בצלאל הוא המוסד הכי מוכר והכי מוערך ללימודי אמנות ועיצוב בארץ. במשך שנים רבות עלו אלפי תלמידיו מדי יום לקמפוס בהר הצופים, ששכן בשטחיה של האוניברסיטה העברית. השנה הוא עבר למשכנו החדש במרכז העיר, מבנה אדריכלי ייחודי ושקוף (כן, כן). נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

בירושלים יש אוויר אחר ואווירה אחרת. זה קורה מן הסתם בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה, אבל גם בגלל העיר עצמה: מבני האבן הירושלמית, האוכלוסיה המקומית ותחושה קלה של קדושה שמלווה כל צעד. אל תוך המארג העירוני המורכב הזה נכנס בשנה האחרונה הקמפוס החדש של בצלאל ע"ש ג'ף, ג'וזף ומורטון מנדל, שממוקם במתחם מגרש הרוסים, בסמוך לעיריית ירושלים וכיכר ספרא, על גבעה המשקיפהאל העיר העתיקה.

המעבר לקמפוס החדש מסמנת את חזרתה ההיסטורית של בצלאל אל מרכז העיר ואת יצירתו של קמפוס עירוני שוקק, שכולל את הבניין ההיסטורי של בצלאל, את הקמפוס החדש ואת מעונות בצלאל, כולם במרחק הליכה קצר זה מזה.הקמפוס ממוקם במתחם מגרש הרוסים, בסמוך לעיריית ירושלים וכיכר ספרא, על גבעה המשקיפהאל העיר העתיקה. הבניין, שמשתרע על פני 42,000 מ״ר, תוכנן על ידי משרד האדריכלים היפניSANAA, ממשרדי האדריכלים המובילים בעולם, בשיתוף עם משרד HQ הישראלי.

אבל התכונה הכי חשובה וגם הכי חדשנית בתכנון הקמפוס החדש הוא השקיפות שלו: מדובר במבנה שכמעט כולו שקוף, מה שבולט אפילו יותרעל רקע הבנייה המסורתית בירושלים שמתאפיינת בחומות וחצרות פנימיות.השקיפות של המבנהחושפתאתהנעשה באקדמיה בפני הקהילה, ובמקביל מחייבת את הסטודנטים והסטודנטיות להביטהחוצה, אל העיר שבה הם חיים ויוצרים.

גם בתכנון הפנימי של הקמפוס השקיפות היא ערך מרכזי, כך שמתאפשרמבט מתוך המחלקות השונותואל תוכן – ובעקבותיו גם מפגשחדשבין הסטודנטים והסטודנטיות בסדנאותהמשותפות. כל זה בוודאות יוביל לכמה זוגות חדשים שיצאו משם, אבל בעיקר לכר פורה לשיתופיפעולה בין-מחלקתיים וליצירה רב-תחומית, כמו שאנחנו אוהבים.

סיימתם את הסיבוב? מצוין. עכשיו מצאו לכם ספסל מחוץ לבניין או בחצר, פתחו את בקבוק היין שהבאתם איתכם ומזגו לכם כוס. מזכירים שהקירות שקופים, כך שתוכלו להמשיך להרגיש בפנים (או לפחות לראות מה מתרחש שם) גם כשאתם בחוץ.

קמפוס בצלאל ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, להשיג ברחוב זמורה 1, ירושלים

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• גלריות
• אמנות ישראלית
• עין חרוד

בלב עמק יזרעאל, בין דשאים מוריקים ושבילים סלולים ממוקם המוזיאון הכי יפה בצפון הארץ: המשכן לאמנות עין חרוד ע"ש חיים אתר. אמרנו בצפון? יש שיגידו שהוא גם המוזיאון היפה בארץ כולה, ואולי גם מעבר לזה: הוא מוכר בעולם כיצירת מופת אדריכלית של מוזיאון המבוסס על אור טבעי. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

מבנה המוזיאון, שנחנך בשנת 1948, הוא יצירה ארכיטקטונית מודרניסטית מרהיבה. האדריכל שמואל ביקלס תכנן מבנה פורץ דרך המבוסס כולו על תאורה טבעית, שמהווה השראה לאדריכלים בעלי שם עולמי. הוא כולל 14 אולמות תצוגה רחבים וגבוהים, חצרות פנימיות נחבאות וקסומות (בעונה שווה להקדים ולשתות קפה בחצר. אפשר כמובן גם בקבוק יין. אנחנו סומכים עליכם שתעשו את הבחירה הנכונה).

באוסף המוזיאון שמורים עיזבונותיהם של אמנים חשובים כמו מירון סימה, רפי לביא, מאירה שמש ומאיר אגסי. לאחרון מביניהם, שהיה עיתונאי, מבקר ואמן פורץ דרך שהקדים את זמנו (ונהרג בתאונת דרכים בלונדון בשנת 1998) יש גם אגף מיוחד בספריית המוזיאון שמשמש מרכז לפעילות, עיון ומחקר.

אוסף המשכן לאמנות מונה מעל 20,000 פריטים מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. ותצוגת הקבע שלו היא הזדמנות לפגוש יצירות נבחרות מתוך אוסף המשכן, להתוודע לסיפור תולדות המוזיאון ולשורשיו הנטועים עמוק בחזון החלוצי והציוני של מייסדי קיבוץ עין חרוד ולהתרגש מהבחירה מעוררת ההשראה שלהם באמנות כדרך חיים.

עוד פרט מידע חשוב על המשכן לאמנות – הוא נשמר כמוסד משותף של שני הקיבוצים – עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד, לאחר הפילוג שלהם בשנת 1952. ואם בקיבוצים עסקינן, אנחנו מזכירים שסביבו יש המון שטחים ירוקים, מדשאות מזמינות שרק מחכות שתסיימו את הביקור במוזיאון ותבואו להשתרע עליהן. רק אל תשכחו לקחת איתכם בקבוק יין.

המשכן לאמנות עין חרוד, להשיג בקיבוץ עין חרוד, עמק יזרעאל
לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• גלריות
• אמנות ישראלית
• עין חרוד

• Facebook
• Twitter
• Email

נראה שהחזון של מירי רגב הופך למציאות, גם אם לתמיכה של משרד התרבות עצמו אין יותר מדי קשר לעניין. בזמן האחרון האמנות בפריפריה פורחת, מערד שבנגב ועד כברי שבצפון. לא מעט מהפריחה האמנותית בפריפריה מתקיימת בקיבוצים. עשרות גלריות קיבוציות וארבעה מוזיאונים לאמנות פזורים לאורכה ולרוחבה של הארץ, חלקם בעלי היסטוריה ארוכה יותר מזו של המוזיאונים הגדולים בתל אביב ובירושלים. שניים מהם – המשכן לאמנות בעין חרוד ומוזיאון נחושתן באשדות יעקב אף נמצאים בעיצומו של תהליך התחדשות פורה ומרשים.

לאמנות הישראלית אמנם תמיד היה מקום חם בלב ליצירה הקיבוצית, גם הרבה אחרי שקיעתה בשנות ה־70, אבל כיום המוזיאונים הקיבוציים כמעט ולא מוקדשים לאמנות הקיבוץ ולרוב מוצגות בהם תערוכות של אמנים שנחשבים תל אביביים, ובכל זאת נראה ששאלות בוערות הנוגעות ליחיד היוצר בחברה מקבלות משנה תוקף במקומות האלו. המוזיאונים הקיבוציים גם נהנים מחופש אוצרותי בהשוואה למוזיאונים במרכז. בכל ארבעת המוזיאונים הקיבוציים מוצגות בימים אלו תערוכות שמעמידות במרכזן נשים, צעד מבורך שבמוסדות האמנות התל אביביים עדיין לא השכילו לאמץ.

המשכן לאמנות בעין חרוד, שמתהדר בתואר המוזיאון הראשון בישראל, הפך מזמן למוזיאון בולט במפת המוזיאונים המובילים בארץ. בשנה שעברה, אחרי 20 שנות כהונה, האוצרת גליה בר־אור העבירה את שרביטה לבן טיפוחיה, יניב שפירא. בדיוק שנה מלאה לכהונתו של שפירא ונראה שהוא ממשיך לבסס את המוניטין המפואר של המוזיאון.

שלושה אשכולות של תערוכות הוצגו מאז שנכנס לתפקיד וכולם היו סוג של בלוקבאסטר. כרגע מוצגות במקום שלוש תערוכות: "נימפות" המינימליסטית של אפרת גל־נור, דוד בהר־פרחיה במיצב מרהיב שמתכתב עם האדריכלות הכמו מקודשת של המוזיאון, וגולת הכותרת – מעין תערוכת רטרוספקטיבה לקבוצת הברביזון החדש, שהפכה לתופעה ייחודית בנוף המקומי.

מבחינת שפירא, לערוך תערוכה לברביזון החדש הוא סיכון. "יש בתערוכה ניחוח אאוטסיידרי או טיפה זר", הוא מסביר. גם בקטלוג המושקע מודגשת הזרות והאאוטסיידריות של קבוצת האמניות ילידות רוסיה שקוראות לציירים לזנוח את החיפושים הקונספטואליים בסטודיו ולצאת לשטח לצייר מהתבוננות. התערוכה מחולקת לשבעה חלקים, וכל חלק מציג סשנים משותפים של ציור שערכו האמניות במקומות שונים – דרך נווה שאנן בתל אביב, השוק הבדואי בבאר שבע, הקיבוצים בצפון ועד רוסיה וברלין. בעידן של קץ האידיאולוגיות והאסכולות האמנותיות, החזון החברתי של הברביזון הוא לא פחות מחתרני. הן מציעות ציור אותנטי ובלתי אמצעי ומביאות למרכז את כל מה שנחשב לשולי ולדחוי.

"הברביזון היא תופעה תרבותית. אמניות אאוטסיידריות שבאו מרוסיה ועדיין מרגישות זרות", מסכם שפירא. "מבחינתי, מדובר בקבוצה הכי משמעותית, הכי רעננה והכי רלוונטית באמנות היום".

לעומת המשכן המשגשג בעין חרוד, מוזיאון אורי ורמי נחושתן שבאשדות יעקב היה רדום למדי בשנים האחרונות וגם התמודד עם חברי הקיבוץ שלא גילו בו עניין רב. רותי שדמון, שניהלה ואצרה את המקום לבדה במשך 28 שנים, יצאה לא פעם למאבקים עיקשים להצלת המקום שחרב הסגירה היה מונף מעליו. לפני חצי שנה החליטה לפנות את מקומה בניסיון אחרון לעורר את המוזיאון ולהזרים אליו דם חדש. לתפקיד נבחרה סמדר קרן, שאצרה והפיקה תערוכות בתל אביב אבל בעיקר בפריפריה. קרן מלאת מוטיבציה להציל את המקום ולהפוך אותו למוזיאון מוביל. "המקום הזה מקסים והחלל מדהים אבל צריך להפוך אותו לרלוונטי לעולם האמנות", היא אומרת.

עלולים להסתכל עלייך בעין חשדנית – התל אביבית שבאה ללמד את המקומיים מה זאת אמנות.

"אני לא מרגישה שבאתי להפריח את השממה כי לא הייתה פה שממה. כל תל אביבי שדיבר איתי אמר לי שאני חייבת להביא את התל אביבים, אבל אני ממש לא חושבת ככה. אני אשמח להציג אמנים מקומיים אם הם מייצרים דיאלוג מעניין".

קרן לקחה את התפקיד החדש ברצינות, היא עזבה את החיים בתל אביב ועברה לחיות בקיבוץ אפיקים. את כהונתה פתחה בסוף חודש ינואר עם תערוכת מחווה לציונה שמשי שתרמה עבודות למוזיאון, ועם התערוכה הקבוצתית "תנועת הפועלות" שמקבצת את מיטב האמניות הישראליות, בהן נלי אגסי, אפרת נתן וטליה קינן.

בתערוכה מוצגות עבודות שלדברי קרן מותחות "קו רעיוני בין פעולה פיסולית, מחווה גופנית וזהות נשית". על פניו התערוכה נראית "תל אביבית" ועלולה להכעיס את המקומיים – היא מורכבת וההקשרים בה לא תמיד ברורים, אבל מתחת לפני השטח מפעפעים נושאים שתמיד עניינו את האמנות הקיבוצית – החומר, הבנייה והעשייה הגופנית.

"השיבה לחיים" הברביזון החדש, המשכן לאמנות עין חרוד
"תנועת הפועלות", מוזיאון רמי ואורי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב

• מוזיאונים
• קיבוץ
• קיבוצים
• עין חרוד
• אמנות
• תרבות