.

5. הרכבת הקלה

הרכבת הקלה, על הקו הראשון שלה שהצליח להיפתח על אף שלא האמנו, מציעה, בד בבד עם נסיעה שפויה ובטוחה מתל אביב לפתח תקווה, ממוזיאון תל אביב לאמנות למוזיאון פתח תקווה לאמנות, גם קיצור של המרחק התודעתי, שכן פתח תקווה נחשבת על ידי תל אביבים כמי שנמצאת מעבר להרי החושך. ולא כך היא.

מקום לא אהוב בעיר

הבנייה הבלתי נגמרת באזור כיכר רבין, כאשר הולכי רגל, רוכבי אופניים, קורקינטים ואופניים חשמליים, מכוניות ואבק מתערבלים ומתנגשים אלה באלה, נדמה כמתרחשת ללא כל הכוונה ומחשבה על דרכים שבהן ניתן להקל על חיי היום יום של התושבים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אורפיאו ואאורידיצ'ה באופרה הישראלית – האופרה של גלוק על סיפור האהבה מן המיתולוגיה היוונית על המשורר היורד אל השאול על מנת להחזיר לחיים את אאורידיצ'ה אהובתו. תחת בימויו של יחזקאל לזרוב, האופרה היתה כולה חוויה של התבוננות במעשה האמנות, באופן שבו היא נוצרת ומאפשרת לנו לספר את עצמנו לעצמנו תוך הבנה שאין אמת אחת.

בנוסף, במוזיאון תל אביב לאמנות מוצגת בימים אלה התערוכה "מלחמה ושלום": 50 שנה לסדנת ההדפס ירושלים החוגגת את שנת היובל להיווסדה ופעילותה. הסדנה, ששוכנת על הגבול שבין שכונת מוסררה למאה שערים בירושלים, היא מרכז אמנות נדיר בעשייתו ובתרומתו, עם מאות אמניות ואמנים שיצרו בה עבודות אמנות נפלאות, ואני זכיתי לעבוד בו, ללמוד את מסתרי וערכי האמנות ואת ירושלים, כאוצרת וכתל אביבית שנסעה לירושלים כמעט יום ביומו במשך עשרים שנים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"נשמת הפרחים: משיריה האבודים של קנקו מיסוזו", בהוצאת תשע נשמות. ספר השירה יצא לאור בחודשים האחרונים ואוריאל קון, העורך והמוציא לאור של ההוצאה, כותב באחרית הדבר על הצורך לפרסם את הספר כתגובה לשבעה באוקטובר, שכן במילות השירים של מיסוזו ניתן למצוא למצוא יופי ותקווה:

"במקום שבו גדר הבוץ הישנה/ מתפוררת/ ואת רואה/ קצות מצבות./
שם, אי שם בצל/ הגבעה,/ מימין, בהמשך הדרך/ הדבר הראשון שרואים הוא ים./
יש מקום שפעם/ עשיתי בו משהו טוב/ ובכל פעם שאני חולפת לצדו/ אני מרגישה טוב."

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תמיכה במטה להחזרת החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עינב צנגאוקר, אימו של מתן החטוף בעזה, האמיצה והבלתי מתפשרת, שזעקתה וזעקת נשות המאבק האחרות – מירב סבירסקי, מרגלית מוזס, אילן סיגל, טליה דנציג – היא זעקת החברה כולה המוציאה את אנשי העיר והאנשים המגיעים אליה לרחובות במשך למעלה מעשרה חודשים, זמן בלתי נתפס שלא מתאפשר כרגע לראות מעבר לו.

מה יהיה?
אם נמצא בתוכנו את החמלה והאמפטיה לאדם באשר הוא ואת ההבנה העמוקה לגבי חשיבותה של הדמוקרטיה כשלטון חוק המקדש את החיים בתוך מרחב אזרחי הומניסטי – או אז תהייה לנו תקווה.
>> ד"ר אירנה גורדון היא האוצרת הראשית של מוזיאון פתח תקווה לאמנות.עוד פרטים על פעילותו – באתר המוזיאון

• העיר שלי
• מוזיאון פתח תקווה
• אמנות ישראלית
• טיילת הפארק החופי
• מונטי
• פיקוק
• גינת אלוף בצלות
• הרכבת הקלה

בתוך סצנת האמנות המקומית הוא נחשב לאחד המוזיאונים המוכרים והמוערכים, אבל עבור הקהל הרחב מוזיאון פתח תקווה לאמנות הוא לפעמים עדיין סוד. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

>>לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

המוזיאון ששוכן בקרית המוזיאונים העירונית מציג באופן שוטף תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית ישראלית – תערוכות קבוצתיות וגם תערוכות יחיד, שהן לרוב פרויקטים חדשים שנוצרו במיוחד עבור המוזיאון. ולמרות שהוא קיים כבר מאז שנות ה-60, רק בשנות ה-2000 הפך למוסד חשוב ופורץ דרך, הודות למנהלת והאוצרת הראשית דאז, דרורית גור אריה. בשלוש השנים האחרונות מנהלת את המוזיאון רעות פרסטר לצד האוצרת הראשית אירנה גורדון, שיחד ממשיכות לחדש ולעדכן אותו לרוח התקופה.

אחד המהלכים החדשניים שיצרו פרסטר וגורדון הוא לשתף פעולה עם גן החי שעובד בסמוך למוזיאון ועם מוזיאון הפוחלצים (כן, כן) שממוקם בתוכו, בתערוכה רחבה שהתקיימה בקיץ לפני שנתיים. בנוסף, נפתח לאחרונה בגינה היפה שלמרגלות המוזיאון בית קפה קטן ומקסים, שמאפשר להפוך את הביקור בו לבילוי של זמן רב יותר, עם הפסקות רענון מעת לעת.

המוזיאון חולש על פני מבנה מרכזי ובמקביל מציג תערוכות גם במבנה יד לבנים הצמוד על שתי קומותיו. בימים אלה מוצג במקום מקבץ חדש של תערוכות נהדרות – המרכזית שבהן היא תערוכה קבוצתית בשם "צלם הדברים: אלבום דרום", יוזמה של דנה אריאלי שאצרה יחד עם אירנה גורדון מאות צילומים שקשורים לדרום הארץ – רובם כאלה שרלוונטיים ל-7 באוקטובר אבל לא רק.

במקביל אליה מוצגות במקום עוד חמש(!) תערוכות יחיד לאמניםות צבי טולקובסקי, להלי פרילינג, מור אפגין, מיכל שכנאי ודורון וולף – שקצת קשה להחליט איזו מהן הכי טובה אז אם אתם כבר שם, פשוט תצפו בכולן. זוכרים שדיברנו על חצר ומדשאות? ובכן, זה בדיוק המקום שבו תסיימו את הביקור עם בקבוק יין של פורטה 6 וקצת בריזה פתח תקוואית (מושג שכרגע המצאנו אבל מה רע).

מוזיאון פתח תקווה לאמנות, להשיג בחיים ארלוזרוב 30 פתח תקווה

>>לאתר Porta 6//אינסטגרם//פייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• אמנות ישראלית
• מוזיאון פתח תקווה
• פתח תקווה
• מוזיאונים

אם עץ נופל ביער // מוזיאון פתח תקווה

אם יש מקום אחד בו תוכלו להעביר יום אמנותי-תרבותי ממוזג (בחלקו) עכשיו הוא במוזיאון פתח תקווה לאמנות. מוזיאון פתח תקווה? כן, אנחנו יודעים שרבים מכם בכלל לא יודעים שהוא קיים. אז ראשית – חבל. מדובר באחד המוזיאונים השווים בארץ שמציגים אמנות ישראלית עכשווית במיטבה. התערוכה הנוכחית, "אם עץ נופל ביער", היא שיתוף פעולה ראשון בין המוזיאון וגן החי שסמוך לו. ולאלה מכם שמגלגלים עיניים לצירוף המילים "גן חי", נספר שזה אחד המקומות היחידים בארץ שעוסק בשיקום חיות פצועות. התערוכה מתחילה במוזיאון, ומציגה 10 פרויקטים של אמנים.ות שיצרו במסגרת חממה של המוזיאון ומפעל הפיס, ועוסקים בקשר בין טבע, אדם וסביבה. נשמע לכאורה פשוט, אבל זה לא. מורן קליגר, דנה יואלי, אביב גרינברג, אמיר תומשוב, מיכל סופיה טוביאס ואחרים הצליחו להרים פרויקטים מוצלחים ומעוררי מחשבה, שממשיכים גם בגן החי עצמו, כולל מוזיאון הפוחלצים המאוד מאוד משונה שבתוכו. בדרך יש גם את המזרקות האלה שאתם אוהבים שילדים יכולים לקפוץ לתוכם, אז יש גם אופציה להתרעננות רטובה תוך כדי.

מעבר לאי שם // מוזיאון הרצליה

במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, גם הוא אחד השווים בארץ, נפתח בסוף השבוע האחרון אשכול תערוכות חדש וכיפי במיוחד שיעביר לכם איזה שעתיים קרירות בכבוד. הוא כיפי במיוחד כי הוא מציג אמנים.ות שמציגים במגוון מדיות וטכניקות, עם המון הומור, משחקיות ודימיון. וזה כל כך הרבה יותר כיף מאשר לעבור ולהסתכל על עוד תמונות על הקירות. אורי זמיר, מאיה ארוך, טל גפני, שיר הנדלסמן ועוד – יצרו כולם.ן עבודות שמטרתן להכניס אותנו לאיזה מימד קיומי אחר, ומי צריך מימד קיומי אחר יותר מהורים בחופש הגדול?

PLAY; התכנסות ציפורים // מוזיאון תל אביב

איך אפשר בלי החלל הממוזג החביב עלינו בעיר, הלא הוא מוזיאון תל אביב. מעבר לזה שאפשר לטייל בין האגפים ללא חשש הזעה, מוצגות בו עכשיו גם שתי תערוכות שילדים יהנו מהם במיוחד – הראשונה היא זו של האמן השוויצרי אורס פישר, שכוללת כסאות שזזים מעצמם (והנה יש לכם גם מופע קסמים) ופסלים שהם נרות שדולקים ונמסים לאט לאט. השנייה היא התערוכה של האמנית הישראלית שירה זלוור, שיצרה מיצב פיסולי היפר-ריאליסטי של ציפורים מסוגים שונים, שנראות כמעט ממש הדבר האמיתי. אל תשכחו לחפש את עמנואל.

שתי נקודות דמיוניות, והנוף // רובע המדרגות חיפה

אוקיי, אוקיי. נכון שהבטחנו, אבל במקרה הזה אין מזגן (ולכן כדאי לבוא בשעות הפחות חמות, נגיד אחה"צ המאוחרים). מה שכן יש זה טיול בטבע שכולל בתוכו המון אמנות שאפשר באמת להמליץ עליו גם לאנשים ששונאים טבע. ברובע המדרגות, אי שם באחד הרכסים של הכרמל, מוצגת תערוכת קבע של אמנים.ות חיפאים.ות בלבד, כל אחד מהם קיבל פינה בירידה היפהפיה הזו (או העלייה, אם אתם במצב רוח אתגרי במיוחד). אמנות שיוצאת מגבולות חללי התצוגה הקונבנציונלית היא תמיד כיף, במיוחד שחלק מהחוויה הוא לחפש איפה מסתתרות העבודות ובאיזו צורה נהדרת הן משתלבות בנוף הכה חיפאי של טבע וים ועיר. כמה טיפים קטנים: 1. תתחילו מלמעלה (רחוב יפה נוף) כי בכל זאת, חם. 2. קחו כובע ומים כי אין איפה לעצור בדרך לרכוש. 3. תביאו חומר נגד יתושות, כי הן נותנות שם עבודה יסודית כמעט כמו האמנים.

Piknik Works// ב-אהבה, כיכר קדומים

בכיכר קדומים ביפו העתיקה מתרחש עד יום חמישי הקרוב (4.8) בלבד קסם שלא כדאי לפספס: קולקטיב האמנים.ות מטורקיה פיקניק מציג בו מיצב שנעשה כולו בשבוע העיצוב האחרון בירושלים, שולחן אוכל ארוך שכולו אויר על ידיהם במהלך אותו השבוע. לא מדובר במשהו גרנדיוזי, עבודה אחת שיש בה המון המון פרטים שאפשר לטייל ביניהם ולראות מה צויר על כל כוס וכל צלחת. לא תעבירו שם שעות, אבל גם עשרים דקות של פעילות תרבותית לילדים היא לא עניין של מה בכך בימינו.

אישונים מתרחבים בחושך; וסיפורים אחרים // ארטפורט

שתי תערוכות יחיד שמוצגות עכשיו בארטפורט בקרית המלאכה הן הזדמנות להראות לילדים (וגם לראות בעצמכם) כמה כיף יכול להיות שימוש בחומרים בלתי קונבנציונליים כדי לעשות בהם אמנות. הראשונה, תערוכת היחיד של מעיין שחר, מתחילה אמנם באוריג'ין סטורי שלא בטוח מתאים לילדים בכל גיל (ניסוי בו השתתפה שחקר את השפעת משני תודעה על דיכאון), אבל לא הכל אתם חייבים לגלות להם. מספיק לראות איזה יופי היא עובדת עם אספלט או אזיקונים כדי ליצור עבודות משגעות ממש. השנייה, של ניתאי חלופ, גם היא דוגמא לשימוש מקורי בחומרים. הפעם מדובר בחומרים תעשייתיים וחומרי בניין – בטון, מתכות חלודות ועוד, אותם הוא מנקה מהתכונות המזוהות איתם והופך אותם לקלילים ושבריריים מאוד. ולא יקרה לילדים שלכם כלום אם הם גם יחשבו קצת על איך עושים את זה.

• ❤ תרבות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 906 // הילדים של קיץ 2022
• אמנות
• תערוכות
• מוזיאון פתח תקווה
• מוזיאון הרצליה

• Facebook
• Twitter
• Email

אם יש ז'אנר אחד שקיבע את האמנות בתור מדיום אליטיסטי ולא מובן זה הז'אנר המופשט – על הצורות, הקווים והשרבוטים השונים והמשונים שלו. הז'אנר עומד עכשיו במרכזן של שתי תערוכות שמחזירות לקדמת הבמה את שפת האמנות המודרנית מבית מדרשו של קלמנט גרינברג, מבקר האמנות שזנח את הדיבור על ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים של האמנות והאדיר את ערכיה הצורניים ויצר שפה שמתענגת על מונחים כמו "משטחי צבע", "הנחת מכחול", "זיקוק והפשטה" ו"שכבות צבע".

שתי התערוכות עומדות בצלו של אחד הטקסטים המכוננים שנכתבו בשנים האחרונות בנושא המופשט. בשלהי 2014 טבע האמן ומבקר האמנות וולטר רובינזון את המונח "פורמליזם זומבי" ופרץ סכר של ביקורות ודיונים על מעמדה של האמנות המופשטת. רובינזון תקף את אמני המופשט, שהפכו בן לילה ליקירי הגלריות, בתי המכירות והאספנים, וטען שהעבודות שלהם נשענות על הבנה שטחית ורדודה של הז'אנר ומבוססות בעיקר על הרצון להתמקם היטב בשוק האמנות ההולך ומתעצם. מדובר בעבודות אסתטיות להחריד שנראות נהדר כקישוט דקורטיבי לסלון והן יותר עיצוב פנים מאשר אמנות.

שוק האמנות הבינלאומי הרותח הספיק מאז 2014 להצטנן ולזנוח את הז'אנר לטובת הטרנד הבא, מה שאפשר לאמנות המופשטת להוריד את הרגל מהגז ולהתבונן בעצמה מבלי להתנצל או ליפול לקלישאת הפורמליזם הזומבי.

"אנקת המופשט" המוצגת בגלריה האוניברסיטאית מתמקדת בעיקר במופשט גיאומטרי, תת ז'אנר פופולרי מאוד בשנים האחרונות במוזיאונים ובגלריות. אירית טל, אוצרת התערוכה, בוחרת לעסוק במופשט במובן הכי מודרניסטי שיש – שפת הנשגב. האדריכלות הכמעט כנסייתית של הגלריה על העמודים הכמו קלאסיים שלה והקירות הגבוהים והמעוגלים משרתים את הכוונות האלו. בכניסה לגלריה מוצג "רקע דתי", ציור קיר עמלני בגוונים פסטליים של רוני קרני בגובה שמונה מטרים. לצדה ציורים גדושים בחומר של שגיא אזולאי, שמככב גם בתערוכה במוזיאון פתח תקווה, ועבודות מצוינות של נעמה רוט שמשתמשת באלמנטים האדריכליים של הגלריה כדי ליצור חוויה מרהיבה של אור ומרחב. בקומה השנייה מוצגים בין השאר עבודות של אורן הופמן שנעות בין פיסול, צילום וציור, יצירות איקוניות של יעקב אגם שמעטים מעזים להציג בתערוכות בארץ, ופסלי הרדי מייד המשרדיים המצוינים של הילה טוני נבוק. כל אלו מתחברים לתערוכה אסתטית להפליא שלא ממש מצליחה להציע גישות חדשות ל"מופרכותו של המדיום", לדברי האוצרת.

"ציור, למשל" באוצרותו של לארי אברמסון, שגם מציג בה, היא סוג של אנטיתזה לתערוכה בגלריה האוניברסיטאית. התערוכה אמנם נוקטת גישה מתנצלת ודידקטית, אבל מעלה שאלות יותר מעניינות ופחות מודרניסטיות כמו מה הקשר בין המופשט לפוליטי, למה אמנים פונים בכלל לתחום הזה ומה מייחד את האמנות המופשטת משאר הז'אנרים האמנותיים. אברמסון בוחר להעמיד במרכז התערוכה את האמנים עצמם ולא את התיאוריה של הציור. לצד העבודות של האמנים מוצגים טקסטים קצרים שכתבו ובחלל המדיה והקולנוע מוקרנות בלופ שיחות עם כל אחד מהם. רוב האמנים מתקשים לדבר על הציור ונופלים לא פעם למחוזות ההתנצלות, ובכל זאת, מהשיחות ומהטקסטים עולה סיבה מעניינת לגבי החזרה למופשט. רוב האמנים מתייחסים לפנייה למופשט כאל פעולה שמתנגדת לגודש הדימויים שאנשים נחשפים אליהם מדי יום, שטף צרכני של דימויים שהעין רגילה לפענח בשניות. דווקא המופשט האילם, הלא מובן והאניגמטי, יכול להציע התבוננות אחרת על המציאות.

"אנקת המופשט", הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, חיים לבנון פינת איינשטיין תל אביב, עד 30.11

"ציור, למשל", מוזיאון פתח תקווה, ארלוזורוב 30 פתח תקווה, עד 15.12

• מוזיאון פתח תקווה
• אנקת המופשט
• הגלריה האוניברסיטאית
• ציור למשל
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

איך מוזיאונים משתלבים היום במרקם החברתי? השאלה הזאת עומדת במרכז יום המוזיאונים הבינלאומי – מסורת בת 40 שנה שנערכת בסביבות 18 במאי בכל העולם. בכל שנה נבחר נושא בוער אחר בתרבות המוזיאונים העכשווית, והשנה הנושא הוא "מוזיאונים ונופי תרבות", תמה שבהחלט מייצגת את הנעשה בשנים האחרונות במוזיאונים, שמתחרים על לבם של המבקרים ומנסים בכל כוחם לשמור על רלוונטיות, בעיקר על ידי הפיכתם של המבקרים לצופים אקטיביים, בדגש על חווייתיות.

עבור המוזיאונים בארץ המשימה קשה כפליים. לא רק מפני שביקור במוזיאון הוא לא ממש הלחם והחמאה של רוב האוכלוסייה, אלא בעיקר כי מדובר בעסק לא זול במיוחד. לכן יום המוזיאונים הבינלאומי, שבמסגרתו כ־70 מוזיאונים פותחים את שעריהם חינם אין כסף, הוא הזדמנות לעשות סבב מוזיאונים ולהתעדכן בתחום. במוזיאון תל אביב, שהפך בארבע השנים האחרונות ללב הפועם של העשייה האמנותית בעיר, מוצגות בימים אלו 15 תערוכות שיהיו פתוחות היום עד 21:00, בהן “רצונו של קדר״ של בן הגרי והתערוכה המוצלחת של צמד האמנים הסקנדינבי אלמגרין ודראגסט.

למי שאין כל היום לבלות במוזיאון ורוצה לקבל רק טעימה קטנה, מומלץ לבקר בתערוכה החדשה של אלי גור אריה שנפתחה בשבוע שעבר ומציגה את העבודות שכה מזוהות איתו – פסלים פלסטיים מרהיבים, מוטציות היברידיות סוראליסטיות ודימויים אפוקליפטיים. מוזיאון פתח תקווה יהיה פתוח בשעות 16:00־20:00 ויציע סיורים מודרכים בתערוכה הקבוצתית “מדהים! מהמם! מופלא!״, שמחברת בין אמנות למדע בדיוני. חובבי הז'אנר ייהנו במיוחד מאיורים מחוברות נדירות ומסרטי מדע בדיוני קלאסי המוצגים בתערוכה.

מוזיאון נחום גוטמן, שממצב את עצמו בשנים האחרונות בעיקר כמוזיאון לילדים, חוגג את יום המוזיאונים בעת חופשת ל״ג בעומר. המוזיאון יהיה פתוח בשעות 10:00־16:00 ויציג תערוכה במלאות 30 שנה לסגירתו של העיתון המיתולוגי “דבר לילדים״. מומלץ לבקר גם במוזיאון רמת גן, שאמנם איבד בעשור האחרון את ההילה הבועטת והחתרנית שלו, אבל מנסה להישאר רלוונטי בזכות סדרת התערוכות המוצלחת “שישי ראשון דיאלוג״. בימים אלו מוצגת התערוכה של שחר אפק, בוגר טרי בולט של בית ספר מנשר, שמזמין את המבקרים לחוויה וירטואלית של תנועה.

אבל יום המוזיאונים הבינלאומי הוא לא רק הזדמנות לפעילות חינמית מהנה, אלא גם בחינת תפקידם של המוזיאונים במרחב העירוני והחברתי. האם הם בכלל רלוונטיים בעידן הדיגיטלי? "המוזיאון חייב להתאים עצמו לשינויים רבים בעולם האמנות, שינויים בהרגלי הצפייה, שינויים טכנולוגיים", אומרת רותי דירקטור, האוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון תל אביב, “זה אתגר לא פשוט כי עולם האמנות מונע יותר ויותר על ידי כוחות שוק, ומבין מוסדות האמנות המוזיאונים הם אלה הנתונים יותר מאחרים ללחצים כלכליים, הם נדרשים למשוך קהל, להיות רווחיים ופופולריים. כדי להמשיך להתקיים, המוזיאון יידרש יותר ויותר לתמרן ולהיות מסוגל להשתנות״.

יום המוזיאונים הבינלאומי, חמישי 26.5, ברחבי הארץ

• בן הגרי
• מנשר
• יום המוזיאונים
• שחר אפק
• מדהים! מהמם! מופלא!
• אלי גור אריה
• רצונו של קדר
• רותי דירקטור
• מוזיאון
• מוזיאונים
• מוזיאון פתח תקווה
• מוזיאון נחום גוטמן
• שישי ראשון דיאלוג
• אמנות
• מוזיאון תל אביב
• תרבות
• אירועים בחינם