כל מה שסתם: איך המראה הרגיל הפך להיות הצהרה אופנתית?

הכל התחיל, או נגמר, כשיום אחד יצאתי לקפה השכונתי שלי בברוקלין כדי לשבת לכתוב ואולי גם לאכול אלף מאפים. נראה שבדיוק קיבלתי מחזור או שסתם ראיתי לנכון להתגלגל מהמיטה, מילולית, ולצאת מהבית כפי שברא אותי הטבע. הרכבתי משקפיים מכוערים מאוד שיש לי כבר שנים, שנקנו מפני שלחבר שלי דאז שעמם בחנות, אז הוא שכנע אותי שהם יפים ושנלך כבר לאכול צ'יפס. לבשתי טרנינג גועלי של בילבונג מימי התיכון (לא שלי. ימי תיכון שהם אפילו לא שלי!), חולצה עם הכיתוב ״משמר הנגב״ (שמצאתי בפח זבל ברחוב אחד העם) – ועליה כתמי צואה כנראה, או שוקו – וסניקרס מפוקפקות בדוגמת עור נחש בצבע ירוק. לא טרחתי להסתרק.

מזעזע, זה נכון. לא נחמד להתהלך כך, בסדר. הצדק עמכם. אבל ככה רציתי וככה היה לי נוח, וככה יצא שיצאתי מהבית במראה ה-"ירדתי רגע למכולת בכפ"ס". לא כדי להתריס, לא כדי למשוך תשומת לב או לשתף פעולה עם טרנד שאפילו אני לא הבנתי מה הוא. ייתכן שאפילו ההפך. ניסיתי, תת הכרתית, לשדר "אל תשימו לב אליי. אשב פה עם החולצה הצואתית שלי ואוכל עוגייה ולאיש לא יהיה אכפת".

בעודי מזמינה מהבריסטה ה-"מדליק" וה-"ברוקלינאי" את הקפה שלי ומשלמת עליו תריסר דולרים חדשים, הוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש, מחייך חיוך גדול ואומר: "I like your outfit". "מה?", כלומר "?What", שאלתי אותו. "I like your outfit", הוא חזר על דבריו התמוהים. באמת? למה? כי אני נראית נורא? זו מחמאה או עלבון, אדוני? אני לא מצליחה להבין. התשובה היא, כמו תמיד בערך, אין לדעת.

ניו באלאנס. צילום: יח"צ

איך שמים בתוך קופסה טרנד שמתקיים כבר קרוב לשנה בניו יורק, ומאז ומתמיד בפתח תקווה, וגם בעת ובעונה אחת, ייתכן שאינו מתקיים כלל? משימה קשה. מדובר במשהו שכמעט לא ניתן לתפוס. כמו מים, כמו הרוח, כמו סקיני פסטה – זה כנראה אפילו פילוסופי או מטפורי או משהו כזה. במעין רגרסיה של העולם כולו, טרנד הנורמקור דוגל בכל מה שפשוט, בסיסי, "משעמם", ניינטיזי, בנאלי בהארד קור – באופן שלא מובן אם הוא אירוני, אותנטי או חיבור מוזר של שניהם.

במובן מסוים מדובר בטרנד חוצה דורות שמאפשר לכולנו להתלבש כמו הכלאה הזויה בין המורה לספורט לבין ילד שסובל מהפרעות קשב וריכוז קשות. הנורמקור מעניק לאנשים את החופש להתלבש כפי שהיו רוצים, או לפחות להצטייד רק במה שהם צריכים – ג'ינס, חולצה, נעליים, כובע מצחייה. תמיד אפשר לשלוף מחדש בפעם המיליון את דמותו של ג'רי סיינפלד, האיש שכל כולו כלום וסתם, כדוגמה מובהקת לנורמקור, אבל האמת היא שלואי סי.קיי, האיש, הקרחת ועיגולי הזיעה, מגלם בדמותו את מהות הטרנד הלא טרנדי – אדם שכולו כמוני־כמוך, שמנסה לשרוד את החיים האלה ולא לעשות יותר מדי עניין, ולמי בכלל אכפת אם הוא החליף חולצה הבוקר.

אבל רגע, איך כל זה קרה בכלל? ומה יהיה על עולם האופנה אם כולנו נתמסר לאנדר דרסד? האם גם הטרנד הזה, כמו רבים שקדמו לו, יחלוף כמו נאד בסופה וישאיר אותנו עם מלתחה לא מעודכנת וריק גדול בלב? או שאולי מדובר בשינוי תפיסתי אמיתי, פריצת דרך שמגיעה ממקום של מיאוס בעדריות או בהיפסטריות? השאלה האמיתית היא האם ומתי יבוא הילד שיצרח ״המלך עירום! השתגעתם? ניו באלנס זה מכוער כל כך״? התשובה היא, כמובן, אין לדעת.

בתמונה, ימין למעלה בכיוון השעון: ג'ינס של H&M, כובע מצחייה של Huf, נעליים של Berghaus, תיק גב של Jansport, חולצת טריקו של אמריקן וינטג', משקפי שמש של Werubel

איך להיות נורמקור בשלושה צעדים? המדריך לפרח הקיר המתחיל

רכשו סנדלים של אימא בהריון

כשהייתי בתיכון ויצ"ו לאמנויות בחיפה היה קטע כזה עם טבע נאות. כולם נעלו את סנדלי השעם כפולי הרצועות האלה, ואם לא נעלת אותם בתוספת בהונות עם לק מתקלף בצבע שחור – היית באותה מידה יכולה גם לא לבוא לבית הספר או להתאבד. מאז הם הספיקו כמעט להיכחד מהעולם, למעט ארונות הנעליים של זקנים רומנים חביבים. את הזוג שלי למשל זרקתי לאיזה נהר או נתתי במתנה להומלס, והנה עכשיו הם חוזרים ואני מכה על טעותי הבזויה בתחום חיזוי הטרנדים. השלב הבא – קרוקס? נחכה ונראה. סטלה מקרטני, תיזהרי ממני.

אמצו רושם ספורטיבי ועצל בו זמנית

מג'רי סיינפלד ועד ברנדון וולש – הנורמקור נושא עמו את רוח הניינטיז וגורם לנו להרגיש צעירים יותר. צעירים, נגיד, כמו במסיבת הפיג'מות בטיול השנתי להרי הנגב. אין כל בעיה להתלבש כאילו בקרוב נטפס על איזה הר, נראה איזו עז, נאכל פיתה עם שניצל, נפשתן על סרפד. כלומר, נעשה כלום. ג'ינס 501, חליפות פומה, טי שירטים של אברקרומבי ונעליים של ניו באלאנס או ריבוק (העיקר שיהיו מגושמות ולא ייחשדו באופנתיות), טרנינגים, טייצים קצרים, ג'ינסים חסרי צורה, דגמ"חים לאמיצים ביותר, תיקי גב פרקטיים, סנדלי מדוזה עם גרביים, אם ממש מוכרחים.

תנו לטבע לעשות את שלו

נורמקור, כאמור, זה לייף סטייל שלם. הורדת הפרופיל הסגנוני פולשת לכל תחומי החיים, כולל לשיער הגוף והפנים. כך, פזורים להם ברחבי ברוקלין אינספור גברים מזוקנים מנשוא שבירושלים ככל הנראה היו משליכים עליי חיתולים בשבתות, כמו גם נשים שמסתירות ערווה פראית בין הרגליים וזיפים על הזרועות. ככה זה בנורמקור. על כולם להתנזר מסכיני גילוח ומטיפולי לייזר כאילו שנות האלפיים מעולם לא קרו. גם בתחום האיפור הבון טון הנורמקורי הוא להיראות כמו בחגיגות בת המצווה. כלומר, להסתפק בקונסילר ובפודרה ולאמץ את המראה הטבעי. אנחנו בעד. חצ'קונים זה יפה.