• Facebook
• Twitter
• Email

ישראל ביתנו

מצע קצר הממותג באופנתיות כ"מסמך עקרונות". היחיד שבו מופיע שיר (גם אם לא הייתה כוונה לכתוב אחד): "הממשלה – צריכה למשול / הכנסת – צריכה לחוקק ולפקח / בית המשפט – צריך לשפוט". מלבד זאת, המפלגה מתחייבת להילחם בתפיסה של מדינת ישראל כ"מדינת כל אזרחיה" ודבקה במנטרה המפורסמת של נאמנות ואזרחות. סעיף שהופיע במצע בבחירות הקודמות, על מלחמה בשחיתות הציבורית, נעלם באורח פלא.

במילה: קשוחים.

הבית היהודי

המצע מבטיח חיזוק ותמיכה לכל דבר שאפשר להצמיד לו את המילה "יהודי": חינוך יהודי, מדינה יהודית, הסברה יהודית, משפט יהודי, כריך יהודי. תחת קורת הגג של הבית יכולים לחסות גם ערבים יהודים, כלומר "ערבים הרוצים בטובת ישראל". סעיף מסתורי במיוחד יוצא נגד סירוב פקודה בצה"ל – יותר חשוב להוגי המצע, למשל, מהתייחסות למערכת הבריאות.

במילה (ואמוטיקון): 3> מתנחלים

יחד – העם איתנו

מילת המפתח כאן היא "תורה", והיא מופיעה כמעט בכל סעיף במצע הקצר והתכליתי. הסעיף "ניקיון כפיים": "התורה כמכוננת המוסר האלוקי, מחייבת את נציגי ציבור הבאים מחינוך תורני לטוהר מידות", נקרא כרמז עבה במיוחד. עוד סעיף מעניין הוא "דת ומדינה", המקבל טוויסט רענן בקריאה לביסוס מדינת הלכה ומתהדר בניסוח ההיי־טקי למהדרין "ממשק בין התורה למדינה".

במילה: מר"ן.

כולנו

יותר זול, יותר שקוף, פחות פערים ופחות שחיתות. לצד כל אלה גם שואפים לשקם את היחסים עם ארצות הברית ומכפילים את תקציב ההסברה. הסעיף העוסק במקורות המימון לתוכניות מרחיקות הלכת מסתפק באופטימיות באווירת "הרפורמות יצליחו ולכן יהיה כסף".

במילה: אופטימיות.

יהדות התורה

לא פרסמו מצע, אך ברשת אפשר למצוא מצע משנת 1999, שבו יש כמה סעיפים לוהטים ומקוריים: שמירה על השבת, ביעור נגע המיסיון (כלומר, חב"ד), איסור על "ספרות תועבה" וההוראה החידתית "טיהור האווירה". כמו כן, מעמד הביניים מכונה "המעמד הבינוני"! אימצנו.

במילה: ניינטיז.

יש עתיד

המצע אורכו 300 עמודים, כלומר אפשר לראות בו רומן ואולי אף להעמיד אותו לפרס ספיר (ספריו הקודמים של לפיד, כגון "אלבי, סיפור אבירים" או המותחן "שקיעה במוסקבה" לא זכו בכבוד הזה). כמו כן יש בו ניסוחים מבריקים כמו "מתן נקודות זיכוי להורים שהם זוגות חד מיניים בעבור ילדיהם".

במילה: חופרים.

ש"ס

פרסמו מצע כלכלי בלבד הכולל העלאת שכר מינימום, הורדת מע"מ על מוצרי יסוד ועידוד הדיור הציבורי. סוגיות אחרות, ודאי כאלו שעשויות להקשות על ישיבה בקואליציה כזו או אחרת – למשל דת ומדינה או הסדרים מדיניים – נשארות, לעת עתה, שקופות.

בשתי מילים: קומפורט זון.

המחנה הציוני

המחיה יקרה, הגרעין האירני מפחיד וארצות הברית וישראל חייבות לשקם את היחסים. מוזכר גם שוויון מגדרי (בקצרה), אבל אין אף לא מילה על זכויות להט"ב. כמו כן שום סעיף במצע, למרבה ההפתעה, לא עוסק בצורך להיפטר מנתניהו. לא נורא, הם הדגישו זאת במסיבת העיתונאים.

במילה: מיינסטרים.

הרשימה המשותפת

מצע קצר ותכליתי, בעיקר בגלל הפערים שבין ארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה. הארבע הצליחו בכל זאת להסכים על צדק חברתי, מאבק בגזענות וחתירה להסדר מדיני, אך הסעיף המרתק ביותר הוא דווקא השמיני – הקורא לפירוק המזרח התיכון מנשק גרעיני, לרבות ישראל, בלי ההסתייגות האהובה "לפי פרסומים זרים".

במילה: פשרה.

מרצ

מצע מפורט מאוד עם כל הסעיפים היפים והנכונים: נגד גזענות, בעד זכויות להט"ב, בעד לגליזציה, נגד מתקן חולות וכו'. רק חבל שיש חזרה טרחנית על המשפט "מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים", כאילו הודגש בטושים צבעוניים במחברת.

במילה: השקיעו.

ליכוד

אמ;לכ (איזה מצע? לא כתבנו).

עלה ירוק

לגליזציה, כן? אבל גם כמה הצעות מפתיעות כמו התקנת מצלמות על בגדי שוטרים (דיון שהצית את ארצות הברית אחרי מהומות פרגוסון), עידוד תרבות בילוי (!) ומשאלי עם על כל דבר, כאילו חסרות לנו בחירות לאכול את הראש עליהן.

במילה: אזוטריה.

כולנו חברים

המפלגה היחידה שמקדמת במצע שלה את ערכי "הפשטות, האושר והתמימות", לא פחות, ואף מתהדרת בלוגו של הרצל חובש כיפת ברסלב. כמו כן, החברים רוצים ליזום לימודי נהיגה כחלק מתוכנית הלימודים בתיכון ולבטל את חשבונות המים, הגז והחשמל, מתנגדים ללגליזציה אבל תומכים באי הפללה.

במילה: מאומן.

מגנים על ילדנו

או בשמם המלא, "מפלגת מגנים על ילדים מפסיקים להאכיל אותם פורנו". זה גם המצע פחות או יותר. במפלגה חבר אחד בלבד בעל שם חנוך לויני: יחזקאל שטצלר. לא ברור מה יעשה אם יזכה בארבעה המנדטים הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה. האם יתפרש בנחת על ארבעה מושבים במליאה?

במילה: פורנו.

מפלגת הפיראטים

מצע שאפשר לערוך בסגנון ויקיפדיה, מדגיש כצפוי סוגיות של קניין רוחני, שקיפות וחופש מידע. הפתעה מצפה למתעניינים באופק המדיני של המפלגה: ראשית, הוא נארז מתחת לכותרת "מלחמה ושלום"; שנית, הוא מסתפק בהרהור הפואטי "שלום, ביטחון ואהבה – פעם היה לזה קהל ;)" והופך רשמית למצע הראשון בישראל הכולל אמוטיקון.

במילה: קצרמר.

מפלגת כלכלה

המפלגה השמחה של האחים גולדשטיין לא עדכנה את האתר או את דף הפייסבוק שלה מאז הבחירות הקודמות ולפיכך הוא עדיין טוען כי האותיות שלהם הן פ"י (למעשה הם קיבלו את האות ז'). מצע המפלגה מפתיע – לצד תמיכה ב"ימין מדיני ושמאל כלכלי" גם התנגדות נחרצת לפמיניזם הרדיקלי.

במילה: גולדשטיין!

מפלגת פרח

המפלגה החידתית ביותר בבחירות מתהדרת באתר באנגלית בלבד, ובו היא לא מציגה מצע אבל כן מוכרת חברויות במסלולים שונים, החל ממועדון הנחושת ב־360 ש"ח ועד למועדון היהלום העולמי ב־12 אלף ש"ח בלבד. לא ברור מה מקבלים בתמורה, אבל האתר קשור איכשהו לרבי שלום הרבסט, המדורג במקום הרביעי ברשימת המפלגה לכנסת.

במילה: אניגמה.

מפלגת אור

מפלגה הומניסטית המתרכזת בהפרדת הדת מהמדינה. גם אם היינו מנסים לא היינו מצליחים להמציא למנהיג שלה שם הולם יותר – ירון ידען. המצע קורא לחינוך חובה חינם ולחיזוק ההשכלה הגבוהה. זו המפלגה היחידה שמאתגרת את ציבור הבוחרים במושגים כמו "מקרו כלכלה" – למי שתהה למה אתאיסטים לוחמניים הם דמויות שנואות בציבור.

במילה: נישה.

תומכי מפלגת הדמוקראטורה

שימו לב: "תומכיה" ולא, "מפלגת הדמוקראטורה". מצע המפלגה קורא לפתוח בתי קזינו ולהכיר בזנות, אבל גם לשמור על ערכי היהדות וכן להביא לכניעה מוחלטת של האויב. או להגיע להסדר שלום בר תוקף.

במילה: הא?

ובזכותן

מפלגת הנשים החרדיות בולטת בעיקר בהיותה המפלגה היחידה שפרסמה "מצע מגדרי", שרובו מוקדש לשינוי חקיקה ביחס לבתי הדין הרבניים, לנשים עגונות ולסוגיות דומות. שאר המצע קצר ובוחר להתמקד דווקא בסוגיות של בריאות ושל בעלי חיים.

בשלוש מילים: ממלאות את החלל.

מנהיגות חברתית

מתחייבים "להפוך את הכנסת לחברתית", מנהלים קמפיין נגד ההוצאה לפועל וטוענים כי הם "לקראת סיום עריכת מצע המפלגה" ושזהו רק הטריילר. המצע – כנראה היחיד שמוצג בהמשכים – מסתיים בהבטחה "ממשיכים לערוך". נשמע מבטיח.

בשתי מילים: המשך יבוא.

נבחרת העם (הזמנית)

המפלגה עם השם היפה ביותר מסתפקת במצע "צדק חברתי" גנרי למדי – הורדת יוקר המחיה בדגש על דירות, נגד טייקונים וכדומה. הסעיף המעניין היחיד הוא סבסוד מדיני לעיקור חתולים וכלבים.

בשתי מילים: שולי המחאה.

הרשימה הערבית

רשימה המתחרה ברשימה הערבית המשותפת, בטענה כי זו אינה מייצגת את הציבור הערבי. לא פרסמה מצע בעברית. עד למועד סגירת הגיליון לא ברור אם פרשה מהמירוץ או לא.

בשתי מילים: גוגל טרנסלייט.

התקווה לשינוי

מפלגה ערבית קטנה שהקישור לאתר שלה מוביל לדף שבור. אפשר למצוא סעיף אחד מהמצע שלה לבחירות הקודמות דווקא, באתר תנועת הצופים בישראל, שם מתחייבת המפלגה לתמוך בכל תנועות הנוער בישראל ולעודד אותן, ואף מתהדרת בכך שמוחמד אבו אל היג'א, אז מקום רביעי ברשימת המפלגה לכנסת, הוא בוגר הנוער העובד והלומד.

במילה: 404.

שכירות בכבוד

במקום מצע מציגים את "שבעת העקרונות", ביטוי בעל טון מאואיסטי משהו. קוראים לאי אלימות, לשקיפות ולמלחמה בריכוזיות וכן תומכים בדמוקרטיה ישירה.

במילה: סקרים.

מפלגת הירוקים

המפלגה היחידה המציגה באתר שלה את המועמדים שלה לכנסת בשמותיהם הפרטיים בלבד. היא מתחייבת לטפל בזיהום אוויר, להציל את החופים ולעודד תחבורה ציבורית. שגיאת כתיב אהובה מהמצע: "מיסוי יורק" (צ"ל "ירוק").

במילה: היפים.

• הרשימה המשותפת
• המחנה הציוני
• בידור
• ישראל ביתנו
• כולנו
• מצע
• יחד
• יהדות התורה
• גיף
• אמ;לק
• ש"ס
• מצחיק
• גיפים!!!
• בחירות 2015
• הומור
• יש עתיד
• מרצ
• עלה ירוק
• הבית היהודי
• הליכוד
• פוליטיקה
• GIF
• בחירות

• Facebook
• Twitter
• Email

רוב הפוליטיקאים בישראל מזגזגים. מעמדה לעמדה, ממפלגה למפלגה. אלו הנשארים באותה מפלגה הם, לעתים קרובות, פשוט אלו שאף אחד לא מזמין אותם לשבת במפלגה אחרת. מפלגות מתפצלות, מתאחדות, משנות שם, עוברות פנימה והחוצה מהמרכז. במקרה של עלה ירוק, השושבינה הנצחית של אחוז החסימה, שגירדה בעדינות מלמטה כמה וכמה פעמים מאז שהחלה להתמודד לכנסת ב־1999, העניין הוא הפוך – השלד המפלגתי עומד איתן, אבל האנשים המרכיבים אותו מתחלפים.

כדי לסבר את האוזן: עלה ירוק מתמודדת כעת לכנסת זו הפעם השישית, ורק שני שמות הופיעו בשלישיה הפותחת שלה יותר מפעם אחת – מייסדי המפלגה, בועז וכטל ושלמה סנדק, שכבר פרשו ממנה. לא מדובר במפלגה שעורכת פריימריז. היא גם הספיקה לעבור כמה טרנספורמציות: ב־2009 הונהגה על ידי הקומיקאי גיל קופטש, שהצמיד לה קמפיין סאטירי שממנו זכור – אם מישהו מקפיד להזכיר לך, לפחות – סרטון שבו הוא מעשן ג'וינט על הקבר של דוד בן־גוריון (במקום השלישי באותה שנה, אגב, התמודדה העיתונאית קארין ארד, שכותבת כיום טורי סקס ב־Xnet). קופטש גם הביא את עלה ירוק לתוצאות הנמוכות בתולדותיה (כ־13 אלף קולות בלבד). בבחירות האחרונות, ב־2013, היא התמודדה במשותף עם "הרשימה הליברלית" הליברטריאנית באופייה (כלומר, שאיפה למעורבות ממשלתית מינימלית, שיוצרת שילוב בין עמדות ימין כלכליות לצד תמיכה בחופש הפרט), ולמרות האופטימיות – שוב לא חצתה את אחוז החסימה.

[tmwdfpad]

בחירות 2015 – לכל הכתבות

המפלגות הקטנות בישראל נמצאות כיום, עם העלאת אחוז החסימה ל־3.25, על פרשת דרכים. סקרים שניבאו לישראל ביתנו ולמרצ ארבעה מנדטים גרמו לתומכיהן (או לשונאיהן) להעלות את האפשרות שכלל לא יכנסו לכנסת הבאה, תמונה שנראתה מופרכת פעם. שועלים ותיקים כמו אלי ישי מצד אחד, ואחמד טיבי ממצד שני, מצאו עצמם מאחדים שורות לרגל המציאות החדשה. עלה ירוק, שהמצע שלה נשען בראש ובראשונה על לגליזציה של קנאביס, נמצאת במצב מורכב יותר, בעיקר היות שאין לה בית פוליטי מיידי שבו היא יכולה למצוא שותפים. בלא אג'נדה מדינית מפורשת, אך עם רוח חברתית־אקולוגית, רוב העמדות שלה נושקות לשמאל לייט, אך ספק אם מפלגות חמורות סבר כגון מרצ או המחנה הציוני היו רוצות בכלל להיתפס איתה באותו חדר (בטח לאור עברו של יצחק הרצוג כיו"ר הרשות הלאומית למלחמה בסמים).

[interaction id="54ef2557fea642d931419e55"]

ציץ וצ'ונג

אם התנהלות של מפלגה מול כתב יכולה להעיד משהו על האווירה השוררת בה, הרי שבעלה ירוק שולטת אי הפורמליות. הדובר שלהם, אלדד, אומר "אחי" אחת לחמש מילים. מספר 1 ברשימה, אורן ליבוביץ', לשעבר עורךהמגזין האינטרנטי "קנאביס", טוען כי רגע ההיוולדות של המגזין שהפך אותו מאיש הייטק צעיר לפעיל לגליזציה היה, איך לא, באחד הימים הראשונים שבהם דפני ליף התעוררה באוהל בשדרות רוטשילד. "ישבתי שם עם מי שיהיו מנהיגי המחאה בעתיד. הם דסקסו את רשימת הדרישות מנציגי הממשלה," נזכר ליבוביץ', "הם העלו רעיונות, ותוך כדי הרחתי ריחות מוכרים מהאוהלים ליד. שאלתי אותם איך לא עולה הנושא של רדיפת צרכני הקנאביס בישראל, והם אמרו שהם מעדיפים לא להתעסק בדברים כאלה, שלא יגידו שאנחנו סטלנים". לא ברור כמה אנשים באמת היו שם ברגע שנולדה המחאה החברתית על המדשאה מול טוני וספה, אבל המועמדים של עלה ירוק – ליבוביץ', ד"ר ברקת שיף ועמרי חיון – מדברים בשצף דיבור מהיר, אינטנסיבי ונלהב שהיה נפוץ בימים ההם, והם ירשו משהו מדיבור השטח שהיה נפוץ בפלג הנאיבי יותר של המחאה. על כל פנים, הדנ"א של רוטשילד יושב על עלה ירוק בטבעיות.

"לא היה חומר כתוב על קנאביס בעברית באינטרנט בכלל", ליבוביץ' מתאר את רגע הקמת המגזין, שהפך לפורטל פופולרי (מעל ל־50,000 לייקים, עדכונים שוטפים על עלה ירוק, התפתחויות בתחום הלגליזציה בעולם וכן תמונה של בחורה שכתבה בטוש "רק עלה ירוק!" על המחשוף, לצד עדכונים על מעלליו של הקומיקאי טומי צ'ונג). קנאביס.com צמח במהירות, בין היתר בגלל שהצליח לדבר קודם כל סטלנית לסטלנים ומהפכנית למהפכנים; הוא ידע לתעל מעט מאווירת תרבות הנגד שקיימת בלית ברירה בקרב מעשנים לציבור שלא בהכרח נודע בזכות המוטיבציה העזה שלו.

עם ליבוביץ' בהנהגת המפלגה ובלוגר הרכילות עמרי חיון במקום הרביעי ברשימה – היה ניתן לצפות מעלה ירוק, כנראה המפלגה היחידה שמתהדרת בשני יזמי רשת בחמישיה הפותחת, שיכבשו את האינטרנט בסערה. זה לא בדיוק קרה, אבל הם כן הצליחו לגייס סכום נאה (243,335 שקלים) דרך קמפיין הדסטארט – לפי תקציב הקמפיין (המפורט בשקיפות מעוררת הערכה) משמעות הדבר היא שהם מימנו את ההוצאות הבסיסיות של מסע הבחירות, אך לא הצליחו להגיע ליעדים השאפתניים יותר שהיו לוקחים אותם גם לשלטים באיילון. מי שתמך כספית במפלגה, אגב, קיבל שטרות חוב שמבטיחים כמה גרמים של קנאביס – לכשיהיה חוקי. זה זיכה אותם בעתירה לוועדת הבחירות מטעם העמותה החידתית תנו לאדם לחיות (עקבותיה האינטרנטיים היחידים מובילים לידיעות על העתירה וכן לכתובת במבשרת ציון, אך לא לשום פרטים נוספים, גם לא טלפון) – לא בגלל שמדובר בקנאביס, אלא משום שזהו לכאורה שוחד בחירות. השופט בדימוס סלים ג'ובראן, מספר ליבוביץ', דחה את העתירה על הסף.

"במחאה החברתית נפתח אתר שבו התבקש הציבור להציג את דרישותיו לממשלה, ונושא הלגליזציה היה במקום הראשון", אומר ליבוביץ', "זו הייתה הכתבה הראשונה שפרסמתי. בבחירות הקודמות לקחה התנועה הליברלית את מפלגת עלה ירוק ואני הייתי מין עלה תאנה של תחום הקנאביס, במקום החמישי ברשימה. הפעם חששתי שעוד פעם מישהו שהוא לא אני או מישהו מהאנשים שפעילים בתחום הזה ייקח את המפלגה וייגרום לנו יותר נזק מתועלת, יפגע במומנטום שיצרנו בשנים האחרונות. החלטתי שאני אעשה את זה".

ואיך נקבע שאתה תהיה במקום הראשון?

"בהצבעה של הנהגת המפלגה".

ליבוביץ' הפך לראש המפלגה בנובמבר האחרון; כמה ימים קודם לכן, בתגובה לעיתון "הארץ", עדיין דיבר וכטל בשם עלה ירוק כאחד ממייסדי המפלגה, בלא תפקיד רשמי. "הקמתי את המפלגה והרצתי אותה לכנסת שלוש פעמים, אבל אני לא אוהב להיתקע בכיסא," משיב וכטל בנוגע לטיב יחסיו עם המפלגה כיום, "גם המצע הוא מגוון, זו לא מפלגה של נושא אחד. אנשים צעירים וטובים ממשיכים את דרכנו ואני בענייני. אני חושב שזה בית לצעירים ברוחם ובגילם שמחפשים להרגיש טוב עם מה שהם מצביעים ולא כאקט של ברירת מחדל". הצירופים "מצע מגוון" ו"לא מפלגה של נושא אחד" חוזרים שוב ושוב לא רק אצל וכטל, אלא גם אצל כל חוליה במפלגה. כנראה שהם ממורקרים בדף המסרים. אפשר להבין אותם: המאבק ללגליזציה נתפס בציבור, גם בקרב אנשים שתומכים בו בעיקרון, כמשהו לא רציני, מעין מחאה בשרוואל. דווקא לעומתם, הסחיות המלח־ארצית המנומסת אך עניינית של ליבוביץ' היא מרעננת.

נראה שעלה ירוק מתפקדת כמעין שלד, כמו קבוצת כדורגל. אתם מחליפים רשימה כמעט לגמרי בכל פעם

ליבוביץ': "דווקא עכשיו זו הרשימה הכי אותנטית של עלה ירוק. לא אנשים שבאו ועשו איזה סיבוב על המפלגה וניסו להשיג משהו, אלא כאלה שכבר שנים נמצאים בתחום (המאבק ללגליזציה)".

אתה אומר שתמכת במחאה החברתית, אבל בבחירות הקודמות רצת במקום החמישי ברשימה שהייתה ליברטריאנית בעיקרה

"דעות ליברליות הן לא בהכרח כמו שהן נתפסות בציבור. זו פשוט דרך אחרת להגיע להורדת יוקר המחיה. הרעיון היה להוריד מסים, להפשיר נכסים ולפתוח את השוק לתחרות כדי להוזיל מחירים. ראיתי בזה אג'נדה חיובית בסך הכל, אבל אני הייתי שם כנציג נושא הקנאביס ורדיפת הצרכנים. התפיסה (של עלה ירוק) היום היא יותר סוציאלית. אם ניקח את הדוגמה של כחלון, מה שפתר את הבעיה בשוק הסלולר לא היה השוק החופשי, כי שם נוצר קרטל שתיאם מחירים, אלא האיסור על קנסות יציאה. אנחנו רוצים להכיל רגולציה על קפיטליזם גם בשאר תחומי השירות: בתחום השכירות, בבנקים".

מי זה בצלאל סמוטריץ'?

כשליבוביץ' נשאל כיצד הגיב לבשורה על העלאת אחוז החסימה, הוא מפתיע בתשובתו: "שמחתי. אם קודם הייתי נכנס עם חבר כנסת אחד־שניים, עכשיו אני נכנס עם חמישה חברי כנסת ואני כבר כוח במשא ומתן הקואליציוני. בגלל העלייה באחוז החסימה, המפלגות הקטנות האחרות לא רלוונטיות. אני מאמין שהקולות של אנשים שמאסו בפוליטיקה הרגילה יגיעו אליי בסופו של דבר," טיעון לא זהיר אחרי קדנציה שבה הצירוף האופנתי־לשעבר "פוליטיקה חדשה" נזרק מכל המדרגות. גם טיעון ההמשך שלו לא עוזר לחסל את התדמית הבעייתית של עלה ירוק כפוני של טריק אחד: "כשהבוחר יגיע ויראה שיש בדיוק את אותן מפלגות מלפני שנתיים, הוא יבין שבעוד שנתיים יהיו שוב בחירות ושעדיף לו לתת לנו צ'אנס ולעשות שינוי אחד לפחות. בעוד שנתיים ניפגש שוב לבחירות ונתמודד עם הדברים הבאמת חשובים". מצד שני, אפשר לומר שגם המחנה הציוני והליכוד מריצים אלה על אלה קמפיין חד ערוצי – אנחנו או הם, הוא או אנחנו.

ליבוביץ' נאחז בסקר של מכון מדגם (המזוהה עם מינה צמח) שניבא למפלגתו שלושה מנדטים – פחות מהדרוש כדי להיכנס לכנסת כיום, אך לו היו מגיעים לנתונים כאלו טרם עליית אחוז החסימה, היו מוצאים את עצמם לראשונה בין כתליה. "חברות הסקרים מתעלמות לחלוטין מהקיום שלנו", הוא קובל, "הן לא דוגמות אותנו בשאלונים. עלה ירוק מופיעה בנתונים כאילו היא לא עוברת את אחוז החסימה, אבל בפועל אף אחד לא שאל בכלל. אנחנו רוצים שיציגו את הנתונים הגולמיים של הסקרים. זה חוסר צדק משווע ואנחנו פועלים בעניין גם במישור המשפטי".

ישנם גם מאמצים רציניים מצד המפלגה לחזק את המיתוג שלה כמפלגה ירוקה – אולי הדימוי שהם צריכים להילחם בו הוא היותם מפלגה של צמח אחד. לפיכך, במקום השלישי ברשימה ממוקמת עדי לוסטיג, שהובילה לפני כמה שנים את המאבק המוצלח להצלת חוף פלמחים – אחד המאבקים החברתיים הראשונים בישראל שהופץ באופן מסיבי דרך פייסבוק. אבל כאשר עיקרון אחד במצע שלך שואף לשנות חקיקה ביחס לסם וכל האחרים הם נושאים פחות סקסיים, זוהי משימה קשה למשוך מהעניין האחד הזה אפילו מעט מהאש שהוא מקבל ולפזר אותה באופן שווה יותר.

דירוגו של עמרי חיון, בן 23 בלבד, במקום הרביעי ברשימה, גם הוא צעד אמיץ למפלגה שמנהלת יחסים מורכבים עם תדמיתה. הרי בעין לא זהירה קל לערבב את חיון עם מושאי הסיקור הטראשיים שלו. חיון של בחירות 2015 – שמתחיל את השיחה במשפט שאזכור עוד זמן מה, "אני תכף חוזר אליך. אני בדיוק תובע את אייל גולן" – מספיק חכם בשביל להבין שהוא טירון במשחק מורכב מאוד ונאבק בפיתוי לדמיין ש־200 אלף הלייקים שיש לאתר שלו (שנקרא על שמו) יתורגמו לקולות בקלפי. הוא מרבה בניימדרופינג ומדבר על פוליטיקאיות בטון שבו כתבי רכילות מדברים על סלבריטאיות. "דפני ליף חברה מאוד קרובה, סתיו שפיר חברה קרובה," הוא נהנה להגיד, "תמר (זנדברג) היא אדם מקסים ואנחנו מכרים, אני מרים עם מיכל (רוזין) בכנסים".

חיון, שמכיר את המשחק התקשורתי מעולה, הוא, בהקשר זה, ההפך הגמור מד"ר ברקת שיף, שמעידה על עצמה שהיא מנהלת את המאבק למען קנאביס מתוך המערכת הרפואית מאז שנת 2000. גם היא, כמו חבריה, מדברת מהר ובהתלהבות וכאילו בלי לשים לב שופכת עליי בעשר דקות את כל תולדות המאבק שלה, עם המון שמות, מראי מקום ומונחים רפואיים – בקיצור, כל מה שזר לחלוטין לפוליטיקה הישראלית הרדודה. ספק אם ד"ר שיף היא הדמות הכריזמטית שתרים את הקמפיין מעלה, אבל היא בהחלט מוסיפה נופך רציני למפלגה. ליבוביץ' טוען שדרישת יסוד שלו למשא ומתן קואליציוני, תהיה מינויה לתפקיד שרת הבריאות.

"שרת הבריאות לא מבינה כלום בבריאות", קוצפת שיף. "היא האדם הכי פחות מתאים לנהל את משרד הבריאות, שמשחק בה כמו במריונטה. כשהתחילה הקנדציה שלה, באתי אליה עם חוברת שהוציא משרד הבריאות הקנדי על קנאביס. היא אמרה, אני אעשה שולחן עגול בעד ונגד ואזמין אותך. היא לא הזמינה אותי."

שולחן עגול היא עשתה?

"כן. צלצלתי אליה למחרת. שאלתי, 'למה לא הזמנת אותי?' היא אמרה ששכחה".

ראש המפלגה שלה מכחיש בתוקף שהוא עישן קנאביס בצעירותו, חרף לקט עדויות (שאסף ופרסם עיתונאי "הארץ" אורי משגב לפני כשנה וחצי) שמצביע על ההפך.

"אני לא יודעת מאיפה זה בא. הלך הרוח היום בישראל הוא שלגליזציה זה בון טון. אני תוהה למה הוא עדיין מחזיק בדעה הזאת שלו. לפי דעתי, היא סתם מדקלמת את משנת יש עתיד בנושא".

מה עם הפעילות של תמר זנדברג ממרצ בנושא בכנסת האחרונה? (זנדברג הגישה ב־2013 הצעת חוק לפיה שימוש עצמי בקנאביס לא יהווה עברה פלילית)

"דה קרימינליזציה מוציאה את העוקץ מהסיפור ופותרת את הבעיות של חלק מהמשתמשים, אבל כל עוד זה לא חוקי, גם אם לא פלילי, החולים עדיין נאלצים לפעול מול השוק השחור".

בינתיים, חיון עסוק במיתוג המפלגה. "אם אני לוקח את המותג של עלה ירוק ומכניס אותו למותג שאני יצרתי, אז יש שם משהו דומה מאוד. אמרו לא יהיה, לא יקרה, לא האמינו בי, ובסוף הגעתי למקום הרביעי. גם על המפלגה נכפתה סטיגמה".

הדגל האישי של חיון הוא זכויות לקהילת הלהט"ב. "הייתי מעורב מאוד בסצנה עד לפני שנה, ושם הבנתי שזו בועה. הקהילה רואה את אסי עזר בפריים טיים, עברי שר לנו, לפני כמה שנים קיבלנו את 'יוסי וג'אגר'. אבל זה לא באמת ככה. איפה שבאמת משפיעים – בכנסת – שונאים אותנו. הדוגמה הכי ברורה לעיוורון של הקהילה היא לראות אדם כמו ינון מגל, שעבד עם איזה מאתיים הומואים בוואלה, הולך לבית היהודי. אדם שכאילו משחק את משחק 'אני אוהב הומואים', אני חבר שלהם, בסוף הולך למפלגה שמתעבת אותם. ראינו משתתפי ריאליטי וזה הספיק לנו? לא קיבלנו כלום. חשוב לי שלא יהיה ח"כ בארון בכנסת הקרובה, שלא יהיו 13 ח"כים שלא מתביישים להגיד שהם שונאים אותנו".

אז אתה רוצה להיות הקונטרה של בצלאל סמוטריץ'?

"מי זה בצלאל סמוטריץ'?"

עם המאבק המזרחי אתה מזדהה?

"אני לא מזדהה עם אף אחד," הוא יורה, אבל אז מהרהר ומודה, "שמע, עשו לי את החיים הכי קשים בתחום שאני עובד בו. להגיד לך שאני לא חושב שזה קשור לעובדה שאני לא מהכת האשכנזית, זה שקר. אבל לאט לאט ראו שיש לי ראש על הכתפיים, אז התייחסו אליי כאל בן אדם. בקטע הפוליטי, אני לא יודע איך זה עובד. אף פעם לא התייחסתי לעצמי כאל מזרחי או כאל אשכנזי, אבל אייל גולן אמר שאני אשכנזי באופי".

"אני לא יכול לכפות את עצמי על אף אחד", מסכם חיון ומגלם בתוכו את החידה של עלה ירוק, שיודעים טוב מאוד שיש מאות אלפי צרכני קנאביס בישראל, ויחד עם זאת הנתונים מרמזים שייתכן שהמפלגה מיצתה את קהל הבוחרים שלה. "אני בא להביא את הכוח שלי. לייקים הם לא קולות בקלפי, אבל יש לי כבר מלא כוח. וואו, כמה כוח יש לי. ואנחנו נראה אותו בקלפי".

• אנשים
• ליגליזציה
• ג'וינט
• עלה ירוק
• בחירות 2015
• עומרי חיון
• וויד
• מריחואנה
• לגליזציה
• קנאביס
• גיל קופטש
• ראיונות

• Facebook
• Twitter
• Email

יש אנשים שלא עולה להם. זו תופעה עצובה ושכיחה מדי. מייק פאואר (43) מזוהה עם תופעה הפוכה, שלמרבה הצער לא באמת קיימת. מאז הרייבים של תחילת שנות ה־90, כשהבריטים רק החלו לגלות את האקסטזי, לא לגמרי ירד לו מהנושא. בהשפעת הרומנטיקה של הדלקות הראשונות בהיסטוריה, פנה פאואר לקריירה עיתונאית שהוקדשה ברובה לסמים. ב־16 השנים האחרונות הוא חקר את הנושא כאשר עבד באיים הקריביים כפרילאנסר, נשלח מטעם רויטרס לפנמה והכיר מקרוב את תעשיית הקוקאין בקולומביה. היום הוא חי בלונדון וכותב בעיקר עבור "הגרדיאן".

ספרו הראשון של פאואר, "Drugs 2.0", הוא לדבריו ניסיון לנסח את תולדות השימוש בסמים – מלעיסת עלי בטל (הגרסה הצפון וייטנאמית לגת) בסביבות 9,000 שנים לפנה״ס ועד תחליפי אסיד ואקסטזי הניתנים להזמנה באינטרנט. אך מעבר למהלך ההיסטורי, אפשר לקרוא אותו כספר ביקורתי המזהיר מפני המצב הכאוטי והמסוכן שאליו הגיעה תעשיית הסמים בזמננו.

העיקרון הזה מתבהר כבר בהקדמה למהדורת פברואר 2014: פחות משנה חלפה ממהדורת מאי 2013 (אז יצא הספר לראשונה), וחלק גדול מתחליפי הסמים החוקיים שתועדו בו על ידי פאואר כבר נאסרו לייצור ולמכירה בעולם. לכל אחד מהם קם תחליף חוקי למחצה (כלומר, עד שתיקבע אי חוקיותו) ימים אחדים לאחר מכן. נוסף על כך, פאואר מעדכן כי חנות הסמים המקוונת הגדולה בתולדות האינטרנט, Silk Road, נסגרה באוקטובר 2013 והעומד מאחוריה נעצר על ידי ה־FBI. במהדורה הבאה הוא יצטרך לציין שבנובמבר 2013 עלה לאוויר Silk Road 2.0. גם הוא כבר לא קיים.

תעשיית הסמים נמצאת תמיד צעד אחד לפני החוק: רכיב כימי נאסר לשימוש, מפתחים מניפולציה הכימית שתוכל להחליפו והתרכובת המשודרגת משווקת באינטרנט באופן חוקי עד לפעם הבאה. המאפיין העקבי היחיד של סצנת הסמים האינטרנטית, כפי שטוען פאואר, הוא שינוי מתמיד. בכל הנוגע לסמים, שינויים הם דבר גרוע למדי. "יש קבוצה מצומצמת של סמים שאנשים באמת מחפשים: LSD, קנאביס, פטריות, קוקאין ואקסטזי", הוא מסביר. “את חלקם אנו מכירים מאות שנים, ואת חלקם עשרות שנים. מבחינה טוקסיקולוגית הם לא בהכרח מסוכנים יותר מאלכוהול, ויש לנו מספיק מידע עליהם ועל הכמויות שבהן יש לצרוך אותם. אבל אם יש משהו שלמדתי מהעיסוק שלי בתחום הזה, הוא שאנשים יהיו מוכנים לקחת כל סיכון בשביל להתמסטל. גם אם מדובר בהתנסות בתחליפים שהם לא מכירים, זבל המוגדר כחוקי, ולכן עושה רושם פחות מסוכן. חוץ מזה, התעשייה, כפי שהיא מתנהלת היום משרתת בעיקר את הפשע המאורגן, וזה לא חייב להיות ככה".

לגליזציה של קנאביס, MDMA ו־LSD תפתור את הבעיות האלה?

"אני לא אוהב את המונח לגליזציה. זו בחירה קלה. אנחנו צריכים להשתמש בשיח אחר ולדבר על סוגים שונים של רגולציה. העובדה שסמים מוצאים אל מחוץ לחוק לא משפיעה על הזמינות שלהם, אלא רק על האיכות ועל המחיר. לא חוקי להשתמש ב־MDMA, אבל עדיין אפשר להשיג אותו, פשוט באיכות ירודה ובמחיר גבוה. המטרה צריכה להיות השתלטות על השוק. לאפשר מכירה של סמים, אך כאלו המפוקחים על ידי המדינה. לדאוג שהם יימכרו בכמויות קטנות, לצרף להם אזהרות והוראות שימוש וכמובן לא למכור לקטינים. הכי חשוב, הסמים האלה יסופקו על ידי אנשים בעלי אחריות כלשהי. סוחר הסמים הממוצע לא שואל אותך בן כמה אתה כשאתה קונה ממנו משהו, הוא רק רוצה את הכסף שלך".

להרבה אנשים זה יישמע קצת קיצוני. בכל זאת, מדובר בחומרים שלחלקם יש השפעה לא קלה.

"אנשים לא שואלים את השאלות הנכונות. הסמים האלה זמינים גם ככה. קנאביס יכול לצמוח בכל מקום. הוא יכול להימכר בדולר לגרם. הכסף הזה הולך לארגוני פשע שלא מבזבזים אותו על דברים חיוביים, אלא על פאקינג מכוניות יוקרה. איפה שהוחלה לגליזציה של קנאביס בארצות הברית, הקרטלים נבלמו. הם הפסיקו לייבא סמים כי זה כבר לא משתלם להם, ואני אוהב לראות גנגסטרים מפסידים כסף. נתחיל עם קנאביס, ואז נעבור ל־LSD ולפטריות – חומרים לא מסוכנים שלא הרגו אף אחד מעולם בצורה ישירה. אם זה יעבוד, נעבור ל־MDMA טהור. נגביל כל אדם לארבע רכישות בשנה. ואם גם אז יצמח שוק שחור? נחשוב איך להתמודד איתו".

בספר שלך אתה מקדיש פרק שלם לאקסטזי, וכותב על אלכסנדר שולגין, הכימאי שפיתח את ה־MDMA, בהערצה מסוימת. אתה מאמין שהוא שינה את ההיסטוריה של הסמים יותר מכל סם אחר?

"בהחלט. הרבה יותר אנשים השתמשו באקסטזי בהשוואה לסמים הפסיכדליים שקדמו לו, כמו LSD. הוא חצה מעמדות ותרבויות והגיע למיינסטרים. אני חושב שהעובדה שהוא נמכר בטבליות מסומנות, צורה שאנשים הכירו מעולם הרפואה, הקלה על אנשים לקחת אותו – באופן סימבולי כמובן".

[interaction id="54a416f208b0f989512a0ed9"]

התקופה הזו, כפי שהזכרת בספר, היא גם מה שהוביל אותך לצלול לתחום.

"זו בהחלט אחת הסיבות. בתחילת שנות ה־90 הפריע לי שהייצוג של האקסטזי בתקשורת היה רחוק מהחוויה האישית שלי. אני תופס אותה כתקופה מהפכנית שבה צמחה תת תרבות מתוך רחבת הריקודים כאנטיתזה למורשת של מרגרט תאצ'ר. ההתחברות הזו של אנשים הייתה אקט פוליטי לכל דבר. היא חתרה תחת הניכור הקפיטליסטי. כשראיתי ששוק האקסטזי קורס אל מול תחליפים חוקיים, זה עניין אותי. כעיתונאי אני נמשך לסקופים, ולכן פרסמתי את האייטם הראשון שעסק בתופעת המפדרון (חגיגת בגרסתו הישראלית – ג"פ). הרגשתי שאף אחד לא מדווח על התופעות האלו כמו שצריך. כולם כותבים בולשיט. האמנתי שאני, כמי שהיה שם, יכול לעשות את זה טוב יותר".

תזכיר לי מי אתה?

יש הרבה מקום לגאווה ישראלית בכל מה שקשור לסמים באיכות גרועה בכלל ולסמי פיצוציות בפרט. ישראל הייתה המדינה הראשונה שבה הופץ המפדרון. ב־2008 הפך החגיגת לתופעה של ממש: הוא הוסנף בחניון של הריף רף ומחוץ למועדונים בנמל, והוזרק על ידי נרקומנים בתחנה המרכזית. לרגעים היה נדמה שנמצא המכנה המשותף שימחק את שסעיה של החברה הישראלית – אך החלום נגוז עם הוצאתו אל מחוץ לחוק ב־2010, כפי שנעשה גם ברוב מדינות אירופה.

כדי לדעת מעט יותר על שוק הכימיקלים החוקיים בישראל פניתי לאורן ליבוביץ', יו"ר מפלגת עלה ירוק המתכוננת לבחירות לכנסת ה־20 ומייסד המגזין האינטרנטי “קנאביס". אף שתיאמתי עמו שיחת טלפון ערב לפני, כשהתקשרתי בבוקר כבר לא היה לו מושג מי אני. כשאתם מצביעים לעלה ירוק, אתם יודעים בדיוק למי הקול שלכם הולך.

“תופעת התחליפים החוקיים מוכיחה את הכישלון של המלחמה בסמים ואת הנזקים שהיא גורמת. אלו חומרים מסוכנים שמיוצרים במעבדות ונמכרים בטלפון, באינטרנט ואפילו בפייסבוק. אם קנאביס היה חוקי, היה אפשר למנוע את כל זה".

נכון לעכשיו מיסטר נייס גאי, תחליף קנאביס סינתטי, הוא עדיין סם הפיצוציות הפופולרי בישראל?

"כן, הנייס גאי, שהוא ומבסוטון זה בערך אותו דבר בשמות שונים, שולט בשוק. זה חומר רעיל שאפילו מי שפיתח אותו, ג'ון וו. האפמן, טוען שהוא מסוכן לשימוש של בני אדם" (בתקשורת הישראלית דווח על כמה מקרים שבהם נייס גאי הוביל משתמשים להתקפים פסיכוטיים – ג"פ).

מאיפה החומרים האלה מגיעים אלינו?

"ארגוני פשע מנצלים את הפוטנציאל הכלכלי הזה. יש להם כסף, עורכי דין טובים והם לא מפחדים מהמשטרה. הם מקימים מעבדות, קונים את הציוד הדרוש ומפיצים אותו. בחלק מהמקרים חומרים מגיעים אלינו גם דרך רצועת עזה וגבול לבנון".

בישראל משווקים תחליפים סינתטיים גם ל־LSD (25i ותחליפיו החוקיים) וכן גרסאות מפוקפקות לסמים אחרים. מדוע תפיסת הלגליזציה של עלה ירוק לא כוללת אותם?

"אנחנו מתמקדים באבסורד הכי גדול. אתה יכול להחזיק בקבוק של ליטר וחצי מים מהולים באסיד ואף שוטר לא יוכל להבחין בזה. הרדיפה של המשטרה אחרי משתמשי קנאביס היא המכעיסה באמת".

אחרי שעלה אחוז החסימה, אתה עדיין מאמין שלעלה ירוק יש סיכוי להיכנס לכנסת?

"בטח, רק לפני חודש פורסם סקר שניבא לנו חמישה מנדטים. יש בישראל חצי מיליון משתמשי קנאביס, ורובם מצביעים לאנשים שמוכנים לשלוח אותם לכלא".

בחזרה לפאואר. הוא מספר לי שישראל ידועה בתרבות הסמים המפותחת שלה, ואני אפילו לא בטוח שהוא מודע לקולוניה הפסיכואקטיבית שהקמנו בהודו. "תופעת החגיגת הייתה אחד הטריגרים שהביאו אותי לכתיבת הספר", הוא אומר. "ב־2008 היה מחסור רציני ב־MDMA ובאנגליה לא היה כמעט כלום. ברווח הזה נכנס המפדרון ושינה את כללי המשחק בכל העולם".

אצלנו התרכובות החוקיות למחצה נמכרות בקיוסקים הרבה יותר מאשר באינטרנט. זו תופעה ייחודית?

"לא ממש. גם בלונדון הסמים האלה נמכרים בכל מקום. מפדרון נמכר אפילו במזנוני פיש אנד צ'יפס. בשביל בתי עסק זו פשוט הזדמנות לעשות עוד כסף. בכל זאת אני חושב שהמהפכה האמיתית בעשר השנים האחרונות מתרחשת באינטרנט, שבו אנשים יכולים לקנות את הדברים האלה בכמויות גדולות ובלי שאף אחד יעצור אותם".

אתה מציין בספר שהמאפיה הישראלית משחקת תפקיד מרכזי בשוק ה־MDMA העולמי. זה מסקרן.

"הסמים מיוצרים על ידי כימאים בהולנד ובבלגיה. ישראלים ורוסים עושים את רוב עבודת ההפצה, והמאפיה הסיציליאנית דואגת בעיקר לכסף".

בספר אתה טוען כי החקיקה הבעייתית נגד סמים היא שמעניקה להם את האפיל המסתורי שמהווה את עיקר כוחם, ולאחר שניקח מהם את זה נישאר רק עם כימיה. כשיהיה מדובר רק במולקולות, מי בכלל ירצה להשתמש בהם?

"אני בן 43, יש לי ילד ואין לי כוונה להתנסות עוד בסמים, אבל אני בהחלט חושב שהאיסור על השימוש בהם הוא זה שהביא לתרבות שנוצרת סביבם. מה קורה לך בעצם כשאתה מעשן מריחואנה? אתה נהיה רעב, ישנוני וצוחק משטויות. איך בדיוק זה הפך לתרבות עולמית?".

כשהוא שואל אותי מה סם המסיבות הכי נפוץ כרגע בתל אביב, אני משיב שבשנים האחרונות MDMA בצורתו הגבישית זוכה לעדנה מחודשת. לדבריו זה נובע מתרכובת שפותחה ב־2011 על ידי כימאים הולנדים שמצאו דרך יעילה להחליף את ה־PMK הנוזלי שדרוש ליצירת הסם (מרכיב שאינו חוקי ולכן קשה להשיגו) ב־PMK glycidate מוצק שניתן לייבא מסין. בתהליך הזה, המכונה “Masking", אפשר לסנתז סם חזק יותר מזה שהכרנו בעבר. כמו תמיד, ההולנדים באים לנו טוב.

"Drugs 2.0: The Web Revolution That's Changing How The World Gets High".להשיג באמזון

• אנשים
• אקסטזי
• חגיגת
• עלה ירוק
• מייק פאואר
• לגליזציה
• קנאביס
• ראיונות
• MDMA
• סמים