אל תראו את "אין ארץ אחרת". אל תעיזו לראות את "אין ארץ אחרת". אתם הרי בכלל לא רוצים לראות את "אין ארץ אחרת". למעשה, שלוות הנפש שלכם ושל מיליוני ישראלים אחרים תלויה בכך שלא תראו את "אין ארץ אחרת", והזכייה ההיסטורית שלו באוסקר אמש – סרט ישראלי-פלסטיני זכה באוסקר! – רק מחדדת את הצורך החיוני להמשיך ולא לראות את "אין ארץ אחרת". הכל תלוי בכך.

>> תנו לו אוסקר: קונאן אובריאן הוא המנחה שהטקס המשמים הזה היה צריך
>> ראינו זיקוקים: "אנורה" ראוי לכל הפרסים בדרכו המפתיעה אל האוסקר

במשך 25 השנים האחרונות עשינו כולנו עבודה יפה וטובה והצלחנו לעצום עיניים מול עוולות הכיבוש הישראלי בשטחים. סיפרנו לעצמנו כל מיני סיפורים, בטלוויזיה ובעיתונים הפסיקו לדבר על מה שקורה מעבר לחומת ההפרדה, ומרבית אזרחי ישראל שכחו שבכלל יש דבר כזה. הצלחנו, במבצע הדחקה לאומי קולקטיבי, להעלים מהתודעה כמעט לחלוטין את העניין כולו. אי אפשר לתת לסרט אחד להרוס את כל זה.

אנחנו ליברלים, אנחנו הומניסטים, אנחנו שמאלנים טובים או מצביעי "מרכז" סבירים, אבל אנחנו גם ואולי בעיקר לא רוצים לדעת. הבעיה עם זכיית "אין ארץ אחרת" היא שעכשיו נצטרך לראות אותו. לכאורה לא תהיה לנו ברירה. הסרט הותקף כבר הבוקר בידי סוכן הכאוס להרס התרבות מיקי זוהר, וכדי להתמודד עם גלי ההסתה מימין ולהתחמש במידע עובדתי אתם בטח תרצו לראות אותו כדי לדעת על מה אתם מדברים. זהו דחף מובן, אך יש להיאבק בו ומוטב שתמצאו משהו לומר בלי לראות אותו.

אפשר ואף רצוי, כפי שעשו רבים וטובים בשמאל הציוני, להתלונן על היוצר באסל עדרה שלא גינה את טבח שבעה באוקטובר ועל היוצר יובל אברהם שלא שר מעל הבמה "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", או לציין שמדובר בזכייה פוליטית שאינה מעידה על איכותו (אמירה שמצריכה לכאורה צפייה בסרט, אבל אל תפלו במלכודת הזאת, אפשר בקלות לומר את זה גם בלי לראות פריים אחד, אף אחד לא יעשה לכם בוחן פתע ואם מישהו ינסה פשוט תצעקו עליו שהוא תומך חמאס).

אפשר גם לסמוך בעיניים עצומות על התקשורת הישראלית שתקטין את ההישג הגדול של "אין ארץ אחרת" למינימום ותסקר את זכייתו בעוינות, ואפשר להמר משכורת של שנה על כך שהערוצים המסחריים לעולם לא ישדרו אותו, אבל ספק אם יש די בכך במציאות שבה הסרט מוצע חינם באינטרנט לכל דורש. יש צורך במאמץ אזרחי אקטיבי לא לראות את "אין ארץ אחרת" ולשמור על אי הידיעה המאלחשת, להדוף את הניסיון הערמומי הזה להחדיר פיסות של מציאות מחרידה אל תוך מסך אשליות הנורמליות שטיפחנו בקפידה.

אני יודע לומר את כל זה כי אני עצמי כשלתי. צפיתי ב"אין ארץ אחרת" פעמיים ומאז אני מפזם "בילאדי בילאדי" ללא שליטה. ראיתי סרט תיעודי סוחף ומעולה בכל פרמטר, שהוא גם מסמך דוקומנטרי מרשיע על הגירוש האכזרי של תושבי מסאפר יטא מכפריהם – "בג"ץ אישר! בג"ץ אישר!", צווחים ברקע מי שמתכוונים בימים אלה להחריב את בג"ץ – ובמקביל גם מציע אפשרות של סולידריות, שותפות ותקווה בסיפור החברות שמתפתחת בין אברהם ועדרה. והרי די ברעיון הזה כדי לזעזע את אמות הסיפים של האומה.

הבעיה היא שאחרי שרואים את "אין ארץ אחרת", קשה מאוד להפסיק לחשוב על המתרחש ביהודה ושומרון, על ארץ המתנחלים, על הכיבוש והדיכוי האגרסיבי שנלווה לו, על מדינת יהודה שנבנית בכספי המסים ובדם החיילים של המרכז הנאור, על הארון אבו עראם ששכב משותק שנתיים במערה מלוכלכת אחרי שהצבא הרס את ביתו וחייל ירה בצווארו כי ניסה למנוע את החרמת הגנרטור שלו עד שנפטר בייסורים. קשה עוד יותר להפסיק לחשוב על מה שכל ההדחקה הזאת עשתה לנו לאורך זמן. אלה לא מחשבות נעימות. בשביל מה לכם. פשוט אל תראו את "אין ארץ אחרת" הכי חזק שלכם – ואז תגבירו, והמהדרין אף יסתמו אוזניים ויגידו "נה נה בננה לא שמעתי כלום". הרי אין לנו ארץ אחרת.

• טור דעה
• אוסקר
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני
• פלסטינים
• אין ארץ אחרת
• יובל אברהם