• Facebook
• Twitter
• Email

בעבר הלא רחוק, סחי כהיפסטר, כל אזרח כאן זכר היכן היה כשרבין נורה. הרגעים המעטים שמאחדים אותנו כאומה בעידן הנוכחי נקשרים באופן כלשהו במחלפותיה של נינט טייב. לכל איש יש נינט. פונינט, חצי־בּלוֹנדִינט, נינט־עם־ארוס־מזוּקנינט. כבר יותר מעשור שאנו יוצאים נשכרים מתרומתה להפצת מאפיינים של תרבות השוליים במיינסטרים המקומי. כל צבע, תוספת ותסרוקת חדשה, מפרנסים אינספור מגזינים ואתרי אינטרנט ומחלחלים כך אל לב הקונצנזוס. כשאומרים שעולם העיתונות הישראלי תלוי בשערה, מתכוונים לשערה ספציפית מאוד. שערה, כמו גשר צר מאוד, מתווכת בין ההמונים למחתרת ההיפסטרית.

לפני שהביאה נינט את הבשורה, הגלאח החלקי לדוגמה, היה נחלתם הבלעדית של אמן הדאבסטפ סקרילקס (המקבילה המוזיקלית להרפס) וכמה לסביות עם מודעות עצמית אירונית מהמדרשה. כיום מדובר בטרנד שכיח בקרב פקידות בנק ונוער רדיקלי גם יחד. לא מן הנמנע כי האקט המצמרר של גילוח ראשה בעבור סכום כסף לא ריאלי בפרסומת לחברה סלולרית ב־2006 זרע את זרעי המהפכה החברתית של קיץ 2011. בדומה לשמשון הגיבור ולמדונה, הפכה הפריזורה על ראשה של נינט לדמות אוטונומית וסמל לעוז, ליצירתיות ולעדכנות סגנונית בפני עצמה.

אפילו זוגיותה הטרייה עם זקָן מחובר לגבר כבר החלה לתת אותותיה על פניהם של ישראלים רבים. חרף שלל עיסוקיה וכישוריה המרשימים, חותמה דבק בשיערה. מובן שדברים נוראים מזה יכולים לדבוק בשיער.

• נכון לעכשיו

• Facebook
• Twitter
• Email

מזקקה בכל גראז'

למרות המיסוי והקשיים, מבשלות הבירה הקטנות ממשיכות להפציע לצד מזקקות בוטיק, ואין בר או מסעדה שאין להם בארסנל האלכוהול משהו בוטיק משו־משו.

מצב צבירה: נוזלי

לצרוך את כל הנוטריינטים בדרינק אחד. המוני חנויות־ברים קטנות לשייקים של פירות ומיצי ירקות קשים נפתחו לאחרונה בעיר, לצד חברות שמביאות את המשקאות עד למשרד.

הקינואה מכה שנית

אחרי שהסתבר שהיא ממש לא אקולוגית ושהפופולריות שלה פגעה בצרכניה במרכז אמריקה, הקינואה חוזרת. הודות למסעדות הפרואניות האופנתיות בלונדון, וכי המפגש הקודם לא חשף את מגוון אפשרויות ההכנה שלה.

קוקטיילים מופרכים

התופעה מתבטאת בנבירה במתכונים עתיקים, בברים מחתרתיים ובשילוב רכיבים נדירים ומפתיעים שנרקחים בהכנה ממושכת מראש. זה לא הולך להיות קל לבליעה.

היי לכיבוש

התססה היא הקולינריה החדשה. החיידקים מייצרים בשבילכם אוכל חדש, בריא במיוחד, אקולוגי מאוד ובמנעד טעמים מבוקש שנע בין אוממי לחמוץ. הרבה יותר ממלפפונים במלח.

אוכל רחוב בעניבה

מקומות המשלבים חוויית בילוי בתעריפי מזון מהיר. למשל נקניקייה בלחמנייה וגביע קאווה במתחם בילוי יוקרתי.

מהחווה לשולחן

חקלאים ויצרני מזון קטנים הופכים לסלבס. לכל גבינה, נתח בשר או בייבי חסה יש חותמת אישית שהיא תווית איכות, המצוינת בתפריט.

המטבח הפיליפיני

הכוח האסייתי העולה של התקופה. תתחילו לשנן: אדובו ולומפיה.

• נכון לעכשיו

• Facebook
• Twitter
• Email

ירון טראקס, הבעלים של מועדון הבלוק

"במשך השנים קיבלנו המון פניות מאנשים שביקשו להתחיל את המסיבות מוקדם, בעוד שבמציאות, אנשים מגיעים בשעות מאוחרות. באיביזה מציעים כבר שנים כרטיסים במכירה מוקדמת, בחצי מחיר ואף פחות, עם הגבלת זמן. כלומר, הכרטיס תקף רק עד שעה מסוימת ואם לא הגעת בזמן, תיאלץ לקנות חדש. בלילה הלבן ניסינו את זה לראשונה וזה עבד לא רע. אני מאמין שנמשיך עם זה מדי פעם. הטרנד שיבוא אחר כך יהיה להאריך את המסיבות עד שעות מאוחרות יותר בבוקר".

אסף גיל, מפיק טלוויזיה

"הטלוויזיה העולמית מראה סימני שובע מריאליטי. הצופים כבר רגישים ויודעים לזהות התערבות מצד ההפקה, ובהתאם, אמינות התוכניות פוחתת בעיני הקהל ויש ביקוש ליותר דוקו מריאליטי, לתוכניות בסגנון 'זבוב על הקיר'. התוכנית היחידה שעשתה זאת בישראל בינתיים היא 'בייבי בום' וההצלחה שלה מחזקת את התחושה שגם כאן המגמה תצבור תאוצה".

קרן בנקר, מעצבת אופנה ובעלת המותג "עלמה"

"החורף הבא הוא אחד הצבעוניים אי פעם: הדפסים, אומנות פסיכדלית וגרפיקה של דפוסים תזזיתיים. אפשר לראות את זה בקולקציות של דריס ואן נוטן, מארק ג'ייקובס, קנזו ועוד רבים. לדעתי, בתקופה כזאת (מיתון ארוך באירופה שמשפיע כמובן גם על ישראל) נשים שרוצות להתנחם בבגד מחפשות בגד צבעוני ופחות נוטות לכיוון השחור".

אור צלקובניק, המנהל המוזיקלי של גלגל"צ

"רבות דובר כבר על התופעה של אמנים ישראלים ששרים באנגלית ומצליחים להתברג לפסטיבלים, לבלוגים ולתחנות רדיו בחו"ל. בהתחלה היו רק גבע אלון ושי נובלמן, והיום כל סינגל שלישי שמגיע אלינו מושר בלועזית. לאחרונה אני מזהה גל הפוך של להקות אינדי ורוק, כמו ועדת חריגים וחיה מילר, שחוזרות לשיר בעברית שנזנחה".

מיכל סהר, מעצבת גרפית

"טיפוגרפיה ייחודית המתפקדת כדימוי ומתבססת על מסר ברור וחזק היא תופעה שמתחילה לפרוח בארץ ומושפעת מעיצוב מערב אירופי. הטרנד הבולט בתוך המגמה הטיפוגרפית הוא ה-'לטרינג', טקסט שנוצר במיוחד כדי לאפיין מסר או אירוע מסוים. לא מדובר בפונט (שהוא מוצר מדף שניתן למחזר את השימוש בו) אלא בפתרון טיפוגרפי ייחודי והצהרה אמנותית".

שני בר, מעצבת נעליים

"בשנים האחרונות היו המון השפעות של האופנה הסקנדינבית הנקייה והמונוכרומטית בעולם, ובעיקר באירופה. הכיוון החדש פונה לעיצוב הצרפתי: קוקטי, נערי, מפלרטט ונשי. אפשר לראות יותר פרטים ואלמנטים קישוטיים, אבל במידה מסוימת של איפוק, ולכן מדובר בשילוב של השניים – רוח צרפתית וניקיון ויזואלי".

מושון זר אביב, שנקר

"מאז החשיפה של אדוארד סנודן את עומקו ורוחבו של מפעל הריגול ה־NSA, קמה שורת יוזמות אינטרנטיות ומוצרים שמבדלים את עצמם על ידי הכבוד שהם מעניקים לא רק למה שהטכנולוגיה יכולה לעשות, אלא גם למה שהיא יכולה שלא לעשות: מנוע החיפושDuckDuckGoנותן תוצאות מדויקות בלי לשמור עליך מידע, Firefox מפתחת סמארטפון שאינו מתפקד כאזיק אלקטרוני ו־FreedomBox מאפשרת להקים 'ענן' פרטי.

• נכון לעכשיו

• Facebook
• Twitter
• Email

הכל התחיל, או נגמר, כשיום אחד יצאתי לקפה השכונתי שלי בברוקלין כדי לשבת לכתוב ואולי גם לאכול אלף מאפים. נראה שבדיוק קיבלתי מחזור או שסתם ראיתי לנכון להתגלגל מהמיטה, מילולית, ולצאת מהבית כפי שברא אותי הטבע. הרכבתי משקפיים מכוערים מאוד שיש לי כבר שנים, שנקנו מפני שלחבר שלי דאז שעמם בחנות, אז הוא שכנע אותי שהם יפים ושנלך כבר לאכול צ'יפס. לבשתי טרנינג גועלי של בילבונג מימי התיכון (לא שלי. ימי תיכון שהם אפילו לא שלי!), חולצה עם הכיתוב ״משמר הנגב״ (שמצאתי בפח זבל ברחוב אחד העם) – ועליה כתמי צואה כנראה, או שוקו – וסניקרס מפוקפקות בדוגמת עור נחש בצבע ירוק. לא טרחתי להסתרק.

מזעזע, זה נכון. לא נחמד להתהלך כך, בסדר. הצדק עמכם. אבל ככה רציתי וככה היה לי נוח, וככה יצא שיצאתי מהבית במראה ה-"ירדתי רגע למכולת בכפ"ס". לא כדי להתריס, לא כדי למשוך תשומת לב או לשתף פעולה עם טרנד שאפילו אני לא הבנתי מה הוא. ייתכן שאפילו ההפך. ניסיתי, תת הכרתית, לשדר "אל תשימו לב אליי. אשב פה עם החולצה הצואתית שלי ואוכל עוגייה ולאיש לא יהיה אכפת".

בעודי מזמינה מהבריסטה ה-"מדליק" וה-"ברוקלינאי" את הקפה שלי ומשלמת עליו תריסר דולרים חדשים, הוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש, מחייך חיוך גדול ואומר: "I like your outfit". "מה?", כלומר "?What", שאלתי אותו. "I like your outfit", הוא חזר על דבריו התמוהים. באמת? למה? כי אני נראית נורא? זו מחמאה או עלבון, אדוני? אני לא מצליחה להבין. התשובה היא, כמו תמיד בערך, אין לדעת.

איך שמים בתוך קופסה טרנד שמתקיים כבר קרוב לשנה בניו יורק, ומאז ומתמיד בפתח תקווה, וגם בעת ובעונה אחת, ייתכן שאינו מתקיים כלל? משימה קשה. מדובר במשהו שכמעט לא ניתן לתפוס. כמו מים, כמו הרוח, כמו סקיני פסטה – זה כנראה אפילו פילוסופי או מטפורי או משהו כזה. במעין רגרסיה של העולם כולו, טרנד הנורמקור דוגל בכל מה שפשוט, בסיסי, "משעמם", ניינטיזי, בנאלי בהארד קור – באופן שלא מובן אם הוא אירוני, אותנטי או חיבור מוזר של שניהם.

במובן מסוים מדובר בטרנד חוצה דורות שמאפשר לכולנו להתלבש כמו הכלאה הזויה בין המורה לספורט לבין ילד שסובל מהפרעות קשב וריכוז קשות. הנורמקור מעניק לאנשים את החופש להתלבש כפי שהיו רוצים, או לפחות להצטייד רק במה שהם צריכים – ג'ינס, חולצה, נעליים, כובע מצחייה. תמיד אפשר לשלוף מחדש בפעם המיליון את דמותו של ג'רי סיינפלד, האיש שכל כולו כלום וסתם, כדוגמה מובהקת לנורמקור, אבל האמת היא שלואי סי.קיי, האיש, הקרחת ועיגולי הזיעה, מגלם בדמותו את מהות הטרנד הלא טרנדי – אדם שכולו כמוני־כמוך, שמנסה לשרוד את החיים האלה ולא לעשות יותר מדי עניין, ולמי בכלל אכפת אם הוא החליף חולצה הבוקר.

אבל רגע, איך כל זה קרה בכלל? ומה יהיה על עולם האופנה אם כולנו נתמסר לאנדר דרסד? האם גם הטרנד הזה, כמו רבים שקדמו לו, יחלוף כמו נאד בסופה וישאיר אותנו עם מלתחה לא מעודכנת וריק גדול בלב? או שאולי מדובר בשינוי תפיסתי אמיתי, פריצת דרך שמגיעה ממקום של מיאוס בעדריות או בהיפסטריות? השאלה האמיתית היא האם ומתי יבוא הילד שיצרח ״המלך עירום! השתגעתם? ניו באלנס זה מכוער כל כך״? התשובה היא, כמובן, אין לדעת.

איך להיות נורמקור בשלושה צעדים? המדריך לפרח הקיר המתחיל

רכשו סנדלים של אימא בהריון

כשהייתי בתיכון ויצ"ו לאמנויות בחיפה היה קטע כזה עם טבע נאות. כולם נעלו את סנדלי השעם כפולי הרצועות האלה, ואם לא נעלת אותם בתוספת בהונות עם לק מתקלף בצבע שחור – היית באותה מידה יכולה גם לא לבוא לבית הספר או להתאבד. מאז הם הספיקו כמעט להיכחד מהעולם, למעט ארונות הנעליים של זקנים רומנים חביבים. את הזוג שלי למשל זרקתי לאיזה נהר או נתתי במתנה להומלס, והנה עכשיו הם חוזרים ואני מכה על טעותי הבזויה בתחום חיזוי הטרנדים. השלב הבא – קרוקס? נחכה ונראה. סטלה מקרטני, תיזהרי ממני.

אמצו רושם ספורטיבי ועצל בו זמנית

מג'רי סיינפלד ועד ברנדון וולש – הנורמקור נושא עמו את רוח הניינטיז וגורם לנו להרגיש צעירים יותר. צעירים, נגיד, כמו במסיבת הפיג'מות בטיול השנתי להרי הנגב. אין כל בעיה להתלבש כאילו בקרוב נטפס על איזה הר, נראה איזו עז, נאכל פיתה עם שניצל, נפשתן על סרפד. כלומר, נעשה כלום. ג'ינס 501, חליפות פומה, טי שירטים של אברקרומבי ונעליים של ניו באלאנס או ריבוק (העיקר שיהיו מגושמות ולא ייחשדו באופנתיות), טרנינגים, טייצים קצרים, ג'ינסים חסרי צורה, דגמ"חים לאמיצים ביותר, תיקי גב פרקטיים, סנדלי מדוזה עם גרביים, אם ממש מוכרחים.

תנו לטבע לעשות את שלו

נורמקור, כאמור, זה לייף סטייל שלם. הורדת הפרופיל הסגנוני פולשת לכל תחומי החיים, כולל לשיער הגוף והפנים. כך, פזורים להם ברחבי ברוקלין אינספור גברים מזוקנים מנשוא שבירושלים ככל הנראה היו משליכים עליי חיתולים בשבתות, כמו גם נשים שמסתירות ערווה פראית בין הרגליים וזיפים על הזרועות. ככה זה בנורמקור. על כולם להתנזר מסכיני גילוח ומטיפולי לייזר כאילו שנות האלפיים מעולם לא קרו. גם בתחום האיפור הבון טון הנורמקורי הוא להיראות כמו בחגיגות בת המצווה. כלומר, להסתפק בקונסילר ובפודרה ולאמץ את המראה הטבעי. אנחנו בעד. חצ'קונים זה יפה.

• נכון לעכשיו