Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הכנופיה בדרך: הרכב הפוסט-Pאנק Gang Of Four יופיע בישראל
להקת גאנג אוף פור היא אחת המעצבות העיקריות של הפוסט-Pאנק הבריטי ומשפיעה גדולה על יותר מדי להקות שאתם אוהבים. והיא מגיעה להופעה בישראל ב-1 באפריל. נשבעים לכם
זאת לא מתיחה, הרכב הפוסט-Pאנק המיתולוגי Gang Of Four יופיע ב-1 באפריל בבארבי. ההרכב הבריטי נחשב לאחד המשפיעים והמעצבים של הז'אנר לצד להקות דוגמת The Fall ו-Magazine.כרטיס במכירה מוקדמתיעלה 179 ש"ח. על ההפקה אחראית חברת נרנג'ה, שהביאה לארץ את אלט ג'יי, MØ, צ'ט פייקר, מאק דמרקו ועוד.
גאנג אוף פור החלה את דרכה ב-1977 באוניברסיטת לידס על ידי צעירים מעורבים פוליטית בזמן שהPאנק החל לדעוך סביבם. שם הלהקה לקוח משמה של הממשלה שהוקמה לאחר מותו של הקיסר שאו בסין הקומוניסטית. חברי הלהקה שילבו ראיית עולם מרקסיסטית בכל אשר יצרו, אפילו כשהיו אלה שירי אהבה. שמות השירים שלהם בעצמם נשמעו כמו מניפסטים, לדוגמה: "Damaged Goods", "It's Her Factory" ו-"To Hell With Poverty". השירים שלהם מתארים לעיתים קרובות תחושות של זרות וניכור על רקע תרבות הצריכה האולטרה קפיטליסטית.
אחרי הסינגל המצוין "Damaged Goods" מ1978, זכתה הלהקה לחשיפה גדולה רבות בזכותו של איש הרדיו האגדי ג'ון פיל שהקליט הופעות שלהם ל-Peel Sessions שלו. אלבום הבכורה שלהם, "!Entertainment", שיצא שנה אחרי, הוא אלבום מופת וכזה היה גם האלבום שיצא אחריו, "Solid Gold" ב-1981.
הלהקה נחשבת לאחת הלהקות המשפיעות ביותר על הרוק המחאתי ומעבר לז'אנר בו פעלה והרחיבה. בין הלהקות והמוזיקאים שנמנים עם מעריציה Rage Against The Machine והרד הוט צ'ילי פפרס שבתחילת דרכם שאבו מגאנג אוף פור את הגיטרות הFאנקיות והזוויתיות. גם להקות האלטרנטיב-Pאנק מישן אוף בורמה, פוגאזי ומינוטמן נמנות בין ממשיכות דרכה. ג׳יימס מרפי אמר שהם היו אחת ההשפעות הגדולות על LCD Soundsystem, מייקל סטייפ היה מעריץ וקורט קוביין הודה שחלק מהשירים המוקדמים של נירוונה היו העתקה ישירה מהם.
לארץ תגיע הלהקה אחרי שמונה אלבומי אולפן, כשהאחרון בהם, "What Happens Next" ראה אור בשנה שעברה. בהופעה בישראל הם צפויים לנגן שירים מתוכו וכמו כן מאלבומיהם הקודמים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
נער הפלא הפסיכדלי מפילדלפיה יצר פלאים בחדר השינה שלו, שהניבו לא פחות משישה אלבומים עצמאיים, לפנישהוחתם בדומינו רקורדס. השנה הוציא את "Beach House" המצוין.
Alex G – Beach Music
ניר מטרסו – "יש חדש"
במפגן אופטימיות ביזארי ויפה מורד ניר מטרסו בקהלת ומפציר כי יש חדש תחת השמש, שלא הכל הבל. מתוךהאלבום המעולה "זרע לוויתן", שיצא מוקדם יותר השנה ואסור שיחמוק מתחת לרדאר מיטיבי הלכת שביניכם.
ניר מטרסו. צילום: גוני ריסקין
Editors – "Oh My World" feat. Rachel Goswell
רייצ'ל גוסוול בעלת הקול השמיימי מלהקת סלואודייב מתארחת באלבום החדש של האדיטורס? כבר שווה בדיקה, לא ככה? מסתבר שגוסוול משתפת פעולה בעוד כמה קטעים באלבום החדש והחמישי של ההרכב הבריטי, שזכה עד כה להצלחה לא מבוטלת וללא מעט השוואות ללהקות גדולות ובהן אקו אנד דה באנימן, אינטרפול וה-Chameleons.
Editors – In Dream
ישי קיצ'לס – "קח את המנגינה הזאת"
לפני חמש שנים הוציא קיצ'לס, לשעבר מלהקת פוריטנים צעירים, את האלבום "מוזיקה למזמוזים" שאהבתי במיוחד, ועכשיו הוא חוזר עם אי.פי חדש, ששמו מעיד כי הוא הראשון בסדרת ריליסים עתידיים. פנינות סינג-אלונג קליטות, כיפיות ונוראיות כמו שרק הוא יודע לעשות; הומור שחור משחור, חצים שמופנים פנימה, כתיבה כרגיל מעולה ולא שבלונית. נראה אתכם לא שרים בסוף – "קח את המנגינה הזאת – ודחוף – אותה לתחת!".
ישי קיצ'לס – וואטאבר, גבר חלק א'
Grimes – "Scream" feat. Aristophanes
גריימס הופכת לאחת מיוצרות הפופ הכי שוות בעולם. רגע, אמרת פופ? כן, גריימס הקנדיתחתכה לפופ, אך כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, זאת עדיין היא ולכן הפופ הוא גם שיקוף של אישיותה יוצאת הדופן. עף על האלבום החדש שלה, "Art Angels". האמת היא שהשיר הזה מתוכו פחות מעיד על הפופ של רבים מהשירים בו; זהו קטע קשוח עם דרייב נהדר שעל גבו רוכבת ראפרית טייוואנית.
Grimes – Art Angels
Melvins – "Black Betty"
לא מספיק אנשים מכירים את אלבום הקאברים הפסיכי של המלווינס, "Everybody Loves Sausages" מ-2013. הם מבצעים בו, למשל, את "In Every Dream Home a Heartache" של רוקסי מיוזיק (שיר על יחסים בין גבר לבובה מתנפחת), כמו גם שירים של קווין, דיוויד בואי והקינקס. פה הם מביאים אותה בקאבר רוק מחורע לבטי השחורה – שיר שמיוחס לבלוזיסט לד בלי, אך מוכר בעיקר בביצועה של להקת Ram Jam.
באזז אוסבורן מהמלווינס
Parquet Courts – "Borrowed Time"
חברי "מגרשי הפרקט" מכנים את סוג הרוק שהם מנגנים "אמריקנה Pאנק". וואלה, שיקראו לזה איך שבא להם, העיקר שזה שנשמע מצוין. מזכיר קצת את The Feelies, למען האמת, וזה לא יכול להיות דבר רע.
Parquet Courts – Light Up Gold
The Meatballs – "Restless"
המיטבולס, בראשות הסולן והסקסופוניסט רועי בר יהודה, הם הרכב גראז', רוקנ'רול עם וייב פיפטיזי מרקיד ולסירוגין נותן בראש – כמו שאפשר לשמוע בקטע שבחרתי מתוכו. אלבום הבכורה שלהם, "Cut to the Chase", יצא עכשיו. הםישיקו אותו בהופעה בחמישי (12.11) בפסאז'.
The Meatballs
Protomartyr – "Dope Cloud"
"The Agent Intellect", האלבום החדש של הרכב הפוסט-Pאנק מדטרויט גודל עלי משבוע לשבוע, ועושה רושם שהופך לאחד מאלבומי הרוק המוצלחים של השנה לטעמי. ב-"Dope Cloud", הסולן ג'ו קייסי שר על זמניותך בעולם הזה, על כך ששום דבר לא יציל אותך, אתה רק חלל מושכר. הבנאדם לא כל כך עקבי, שכן בסינגל הראשון מהאלבום, "Why Does It Shake" הוא מצהיר “I’ll be the first to never die”. עקבי או לא – שיר בן זונה.
Protomartyr – The Agent Intellect
The Intelligence – "Sex"
חבר מוסר: "שמע את 'דה אינטליג'נס', אבל מהר". אני מציית. תודה חבר, מדובר באחלה הרכב גראז', מהסביבה המוזיקלית של להקות כמו The Oh Sees ו- Sic Alps. "סקס" הוא שיר כיפי לא פחות משהוא עגום: "I want a true love that I can step out on / And that I can still count on / While she waits / With a warm plate". אחלה, ואני רוצה משמשים כל השנה.
The Intelligence – Vintage Future
Squeeze – "Sex Master"
אחת מהפקותיו הרבות והמוצלחות של ג'ון קייל הייתה אלבום הבכורה מ-1978 של להקת Squeeze. מסכנה הלהקה, קייל התעלל בה, הודיעה לה לזרוק לפח את כל השירים שהביאה עמה ולכתוב חדשים. וזה מצב קצת מסובך, אתם מבינים, כי הלהקה העריצה את האדמה עליה דרך קייל. אחרי הכל, מדובר באיש שהפיק את הבכורה של הסטוג'ס ושל המודרן לאברז. מלחיץ. מה גם ש-Squeeze קראו לעצמם על שם האלבום האחרון של קייל עם הוולווט אנדרגראונד. ב"סקס מאסטר" נשמע שהלחץ הזה הוציא מהם את המיטב.
The Gun Club – "Sex Beat"
שיר שלישי על סקס! כי.. כי סקס! זהו השיר הראשון באלבום הבכורה, "Fire of Love" מ-1981, של מי שתהפוך לאחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי היותר משפיעות ונחשבות היום. כל כך הרבה אנרגיה חולנית הייתה אז בסולן והאיש שהנהיג אותה, ג'פרי לי פירס, עליו השלום. ברוק המשוגע שלה, שילבה הלהקה מלוס אנג'לס סייקובילי עם מאפיינים של גותיקה דרומית ודלתה-בלוז.
The Drive-By Truckers – "Sinkhole" (live)
מתוך אלבום הופעה משולש (או מחומש אם הוא בא בתקליטים!) חדש של האלטרנטיב-קאנטרי רוקרז שמערבבים השפעות של לינרד סקינרד עם אינדי-רוק.
The Drive-By Truckers – It's Great To Be Alive!
Jason Isbell and the 400 Unit – "Blue"
איסבל היה גיטריסט בדרייב-ביי טראקרז במשך שש שנים (וניגן בגרסת האולפן של השיר הקודם בתוכנית, "Sinkhole"). אחרי שעזב, יצא לקריירת סולו ואף הקים סביבו להקה שלקחה את הרוק הדרומי של הלהקה שממנה יצא לכיוון מלנכולי יותר, כפי שאפשר לשמוע בבירור בשיר הזה.
Jason Isbell and the 400 Unit
Giles Corey – "No One Is Ever Going To Love Me"
גיילס קורי הואשם ב-1692 בכישוף – במשפטי סיילם המפורסמים. זו הייתה תקופת ציד המכשפות הידועה לשמצה וקורי, שהיה אז בן 81, סרב לטעון כי הוא אשם או חף מפשע. בנסיון להוציא ממנו הודאה, הוא הופשט, נזרק לתוך בור ועל חזהו ובטנו הונח לוח עץ שעליו הועמסו אבנים כבדות בזו אחר זו. הוא מת בצעקות "עוד משקל!". אני מניח שכך הרגיש דן בארט, האיש העומד מאחורי הפרויקט על שם גיילס קורי, כשכתב את האלבום שלו – שכולו התמודדות עם דיכאון אובדני.
Giles Corey
Have A Nice Life – "Bloodhail"
דן בארט (מהשיר הקודם) חבר גם בלהקת Have A Nice Life, שהוציאה את אלבום המופת הכפול ב-2008 – "Deathconsciousness". היא ידועה בשילוב המיוחד שלה של פוסט-Pאנק עם שוגייז, דרון, רוק גותי ואינדסטריאל. אלבום כבד ונהדר.
להקת האינדי הסקוטית, הטוויילייט סאד, תגיע לראשונה להופעה בתל אביב שתתקיים בתיאטרון תמונע ב-6 ליוני. הלהקה תגיע במסגרת סיבוב הופעות המקדם את אלבומה הרביעי, "Nobody Wants to Be Here and Nobody Wants to Leave", שיצא באוקטובר האחרון. על הפקת ההופעה אחראית חברתHepCat Productions, שבשנה שעברה הביאה לכאן את להקת Yuck. מחירכרטיס להופעהשל הטווילייט סאד יעמוד על 129 שקלים.
הלהקה הוקמה ב-2003 בעיירה קטנה צפונית לעיר גלזגו. הופעותיה הראשונות הותירו רושם רב בכך ששילבו ביו היתר, תרמין, לופים מקלטות של סרטים ושירי קאנטרי ופולק ישנים, אפקטים, מקלדות צעצוע, מסורים, צלילים ממשחקי מחשב וגיטרות שוגייז עמוסות דיסטורשן רועש.
אלבומה הראשון, "Fourteen Autumns & Fifteen Winters", יצא ב-2007 ושילב פוסט-Pאנק עם שוגייז מלנכולי, כשמעל כל זה בלט המבטא הסקוטי הכבד של הסולן ג'יימס אלכסנדר גרהאם. באלבומים הבאים הצליל של הלהקה השתנה והלך לכיוונים של קראוטרוק מוקדם וסינת'-ווייב. ואילו האלבום הנוכחי, "Nobody Wants to Be Here and Nobody Wants to Leave",שהופק באולפן של להקת הפוסט-Pאנק מוגוואי בגלזגו, משלב בין כל הסגנונות שניגנה עד כה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
