• Facebook
• Twitter
• Email

"אנחנו חושבים על מוזיקה כעל שפה או מערכת נסתרת המעוררת או מתקשרת רגשות או רעיונות מסתוריים שהם בלתי ניתנים לתיאור", מסביר ריפלי ג'ונסון את הקו המנחה ביצירת האלבום הכפול “Occult Architecture” של הצמד מון דואו. בזמן העבודה על האלבום קרא ג'ונסון את הביוגרפיה של אליסטר קראולי, איש מגיה שחורה, סופר ומיסטיקן בריטי, הדוניסט ונסיין של סמים פסיכואקטיביים. בעקבות הביוגרפיה מצא עצמו ג'ונסון נשאב אל מחילת הארנב של ההרמטיקה, של ספרות ותרבות תורות נסתר וכתות אזוטריות שונות ומשונות.

"מוזיקה יכולה לגרום לך להרגיש מאוהב, הרוס על ידי משהו או בודד באופן שמילים לא מסוגלות לתאר. היא יכולה אפילו לשמש ככישוף בעל אפקט טרנספורמטיבי", מוסיף ריפלי ומציין כי לאפקט הזה בדיוק כיוון הצמד מון דואו עם המוזיקה שיצר לאלבום הפסיכדלי המצוין שלו ושל שותפתו להרכב – אשתו סאנה ימאדה.

מון דואו נחשב לאחד ההרכבים החשובים ברוק הפסיכדלי העכשווי. הצמד שבסיסו בפורטלנד משלב השפעות ברורות של קראוטרוק אל תוך הג'אמים הסטונריים שלו, רבות בהשראת להקות מחתרתיות דוגמת ספייסמן 3, Suicide וחלוצי השימוש באלקטרוניקה במוזיקה פסיכדלית – הסילבר אפלס. ברביעי הבא (21.6) הוא ישוב להופעה בתל אביב.

"קשה להסביר כיצד בדיוק פועלת השראה", אומר ג'ונסון, "אם כי במקרה של האלבום שלנו ההיבט הברור ביותר שלה בא לידי ביטוי סביב הנושאים של חושך ואור". תמות האור והחושך, שבאו לידי ביטוי מסוים גם באלבומם הקודם, “Shadow of the Sun” הנהדר, אכן נחקרו רבות בכתבים ועבודות אמנות שמשויכות לתורות נסתר אזוטריות מהסוג עליהן קרא בזמן העבודה על האלבום.

לדבריו הרעיון הראשוני היה להקליט אלבום שהתמה שלו היא חשכה, אך יצא שהוא וימאדה הקליטו גם לא מעט חומרים שנשמעו להם "מוארים" או בהירים באופיים. לכן חילקו את האלבום לשניים: כרך ראשון מוקדש לחושך וכרך שני לאור. בנוסף, חילוף העונות ומידת האור שחדר מבין צמרות העצים ביער בו נוהג הזוג לטייל היוו אף הם מרכיבים חשובים בהחלטה לחלק את האלבום לשני כרכים נפרדים.

"בפורטלנד נעשה חשוך מאוד בחורף ויש לכך השפעה חזקה על מצב הרוח ועל חיי היומיום", מסביר ג'ונסון. "ואז בקיץ נעשה פה שמשי ויפה, מה שיוצר שינוי רציני בווייב". למעשה, ג'ונסון וימאדה החלו את ההקלטות בחורף, עבדו לאורך האביב, ובשלב המיקס כבר נעשה קיץ. "זה משפיע על איך שאתה חושב על דברים", אומר ג'ונסון, "השינויים במזג האוויר לא עדינים כאן כמו בסן פרנסיסקו, היכן שהתחלנו לנגן, לכן כשעברנו לכאן היה לכך הרבה יותר נוכחות ביצירה המוזיקלית שלנו".

עוד לפני מון דואו, ג'ונסון עשה לעצמו שם בסצנת המוזיקה הפסיכדלית של סן פרנסיסקו עם הרכב אחר, Wooden Shjips (טעות במקור). את מון דואו הקים עם בת זוגו כשההרכב הראשון נתקל בקשיים לצאת לסיבובי הופעות ולהקליט בתדירות ובנפח שרצה. כצמד, להבדיל מהלהקה שחבריה פעילים גם בהרכבים נוספים, הדבר נעשה פשוט יותר. "גרנו יחד ואנחנו אוהבים את אותה המוזיקה", הוא מספר. "סאנה מעולם לא הייתה בלהקה קודם ותמיד חשבתי שהיא נהדרת. רצינו להתחיל עם משהו פרימיטיבי ופשוט מאוד, הן מבחינה מוזיקלית והן כדי שנוכל להיות ניידים כמה שרק ניתן".

יש לך תפיסה רחבה מאוד של מוזיקה פסיכדלית.

"כן, אני רואה את זה באופן רחב מאוד, כמו משהו שלוקח אותך החוצה מהארצי, מתוך חיי היומיום ומהמציאות. זה עוזר לך לראות את העולם בצורה אחרת – באופן שבו יכולים לעבוד גם סמים פסיכדליים – באופן מיוחד יותר. אך התפיסה של המושג היא באמת עניין אישי מאוד".

כמו רבים אחרים, גם ג'ונסון וימאדה מעריצים את הבמאי והמוזיקאי דיוויד לינץ' שנמצא בכותרות לאחרונה בזכות העונה החדשה והמדוברת של הסדרה טווין פיקס. "אני אוהב את האלמנטים הסוריאליסטיים, החלומיים", ג'ונסון מאשר. "אני חולם כבד, אז אולי בגלל זה אני מתחבר כל כך ליצירות שלו. אני גם חושב שהוא משתמש במוזיקה בצורה יעילה מאוד. סרטים, ספרות ואפילו מוזיקה אחרת יכולים לעורר אותי לעשות מוזיקה משלי, אבל זה לא בהכרח חייב להשפיע על הצליל או הווייב של מה שאני מקליט. אני פשוט חווה משהו קסום וזה גורם לי לרוץ לעבוד על דברים משלי".

תגידו, אתם שניכם עוסקים בעצמכם בפרקטיקות רוחניות מסוימות, או אפילו במיסטיקה?

"שנינו חזק במדיטציית ויפאסאנה. וסאנה שורפת איזה עץ מיוחד, כמו קטורת, לפני שהיא מקליטה את המוזיקה שלה. כמו כן מריחואנה היא חוקית עכשיו באורגון, אז אני מניח שאנחנו יכולים לומר שאנו משתתפים גם בהדלקת העשב המיסטי הזה מעת לעת".

מון דואו, בארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, רביעי (21.6) 20:30,כרטיסים: 134 ש"ח

• מוזיקה
• מון דואו
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הגיע זמן הרוקנ'רול של סיכומי השנה עם הסיכום הרביעי והאחרון באור בזויות ל-2015. אני לא אשקר, אני מבסוט לאללה ממה שנמצא פה לפניכם. יש פה מגוון רחב של רוק מסוגים שונים, מהאינדי-רוק החצוף של קורטני ברנט דרך הגראז' הפסיכדלי של The Oh Sees וכלה בסטונר דום מטאל המושלם של Windhand. פזרו שיער וליחצו פליי!

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

The Intelligence – "Sex"

דה אינטליג'נס המעולים מסיאטל, מתוך האלבום החדש שלהם, "Vintage Future", משלבים לו-פיי גראז' עם ביטס ניו ווייב מונוטוניים של מכונות תופים – וזה עובד מעולה עם הגיטרות המחורעות. אם כי דווקא "סקס" הוא שיר יותר גראז'י וישיר, והוא כיפי לא פחות משהוא עגום: I want a true love that I can step out on / And that I can still count on / While she waits / With a warm plate. אחלה, ואני רוצה משמשים כל השנה.

Courtney Barnett – "Pedestrian at Best"

ללא ספק משירי הרוק הבועטים והמוצלחים של השנה עם ערימות של אטיטיוד ומשפטים שכיף לצטט. קורטני ברנט האוסטרלית לא מצליחה באלבום שלה Sometimes I Sit and Think, And Sometimes I Just Sit, לשחזר את הגדולה של השיר הענק הזה, או אפילו להתקרב אליה. עם זאת, עדיין מדובר באחלה אלבום ראשון ממישהי שעד לפני שנה כמעט ואף אחד מאיתנו לא שמע עליה. "תן לי את כל הכסף שלך ואעשה קצת אוריגמי, מותק".

Titus Andronicus – "Dimed Out"

האלטרנטיב אינדי-Pאנק רוקרז מניו ג'רזי הוציאו השנה את האלבום הכי שאפתני שלהם. תקליט משולש, כמעט אופרת רוק אבל לא ממש, שהיא בעצם סיפור בחמישה חלקים על איש המצולק על ידי התעללות, סמים ומחלת נפש, שפוגש את הכפיל של עצמו – שמוביל אותו למשבר פנימי שמתפוצץ לאלימות. נשמע כיף, לא? שמעו את השיר ותראו שאיכשהו – זה ממש כיף!

Jeff Rosenstock – "Get Old Forever"

השיר הפותח את "?We Cool" – אלבום הסולו של הPאנק-רוקר הניו יורקי ג'ף רוזנסטוק, לשעבר סולן הלהקות the Arrogant Sons of Bitches ו-!Bomb The Music Industry. קטע אמוציונלי מאוד שנפתח בהרמוניות ביץ' בויז קטנות על ביטים של אלקטרו זול, לפני שמתפוצץ בפנים עם גיטרות פאזז וצרחות. שיר נהדר.

Savages – "The Answer"

יקירותיי הלונדוניות יוציאו ב-2016 את אלבומן השני, "Adore Life" וכבר השנה חשפו מתוכו שני קטעים – ואת שניהם אהבתי מאוד. ב-2013 הן סיפקו את אלבום הרוק הכי בועט ששמעתי, כך שהציפייה לקראת החדש גדולה.

Vexx – "Flattened Scenes"

הרכב שצץ אצלי בפיד השנה ומגיע מאולימפיה, וושניגטון העיף לי ת'מוח עם גיטרות יצירתיות, רעננות וחסרות רחמים וסולנית עם דרייב משוגע. זה השיר שהכי אהבתי באי.פי שלהם "Give and Take".

Fuzz – "Rat Race"

פרויקט הצד של טיי סגל הוציא השנה את אלבומו השני שממשיך לתת דרור לאהבה של נסיך הגראז' (שבאלבום הזה מתפקד כמתופף) לריפים כבדים ולג'אמים פסיכדליים בהשראת בלאק סבאת'.

Ghost – "Majesty"

גוסט היא להקת פופ-מטאל שוודית שעולה לבמה עם גלימות אנטי-אפיפיור כאלו ואיפור של גולגלות בקטע בלאק מטאלי, אני מניח. זה, אגב, הקשר היחיד בינם ובין בלאק מטאל. הלהקה מנגנת הרבה יותר בהשראת הרד-רוק, כמעט פרוגרסיב של פעם. השיר לקוח מתוך האלבום השלישי שלה, "Meliora", ומזכיר באופן מוזר ממש את אליס אין צ'יינס אילו הייתה להקת רוק כבד בסבנטיז.

Thee Oh Sees – "Sticky Hulks"

למה האלבום המדהים הזה של Thee Oh Sees לא הפך לקונצנזוס מעבר למעגל חובבי הגראז' והפסיכדליה? אולי כי הלהקה מוציאה אלבומים בקצב מסחרר ועוד אלבום שלה הוא לא אירוע מיוחד? לא יודע, אבל נראה לי שזה אלבום הרוק של השנה שלי. כל כך מקורי, מפציץ, פסיכדלי ובקטעים מסוימים אף נושק כמעט לפרוגרסיב כמו הקטע המושלם הזה.

Built To Spill – "All Our Songs"

אחרי שש שנים של שקט חזרו Built To Spill האהובים עם "Untetherd Moon" אלבום שמיני ומוצלח למדי. מדובר באחת מלהקות הגיטרות שאני הכי אוהב כבר הרבה שנים, שעושה אינדי-רוק עם ערימות של ריברב ודיסטורשן, כותבת מצוין ובעלת נטייה לג'אמים ארוכים בהשראת קרייזי הורס – שאף פעם לא מגיעים לשלב של אוננות עם מגברים.

Protomartyr – "Why Does It Shake"

הרכב הפוסט-Pאנק הדטרויטי הזה הוציא את אחד מאלבומי הרוק של השנה, The Agent" Intellect", ששואב השראה מפילוסופיה, הומניזם ובעיקר מהצדדים המכוערים של הקיום. כשאינטליגנציה מופרזת לא באה על חשבון הכוחניות של המוזיקה.

Zun Zun Egui – "Ruby"

בהפקת אנדרו האנג מ-Fuck Buttons, הוציא ההרכב הזה מבריסטול אלבום רוק סופר אקלקטי עם שילוב של אינדי-רוק, פוסט-Pאנק, את'יו-ג'אז ואפרו ביט. זה מתוך האלבום השני שלהם, שנקרא "Shackles Gift" ויצא בלייבל המצוין Bella Union. פירוש המילים זון זון אגי הוא קבוצת עצים בשפה הבסקית. אבל כשהקלידן יושינו שיגיהרה נתקל בו – הביטוי הזכיר לו את איך שאומרים ביפנית "מהר מהר מוזר". מייסד הלהקה האחר פה, אגב, הוא מאוריטני.

The Jon Spencer Blues Explosion – "Do The Get Down"

קצת בריחה מהכובד לרוק מסיבתי ומזיז ת'תחת מבית היוצר של הטריו הניו יורקי, שמאז הניינטיז מוציא אלבומי רוקנ'רול בלוזיים מוטנטיים שמפוצצים בFאנק, לכלוך וארנ'בי. האלבום שהוציא השנה, "Freedom Tower: No Wave Dance Party 2015", הוא מין מחווה לעיר ניו יורק ויש בו אפילו קריצות לאולד סקול היפ הופ.

Peaches – "Close Up" feat. Kim Gordon

לא יודע עד כמה מדובר פה בקטע רוק, אבל באווירה שלו הוא לגמרי רוקיסטי, שלא לדבר על שאשת סוניק יות' משתתפת בו. וראיתם את הקליפ המזעזע שלו (אם כי לא מזעזע כמוהקליפ של פיצ'ז לשיר "Rub")? בקליפ פיצ'ז מתחננת בפני גורדון להיות מאמנת האיגרוף שלה. איכס מה שקורה שם בזירה, איכס.

Moon Duo – "Night Beat"

הצמד ריפלי ג'ונסון (Wooden Shjips) וסאני ימאדה יוצרים יחד נאו-פסיכדליה בהשראת הקראוטרוק הרפטטיבי מהסבנטיז עם עקיצות של נויז ומכונות תופים א-לה Suicide. השנה הם הוציאו את "Shadow of the Sun", שמעבר לכך שהוא אלבום נהדר, יש מצב שיש לו את העטיפה הכי יפה ב-2015.

The Wytches – "Wasteybois"

הלהקה הבריטית הזאת מביאה שילוב כוחני ומפחיד של גראז', סרף ופסיכדליה אפלה. האלבום שלה משנה שעברה, "Annabel Dream Reader" היה אחד מאלבומי הגראז' הכי טובים ששמעתי מזה שנים, עם אווירת וינטאג' קשוחה ושטופת אסיד. מוקדם יותר השנה הוציאה את הסינגל הזה מתוך האלבום הבא שלה ונראה לי שזה הקטע הכי אגרסיבי שלהם אי פעם.

Chelsea Wolfe – "Carrion Flowers"

מתוך האלבום "Abyss" של צ'לסי וולף המחברת פולק גותי, אלקטרוניקה ומטאל לכדי משהו אפל ודי יוצא דופן. יש באלבום הזה בלדת פסנתר, קטע שמפלרטט עם טכנו ובשיר הזה ספציפית – מקצב תעשייתי ומאיים שמניח מצע לקולה המרוחק ההופך לצלול יותר מבעבר. אחלה אלבום.

Myrkur – "Onde Børn"

דוגמנית שוודית, לשעבר חברה בלהקת אינידפופ, מוציאה אלבום מטאל? סבבה, למה לא. כל עוד זה טוב, אין תלונות. מירקור היא אמלי ברון שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה, "M", תחת השם מירקור. יש בה גותיות, אהבה גדולה לבלאק מטאל סקנדינבי ולמטאל סימפוני ובקטע שבחרתי, נשמע שגם חיבור לא קטן לשוגייז. מדובר דווקא באחד השירים היותר עדינים מהאלבום שלה.

Windhand – "Two Urns"

אלבום המטאל של השנה שלי הולך ללהקת הסטונר דום-מטאל מריצ'מונד וירג'יניה. Windhand הוציאה בלייבל Relapse את "Grief's Infernal Flower" האיטי והמצוין שמצליח למשוך קהל רחב בהרבה מזה של הז'אנר (אולי בזכות המפיק ג'ק אנדינו שעבד עם נירוונה וסאונדגארדן?). מעבר לריפים מפוארים וכבדים ולסייק בלוז, אפשר לשמוע בו השראה מיוצרי אמריקנה אלטרנטיביים דוגמת טאונס ואן זנדט וג'פרי לי פירס (דה גאן קלאב). בייחוד בשני השירים האקוסטיים והשקטים ששרה הסולנית המדהימה דורתי'ה קוטרל, שבעצמה הוציאה אלבום סולו יפהפה השנה.

Deafheaven – "Brought to The Water"

אחרי "Sunbather" האדיר מלפני שנתיים, הציפייה לקראת אלבום חדש מדפהבן הייתה ענקית והשתלמה עם "New Bermuda" – אלבום מופרע של מטאל שוגייזי. יחסית לקודמו, זהו אלבום אמנם פחות מגווןאך הרבה יותר כבד ומטאלי (ומדכא). זה הקטע הכי טוב בו. חכו לסולו הפסנתר בסוף. כמה כעס ויופי.

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

• סיכום 2015
• טיטוס אנדרוניקוס
• קורטני ברנט
• פאז
• fuzz
• טיי סגל
• בילט טו ספיל
• built to spill
• פרוטומרטיר
• Zun Zun Egui
• ג'ון ספנסר
• Wytches
• מירקור
• myrkur
• דפהבן
• גראז'
• מון דואו
• מוזיקה
• מטאל
• Thee Oh Sees
• רוק
• פסיכדליה
• אור בזויות
• אור בזוויות
• פיצ'ז
• vexx
• windhand
• צ'לסי וולף
• Protomartyr
• דורת'יה קוטרל
• פודקאסט
• deafheaven
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

לחצו על הפליי להאזנה לתוכניתאור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

Dum Dum Girls – "Take Care of My Baby"

אור בזויות נפתחת עם מתיקות אפלולית שטובעת בסאונד הגדול הזה שאפיין את להקות הבנות שהפיק פיל ספקטור בסיקסטיז,הרונטסוהקריסטלזלמשל. אם כי השיר הרומנטיש הזה לא יצא אי אז, אלא דווקא ב-2011, באי.פי של הדאם דאם גירלז, "He Gets Me High", שראה אור בלייבלסאב פופ.

Heliotropes – "Christine"

שנתיים אחרי אותו אי.פי של הדאם דאם גירלז (רפרנסל"דאם דאם בויז" של איגי פופ?), הוציאה להקה נשית אחרת, ההליוטרופס, את אלבום הבכורה, "A Constant Sea", שהיה הרבה יותר קשוח וכסאחיסטי מהבנות שפתחו את השעה. עם זאת, בשיר שסוגר אותו, "Christine", הרומנטיקה והעדינות משתלטות על הכעס – וגם בו אפשר לשמוע את הסאונד המיתולוגי שלספקטור.

The Besnard Lakes – "The Spectre"

הרכב נאו-פסיכדליה אדיר ממונטריאול, קנדה שיותר אנשים צריכים להכיר. אם אהבתם אתSpiritualizedואת הסאונד הפסיכדלי המרהיב שדייב פרידמן שיכלל עם להקתו,מרקורי רב, זאת הלהקה הבאה שתעופו עליה. ממליץ להתחיל עם האלבום "The Besnard Lakes Are The Roaring Night" מ-2010. "The Spectre" לקוח מהאלבום האחרון שהוציאה, בעל השם המופרך – "Until in Excess, Imperceptible UFO".

Majical Cloudz – "Silver Car Crash"

אני מאחל לכולנו להיות מאוהבים כמו דבון וולש ממג'יקל קלאודז. אבל אם זה יקרה, העולם ייחרב – זה בטוח. הלוואי עלינו כזאת אפוקליפסה.

Jacco Gardner – "The Ballad of Little Jane"

באסה שג'קו ביטל את הופעתו שהייתה מתוכננת להתקיים השנה במחוזותינו. בבלדה על ג'יין הקטנה אפשר לשמוע עד כמה הושפע המולטי אינסטרומנטליסט ההולנדי, מאחד, יהלום משוגע,שגם נהג לכתוב שירי ילדים קסומיםהלוקים בבדידות נוראה.

David Bowie – "After All"

ועוד על ילדים, זה שיר מתוך אלבום הרוק הכבד, כביכול, של בואי, "The Man Who Sold The World" מ-1970. שיר שתמיד היה אחד הפייבוריטים שלי מתוך גוף היצירה המפלצתי של בואי, לא ברור לי למה הוא לא נחשב לאחת הקלאסיקות שלו. אגב,ב-8 בינואר יוציא בואי את אלבומו ה-25, שיקרא "Blackstar". החייזר טוען כי מדובר באלבום הכי מוזר שאי פעם הקליט.

Yo La Tengo – "I'm So Lonesome I Could Cry"

קלאסיקת אמריקן סונג-בוק של האנק וויליאמס זוכה לגרסת כיסוי נהדרת באלבום החדש של יו לה טנגו. שמעו גם את הקאבר המעולה שהם עשו לקיור, הנה:

Angel Olsen – "Hi-Five"

ציטוט מתוך "I'm So Lonesome I Could Cry" פותח את השיר המעולה הזה של אנג'ל אולסן, כך שלא יכולתי שלא לחבר אותו לקאבר של יו לה טנגו. והווייב של השיר? משהו כמו: "מה, גם אתה בודד? / תן כיף! – גם אני" (תרגום חופשי, מאוד, מתוך השיר).

Galaxie 500 – "Instrumental"

כשמו כן הוא, זהו קטע אינסטרומנטלי מתוך האלבום הנפלא, "Today" מ-1988 של אחת מחלוצות השוגייז. דרייב מעולה, ערימות של ריברב, כנהוג בז'אנר, ומקדם התמכרות גבוה במיוחד.

Clinic – "See Saw"

קליניק העיפו לי את הראש בימי התיכון עם שני האלבומים הראשונים שלהם, "Walking With Thee" ו-"Internal Wrangler", ששילבו ביט וינטאג'י אלקטרוני עם אדי הזיות מסוף הסיקסטיז. קטע האסיד-רוק הזה שלהם יצא ב-2012 באלבום "Free Reign", שכמו כל אלבומי הלהקה, ראה אור בלייבל המצויןדומינו רקורדס.

Moon Duo – "Night Beat"

את האלבום השלישי שלהם מון דואו הוציאו מוקדם יותר השנה, וכמו בקודמיו, גם בו הם מרביצים ברפטטיביות בהשראתSuicide, עם גרוב פסיכדלי ואלקטרוניקה טריפית. את מכונת התופים מחליף כאן המתופף ג'ון ג'פרי, שהצטרף לצמד סאני ימאדה וריפלי ג'ונסון (שחבר במקביל בהרכב ה[פ]סייק-רוקWooden Shjips).

Singapore Sling – "Martian Arts"

סינגפור סלינג היא להקת פוסט-Pאנק מרייקויק, איסלנד, השואבת השראה מוזיקלית ממקורות דומים לאלו של Moon Duo, אבל לוקחת אותה למקום הרבה יותר אפל. ולראיה, שם האלבום: "סטיה, דיכאון ומוות". על הכיפאק.

Savages – "The Answer"

ב-2013 סאבאג'ס הלונדוניות הוציאו את אחד האלבומים הכי בועטים של השנים האחרונות, "Silence Yourself". חרשתי לו את הצורה. והנה צצה לה סנונית ראשונה מתוך האלבום השני שצפוי לצאת בקרוב! ויש גם קליפ חדש:

Joanna Newsom – "Divers"

אלבום חדש לג'ואנה ניוסם והפעם למזלנו הוא לא משולש, כך שאולי נצליח להשתלט עליו לפני שתוציא עוד אחד. החדש משלב מוזיקת בארוק, פולק אמריקאי מהמאה ה-19, מחשבות רבות על מושג הזמן, רעיונות שיכולים להפוך לסרט מדע בדיוני וכמובן את נגינת הנבל וקולה היפהפיים. כמו שבטח אתם כבר יודעים, במקרה שלה דרושה האזנה מעמיקה לשירים – הם מאוד מילוליים.

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

• Majical Cloudz
• ג'קו גרדנר
• דייויד בואי
• אנג'ל אולסן
• Clinic
• אסיד רוק
• מון דואו
• סינגפור סלינג
• ג'ואנה ניוסם
• ג'ואנה ניוסום
• האנק וויליאמס
• יו לה טנגו
• The Besnard Lakes
• מוזיקה
• פסיכדליה
• גלקסי 500
• רדיו
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• אור בזוויות
• מוזיקה אלטרנטיבית
• פודקאסט
• Heliotropes
• תרבות