ערבי בנובי גוד
שלחנו את חאדר אבו סייף לחגוג חג שבכלל לא קשור אליו, ומצאנו אותו בסוף הערב שיכור, מרוח במיונז ומרוגש עד עמקי נשמתו
את סילבסטר אני חוגג מאז הפעם הראשונה שהסתננתי למועדון בגיל 16. הפעם נשלחתי לכהן כערבי בארוחת נובי גוד. טניה, אחת המארחות, פתחה את הדלת, מברכת אותי בברכת "סנובים גודם". את סיר המקלובה הטבעונית שהבאתי הנחתי בידיה, בטוח שזה יהיה הלהיט של הערב. בואו רק נגיד שבפעם הבאה מומלץ שאכין אותו בממרח מיונז. אנה, המארחת השניה, קיפצה צוהלת מכיוון המטבח. אמרתי לה שלום והיא ליוותה אותי לסלון בזריזות, מפלסת את דרכה בין צנצנות מיונז. אני שואל את אנה שלל שאלות על החג, כאשר ברקע מוקרן סרט הנובי גוד המפורסם מכל, "סלוחקים פארם". כן חברים, לי, חאדר אבו סייף, שהפארם היחיד שהוא מכיר זה הסופר פארם ביפו.
שעה אל תוך הנובי גוד, ארבע פרוסות של לחם רוסי מרוח במיונז עם משהו ועוד מיונז, סלט אוליבייה במיונז, שובה – "דג בפרווה" – מאכל ורוד שמורכב מסלק, דג, תפו"א ומיונז – אני זוכה להכיר את המארחות שלי. שתיהן עלו לפה לפני כחמש שנים בלי המשפחה. הן מצאו אחת בשניה את המשפחה החסרה, שהשאירו מאחור. כיום שתיהן נשואות, ועדיין חברות טובות. טניה מבלרוס ואנה מרוסיה מלמדות אותי שיעור על נובי גוד, על אהבה, וכמובן, על מלך הערב – המיונז. "אתה חייב להבין משהו", אומרת אנה. "מה זה סילבסטר? סילבסטר זה אנשים שיוצאים למועדונים, רוקדים. זה לא כמו נובי גוד – נובי גוד זה משפחה".
עוד אנו מדברים, ואל הבית זורמים אורחים נוספים. כולם מקשקשים ביניהם ברוסית, בעוד אני נותר לקשקש ביני לבין עצמי בערבית. בסביבות השעה אחת עשרה אנחנו מרימים כוסית ראשונה. כוסית לכבוד השנה החדשה באמא רוסיה, כך זה נראה – כי מיד אחריה כל האורחים מתעלמים ממני בשיטתיות, פותחים לפטופים ועושים סקייפ למשפחות ברוסיה, באוקראינה, בבלרוס. כבר חשבתי להשתלט לאחד האורחים על הלפ טופ אבל פחדתי שאמא שלו תבהל מהערבי שחטף את המחשב של הבן שלה. קשה לי לתאר את השמחה שניבטת על פניהם כשהם חוגגים את הנובי גוד, שמחה שגרמה לי להרגיש קצת כפוי טובה בתוך החג שלהם. אנשים עם מסכים חוגגים געגוע למשהו שהם השאירו מאחור: משפחה, חברים, אהבות ישנות, וכל מה שנשאר להם זה עצמם, הקהילה שלהם, הנובי גוד הארור הזה שפתאום התחיל לרגש אותי בזמן שאלה פוגצ'ובה קורעת לי את האמא של התנוך.
אני יושב עם לחלוחית בזווית של העין, מנסה להיזכר מהו הגעגוע הפרטי שלי, מה השארתי מאחורי, כשמגיע הרגע המוזר הבא, ואחד האורחים שולף בובת פרווה בצורת צלופח, שגורמת לשמחה בבית לעלות בכמה אוקטבות. "סטיבי!", הם צורחים, ואני בוהה בו, בסטיבי הצלופח, שמחזיר לי מבט שובב ומסמן את עצמו כמטרה לנשיקת החצות שלי. עוד אני נרגע עם עוד שתייה ומנסה להיזכר בעניין ההוא, ועשר דקות לפני חצות, הגענו לשלב הבא בו עושים דבר מה שלא ברור לי: "הנה, קח חתיכת נייר, תכתוב עליה משאלה, תשרוף אותה, ואז תזרוק אותה לתוך השמפניה. תשתה, והמשאלה בטוח תתגשם", מבטיחה אנה.
הנה האמת על הנובי גוד – לכולנו יש את הנובי גוד הפרטי שלנו. בין אם זה פסח או רמדאן, או כל חג אחר שבו כל המשפחה הנודניקית שלך מתאספת. בכל השנה האחרונה לא פגשתי זוג שאוהב כמו אנה וטניה. אנה וטניה זנחו חיים שלמים מאחור כדי להתחיל חיים חדשים משלהן, אבל לא מתביישות במסורת שאיתה באו לחיים החדשים הללו, ומי כמוני יודע להעריך את זה. איך שהן מסתכלות אחת על השניה, או אפילו סתם מדברות זו אל זו – משהו בי התרגש מהן עד דמעות. לפחות עד שהן הקרינו את ברכת הנובי גוד של ביבי והרסו לי את התאבון. הייתי יכול בכיף לתקוע עוד פרוסה של דג מלוח במיונז, כוכב הערב, עד שביבי התערב בתהילה, תקע בי מבט מתוך מסך המחשב ובירך אותי בברכת "סנובים גודם" שהוציאה לי את כל תיאבון המיונז שהצלחתי לפתח.
וכעת, מנסיוני – 5 טיפים פשוטים שיעזרו לכם להתכונן לנובי גוד:
א. אל תאכלו מיונז או נספחיו לפחות שבוע לפני. חבל להרוס את הסיבולת.
ב. זכרו שלא מדובר בקטע רוסי. מאד מביך מביך להגיד לאנשים "מת על חגים רוסיים" כשהם מבלרוס.
ג. קחו בחשבון שאתם עומדים להשתכר.
ד. קחו בחשבון שאתם עומדים מ-מ-ש להשתכר.
ה. קחו בחשבון שכותב המשפט הוא שיכור שכותב את אותו המשפט שוב ושוב. לך לישון.
שתהיה לכולנו סנובים גודם מדהימה או מה שזה לא יהיה, שנאהב איש את רעהו כמו אנה וטניה, והכי חשוב – שנפתח סיבולת על אנושית לממרח מיונז.
