תיק תקשורת: מותג התיקים שרוצה לגשר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני
היא עברה לחיות בברלין, אבל עדיין ממשיכה לחיות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המעצבת הצעירה נועה פרוביזור מנסה לגשר על המחלוקת דרך פרויקט אופנה שיתופי
"ההורים שלי תמיד מודאגים שבגיל 32 אני עדיין לא נשואה, חיה רחוק מהם בברלין ומנסה להגשים חלום במקום ללכת למשרד ולהכניס 2,000 יורו בחודש כמו ילדה טובה. אבל אני תמיד רציתי להגשים חלום: לסיים לממן את פרוייקט התיקים שלי באתר הדסטארט ואשכרה לעבוד עם שכניי הפלסטינים כדיי לייצר משהו יפה בדרך יפה", כך פתחה נועה פרוביזור את המניפסט האופנתי שלה, ששטף בשבוע האחרון את הפיד ברשתות החברתיות והצית מחדש את השיח הישן. פרוביזור העומדת מאחורי מותג התיקים הצעיר POD, נמצאת בימיו האחרונים שלקמפיין מימוןאינטנסיבי עבור פרויקט שעשוי להיתפס כשאפתני במיוחד: קולקציית תיקים פלסטינית-ישראלית, המבוססת על בדי כאפייה, רקמה ואלמנטים פולקלוריסטיים פלסטיניים בעבודת יד.
"זה נושא שתמיד בער בי. כשחייתי בארץ נהגתי להשתתף בהפגנות ובפורומים שונים במטרה להכיר את הצד השני ולגשר על הפערים שנוצרו בגלל הקונפליקט", מספרת פרוביזור ומשחזרת את הטריגר שהוביל אותה עד הלום: "בעבר עבדתי בחברת הפקות והרגשתי שחיקה ורצון להשתחרר מהמסלול הזה של תשע עד חמש במשרד. טסתי להודו לתקופה לנקות את הראש ושם פגשתי שתי בנות מדרום אמריקה שעוסקות באופנה, שגרמו לי להבין שזה גם מה שאני רוצה לעשות".
!["הרגשתי שמלחמת הקיום רומסת את החלומות", נועה פרוביזור. צילום: יונתן חביב](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/01/sizes/5-P_wo_500_750.jpg ""הרגשתי שמלחמת הקיום רומסת את החלומות", נועה פרוביזור. צילום: יונתן חביב")
עם שובה לארץ נרשמה פרוביזור ללימודי עיצוב אביזרים בבית הספר קוביה, ובתומו החליטה לתפור מעבר לברלין: "הרגשתי שבארץ מלחמת הקיום רומסת את החלומות. לא הייתי לפני כן בברלין, אבל הגישה הכללית שם לחיים, לחברה ולסביבה גרמה לי להרגיש שזה מקום טוב להתחיל לפעול בו גם ללא נסיון קודם באופנה".
בהתחלה תכננה פרוביזור לייצר תיקים מסיבי קנאביס, כחלק ממגמת הלגליזציה העולמית, אך במהרה היא הבינה שזהו לא המאבק שבאמת מניע אותה. במקביל לגישושיה אחר עוגן אמנותי חדש, תוך יצירת קשר עם מפעלים במזרח אירופה, נפל לפרוביזור אסימון נוסף: "גם בברלין המשכתי ללכת לפורומים שעוסקים בסכסוך, אבל משהו בגישה הסטרילית והמרוחקת הרגיש לי עקר מתוכן". חברים שהיו שותפים לדילמות של פרוביזור כמעצבת תועה, המליצו לה בחום לזנוח את מפעלי הייצור ברומני ולחפש אחר אפשרויות לשיתוף פעולה במזרח ירושלים ובגדה. תוך זמן קצר היא הזמינה טיסה ארצה, ויצרה קשר עם מתפרה מקומית ועם מפעל לייצור אריגי כאפייה בחברון. יחדיו הם גיבשו מודל עבודה שיתופי ומסר חד וחלק. לפרוביזור נשארו חמישה ימים עד תום הקמפיין, באמצעותו היא שואפת לגייס מימון בסך 35 אלף ש"ח – הסכום הדרוש לה להוציא את הפרויקט לדרך. נכון לכתיבת שורות אלו, היא הצליחה לגייס למעלה מ-20 אלף ש"ח מתוכם. אך לצד ההיענות החיובית נתקלה המעצבת גם בתגובות פחות חמימות: "היו אנשים שתקפו אותי על כך שאני מסייעת לנורמליזציה של הכיבוש, וכשכל עוד שהוא מתקיים העסק הזה הוא לא באמת בגדר שיתוף פעולה בין הצדדים. אני לא מסכימה עם הטענות האלה. המטרה היא לייצר תיקים יפים, אבל גם לשאול שאלות ולעורר תהודה".
