Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

משפט אייכמן

כתבות
אירועים
עסקאות
מתוך "פרויקט איכמן - טרמינל 1"

אתגר הקורונה: התרבות לא נעלמה. אבל איפה לעזאזל אייכמן?

אתגר הקורונה: התרבות לא נעלמה. אבל איפה לעזאזל אייכמן?

מתוך "פרויקט איכמן - טרמינל 1"
מתוך "פרויקט איכמן - טרמינל 1"

קבוצת התיאטרון של לילך דקל-אבנרי הייתה אמורה להעלות פרפורמנס חדש בפסטיבל ישראל, ואז הגיעה הקורונה ומשבריה. התוצאה היא "פרויקט אייכמן - טרמינל 1" שעולה עכשיו לשבוע שידורים מיוחד ומוכיח שאי אפשר להעלים תרבות גם אם מנסים \\ טור אישי

כשהוזמנתי לכתוב טור לטיים אאוט על ההפקה החדשה שלנו שעולה לסדרת שידורים השבוע, ועל אפקט המחיקה של התרבות בתקופת הקורונה, לא חשבתי שאתחיל באסטבלישינג שוט על תחום התרבות. חשבתי על סבתא ברוניה והבריחה מוורשה. אבל גם כתיבה, כמו בריחה, תמיד נעשית בהקשר למקום והיעד שאליו היא שואפת להגיע.

אם נסיט לרגע מהפריים את ענייני הבריאות, האבטלה, העוני, ורשימת המחדלים שנחשפו במימדים חדשים,2020 תיזכר, כך אומרים לנו – לאמנים ולצרכני התרבות, כשנה שבה התרבות נעלמה.יכול להיות שגם לפני המגפה התרבות לא היתה רלוונטית?תכל'ס, בינינו – במימדים המסחריים אכן המרחב התרבותי התרוקן פה. בועות ענקיות התפוצצו וטוב שכך. אולי זו הראוותנות שנעלמה. ואולי היא תחזור במימדים יותר שפויים. פחות אירועים גרנדיוזים למאות ואלפי אנשים.האם זה כל כך רע? ממתי מודדים איכות לפי כמות? ובכלל, מדוע כמות היא קריטריון למשהו?

לילך דקל-אבנרי (צילום: שחף דקל)
לילך דקל-אבנרי (צילום: שחף דקל)

"העלימו אותנו לפני הקורונה ומעלימים אותנו היום. השנה הכל הואץ, ואסורים גם מופעים לייב ואנחנו ואתם לא נפגשים כרגע באותו מרחב ממשי, אנחנו לא יכולים להתחכך פיזית והטקס הפרפורמטיבי לא יכול לקרות. וזה מאתגר"

האמנים עצמם לא נעלמו.
אנחנו חיוניים, גם אם לא החזירו אותנו פיזית לעבודה. כי העבודה שלנו לא שייכת למקום, היא לא מתקיימת רק במרחב פיזי, וממתי אם מאתגרים אותנו לא ניקח על עצמנו את האתגר?הגיע הרגע שנאמר את האמת.וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.

מזה שנים שהמדינה מערימה על האמנים קשיים. ידענים ממני עוד לא מצאו את התשובה לשאלה מה עומד מאחורי המילה הזו – המדינה. ומי הם העומדים בראשה שבחרו לטמטם את עם הספר?זה לא קרה בן יום. זה אכל בנו לאט לאט. בחינוך, ובחינוך לתרבות, בטיב הדיון על התרבות ובסוג התרבות. מבחינתי, זה לגמרי התחיל בנינטיז. הייתי שם לראות את זה קורה ומאז זה הולך ומתפשט. כך שאין באמת חדש תחת השמש. העלימו אותנו לפני הקורונה ומעלימים אותנו היום. השנה הכל הואץ, ואסורים גם מופעים לייב ואנחנו ואתם לא נפגשים כרגע באותו מרחב ממשי, אנחנו לא יכולים להתחכך פיזית והטקס הפרפורמטיבי לא יכול לקרות. וזה מאתגר.

אבל אנחנו פה ואנחנו עושים.
שמי לילך דקל-אבנרי ואני יוצרת תאטרון והמנהלת האמנותית של קבוצת פרפורמנס שהקמתי לפני 6 שנים "פאתוס-מאתוס".

– מה זה השם הזה?
הוא מצחיק, לא?
– לא משהו.
אוקיי. יש לי תשובה חכמה.
– משעמם.
אומרים שלימוד בא מן הסבל. ואני משחקת עם המתח. כי זה לא חייב להיות כך.
– בדיוק, מי רוצה לסבול?
אז זהו שבשנים האחרונות אני בוחנת יותר ויותר את חשיבות השעשוע בתהליך.
– מה זה אומר? שהשחקנים משחקים?
סוג של. השחקנים תמיד משחקים אבל לאחרונה הם משחקים יותר ויותר עם הקהל.

אני יוצרת תאטרון מזה שני עשורים. התברכתי בשיתופי פעולה עם יוצרים מופלאים, ויצירות שלנו זכו בפרסים, הופיעו בפסטיבלים בארץ ובעולם.ב-2020 יצרתי ארבע יצירות. לא נעלמתי ולא העלימו אותי ולא את הקבוצה שלי. זו למעשה השנה בה יצרתי הכי הרבה הפקות. בעוד רבים אווררו את הבתים, קראו ספרים ונהנו מהעצירה הלא מתוכננת, גייסתי חברים מוכשרים ויצירתיים מהקבוצה, שתרמו מזמנם ללא כל תמורה והעלנו שתי עבודות זום לרשת:חדר אמנים, חדר לדוגמאשעלתה בפסטיבל "הערה 13"' באוצרות קבוצת סלמנקה. ודיור מוגן, שעלתה ב"פסטיבל ויראלי".

>> בוידיאו: קליפ ממופע הפרפורמנס "דיור מוגן"

אלה יצירות שבאו לכנס חזרה את הקהל שלנו כקהילה. אם לא במרחב הציבורי אז ברשת. לא להפקיר אותם. להיות שם בשבילם. ליצור יחד, ולהוות אנחנו להם והם לנו מרחב מוגן.מרגע שיצאנו מהסגר חזרתי לחזרות. באוגוסט ביימתי במקביל, דרך הזום, מופע שעלה במוסקבה בפסטיבל "מסכת הזהב" ובספטמבר עלינו ב"פסטיבל ישראל" עםפרוייקט אייכמן – טרמינל 1.

פרויקט אייכמן – טרמינל 1 היא עבודת פרפורמנס שנכתבה לבמה במשך 6 שנים יחד עם הדרמטורגית המחוננת שלי ליאת פסברג (שלצערי, או לשמחתי, מצאה את מקומה רק בברלין). היא נבחרה להציג בבכורה בפסטיבל ישראל 2020. ואז קוביד-19. ובום.

הצוות ואני אותגרנו (מאד אותגרנו). פותחים סוגרים ושוב פותחים ושוב סוגרים. כשמנהל הפסטיבל, אייל שר, התקשר להודיע לי בסוף יולי שהוחלט לצלם את המופעים ולעלות בספטמבר עצרתי לרגע. הפעם עצרתי לחשוב. כי כמו שארנדט אומרת – עוצרים בשביל לחשוב. אחרי אינספור כוסות קפה וסיגריות התחלנו לפרום את האתגר יחד. קיבלנו החלטה להתאים את היצירה לתקופה ולייצר תחנה ראשונה בפרויקט שתהיה עבודה למצלמה. ישבתי מחדש על הטקסט, עשינו ישיבות ארוכות, הורדתי, בשלב זה יותר משני שליש ממה שהיה ונתנו לקורונה להיכנס פנימה ולבחוש בטקסט. זה היה בלתי נמנע. וביום הצילום עצמו, שעה ועשרים של פרפורמנס למצלמה יצא לאוויר העולם.

בוידאו: אחורי הקלעים של טרמינל 1>>

"פרויקט אייכמן – טרמינל 1" מבקש לחשוב מחדש על תוכנית הריאליטי הראשונה במדינת ישראל, משפט אייכמן. מה יותר רלוונטי מלחזור ולבחון את המנגנון, את האירוע הפרפורמטיבי הענק הזה שהתקיים ב-1961? מה יותר רלוונטי מלהיחשף לתחרות מספרי הסיפורים, מול הנראטיב שמכתיבים לנו? הרי אנחנו תקועים כבר כמה שנים טובות. כמה עשורים. לא מצליחים באמת להבין איך לחיות פה. אז מה יותר נכון מלשאול שאלות על השיטה, על האחריות האנושית, ולבחון היכן אנחנו עומדים היום?

חנה ארנדט, בילי אייליש, עידית פיאף ועוד רבות וטובות הפכו להיות עובדות חיוניות בפרויקט שכתב את עצמו מחדש תוך 14 יום, כי מצבי קיצון הם טריגר לפעולה רדיקלית, אמנותית ומחשבתית. כן, עולם התרבות במשבר, המדינה קורסת, מגפה משתוללת ואנחנו נעשה אמנות, כי את זה אנחנו יודעות לעשות הכי טוב.

חנה ארנדט זה לא קללה (עיצוב: מירב אוחיון)
חנה ארנדט זה לא קללה (עיצוב: מירב אוחיון)

ולגבי סבתא ברוניה, זאת שברחה מוורשה, היא אף פעם לא אהבה אירועים המוניים אז העבודה הזאת מוקדשת לה, כדי שהקהל שיושב וצופה בביתו הפרטי יוכל לחלוק מחשבות בלי שהשכנה הנרגנת שיושבת לצידו תסנן שששששש.

>>"פרוייקט אייכמן – טרמינל 1", עולה השבוע לסדרת שידורים בין כריסמס לסילבסטר (24-31 בדצמבר). באתר הקבוצה ניתן לקרוא עוד על הפרוייקט, לצפות באחורי הקלעים,ולרכוש כרטיסים במחיר סמלי כאן.
>> לילך דקל-אבנרי היא יוצרת תאטרון, והמנהלת האמנותית של קבוצת הפרפורמנס פאתוס-מאתוס שקמה לפני 6 שנים, הפועלת בארץ ובעולם

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

קבוצת התיאטרון של לילך דקל-אבנרי הייתה אמורה להעלות פרפורמנס חדש בפסטיבל ישראל, ואז הגיעה הקורונה ומשבריה. התוצאה היא "פרויקט אייכמן -...

לילך דקל-אבנרי23 בדצמבר 2020
עידו שקד

בעמדת מיעוט: הבמאי עידו שקד מציג בפריז בשלוש שפות

בעמדת מיעוט: הבמאי עידו שקד מציג בפריז בשלוש שפות

במאי התיאטרון עידו שקד עובד בפריז עם שחקנים אירנים, מרוקאים, פלסטינים וספרדים. במוקד ההצגה הבאה שלהם: משפט אייכמן

עידו שקד
עידו שקד

עם כל מה שקורה בה לאחרונה, פריז כבר לא קורצת כל כך לאמנים שמחפשים לברוח. אבל בשביל יוצר התיאטרון עידו שקד (31) נראה שאין מקום רלוונטי יותר בשביל סוג האמנות שהוא מנסה ליצור. לפני כשש שנים הוא הקים עם המחזאית הלבנונית־צרפתייה לורן חוסיין קבוצת תיאטרון בשם Majaz. מלבדם הקבוצה כוללת היום עוד כ־14 שחקנים ממקומות כמו אירן, מרוקו, פלסטין, ספרד, צרפת ועוד. הם מגדירים את עצמם כקבוצה ים תיכונית ועוסקים בנושאים פוליטיים באופן מוצהר. המחזות דוברים שלוש שפות: עברית, ערבית וצרפתית (עם כתוביות במהלך ההצגות).

התיאטרון העיקרי שבמסגרתו הם פועלים כיום, Théâtre Gerard Philipe, שוכן בפרבר הפריזאי סט. דני – סמל לשכונת מהגרים ענייה, מבודלת ומסוכנת, מוסלמית ברובה. הקבוצה מעבירה שם גם סדנאות תיאטרון לבני נוער. כשהגיע לפריז, זה לא מה ששקד דמיין שיעשה. “למדתי תיאטרון בתיכון תלמה ילין, ולמורה המיתולוגי שלנו אברהם דנה הייתה אובססיה לפריז, עד שגם אני פיתחתי אובססיה", הוא מספר. “אחרי הצבא עבדתי שנה בקאמרי כעוזר במאי, ואז הלכתי ללמוד בפריז בבית הספר שבו הוא למד – Jacques Lecoq".

את השפה הוא קלט תוך כדי תנועה ובמהירות רבה, והיום הוא שולט בה לחלוטין. בתום הלימודים, שארכו שנתיים, הוקמה קבוצת התיאטרון. לא כל חבריה גרים היום בפריז. בכל פרויקט הם נפגשים במקום שבו יעלו את ההצגה, ולנים שם יחד במשך כמה חודשים כדי לעבוד – מרכז קהילתי פלסטיני ביפו או אחורי הקלעים של תיאטרון השמש. הם הופיעו בפסטיבל עכו ב־2009 עם ההצגה “מסעות צלב", והעלו 40 הצגות של ההצגה “האופטימיסטים" (שעליה עבדו ביפו) בתיאטרון השמש בפריז, הצגה שעוסקת במציאות המורכבת של ערביי ופליטי העיר יפו. ההצגה הבאה שלהם תעסוק במשפט אייכמן, ותעלה ב־2016 בתיאטרון הבית שלהם בסט. דני.

עידו שקד
עידו שקד

לדברי שקד, בישראל הקבוצה שלו לא הייתה מצליחה להתקיים. בצרפת הם ממומנים על ידי שלושה גופים שונים – משרד התרבות, המועצה האזורית ומינהלת הרובע. חוץ מזה הם נתמכים גם על ידי התיאטרון בסן. דני ועל ידי תיאטרון השמש. “בישראל כמעט אי אפשר להתקיים כלכלית בתור יוצר. פה יש תמיכה אמיתית באמנות, והכסף הולך ישירות לאמנים ולבמאים. הגופים והתיאטראות השונים הם מעין גופים חלולים, שכל מטרתם היא להעביר את הכסף ליוצרים. אין להם את כל המנגנונים השמנים האלה שיש בישראל".

גם החופש היצירתי גדול יותר, לדבריו: “יש לי כאן יותר כוח בתור במאי. אף אחד לא יכול לקצר לי את ההצגה, להזיז אותי אולם, לקבוע לי מי ישחק. ההפקה היא שלי. יש לך, כיוצר, תחושה של המשכיות, שאתה יכול לסמוך על מה שאומרים לך, שאין מלחמה על כל דבר כמו בארץ, שבונים איתך משהו בהסתכלות לטווח ארוך ושיש לך גב. זה מאפשר לנו להיות הרבה יותר נועזים, פחות להתפשר, לעשות את הדבר שלנו. ואם זה נכשל, זה נכשל – זה חלק מהעניין".

ההצגה החדשה – שתעסוק, כאמור במשפט אייכמן – בטוח תעורר דיון ער: “אנחנו מנסים לדון בשאלות שהאירוע של משפט אייכמן יכול להציף בהקשר של צרפת של היום, שאלות שהן טאבו. המילה ‘שואה' בצרפת היא מאוד מורכבת, כי הסיפור של השואה מכסה כאן על הרבה מאוד סיפורים אחרים – למשל, על הפשעים שהצרפתים עשו באלג'יריה, שבניגוד לשואה, צרפת לא לגמרי מכירה בהם. היררכיה של טבח". שקד עובד גם על פרויקט צדדי נוסף שיעסוק בהריגה באמצעות מזל"טים, מה שהוא מכנה “המוות המודרני" – מוות סטרילי שבו התליין לא נוכח.

“אחרי שמונה שנים בצרפת אני מרשה לעצמי לא רק להתייחס לסכסוך הישראלי־ערבי", הוא אומר, “אלא לעסוק גם בשאלות יסוד של החברה הצרפתית. המטרה שלנו היא לשים תמיד את השאלה הכי מרכזית של החיים שלנו על הבמה, ועכשיו אני מעלה את השאלה הרלוונטית – מה זה אומר להיות יהודי היום בצרפת, שאלה שהאירועים האחרונים הפכו לעוד יותר רלוונטית. אנחנו לא תיאטרון הומניטרי, אין לנו שאיפות קונקרטיות או מניפסטים פוליטיים, אנחנו פשוט מאמינים שכשעוסקים בשאלות היסודיות האלה, עושים תיאטרון יותר טוב".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

במאי התיאטרון עידו שקד עובד בפריז עם שחקנים אירנים, מרוקאים, פלסטינים וספרדים. במוקד ההצגה הבאה שלהם: משפט אייכמן

מאתארנון בן דרור25 בינואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!