Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ב־2011 הוציא פאריס באדוואן מלהקת The Horrors אלבום בכורה מעולה יחד עם זמרת סופרן איטלקיה בשם רייצ'ל זפירה. חיכינו יותר מדי זמן לאלבום השני. עכשיו הוא פה עם פופ סיקסטיזי באווירה אפלולית משהו ואני מת על זה.
Cat's Eyes – Treasure House
LUH – "Beneath The Concrete"
להתאהבות החדשה שלי קוראים LUH (ראשי תיבות ל־Lost Under Heaven). בדומה ל־Cat's Eyes, גם כאן יש שילוב מוצלח בין קול נשי לגברי, רק שאצל LUH הוא מוקצן יותר. לאלרי ג'יימס רוברט יש קול שנשמע כמו חצץ שנרמס תחת מכבש ואילו אבוני הורן ההולנדית נשמעת כמו גרסה עדינה של ניקו.
"Woke to a brave new world \ where we'll fake anything to distract our suffering \ we live online together alone \ lost under heavens automated light"
LUH – Spiritual Songs For Lovers To Sing
Suuns – "Paralyzer"
עוד מתאושש מההופעה המדהימה שלהם בפרימוורה. איזה ווייב. רוק ואלקטרוניקה באווירה הזייתית, חשוכה ומרקידה בטירוף. זה מתוך החדש שלהם "Hold/Still".
Suuns – Hold/Still
Majical Cloudz – "Heaven"
צמד הרומנטיקנים הקנדיים בקטע יפה נוסף מתוך האי.פי שיצא בתחילת השנה, "Wait & See" – שממשיך את הארט־פופ האלקטרוני המלנכולי שלהם. ועם לדבר שוב על קולות, אז העומק בקולו של דבון וולש לגמרי עושה לי את זה.
"Fall down, standing up is boring"
Majical Cloudz
Let's Eat Grandma – "Rapunzel"
משהו מפחיד אותי ממש בזוג הבריטיות הזה, ולא זה לא רק נושא השיר שלקוח מאגדת האחים גרים. היא בת 16 והיא בת 17 והן ממש נראות כמו תאומות זהות. אפילו הצגתי אותן כאחיות בתוכנית. סליחה, שגיתי. עוד סיבה לפחד מהן. השיר הזה יפהפה.
פחד אלוהים הילדות האלה. Let's Eat Grandma. צילום: טוויטר
Grouper – "When We Fall"
פרויקט הסולו של ליז האריס, ששיתפה פעולה Xiu Xiu, ובעצמה עושה מוזיקה היפנוטית אמביינטית ואינטימית מאוד, בין אם היא אלקטרונית ובין אם היא מנוגנת על כלים אקוסטיים. השיר לקוח מתוך האלבום בעל השם הנפלא "Dragging A Dead Dear Up A Hill" מ־2008.
Grouper – Dragging A Dead Deer Up A Hill
טל פוגל – "מבלהות תחזור אלי"
אמרתי כבר המון פעמים שהאלבום הכי טוב שיצא בישראל ב־2014 היה הבכורה של טל פוגל – "ערימות של חלומות". השבוע היא השיקה את אלבומה החדש, "אל החצר הגדולה", ששונה מקודמו ויפה מאוד גם הוא. אני עוד צולל לתוכו ואוהב את זה מאוד.
"ואיך פתאום הכל נשרף / מנגינות ילדות של לב אחד / מתפרקות באש הגאווה / גלים עולים בבת אחת / ושוב אני מחכה"
יוצאת אל החצר הגדולה. טל פוגל. צילום: אמיר גרומן
Air – "Wonder Milky Bitch"
הצרפתים האלה יודעים איך לכתוב שירים סקסיים.
"You know how to do it \ Wonder milky bitchTasting, touching, swallowing me \ Drinking me like bloody Mary"
Air – 10,000 hz Legend
Blackmouth – "The Black Pulse Grain"
טריו שהרכיבה ג'ארבו, לשעבר שותפתו של מייקל ג'ירה ללהקת סוואנס, יחד עם שני חברי הרכב האינדסטריאל Trust Obey. מתוך היחיד שהוציא ההרכב – בשנת 2000.
"So here’s a little fable for all you kids out there! Ready for your conversion"
Blackmouth
Swans – "Finally Peace"
סוואנס הוציאו עכשיו את "The Glowing Man", אלבומם האחרון בהחלט (כך לפחותאמר לי מייקל ג'ירה בריאיון איתו). אמנם ג'ארבו לא כאן, אבל ג'ניפר ג'ירה – אישתו – כן שרה איתו, במה שנשמע כמו הדבר הכי עדין ופופי שסוואנס אי פעם יצרו. עד כמה שאפשר לקרוא למשהו של סוואנס פופי. אבל אל תטעו לחשוב שהשיר מעיד על שאר האלבום. כצפוי ממנו הוא סוג של מדיטציית רעש מופלאה.
"All creation is hollow \ And a picture's a shadow \ Just a symptom of love \ With a lack of a cause"
Swans – The Glowing Man
הילה רוח – "בום בום"
לא שהיא הייתה צריכה להוכיח שהיא מלכה, אבל העיברות ללהיט של ננסי סינטרה פשוט מושיב את הכתר על ראשה הילה רוח בצורה אפילו עוד יותר נוחה.
לקראת הגעתה של האנדרגראונד יות' ממנצ'סטר להופעה ראשונה בישראל,שתתקיים ב־18 במאי באוזןבר, מנהיג הלהקה קרייג דייר בחר כמה מהקטעים האהובים עליו ושהשפיעו על יצירתו.
Nick Cave & the Bad Seeds – "Do You Love Me?"
אחד מהאמנים האהובים עליי ואחת מההשפעות הגדולות ביותר על סגנון הכתיבה שלי. יכולתי לבחור כל כך הרבה שירים שלו, אבל זה אחד שאני אוהב כבר המון שנים.
The Modern Lovers – "Pablo Picasso"
אחד מהשירים האהובים עליי אי פעם, מתאים לכל תקלוט.
13thFloor Elevators – "Slip Inside This House"
הפעם הראשונה שבה האזנתי ל‘Easter Everywhere’ פוצצה לי את המוח לחלוטין: בעיקר בזכות האינטרו של השיר, שנמשך 8 דקות. דרך נהדרת להכיר תקליט חשוב ומשפיע.
Lee Hazlewood – "Your Sweet Love"
שיר יפהפה שמזכיר לי את המושב האחורי בואן שלנו כשאנחנו בסיבוב הופעות. כשאנחנו יוצאים לטור ארוך או למסע קשה במיוחד אנחנו בדרך כלל בוחרים במוזיקה של לי הייזלווד כדי שתלווה אותנו.
Spacemen 3 – "Losing Touch With My Mind"
שיר אהוב של אחת מהלהקות הכי אהובות עליי אי פעם. הסאונד של ספייסמן 3 ממשיך להשפיע עלי עד היום בהקלטות ובהופעות חיות.
The Brian Jonestown Massacre – "Wisdom"
ההשפעה המוזיקלית הכי גדולה עליי כשהייתי צעיר יותר. בזכות אנטון ניוקומב הכרתי כל כך הרבה מוזיקה חדשה. הבחירה רק בשיר אחד הייתה קשה, אבל השיר הזה תמיד יהיה אהוב עלי במיוחד.
Suicide – "Ghost Rider"
להקה חשובה ומשפיעה ושיר איקוני. לאחרונה הכנסנו את השיר הזה כקאבר קבוע להופעות שלנו.
Cranes – "Adoration"
השיר הזה חשוב לי מאד. בעיני הוא עוצמתי ומוקלט בצורה מושלמת. עוד אחד מהאהובים עליי ביותר בעולם.
Iggy & The Stooges – "Your Pretty Face Is Going To Hell"
האלבום "Raw Power" הוא מאלו שאני מקשיב להם עדיין באותה תדירות כמו שהקשבתי להם כשרק הכרתי אותם. השיר הזה מסכם את האלבום בצורה מושלמת.
Swans – "I Crawled"
גרסת הלייב בת 10 הדקות של השיר הזה, מתוך האלבום ‘Swans Are Dead’, שינתה באופן ממשי את הגישה שלי כלפי מוזיקה, והכירה לי את המוזיקה של הסוואנס – אפלה ויפהפיה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אם לאף אחד לא יקפוץ הפיוז בשבועות הקרובים, נזכה לכמה הופעות מהמעולות שידענו. קבלו את רשימת האמנים המלאה שתנועת ה־BDS טרם כופפה ואת כל מה שאתם צריכים לדעת עליהם לפני שהם מגיעים
רדינג 3, 7.7 חוויה מטלטלת, מחרישת אוזניים וחסרת רחמים. הסולן, מייקל ג'ירה, הוא טיפוס כריזמטי ומלחיץ עם נוכחות בימתית ייחודית, והמיזנטרופיה שלו מפתיעה בחינניותה (לראיון עם מייקל ג'רה). תמורה לכסף:239 ש"ח. אובייקטיבית לא זול, אבל זול בהשוואה לחברות בכת. חימום:מוג'הדין. תיאום ציפיות:פתוס אפוקליפטי עם ים סטייל. ללא ספק מדובר באחת ההופעות השוות של הקיץ הזה. סוואנז, שהתאחדו ב־2010 אחרי כעשור וחצי, נמצאים כרגע בעיצומה של תחייה, ושלושת האלבומים שהוציאו מאז נחשבים לטובים ביותר בדיסקוגרפיה. מי בקהל:חברים פוטנציאליים בכת של ג'ירה. שיעורי בית:שני האלבומים האחרונים והמצוינים "To Be Kind" ו"The Seer". משפט שיוציא אתכם מבינים:"שלא תבין אותי לא נכון, מאז האיחוד הם מעולים, אבל אני מתגעגע לחספוס שהיה באלבומים כמו 'White Light From the Mouth of Infinity'".
Timber Timbre
בארבי, 7.7 טימבר טימבר הם עוד הרכב פולק אקוסטי עתיר שיער פנים, רק שהפעם הם מקנדה, מה שאומר שמרוח להם על הפרצוף סירופ מייפל ולא רוטב ברביקיו. הם אפילו הקליטו אלבום בבקתת עץ, סתם, שתדעו שהם לא מפחדים מקלישאות. ומי מפחד מקלישאות? רק נמושות. הטימברים אינם נמושות, הם קשוחים עם גיטרות אקוסטיות. (לראיון עם קירק טיילור) מי בקהל:אנשים שיודעים מה זה גיטרת דוברו. תמורה לכסף:מה זה כבר 159 ש"ח תמורת קצת אוויר ביצות קנדי אותנטי? שיעורי בית:שני האלבומים האחרונים, "Creep on Creepin' On" ו"Hot Dreams", שניהם היו מועמדים לפולאריס (פרס המוזיקה החשוב בקנדה). משפט שיוציא אתכם מבינים:"הפולאריס הוא פרס המוזיקה החשוב בקנדה, אני לא מאמין שאתה לא יודע את זה".
BardoPond
בארבי, 8.7 להקת רוק מנוסה מפילדלפיה עם סאונד מכוסח וחולמני כאחד. רועשים מדי בשביל להיות היפים, מלוכלכים מדי בשביל להיות להקת פיצ'פורק. תמורה לכסף:159 ש"ח לכרטיס, אבל לא לשכוח להשקיע גם 50־70 ש"ח בבול. חימום: בחירה חידתית בזהר וגנר והמסריחים, שחזרו לאחרונה מפגרה ממושכת. תיאום ציפיות:"פסיכדלי" זו הגדרה מוזיקלית שחוקה ובעייתית, אבל זה קצר יותר מ"רוק גיטרות ג'אמי מטושטש ואפלולי". מי בקהל:לכל הפחות אביב מארק, שכותב תגובות באיוונט בפייסבוק בהתלהבות שלא נרשמה מאז שהוא הביא לארץ את המלבינס. בהתחשב בעובדה שזו הייתה ההופעה הכי טובה שראה הבארבי מימיו, מדובר בסימן חיובי. שיעורי בית:האלבומים "Set and Setting" ו"Dilate", אבל עוד יותר טוב לראות הופעות ביוטיוב. משפט שיוציא אתכם מבינים:"Set and Setting זה רפרנס לטימות'י לירי, כן?".
Popcaan
בארבי, 9.7 "זמר הדאנסהול מג'מייקה" הוא צירוף מילולי שמביא אליו קהל נאמן מאוד וספציפי מאוד. ספק אם דווקא ההופעה של Popcaan תמיר את הלא מאמינים, אבל בכל מקרה תמיד נחמד לראות הופעה של אמן שנמצא בלב ההתרחשות (רגע אחרי אלבום בכורה והופעת אורח בסינגל של ג'יימי xx). תמורה לכסף:150 ש"ח (גרם וחצי). תיאום ציפיות:כן, הופעה של Popcaan היא מקום סביר לגמרי לנסות להתארגן בו. מי בקהל: אנשים שמשתמשים ברצינות גמורה במונח "טיון" כחלופה למילה הסבירה לגמרי "שיר". שיעורי בית:זה קל. ל־Popcaan רק אלבום אחד – "Where We Come From", שיצא בשנה שעברה. משפט שיוציא אתכם מבינים:פה, לצערנו, אין משפט כזה. או שאתם מדברים את השפה הספציפית מאוד של מעריצי רגאיי, או שלא.
Eagles of Death Metal
בארבי, 12.7 אף שהם מוכרים בתור פרויקט הצד הגרובי של ג'וש הומי, הסולן של Queens of the Stone Age – איגלס אוף דת' מטאל יגיעו לכאן ללא גיבור הרוק האדמוני. מי כן יהיה? החצי השני של להקה, ג'סי יוז, וסוללת נגנים מתחלפת. אל תיתנו להיעדרו של הסלבריטאי לבאס. מדובר בלהקת רוקנ'רול מצחיקה ומרימה, מין שילוב בין רוק אייטיז פומפוזי, לאונג', רוקאבילי והרמוניות ווקליות, והכל מהודק לעילא. תמורה לכסף:180 ש"ח מוצדקים אחד־אחד. חימום:קין והבל 90210. תיאום ציפיות:הפנמנו את זה שג'וש הומי לא בא, כן? יופי. זה לא אמור להפריע לכם. מי בקהל:אנשים שאוהבים כיף. שיעורי בית:האלבום המצוין "Heart On" ואוסף ההקלטות הביתי של ג'וש הומי שבו נולדה הלהקה, "Desert Sessions 3&4". משפט שיוציא אתכם מבינים:"רגע רגע, אמרת עכשיו ה*נשרים* של הדת' מטאל? אתה יודע ש־Eagle זה עיט, כן?".
CocoRosie
תיאטרון גשר, 13.7 (הכרטיסים נמכרו); בארבי, 14.7 קוקורוזי בסביבה כבר מלא זמן. כל כך הרבה זמן, שבתחילת דרכן עוד היו מדביקים להן את ההגדרה המעיקה "פריק פולק". בפועל מדובר בשתי אחיות עם חוש הומור מוזר שבונות שירים משלל רעשים אקסצנטריים. מי אוהב את זה? טיפוסים יצירתיים עם תספורות א־סימטריות. האם יש מספיק מהם בשביל למלא שתי הופעות? כן, והם כולם מכירים מבצלאל. תמורה לכסף:179 ש"ח שלא הושקעו בתואר בעיצוב גרפי בבצלאל. תיאום ציפיות:אם זה בשבילכם, כבר קניתם כרטיס. מי בקהל:מעצבות גרפיות ומעצבות גרפיות בהתהוות. שיעורי בית:לא נתנו לכם מספיק בבצלאל? משפט שיוציא אתכם מבינים:הגיע הזמן לשלוף את כל הצרפתית שאתם יודעים. או פונטים. תגידו משהו על פונטים.
Alt-J
לייב פארק ראשון לציון, 23.8 (כל הכרטיסים נמכרו) ו-24.8 מי שאיכשהו פספס את עלייתם של Alt-J השמימה, כלומר לפסגת הפלייליסטים של כל מיני מביני עניין – אולי התקשה להבין למה בימים שקדמו להוספת ההופעה השנייה (והמעבר מהאמפיתאטרון ברעננה לאמפיתיאטרון בראשון), כרטיסים ל- Alt-J הפכו במשך כמה שבועות למשאב הסחיר ביותר בפייסבוק הישראלי. על הציר בין רוק נינוח אבל אקסצנטרי למוזיקה אלקטרונית – Alt-J פונים לכל פלח שוק אפשרי אפשרי. תמורה לכסף: 285 ש"ח. לא זול, אבל זה לא מפריע לכרטיסים לעוף. תיאום ציפיות: הקהל של Alt-J מוכן לנסוע עבורם גם לרעננה וגם לראשון. ומה אתם יודעים על אהבה? חימום: Garden City Movement, ו־Red Axes בהתאמה. מי בקהל: אנשים שיכולים (ומעוניינים!) לנהל דיון ער המשווה בין תקופות שונות של רדיוהד. שיעורי בית: גם ל־ alt-J דיסקוגרפיה קצרה במיוחד – צמד האלבומים "An Awesome Wave" ו"This Is All Yours". משפט שיוציא אתכם מבינים: "אני קניתי את הכרטיס שלי עוד כשהוא היה להופעה ברעננה".
Toro Y Moi
בארבי, 20.7 צ'אז בונדיק אמנם נראה כמו מישהו שמשחק מלצר מעצבן בסרט אינדי, אבל לא צריך לכעוס עליו בגלל זה. היוצר הכי מעניין מהסצנה שכונתה לאיזה רגע חולף בשם המשעשע "צ'ילוייב" ואיחדה לתוכה כמה יוצרים אלקטרוניים עם סאונד פסאודו־אייטיזי נוסטלגי שרואה את העולם דרך פריזמה של מסך מחשב מסוג EGA. תמורה לכסף:129 ש"ח. יותר זול מלקנות עכשיו מחשב 386. תיאום ציפיות:שטיחים של קלידים,תופים איטיים והרבה ניאון ישן וטוב. מי בקהל:אנשים שחושבים שהם במיאמי ו/או אנשים שאוהבים לרקוד ממש ממש לאט. שיעורי בית:למרות ניסיונות עיקשים, טורו עדיין לא התעלה על האלבום שלו מ-2011, "Underneath the Pine". משפט שיוציא אתכם מבינים:"צ'ילוייב הייתה אמנם בדיחה מבלוג המוזיקה Hipster Runoff שיצאה משליטה, אבל טורו יותר גדול מההגדרות המטופשות האלה".
גלוריה גיינור
היכל התרבות, 29.7 זה שמתייחסים לגלוריה גיינור כזמרת של להיט אחד – "I Will Survive", אלא מה – זו כבר עובדה מוגמרת. נכון שיש לה עוד שירים, חלקם אפילו ממש טובים (קאבר דיסקו מעולה ל"Never Can Say Goodbye" של הג'קסון פייב, למשל), אבל זה לא מעניין יותר מדי אנשים. תמורה לכסף:355־705 ש"ח. תיאום ציפיות:חרף היכולות הווקאליות שלה, גיינור מעולם לא הייתה המעניינת או המתוחכמת שבדיוות הדיסקו לדורותיהן. לא מן הנמנע שעדיף לקבל את הלהיטים שלה בבלוק ב־6:00 בבוקר. מי בקהל:דינוזאורים עשירים. שיעורי בית:אפשר להתחיל עם "Never Can Say Goodbye". משפט שיוציא אתכם מבינים:"היא בטח שומרת את הלהיט להדרן".
סוויד
היכל נוקיה, 30.7 גם בתקופה הקצרה בניינטיז בה סוויד הייתה להקת ענק – והיא הייתה – תמיד היה בהם איזשהו טאץ' סולידי, רציני יותר מחברותיה לסצנה. זה גם עזר להם להזדקן בכבוד: בלי בולשיט, עם בעיות רוקנ'רול קלאסיות (ברט אנדרסון, הסולן, התמכר להרואין, כמו שצריך) וגיטרות טובות. באמתחתם אפילו אלבום קאמבק מוצלח, וכמה להקות כבר יכולות להשוויץ בזה? תמורה לכסף:200 ש"ח ביציעים, עד 500 ש"ח במקומות מהם אשכרה רואים משהו. תיאום ציפיות:מי שאהב את סוויד בגלל הלוק צפוי להתאכזב ולגלות שהזמן נתן בהם את סימניו. אבל הם עדיין יודעים להרעיש. מי בקהל:פורום בריטפופ בתפוז. שיעורי בית:הזקוקים להיכרות קרובה עם החומרים של סוויד לקראת ההופעה, כנראה ממילא לא יוציאו כמה מאות שקלים על האיחוד שלהם. משפט שיוציא אתכם מבינים:"אני זוכר שברט אנדרסון הופיע בזאפה כשהופעה מחו"ל עוד הייתה משהו נדיר".
The Antlers
בארבי, 4.8 פולק רוק אווירתי ומדכדך מברוקלין. בדיוק מה שהדוקטור רשם לכם! תיאום ציפיות:להשאיר את החשק לחיות בבית, לשלב ידיים ולאמץ מבט חמור סבר מיד עם תחילת ההופעה. תמורה לכסף:מה זה כבר 149 ש"ח בשביל הזדמנות חד פעמית להבדיל בין האנטלרס לעוד מיליון להקות אינדי רוק גנריות שייפלו לתהום הנשייה ("אנטלרס? בהופעה שלהם הייתי!"). מי בקהל:שנת 2007. שיעורי בית:"Hospice", אלבום קונספט על אישה הגוססת מסרטן העצם. משפט שיוציא אתכם מבינים:"אז קראתי באינטרנט על תופעות הלוואי והגעתי למסקנה שאני יכול להגדיל את המינון בלי להתייעץ עם הרופא".
כריס בראון
לייב פארק ראשון לציון, 27.7 המצב הוא כזה: כריס בראון הוא מכונת להיטי אר נ' בי. הוא גם מוכר לרבים לאו דווקא בזכות יכולות השירה שלו אלא בתור בן הזוג לשעבר של ריהאנה, שב־2009 הכה אותה בתקרית הזכורה לרע. מאז הוא הספיק לשבת בכלא (אבל לא על זה), להסתבך בעוד כמה פרשות אלימות עם אנשים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות ולהמשיך למכור לא מעט אלבומים. בעקבות ההודעה על ההופעה נפתח בפייסבוק העמוד "כריס בראון לא מוזמן לכאן– מחרימים את המופע בישראל", שכבר צבר אלפי לייקים במה שמסתמן כמקרה נדיר שבו ישראל מחרימה הופעה של אמן מחו"ל ולא להפך. נשאלת השאלה: אם פעיל שמאל יכתוב לכריס בראון שהוא צריך להחרים את ישראל ומצד שני יצטרף לדף שקורא להחרים את ההופעה של כריס בראון – האם ריהאנה תקרוס לתוך עצמה? מי בקהל: אנשים שלא כל כך אכפת להם מריהאנה. תמורה לכסף: כרטיסים החל מ־ 260 ש"ח, הבעת עמדה אנטי פמיניסטית כלולה במחיר. תיאום ציפיות: נידוי חברתי הוא עניין כלל לא פשוט, לעתים תחושו שהעולם סוגר עליכם, מילולית ממש. שיעורי בית: הספר "הצד שלו", מאת יואב אבן. משפט שיוציא אתכם מבינים: "הוא לא עשה לה כלום, היא ביקשה את זה חזק".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ברבור שחור: מייקל ג'ירה מ-Swans אופטימי לקראת הסוף. ריאיון
לרגל הופעתם בארץ, הרמנו טלפון לסולן הסוואנז מייקל ג'ירה, שהסביר מדוע הם לא מבצעים חומר ישן בהופעות ולא מתביישים לבקש כסף מהמעריצים, ורגע לפני הסוף גם הטיל פצצה. ולא, זה לא קשור לימיו ככורה נחושת בישראל
הברבורים שמתקדמים לעברנו אינם צחורים. מי האגם שעליהם הם שטים סמיכים, עכורים, והאדוות שהם מותירים מאחוריהם הולכות ונעלמות. קצת כמו זיכרונותיו של מייקל ג'ירה מימיה הראשונים של Swans – הלהקה שהקים אי אז בתחילת שנות ה־80. "אני בקושי זוכר את תחילת הדרך", אומר מנהיג הלהקה בן ה־61, שהתעלל במוח שלו עם שלל חומרים במשך שנים, בריאיון עמו לקראת הופעתה של סוואנז ב־7 ביולי ברדינג 3. עבור מי שמכיר את הברבורים רק מאז הקאמבק המפואר שהחל לפני חמש שנים, אציין כי עוד שהיו גוזלים הם ניחנו בסאונד דחוס ואלים שהפך אותם לאגדה. לפחות בקרב חובבי מוזיקה מחתרתית קשה, אוהבי נויז והתקפות קוליות של חורבן מזכך.
קשה להאמין שג'ירה – טיפוס שעושה רושם מפחיד עד לרגע שבו תופסים אותו לשיחה ומגלים אדם נעים ואפילו משעשע – הוא אותו האיש שבסיקסטיז היה נער היפי שמצא את עצמו מסתובב בין קיבוצים בישראל בעקבות רואד־טריפ אירופי שהסתבך. אבל כן, זהו אכן אותו ההומלס בעל השיער הארוך והשכטה בצד הפה שעבד במכרות הנחושת בתמנע. וכשהוא מדבר על התעלות, מבליח שמץ של דמיון בין אותו נער אמריקאי לבין האיש שבצד האחר של הקו.
דחוס ואלים. מייקל ג'ירה בצעירותו
"ההרגשה כעת חיובית עד אין קץ משהייתה בעבר". כך הוא מתאר את ההבדל בין הגלגול הנוכחי של סוואנז לגלגול הקודם, שהחל ב־1982 והסתיים ב־1997. "היום אנחנו מעוניינים בחוויה מרוממת", הוא מוסיף, "בניגוד לעבר – אז המטרה העיקרית הייתה להשמיד". ג'ירה מסייג את השימוש במילה ואומר שהשמדה אינה בהכרח דבר שלילי. "השמדה או החרבה היא לדוגמה עיקרון בסיסי בבודהיזם (השמדת העצמי, האני, האגו – אז"א)".
ואכן, בגלגולה הנוכחי סוואנז היא כבר לא להקה שכל מטרתה היא "להשמיד", אלא מעין שילוב בין כל מה שעשתה בעברה לבין הסגנון הקשוח פחות של Angels of Light – הלהקה שבמסגרתה פעל ג'ירה בין שני הגלגולים של הברבורים. אך אל תטעו. לא מדובר בגרסה מרוככת של סוואנז. הו, לא. ההופעה שלהם ב־2010 בישראל הייתה ההופעה הכי רועשת שהייתי בה בחיי, אף שליוותה את האלבום "My Father will Guide Me Up a Rope to the Sky" שעוד היה עדין יחסית לשני אלה שיצאו אחריו.
ב־2012 ראה אור האלבום "The Seer" שהפך את סוואנז מלהקה שברוב שנותיה פעלה אך ורק בשוליים הקיצוניים של עולם המוזיקה ליקירת המבקרים, וחשף אותה לקהל רחב מאי פעם.
"האלבום מערב בתוכו גישות שונות לסאונד שבאו לידי ביטוי באלבומים קודמים, החל בשכבות סאונד דרך מעין מצבים של רוק קורס ומתרסק בהקלטות שטח ואפילו שירים עדינים. זה אלבום שבעצם מאגד בתוכו את כל האופנים שבהם ייצרנו סאונד מאז שנות ה־80". לעומתו, האלבום האחרון של סוואנז, "To Be Kind" שיצא בשנה שעברה, הוא יותר שיקוף של חוויית הלייב של סוואנז, "למעט כמה שירים יותר אולפניים", הוא מוסיף.
אגב גוספל, בשיר "Lunacy" שפותח את "The Seer" אירחתם את להקתLowשמונהגת על ידי זוג מורמוני. מה גרם לך לבחור דווקא בהם לשיתוף הפעולה?
"אתה מתכוון למה לא בחרתי במיילי סיירוס?".
למשל.
"כי הם שרים יחד כל כך יפה שזה כואב, והם באמת מעין גוספל ערבות. יש בהם משהו מאוד רוחני ותמיד חשבתי שהם פשוט נהדרים, בייחוד בלייב. הם מאופקים ובו זמנית כל כך עוצמתיים ומלאי רגש. הייתי ממש נרגש לשמוע שהם מסכימים להשתתף במוזיקת הקופים הניאנדרטליים שאנחנו עושים בהשוואה אליהם. כשכתבתי את השיר מיד חשבתי עליהם שרים אותו, לא יודע למה. הקולות שלהם היו צריכים להיות שם".
חוויה אינטנסיבית ומזככת של רעש. מייקל ג'ירה
אני מניח שאתה מודע לכך שההופעה שלכם היא חוויה מתישה מנטלית.
"גם סקס".
בדיוק, והיא גם מתגמלת כמוהו. ואני בטוח שבתור פרפורמר – החוויה מתישה מנטלית עבורך עוד יותר משהיא לקהל.
"בהחלט".
יש לך איזו רוטינה או הרגל כלשהם כדי להתכונן להופעה?
"אני מעשן סיגריה".
לא מחוייבים למעריצים
סוואנז לא מנגנים בהופעות חומר ישן. כל החומרים שהם מבצעים בהופעות חדשים לגמרי. הסט מורכב מקטעים שטרם הוקלטו, והיתר לקוחים מתוך האלבום האחרון. "אנחנו לא רוצים לשעמם את עצמנו", מסביר ג'ירה, "אנחנו חייבים לשמור על חוויית הופעה רעננה ובלתי צפויה".
בימים אלה עובדת הלהקה על אלבום שימשיך מהנקודה שבה הפסיק "To Be Kind" (שכמו קודמו, "The Seer", נחשב בעיני אוהדיהם ליצירת מופת). "אני לא יודע מה יהיה אחריו", אומר ג'ירה, "אבל אני חושב שזה יהיה אלבום טוב, כי אנחנו מנגנים את החומרים החדשים שירכיבו אותו כבר למעלה משנה והם השתנו מאוד, באופן כזה שלא יכולנו לנחש מראש. כשהקטעים רק נכתבו הם היו אחרים לגמרי, ותוך כדי הופעות התפתחו למקום מאוד לא צפוי".
כל האלבומים שהוצאת מאז האיחוד מומנו על ידי המעריצים. ללא עזרת מימון ההמונים כנראה סוואנז לא הייתה חוזרת מן המתים.
"נכון. אמנם הרבה אנשים עדיין קונים את האלבומים שלנו וזה אחלה, אבל כמובן שזה לא מכניס מספיק כדי לעבוד באולפן מצויד. והצלילים והחוויה שאני מנסה להשיג דורשים אולפן יקר ולא סלון עם לפטופ".
אתה מרגיש מחויב ברמה מסוימת למעריצים בשל אותה עזרה כספית?
"המחויבות שאני מרגיש היא להליכה אחרי הדמיון שלי, ללא פשרות ולעשיית המיטב שביכולתי בדרך שאני רואה לנכון לעשותה. אבל לא, אני לא מרגיש מחויב להקליט את מה שהקהל שלי מצפה לשמוע".
ברבורים רעים. Swans
איך בחרת את שם אלבום הקאמבק של סוואנז – "My Father will Guide Me Up a Rope to the Sky"?
"אלה מילים שלקוחות מתוך הגרסה המקורית של השיר 'Oxygen' ואני מניח שהוא קשור באיזשהו חיפוש אחר התעלות".
זה לא ימשך לנצח
נשמע שהתעלות היא אספקט מרכזי מאוד במוזיקה של סוואנז. ג'ירה עצמו אמר בעבר שהוא לא כותב שירים במטרה לתאר רעיון, אלא שמילים פשוט מופיעות מעצמן באופן שמזכיר במקצת תפילת זן. "אני אסיר תודה על כך שסדרות של מילים מופיעות מעצמן בימים אלה, כי זה קשה להתאים מילים למוזיקה שנשמעת כמו מפלי סאונד שמסלימים עוד ועוד את התנהגותם. הרי מילים שמתארות חוויות יומיומיות או רגשות ספציפיים יכולות רק להקטין את המוזיקה. לכן אני חייב למצוא מילים שנשמעות אינטגרליות לצלילים. כלומר, מילים שיוצרות איזשהו אופק לא נודע בזכות עצמן.
"לדוגמה, אם יש מוטיב רפטטיבי של אקורדים שהולכים ומתגברים, אבל על גביהם אתה שר על האהובה שלך שעזבה אותך – זה חייב לצאת קומי, אין בזה שום היגיון. כמו בגוספל, המילים חייבות להיות חזקות מבלי להקטין את המוזיקה, מבלי לפגוע בחוויה הקולית".
עושה רושם שאתה נמשך מאוד לבודהיזם.
"לחלוטין, אבל למען האמת אני לא מדבר על עניינים אישיים בראיונות".
חבל, זה די משמיד את השאלה הבאה. אשאל בכל זאת: אתה מנסה להגיע להתרוממות נפש אך ורק באמצעות מוזיקה, או שיש פרקטיקות רוחניות אחרות בחייך?
"ובכן, יש, אבל המטרה העיקרית האחרת שלי בחיים היא לכתוב, לכתוב אפקטיבי, לכתוב סיפורים. וזה מה שאני מתכוון לעשות עם סופה של להקת סוואנז בעתיד הלא כל כך רחוק".
אתה לא רואה עתיד לסוואנז?!
"במידה מסוימת, כן, אבל אני לא אוכל להמשיך לעשות את זה לעד. אני לא יודע עוד כמה זמן אמשיך. אפסיק כשארגיש שאין לי את היכולת לקחת את זה הלאה למקומות חדשים. אני לא מתכוון להמשיך לעשות את אותו הדבר".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אמן הדאנסהול המבטיח, בן טיפוחיו של וייבז קרטל, נמצא בדיוק בשיא הפריצה שלו לקרב עולם המיינסטרים וההיפ הופ. אחרי שסומפל ע"י קנייה ווסט, התארח אצל פושה טי ועבד עם דרייק על האלבום הקרב שלו, פופקאאן מגיע לארץ בשיא החום, ובלי מילה על פופקורן.
לקראת צאת אלבומם הרביעי תגיע להקת הרוק האלטרנטיבי שהקימו ג'סי היוז וג'וש הומי (סולן קווינז אוף דה סטון אייג') להופעה ויתנו את מנת הרוק המטומטם והכיפי שלהם (שלא קשור בכלל למטאל). אה, וג'וש הומי יגיע רק ברוחו, שכן, הוא ממעיט מאוד לצאת עם הלהקה לטורים.
האחיות האדירות שעשו לעצמן שם עם אלבום הבכורה שהוקלט בחדר אמבטיה בפריז, יופיעו לראשונה בישראל אחרי כשבאמתחתן כבר חמישה אלבומים ואחרי שהשתתפו במחזות, אצרו תערוכות, נתנו הרצאות ואפילו הוציאו מגזין. אבל אותנו כל מה שמעניין זה לשמוע את השילוב המעולה שלהן של פולק, בלוז, פופ, מוזרות, אלקטרוניקה וצעצועים.
המוזיקאי האקלקטי המוכר בשם Toro y Moi, שמשלב שלל סגנונות מהיפ הופ דרך פסיכדליה ועד לדיפ האוס יגיע להופעה ראשונה בארץ רגע אחרי שהוציא את אלבומו השלישי שמביא לידי ביטוי את אהבתו לסופט רוק ודיסקו מהסבנטיז.
שני זוכי הגראמי, מוזיקאים וותיקים ששיתפו פעולה רבות ואף הוציאו יחד אלבום משותף, מגיעים אלינו ללא פחות מארבע הופעות. קוריאה בן ה-74 נחשב לאחד מגדולי פסנתרני הג'אז של ימינו ואילו מקפרין בן ה-65 הוא אמן הקול והאימפרוביציה הידוע בעולם (ולא רק בגלל השיר "Don't Worry Be Happy"). את הרפרטואר הרבגוני שלהם יבצעו השניים בדואט על פסנתר אחד.
צמד חלוצי הטרופיקליה – שהתפרסם בשל מסרים פוליטיים וחברתיים שמובעים בשירים ושסיבכו אותו עם שלטונות ברזיל – יבוא להופעה משותפת ראשונה בארץ במסגרת סיבוב הופעות לציון 50 שנות חברות.
28.7, היכל מנורה (נוקיה לשעבר), מחיר טרם נקבע
גלוריה גיינור
אתם זוכרים אותה ודאי מלהיט הדיסקו "I will Survive", אבל היא בכל זאת קצת יותר מוואן היט וונדר. עם יותר מ־20 אלבומים ברקורד היא תשיר מלא שירים לא מוכרים, ואז תבצע את הלהיט שלה וכולם יהיו מרוצים.
להקת הבריטפופ האהובה חוזרת לארץ ארבע שנים אחרי שנתנה הופעה מוצלחת מאוד בגני התערוכה וקצת לפני שהיא מוציאה אלבום חדש. אם לשפוט על פי הפעם שעברה, מדובר בלהקה שיודעת מה אנחנו אוהבים: הביאו את הלהיטים!
להקת האינדי הניו יורקית תגיע במסגרת סיבוב הופעות המקדם את אלבומה החמישי "Familiars" – שממשיך ליצור את האווירה המלנכולית המזוהה עם הלהקה, אך מותיר שמץ של תקווה.
אלט ג'יי יגיעו לכאן אחרי אלבומם השני"This is All Yours" , כשהם מככבים בראש רשימות המופיעים בפסטיבלים הגדולים בעולם. כל הכרטיסים לשתי ההופעות נחטפו בהיסטריה. האם תהיה גם הופעה שלישית?
23.8־24.8, אמפי פארק רעננה, 279 ש"ח (כל הכרטיסים נמכרו)
לוח הופעות
באדיבות חברינו במונוקרייב, קבלו את לוח ההופעות המקיף שמתעדכן באופן תדיר עם כל המוזיקאים שמגיעים לארץ. עכשיו אין לכם יותר תירוץ לפספס הופעות:
כל הכרטיסים להופעה של יוצרת האלקטרו־פופ הדנית נמכרו מראש. בני המזל יכולים לצפות לחגיגה של אר נ' בי, טראפ וערמות של אטיטיוד. לא כל יום מגיע לכאן פופ עכשווי כשהוא עוד חם.
8.5, בארבי, 195 ש"ח (כל הכרטיסים נמכרו)
סדריק ברנסייד
הופעות בלוז שמזיזות ת'תחת הן משהו שככל שיהיה יותר מהן כך יהיה פה יותר טוב. לכן משמח שסדריק ברנסייד, המתופף וזמר הבלוז (ונכדו של אגדת הבלוז ר.ל. ברנסייד) יקיים סדרה של ארבע הופעות בארץ שתיפתח בבארבי. ברנסייד, יחד עם חברו הגיטריסט טרנטון איירז, יערבלו את המיסיסיפי-בלוז עם פאנק, אר'נ'בי וסול.
לא באמת משנה מה נכתוב כאן – אתם תלכו לראות אותם לשם הנוסטלגיה. למרות ההברזה הקודמת, חרף העובדה שמדובר בקאמבק־לא קאמבק ואף שבמצטבר ולפי המשקל יש עכשיו שישה חברים בהרכב. מה נגיד? תיהנו.
זה מקרה נדיר שהרכבי פופ מצליחים מגיעים לישראל בשיא הצלחתם, כך שהופעתם הקרבה של וואן ריפבליק, שיפתחו כאן את סיבוב ההופעות האירופאי שלהם, היא הפתעה נעימה. צפו למכונת להיטים והופעה מתוקתקת כמו שרק אמני פופ בסדר הגודל הזה יודעים להרים.
אחד האמנים הכי מדוברים בעולם האינדי יגיע לכאן בעקבות אלבומו השני, "Salad Days". דמרקו פיתח לעצמו מוניטין של פרפורמר אקסצנטרי וכיפי במיוחד. כמו שיריו, גם ההופעות שלו מלאות הומור, רגש ומידה של אינפנטיליות.
2.6, בארבי, 160 ש"ח (כל הכרטיסים נמכרו)
אריאל פינק
פינק הוא ווירדו מושלם ואמן מתעתע – או שנגנבים עליו לגמרי או שלא מבינים מה לעזאזל הוא רוצה. ככה זה עם גאונים.
הסינגר־סונגרייטרית המדהימה תחזור בפעם החמישית לישראל. היא תבצע ממיטב שיריה בעיבודים סימפוניים, מלווה ב־70 נגני תזמורת, בשתי הופעות עם הפילהרמונית הישראלית.
אינקיובס היא אחת הלהקות היחידות שקולעות להגדרה "רוק אלטרנטיבי אמצע הדרך", אבל היא לפחות קולעת אליה בדיוק. ההופעה הקודמת של ההרכב בארץ הוכיחה שיש לו כאן מעריצים מסורים.
קזבלנקס, שהתפרסם כסולן להקת הסטרוקס הניו יורקית וגם הוציא אלבום סולו מוצלח, יגיע לראשונה לארץ עם פרויקט הצד שלו, The Void, שאיתו הוציא אלבום בשנה שעברה.
כוכב האינדי הקווירי יגיע בעקבות צאת אלבומו השלישי, "Too Bright" שהופק על ידי אדריאן אוטלי (לשעבר מפורטיסהד) ומציג צד פופי, מגוון ומופק יותר משני אלבומיו הקודמים, אך לא פחות פרובוקטיבי ומכאיב.
דמיאן, כבר מזמן לא רק הבן של בוב, הוא חתיכת שם ענק בעולם הרגאיי. בתור ראסטה אמיתית, ההופעה תהיה אנרגטית במיוחד כשצריך ולחלוטין צ'יל כשרוצים. מושלם גם ללא שרוואל.
שלישיית הג'אז-היפ הופ האינסטרומנטלי, שעבדו כבר עם שמות כמו כנופיית Odd Future, אם.אף דום וגוסטפייס קילה, יקיימו הופעה בודדת בארץ בדיוק בזמן הנכון – רגע לפני שהתפוצצו, בשיאם ועם כל הרוח החופשית אך עדכנית שהציגו בארבעת אלבומיהם.
30.6, הבלוק, טרם פורסם מחיר
פינלי קוואי
כוכב סוף הניינטיז, שהביא אותה בלהיטים כמו "Evan After All" ו-"Sunday Shining" , חוזר לארץ. קוואי הבריטי עבד מאז שנת הפריצה שלו עם איגי פופ, פריימל סקרים, טריקי ועוד ואף הופיע עם ג'יימס בראון, רובי וויליאמס ואיימי ווינהאוס. אלבומו האחרון יצא ב-2008.
להקתו הקיצונית והאינטנסיבית של מייקל ג'ירה חוזרת לארץ חמש שנים אחרי שהרגה את הבארבי. מאז היא הוציאה את "The Seer" ב־2012 ואת "To Be Kind" לפני שנה – שניהם אלבומים מעולים שזכו להד תקשורתי ולקהל הרבה יותר רחב משהיה ללהקה בתחילת דרכה אי שם באייטיז.
גיבורי הפסיכדליה מפילדלפיה יגיעו לערבל לנו את המוח עם קטעים ארוכים עמוסי דיסטורשן ועטופים בחלומות, ואפילו שרבים מהשירים של הלהקה שהוקמה ב-1991 קרויים על שם סמי הזיה שונים, אנחנו מבטיחים שזאת תהיה חוויה חוץ גופית גם בלעדיהם. אז אם אתם לא מכירים עדיין, "Peace On Venus" מ-2013 יכול להיות אלבום סיפתח נהדר. שלא תגידו אחר כך שלא ידעתם שהם היו כאן.
