Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הסופרת אורלי קסטל-בלום היא הזוכה בפרס ספיר לשנת 2015 – הפרס הספרותי היקר ביותר (150 אלף שקלים) ואולי הבולט מביניהם – על ספרה "הרומן המצרי". קסטל-בלום גברה על ארבעת המועמדים האחרים לפרס, סמי ברדוגו, ענת עינהר, יותם ראובני ועילי ראונר. קסטל-בלום תקבל על זכייתה 150 אלף שקלים, בעוד ששאר המועמדים יקבלו פרס של 40 אלף שקלים כל אחד. קסטל-בלום זכתה בעבר בשורה של פרסים ספרותיים נחשבים, בהם פרס ראש הממשלה ליצירה.
קסטל-בלום, שנולדה ב-1960 בתל אביב, החלה את דרכה הספרותית ב-1987 עם קובץ הסיפורים "לא רחוק ממרכז העיר". סספריה, הכתובים לרוב בסגנון פוסט-מודרניסטי דחוס, מושחז ולעיתים גרוטסקי, בלטו בנוף הישראלי בזכות סאטירה חסרת רחמים על החיים בישראל (כגון דמות האם הבלתי אפשרית ב"דולי סיטי" או האישה הבורגנית המכורה לניתוחים פלסטיים ב"טקסטיל"). אך זהו דווקא "הרומן המצרי", סאגה משפחתית עם אלמנטים אוטוביוגרפיים, שהעניקה לה את הפרס היוקרתי.
פרס ספיר מחולק מאז שנת 2000. בין הזוכים בעבר נמנים דויד גרוסמן, אמיר גוטפרוינד, יורם קניוק ושמעון אדף. קסטל-בלום עצמה הייתה מועמדת לו פעמיים בעבר, על "חלקים אנושיים" (2003) ו"חיי חורף" (2011).
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"הזמן חולף ממני בטרם עת, האֶרֶץ חולפת ממני לפני שאני מספיק אותה כהלכה אני רוצה להספיק אותה כמו שצריך, לכן הפעם אני מגיע אליה ואל הימים שלה", אומר מרסל בן־חמו בפתיחת ספרו החדש של סמי ברדוגו, "סיפור הווה על פני האֶרץ", והוא יוצא למסע על פני האֶרץ, לא האָרץ, הידועה והמשותפת, אלא האֶרץ, סתמית ומיודעת רק למרסל.
זהו מסע ב"נקודות החשובות" של חייו, מצפון לדרום, מקריית שמונה עד צאלים. בן־חמו רוצה לתפוס את הזמן שחולף ממנו, ובכל מקום הוא נזכר במה שקרה לו שם – בקריית שמונה, בכרמיאל, בנחל שורק – והזיכרון מסופר בזמן הווה. בן־חמו מקפל את העבר על הווה, כמו מפה, מצמיד את קרית שמונה לצאלים.
ברדוגו יוצר כאן מעין ביוגרפיה מקוטעת, מאורגנת בצורה גיאוגרפית ולא כרונולוגית. אנו לומדים שמרסל, בן 48, חולה לב, גדל בשפלה, שהיא לא רק מקום אלא ישות. אמו מתה, ואת בנו שנולד לו באמצעות תרומת ביצית ופונדקאית הפקיד אצל אחותו שתגדל אותו. עוד ועוד פרטים ביוגרפיים מסופרים, ומתוכם עולה דמותו של אדם שחי בתוך העולם ובשוליו.
מרסל בן־חמו הוא עילג רהוט, רהוט מדי, זו רהיטות של כותבי מכתבים למערכת, שפה מהודרת שאינה מתאימה לעולם. זו שפה שיש בה זרות ואי נעימות. שפתו של אדם שהעולם אינו ביתו, שמאבד את הזמן ואת המקום, ובתוך זה יש בה יופי מוזר. כמו בפסקה שמתחילה בתיאור מפגש מקרי עם שני גברים בבית דגן ומסתיימת בהרהור על ירושלים: "שני הגברים נטולי חינניות, ובזכות זה הם גורמים ליפהפיות הנדירה והחדגונית של הרחוב להתגלות, ואני מנווט בתוכה, בערכיות הנאה והבהירה שלה, שאת היפוכה נמצא, למשל, בשכונות ירושלים המבוססות, אלה שהדר פיוטי נוגה בהן והופך אותן לבלתי־שימושיות לרוב האנשים".
כשהיה ילד, אמר למרסל מישהו, אולי אביו, "מרסל, אתה תכתוב ספר עלינו?", והתביעה לכתוב ננעצה בו. הוא פרסם כבר ספר אחד, "אפיזודות של הורים וגם ילדים, תושבים ישראלים שטעו במחשבתם ועשו כלכלה שגויה, שלא הבינו את מיקומם בשעה אחת ביום, או ברצף ארוך של זמן". אבל כפי שאמר לאביו, "ספר קוראים, אבא, לא כותבים".
אפשר לקרוא את "סיפור הווה" כהשתחררות מהתביעה הקדומה לכתוב. המטרה היא להיות "לא כותב". לא כהימנעות מכתיבה, אלא פעולה שהיא "לא כתיבה". החל ממחצית הספר, סגנון סיפורי העבר משתנה. לעתים סיפורים נכתבים בזמן עתיד, ספק ודאות ספק דמיון. בפרק לפני האחרון, הסיפור מסופר כבר בגוף שלישי, ובסיפור האחרון המספר אינו מרסל אלא חבר ילדות שמספר למרסל על עצמו. סוף סוף נוצר סיפור שמרסל לא כותב אלא שומע, קורא. זו תכלית המסע. הזמן שלו הווה על פני האֶרץ, באנשים אחרים.
השורה התחתונה:איך לא לכתוב ספר
"סיפור הווה על פני האֶרץ". סמי ברדוגו, הספריה החדשה; 253 עמ'
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
