>> נועה עילם שדה, נשואה לאופיר ואמא לזוהר ושירה, מטפלת בתרפיה טרנספרסונלית וסופרת, ממקימות בית הספר האנתרופוסופי של ת״א-יפו ורשת הגנים – בית חינוך אביב (היום: בי"ס רעות). בשבוע הספר היא הייתה אמורה לעמוד בגו זקוף מאחורי דוכןולחתום לראשונה על ספרה "תגידי", שראה אור לפני כחצי שנה. "מאז ילדותי, כשהייתי משוטטת בין הדוכנים בכיכר מלכי ישראל, חלמתי שיום אחד אעמוד מהצד השני. השנה זה כמעט קרה. הספר יצא לאור. הדוכן של 'כנרת זמורה' כבר המתין. אבל אז – מציאות בלתי נתפסת גנזה הכול. החלום שלי הוא רק קצה קצהו של כאב לאומי עמוק. חרדה. אובדן. חטופים שלא שבים (ועוד ישובו!). עם שלם שמחפש אוויר".

>> מסעדות נוסטלגיות של פעם ואגרוף של טעמים // העיר של דותן גרינברג
>> תן חוטף כריך וקיפוד רוצה לרקוד // העיר של "אגדה חיה בעיר"

1. כיכר ביאליק

כיכר ביאליק היא לב העיר שלי, הלב של הלב. גרנו המון שנים ממש ליד. בבוקר הייתי יוצאת לשם עם הקפה הראשון מהבית לשמש הרכה ולנשום את האסתטיקה של בנייני הבאוהאוס הכי יפים בעיר, בזמן שהילדות התרוצצו במעגלים סביב הפסיפס של גוטמן ומאוחר יותר סביב בריכת הדגים (ופעם אפילו נפלו לתוכה…). יחד עם השכנים שי אביבי ומיכל ליבדינסקי ועלמה כהן-ורדי, לימים עורכת הספר שלי, ניהלנו מאבק שהצליח למניעת הקמת חניון בן שבע קומות מתחת לכיכר. הסלוגן שהמצאנו היה: "כן לציפור – לא לחניון". היום נוספו גם בתי הקפה הקטנים והמתוקים עמיתה ואלג'יר – בכלל פינוק מושלם. זאת כיכר שיש בה הכל – אסתטיקה, היסטוריה לאומית והיסטוריה מאוד אישית.

2. גאגא בסוזן דלאל ושייק יוגי בנרולי

התאהבתי לפני למעלה מ-20 שנה בגאגא, שפת המחול של אוהד נהרין, פילוסוף של גוף ותנועה. נהנית לצאת זקופה ולהעמיד פני רקדנית מן המניין, ביטוי אמנותי ותרפויטי עבורי. ואחרי הגאגא ישר לנרולי, חנות הטבע המתוקה של תמר ויאן. כל פעם אני ממש מתכוונת לגוון ולטעום משהו חדש מבר המיצים והסופר-פוד המושלם ותמיד בסוף בוחרת שוב בשייק יוגי – השייק הירוק המושלם.
יחיאלי 5 תל אביב // לילינבלום 3 תל אביב

3. בננה ביץ'

זה ה-חוף שלי. כבר המון המון שנים. כשהילדות היו קטנות הייתי לפחות פעם בשבוע "תופרת" להן מקלחות עם שקיעה על החוף, ארוחת ערב של שניצלונים וצ'יפס חיוכים ובדרך הביתה, על האופניים, הן היו כבר מנקרות בכיסאות הקטנים. הגינה הציבורית הכי שווה לגדל בה ילדות.

4. הבסטה

תמיד מבטיחה ומקיימת. שיק של שוק וקלאס של פריז. כשבא לי ללכת על בטוח. מוסד קולינרי יציב שאני אוהבת לבלות בו בזוג, עם חברות ועם אורחים מחו"ל. תמיד נעים וטעים לי בבסטה.
השומר 4

5. סאקה בה

האיזאקיה היפנית החדשה בשוק לוינסקי מבית מנטנטן. השף מאוסקה, העיצוב יפני והווייב פלורנטיני, נקי ואיזי. ביסים טעימים, שעובדים ממש טוב עם סאקה או בירה אסהי.
זבולון 8

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר אתרים. איזה עוול נעשה לשדרת בן גוריון היפהפיה, שבמקום להישפך לים מקבלת בסופה את פח האשפה הזה. אנרגטית אני ממש מרגישה שיש למקום הזה קארמה רעה – מקום של פשעים, סוטים, פגיעות מיניות, עוולות כלכליות, מוסריות ואדריכליות. מסריח ולא רק משתן. מקום שאין בו ברכה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "אורנה ואלה" של תומר היימן, צפיתי בו בדוק-אביב והוא מציג עכשיו גם בקולנוע לב. הקהל מגיע להתרפק בנוסטלגיה על מפעל חייהן של שתי הנשים הללו, שהפכו למוסד, ובמקום זאת קיבלנו מסמך נוגע ללב על חברות, על צמיחה ועל פרידה. סרט מלא אהבה, כבוד, כנות וחמלה. קצת רציתי קיטש בטעם לביבות בטטה וטארט שוקולד, להיזכר במי שהייתי פעם. הבנתי משהו לגבי הגעגועים לתל-אביב שהייתה ואיננה עוד – לאורנה ואלה, לקפה ביאליק של מירב, לטאקאמרו של אלי, לביסטרון של יהלומה, לסביח של אפי, לבלוק שהיה בית. האנשים הם שעושים כל מקום. וזה בסדר לשחרר באהבה, כשזה הדבר הנכון. געגוע יכול להיות גם מתוק, כמו טארט טאטן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הכבש השישה עשר" – היה שווה לארוב לכרטיסים עם היד בהיכון על המקלדת. אירוע ישראלי חוצה דורות, מגזרים, מחנות. הלב נשם לרווחה ונגענו כולנו בתקווה, נזכרנו ביופי ובתמימות, נזכרנו שיש ישראל. יש אותנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית– עושים ועושות עבודת קודש – בהתמדה, יום אחרי יום, מול אחת מהמציאויות הקשות בישראל: נשים, גברים, ילדים וילדות שנפגעו וצריכים אוזן קשבת, תמיכה, ליווי ומענה מקצועי וחומל. בספר שלי "תגידי" אני מספרת גם על תפקידו של המרכז לסיוע בתהליך הריפוי שלי. עבודת קודש כבר אמרתי?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
היחידים שאני רוצה לחבק ולחזק הם אלו שהפכו תל-אביביים בעל כורחם – יושבי כיכר החטופים, כל מי שיקיריהם עדיין בשבי בעזה.

מה יהיה?
הספר שלי "תגידי" מתחיל מתוך טראומה – ומתעקש לדבר תקווה. הוא מזכיר לנו שמותר לבקש טוב, שמותר להאמין – שיום אחד יהיה פה שקט. ושאפשר להירפא. על כריכתו בחרתי לשים עבודת קינצוגי – אמנות יפנית שבה מחברים חרס שבור בזהב, מתוך ההבנה שהשבר הוא חלק מהיופי. זאת האמונה שאני בוחרת להחזיק בה, ברגעים שבהם אני מצליחה להסדיר נשימה: גם אנחנו נקום. נאחה את השברים. ונהיה שלמים – ואולי אפילו שלמים יותר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• כיכר ביאליק
• הבסטה
• סוזן דלאל
• סאקה בה
• בננה ביץ'
• כיכר אתרים
• אורנה ואלה

15 שנות ניסיון בתחום המסעדנות ועסק קטן לאירועים פרטיים שפעל בימי הקורונה הביאו את ירדן גולדנברג לכוסית, הבר של קבוצת הסורה מארה (מגדלור, קן הקוקיה, הנסיך, הגפן) בכיכר רבין, שנושא את שמו של בר מיתולוגי שפעל באותו מקום לאורך עשורים. "אחת הסיבות שבחרנו להחיות את הנוסטלגיה היא כי רצינו לעשות ורמוטריה מקומית", היא מספרת, "והשם 'הכוסית' הוא חלק מהשכונה ומחבר בין ישן וחדש".

המקום נפתח לאחר שיפוץ יסודי שבועיים לפני שבעה באוקטובר. עם פרוץ המלחמה, צוותים מבתי העסק של הקבוצה התכנסו בסורה מארה, בישלו מדי יום 700 מנות ושינעו אותן לדרום. כשתל אביב החלה לשוב לפעילות הכוסית נפתח בהדרגתיות עד לשובו לפעילות מלאה. "מאז אנחנו חווים גלים. לפעמים יש יותר לקוחות ולפעמים פחות. הצוות ביקש שנציין את הימים שחלפו מאז פרוץ המלחמה והעמדנו בכניסה שלט שבכל יום המספר בו מתחלף. כך אנחנו יוצרים חיבור למציאות שמעבר לחוויית הבילוי והאסקפיזם".

>> רחוב שלם בבר אחד ומקום של אמת // העיר של רועי פריצי פרידמן
>> קיבוץ בתוך תל אביב וחלום של כל גרגרן // העיר של עמרי הכהן

1. מוריס

אני גרה בכרם ולקוחה של הבסטה כ-15 שנים. מיכאל גורביץ' הוא דמות מופלאה ונפלאה ולמוריס אני מגיעה מתי שיוצא – אם זה להפי האוור אחר הצהריים או בתום סרוויס לשתות משהו. אפשר לבוא לבד או ביחד ותמיד יהיה מישהו שמכירים. מקום קליל ולא מחייב שאני מאוד אוהבת.
השומר 5

2. סאקה בה

אני כל כך אוהבת את המקום הזה שהספקתי להיות בו כבר פעמיים למרות שהוא רק נפתח. עשו שם עבודה מקצועית מאוד – מהנראות והסאונד ועד האוכל והחוויה, ואני יודעת להעריך מקצועיות. עוד לא הייתי ביפן אבל סאקה בה גורם לי לרצות לנסוע. הכול שם מאוד מדוק, בטח יחסית למקום שנפתח לפני זמן קצר.
זבולון 8

3. ברבוניה

גדלתי בתל אביב ואני ומאוד אוהבת גינס, ולכן זה המוסד שלי בעיר, לא משנה מתי. הכל כאן פשוט וקליל כמו שאני אוהבת.
בן יהודה 192

4. 85/15

השכנים ברחוב, שבשנה האחרונה גיליתי אותם קצת יותר. חבר'ה מקסימים שעושים אוכל טעים מאוד. אחרי סרוויס אני יכולה לקפוץ לשם לדרינק וביס.
מלכי ישראל 15

5.הדסון בראסרי

עבדתי בהדסון שש שנים וניהלתי את המקום עד שנת 2017, ואני עדיין מקפידה להגיע מדי פעם. הסטנדרט והרמה נשמרים לאורך 20 שנה ויש לי הערכה עצומה לעבודה של מתן ולטיפול בבשר. אני לא חושבת שיש בעיר מקום יותר טוב.
הברזל 27

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר רבין החפורה, הנוף שלי בשנה וחצי האחרונות. כולנו מחכים שהעבודות יסתיימו ושייפתח הפארק הנפלא שמבטיחים לנו שעומד לקום. כרגע יש כאן בעיקר רעש ופקקים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעות של הכבש השישה עשר, שלא הספקתי להגיע אליהן. פתחו עוד תאריכים לקיץ ואני מצפה ומחכה, כי אלה זיכרונות ילדות ואנשים וזמרים שאני מאוד אוהבת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אדם של פודקאסטים, ובחודשים האחרונים אני מאזינה לפודקאסט "דברים שלא לימדו אותנו על כסף", שעוסק בייעוץ להתארגנות כלכלית. המנחה דנה מליניאק, שיצאה לעצמאות בגיל מאוחר ונותנת מוטיבציה לנשים ללכת בעקבותיה, מראיינת אנשים על תהליכים ואיך צריך להסתכל על כסף בצורה נכונה. זה משהו שמאוד מעניין אותי, על אחת כמה וכמה במצב הכלכלי הלא יציב שהמדינה נמצאת בו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מאמינה שבבית ובעסק חשוב לשמר חומרי גלם ולצמצם פחת. ארגון"תרבות של סולידריות"מציל מזון ומסייע לנזקקים ואני ממליצה להתנדב אליו למי שמתאפשר.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רסיטל בר – סומלייה ותיקה שעובדת במאנו וינו ובוחרת את פורטפוליו היינות שכולנו קונים. היא הרכיבה את תפריט היין הראשוני של הכוסית ולימדה אותי כל מה שאני יודעת על יין.

מה יהיה?
יהיה טוב. מכאן אפשר רק לגדול ולהתרומם.

• העיר שלי
• סורה מארה
• הכוסית
• הדסון בראסרי
• 85/15
• סאקה בה
• ברבוניה
• מוריס