פסטיבל אינדינגב כבר בן 15 – ותק פחות או יותר בלתי יאומן בסטנדרטים של אירועי תרבות ישראליים. הבוקר אנשי הפסטיבל משחררים מספר מצומצם של שמות שהם רק חלק מאלו שיפקדו את מצפה גבולות למשך סוף שבוע אחד באוקטובר הקרוב, ובהם גם מספר שמות בינלאומיים. הגדול והמוכר ביותר הוא Afghan Whigs, להקת הרוק הוותיקה והאהובה של גרג דולי, שהם מהמופיעים החו"ליים הקבועים ביותר בישראל (וגם בגלגולים מוזיקליים נוספים של דולי), וגם טס פארקס הקנדית ו-King Shiloh Soundsystem מהולנד.

השמות המקומיים בליינאפ צפויים לעניין את הקהל לא פחות, אם לא יותר: נגה ארז שממשיכה רק לגדול ולצמוח בסקאלה הבינלאומית (כולל הופעות בפסטיבלי חו"ל ענקיים כמו לולהפאלוזה). לצידה, שמות מהסוג שפוגשים את הכותרת "אינדי" רק באינדינגב – אביתר בנאי, שלומי שבן, קרולינה וריף כהן, אבל גם כאלו ששומרים על קשר סגנוני לשורשים של הפסטיבל, כמו יהוא ירון, המסך הלבן ותמר אפק, וגם הרבה היפ הופ, אלקטרוני, ולהקת מטאל אחת (שרדהד, אלא מי).

ואלה שמות המופיעים שפורסמו, לפחות נכון לעכשיו (חוץ ממי שכבר הזכרנו, כי בואו, לא נלאה מעבר למה שחייב): Tess Parks, פול טראנק, הילה רוח, TheAngelcy, Terry Poison ,Buttering Trio Ft. Kutiman, טדי נגוסה\ דניאלה ספקטור, שריף, כהן, עמרי קרן, עדן דרסו, דיג'יי מש וצ'יל פיל, יובל מנדלסון והמסע לפולין, שקל, J.Lamotta, Lucille Crew, Sefi Zisling, רבע לאפריקה, עיליי אשדות, דניאל סאן קריאף, שאזאמאט, ג'ני פנקין, Omri Smadar Live, תת מודאב, Shay TRA Litman, RAS, התזמורת הטרופית של איליאן פאנסאנסוי, ELYOTT, Nadav Ravid, הזאבות, FOLLY TREE ודניאל רובין.

כל אלו הם בקושי 20 שמות מתוך ליינאפ מובטח של למעלה מ-100 להקות ומופיעים. מה שכן,מכירת הכרטיסים כבר בעיצומהולפי הפקת הפסטיבל, מדובר ב"כרטיסים אחרונים", ככה שאפשר להניח שמי שיחכה לפרסום המלא של הליינאפ, כנראה יגיע לפסטיבל רק ב-2023.

• ❤ תרבות
• אינדינגב
• מוזיקה
• נוגה ארז
• אפגן וויגס
• פסטיבל

• Facebook
• Twitter
• Email

לפני שהוציאה לפני כשנתיים את אלבום הבכורה שלה, "Develerle Yaşıyorum" ("חיה עם גמלים"), אף אחד לא ממש הכיר את גאיה סו אקיול, והיום היא נחשבת ללא פחות מהסנסציה הכי בולטת בסצנת האינדי והאלטרנטיב התורכית. אקיול בת ה־31 משלבת פולק תורכי קלאסי עם פסיכדליה, אלקטרוניקה ורוק אלטרנטיבי מערבי. בשירתה האקספרסיבית והעמוקה היא מהדהדת דיוות תורכיות מלפני 100 שנה, ועם האטיטיוד החריף שלה, המודעות הפוליטית והגאווה התורכית, היא אחד הדברים הכי מעניינים שיצאו מתורכיה מאז מהפכת הרוק האנטולי של שנות ה־70.

לקראת הופעתה הראשונה בישראל, שתתקיים ב־9 במרץ במרכז ענב, תפסנו אותה לריאיון טלפוני שהמחיש לנו עד כמה תל אביב ואיסטנבול הן אחיות אובדות. הופעתה כאן היא חלק מפסטיבל סאונד פורטס, שמתקיים בתל אביב ובאיסטנבול ומביא מוזיקאים מכאן לשם ולהפך. "בחמש השנים האחרונות יש פריחה גדולה של אינדי צעיר בתורכיה", מספרת אקיול, "יש המון להקות ודי.ג'ייז מעולים, ואני חושבת שזה רק יגבר ככל שהמצב הפוליטי במדינה ימשיך להחמיר (אקיול מדברת בעיקר על כפייה דתית ממוסדת – אז"א). זה מזכיר לי את מה שקרה עם השתלטות הצבא על המדינה בשנות ה־80 ואת האיום של התנועות המוסלמיות על הליברליות התורכית".

קצת לפני אותה תקופה שעליה אקיול מדברת, התפוצצה סצנת הרוק הפסיכדלי האנטולי, ששילב רוק קלאסי עם שירי עם אנטוליים. רוק אנטולי (על שם המחוז שבו התפתח), הפך פופולרי במהלך שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70 בזכות ערבוב של פולק תורכי עם השפעות של רוק מערבי. אגדות פולק ורוק מקומיים, בהם באריש מאנצ'ו, ההנדריקס התורכי ארקין קוראיי וסלדה בהג'ן, הנהיגו את מהפכת הפסיכדליה בתורכיה והיו מהראשונים לשלב השפעות מערביות במוזיקה שמוזיקולוגים נוטים לכנות ערבסק, כלומר מוזיקה תורכית־ערבית עם השפעות בלקניות ומזרח תיכוניות נוספות.

"ניסו לדחוק את המוזיקאים החוצה, סגרו מועדונים וכתוצאה מכך רק צצו עוד ועוד מקומות עצמאיים שנתנו במה למוזיקאים ייחודיים", אומרת אקיול. בין אותם אמנים היאסלדה בהג'ןשמהווה את ההשראה הגדולה ביותר עליה. בהג'ן היא זמרת המחאה החשובה ביותר בתורכיה, והיא נכלאה עם עליית הצבא לשלטון בשל שיריה נגדו. לאחר ששוחררה הופיעה לראשונה בישראל ב־1990, שיתפה פעולה עם מיקי גבריאלוב ואפילו ביקרה כאן לפני כשנה וחצי והופיעה עם בום פם כלהקת הליווי שלה (ותעשה זאת שוב בפסטיבל פרימוורה הקרב בברצלונה). כשגאיה סו אקיול החלה להתפרסם לפני כשנתיים היא נבחרה על ידי המגזין התורכי הנחשב "Bantmag" לראיין את גיבורת ילדותה כמעין מפגש בין יוצרת מדור ליברלי אחד שפוגשת יוצרת מדור ליברלי אחר.

"מה שקורה עכשיו דומה מאוד לדעתי", ממשיכה אקיול, "המוזיקה מתחזקת ונעשית מעניינת יותר. זה אותו סיפור שחוזר על עצמו במקומות שונים בעולם. כשהפוליטיקה מסריחה ומנסה לדכא את האמנות – התוצאה המתקבלת היא הפוכה. אך מובן שהייתי מעדיפה שהעם שלי יהיה שמח על פני שיהיה לו על מה למחוא, גם אם באופן יצירתי".

את מחשיבה את עצמך לזמרת מחאה? כי אני לא בטוח שאת נתפסת ככזו באופן מובהק.

"לא בטוחה שאני זמרת מחאה בדיוק, אבל אי אפשר לומר על המוזיקה שלי שהיא לא פוליטית. במילות השירים תמיד מתחבאים מסרים כאלה. לדוגמה, פירוש שם האלבום שלי הוא 'חיה עם גמלים'. יש לא מעט משמעויות חבויות בתוך השם הזה: ראשית זה שם סרקסטי ביחס לתפיסה האוריינטליסטית שרואה את תורכיה כאיזה מקום פרהיסטורי שבו כולם רוכבים על גמלים. מה נסגר עם אנשים, אין להם גוגל? בפילוסופיה של ניטשה, גמל הוא סמל לצניעות מצד אחד ולבורות מנגד. אבל בוא לא ניכנס לזה ולמשמעויות הנוספות, זה נהיה מסובך. אני מעדיפה שאנשים פשוט ירגישו את המוזיקה, גם אם לא מבינים את המילים".

יש רושם שחשוב לך לא להיות עוד זמרת שמחקה את המוזיקה המערבית, אלא אמנית שמביאה עמה את הבית ואת המסורת.

"זה חשוב לי מאוד, כי מה שאתה מאזין לו הוא מה שאתה הופך להיות. זאת מי שאני. אני מנסה לחפש בתוך עצמי אחר מה שבאמת נותן לי השראה, ולכן אי אפשר בשום אופן להתעלם מהמוזיקה המקומית שגדלתי עליה. ההיסטוריה שלי נטועה במוזיקה תורכית לא פחות מאשר ברוקנ'רול".

ספרי לי באמת על הרקע המוזיקלי שלך.

"המוזיקה שאהבתי מאז שהייתי ילדה היא ערבוב מסובך של סגנונות, החל במוזיקה תורכית קלאסית, רוק אנטולי וכמובן אינדי ורוק מערבי. אבל הכל התחיל במוזיקה של תחילת־אמצע המאה שעברה עם אמנים כמו הזמרת מוזיין סנאר וזקי מורן (זמר שעורר שערוריות כשנהג להופיע בבגדי נשים – אז"א). הם היו מהפכנים עם התלבושות והאטיטיוד שלהם ושינו את פני המוזיקה התורכית. אימא שלי הייתה משמיעה לי אותם בתור ילדה, היא הייתה מעריצה נלהבת. כשנהייתי טינאייג'רית התחלתי להאזין גם לנירוונה, ג'ימי הנדריקס ומוטורהד, כך שמה שאני עושה היום היא מין ערבוב של המוזיקה התורכית הקלאסית עם הרוק".

יצא לך לשמוע את האדיט שהצמד רד אקסס עשה לאחרונה לשיר שלך "Cehennem Meyhanesi"?

"אני מתה על זה! יש המון מעריצים של רד אקסס בתורכיה. רק לפני כמה ימים הייתי במועדון והדי.ג'יי סיפר לי שהוא נדלק על הרמיקס ובאמת ניגן אותו בהמשך אותו ערב. אני ממש מקווה שייצא לי לפגוש אותם בתל אביב".

תורכיה היא מדינה גדולה. האם רוב המוזיקה העצמאית בה נוצרת באיסטנבול או שיש עוד מוקדי יצירה?

"בעיקר באיסטנבול, אולי גם באנקרה ובאיזמיר. כל תעשיית המוזיקה מרוכזת באיסטנבול. אני חושבת שבמקומות אחרים קשה יותר להיחשף למוזיקה שתפתח לך את הראש, קשה יותר להשיג ציוד מתאים ויש פחות גישה לקהילה שיכולה להפרות אותך כאמן ומוזיקאי. הייתי שמחה אם יותר אנשים מוכשרים מכל המדינה היו מגיעים לאיסטנבול לקחת חלק במה שקורה בה בשנים האחרונות".

מה לגבי קו הגבול הצפוני של תורכיה לאורך חוף הים השחור? שמעתי שיש שם קומונות ממש מעניינות של מוזיקאים.

"נכון, אבל כמו שאמרתי, עד שלא יגיעו למרכז העשייה באיסטנבול הן יישארו כקומונות מקומיות שיוצרות בעיקר לעצמן. אני לא רוצה לדבר יותר מדי על פוליטיקה, אבל אני מוכרחה: הממשלה, באופן חשאי, לא ממש מברכת על יצירת מוזיקה שמתערבבת עם המערב. הם מנסים שם לקצץ את הכנפיים של אמנים, לקצץ מימונים, וכתוצאה מכך תעשיית המוזיקה נעשית קטנה יותר ויותר, ואנחנו עדיין צריכים את תעשיית המוזיקה כדי לצאת לסיבובי הופעות ברחבי המדינה, לדוגמה".

זה מפני שהיוצרים הצעירים והעצמאיים הם חילונים מדי בעיני הממשלה?

"אני חושבת שכן. הם לא יאמרו את זה בגלוי בתקשורת, אבל זו הסיבה".

מרכזענב, רביעי 22:00, 103 ש"ח. תפתח את ההופעה נוגה ארז

עוד בפסטיבל סאונד פורטס

בורהן אוצ'ל

נגן כלי ההקשה ומוזיקאי הג'אז האוריינטלי בורהן אוצ'ל, בליווי האנסמבל האוריינטלי של איסטנבול, יארח את שי צברי ואת נבחרת הגרוב של המזרח התיכון. אוצ'ל הוא מלחין ונגן דרבוקה וירטואוזי, שהוציא אלבומים שזכו להצלחה והכרה רבה באירופה ובעולם וזכו בפרסים רבים.

שישי (11.3) 13:00, רדינג 3, 119־159 ש"ח

מסיבת פסיכדליה אוריינטלית עם ג'ונט ספצ'י

הקלרניטן ג'ונט ספצ'י מהרובע הצועני של איסטנבול מגיע עם להקתו אחרי שהוציא אלבום בלייבל של ג'רמי ברנס מלהקת ניוטרל מילק הוטל. ספצ'י מתבלט בנגיעה המודרנית שהוא ולהקתו נותנים למוזיקה הצוענית־תורכית הקלאסית וכן לשירי עם מאלבניה, מקדוניה וספרד.

רביעי (9.3) 22:00, שד' רוטשילד 12, כניסה חופשית

די.ג'יי מחמט אסלן

אחד הדי.ג'ייז הנחשבים של התקופה, שוויצרי בעל שורשים תורכיים, שהתברג לתוך סצינת המועדונים של באזל ומשם לשאר אירופה. ההפקות של מחמט מציגות נוסחה מיוחדת לחיבור בין הצלילים הפולקיים מתורכיה לביטים אלקטרוניים מימינו, שמתגבשים יחד לסגנון ה"חמאם האוס" שמזוהה איתו. אל תפספסו את הסט שתיקלט בבוילר רום.

רביעי (9.3) 22:00, מועדון כולי עלמא, מקווה ישראל 10, כניסה חופשית

די.ג'יי באריש קיי וההרכבInsanlar

את ההרכב המדובר Insanlar, המונה חמישה נגנים, הקים איש הפולק־דיסקו האנטולי באריש קיי. קיי, די.ג'יי מפורסם ומיסיונר אובססיבי להפצת מוזיקה תורכית בעולם, אסף בהקפדה נגנים וסאונדים ייחודיים של דרבוקות, תופים, זמרים, רקדניות בטן וכלי מיתר תורכיים כגון בגלמה וסאז אשר מנוגנים במהלך המופע בקצב אחיד על ביטים אלקטרוניים אטיים והיפנוטיים. אחרי ההופעה יסיים באריש קיי באפטר פארטי בברקפסט.

שבת, 12.3 17:00, דייגו סאן, כניסה חופשית

• בהג'ן
• מוזיקה טורקית
• מוזיקה תורכית
• גאיה סו אקיול
• סאונד פורטס
• רד אקסס
• מוזיקה
• נוגה ארז
• תרבות