קשה שלא להתרגש מהשינוי הדרמטי בתרבות הספורט הימי בעיר: פעם היו כאן רק מטקות, ועכשיו יש מרכז ספורט ימי קהילתי, יש פוצ'יוולי ברמה בינלאומית ויש כדורעף חופים, שניהם פופולריים מתמיד. עכשיו במקום לחטוף כדור קטן ושחור בראש כשאתם בצ'יל על שפת הים, אפשר לחטוף כדור צבעוני וגדול בראש כשאתם בצ'יל על שפת הים, והשדרוג מורגש.

אבל אנחנו סתם מתמרמרים פה, כדורעף חופים הוא ענף ספורט נהדר שמאוכלס בידי שחקנים ושחקניות בכושר אתלטי מופלא ומצב פיזי מיטבי (ככה אומרים עכשיו "חתיכים וחתיכות", כן? "מצב פיזי מיטבי", תזכרו), ואם תגיעו אל חוף פרישמן בין התאריכים 27 ל-29 באוגוסט תוכלו לצפות במיטב שבהם במסגרת אירוע הדגל של כדורעף החופים בארץ, הלוא הוא אליפות ישראל שתשתרע לאורך שלושה ימי ספורט לוהטים ומלאי חול ותשוקת ניצחון.

>> ההמונים הפסיקו את תל אביב: מזמן לא הייתה פה כזאת דממה בערב
>> שאלת השאלות: תל אביבים מנסים לענות על השאלה "מה יהיה?"

מתחם האליפות בחוף פרישמן לא נבחר לא במקרה. מאז שנת 2019, אז אירח לראשונה את טורניר הסבב העולמי FIBV Tour – STAR 1, הוא הפך למגרש הבית האהוב של הענף בישראל, ומשמש כמוקד עלייה לרגל לאירועי ספורט חופים. האליפות, בשיטה ארצית, תכלול ארבע קטגוריות שונות: גיל 16, גיל 18, דרג ב' ודרג א', כאשר לכל קטגוריה יתקיימו תחרויות נפרדות לגברים ולנשים. מאחורי הארגון עומד איגוד הכדורעף, שמשקיע רבות בענף כדורעף החופים בשנים האחרונות, בשיתוף פעולה מחודש עם חברת מיתוס ספורט יחד עם רשות הספורט העירונית של עיריית תל אביב-יפו.

"רצועת החוף שלנו היא היהלום של העיר תל אביב-יפו, וספורט החופים – במיוחד הכדורעף והפוצ'יוולי – הפכו לחלק חשוב בתעודת הזהות של העיר שלנו: מקצוענות אמיתית והישגיות לצד חופש ושפיות גם בימים קשים אלו", אמרה ציפי ברנד, סגנית ראש העירייה והממונה על רצועת החוף והפארקים. "עיריית תל אביב-יפו תמשיך להשקיע ביתר שאת בקידום ענפי ספורט החופים לרווחת התושבים והספורטאים המקצועיים ותקדם אירוח ספורטאים ותחרויות בינלאומיות בעיר".
>> טורניר אליפות ישראל בכדורעף חופים, חוף פרישמן, 29.8-27.8, הכניסה חופשית

• הבועה
• חוף פרישמן
• ❤ תל אביב
• פוצ'יוולי
• כדורעף חופים
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

שם:אמיר זוהר

גיל: 35

סטטוס:נשוי

עיסוק:יבואן, אחד ממקימי העמותה הישראלית לקידום הפוצ'יוולי

מתי הגעת לתל אביב?
"נולדתי וגדלתי בתל אביב, ברחוב מאפ"ו, ממש על חוף פרישמן, ככה עד היום. לא זז מפה. תל אביבי מהשורשים, ילד של חופים. בגלל הקרבה הגיאוגרפית לים גלשתי מגיל צעיר, לא חוויתי משהו אחר. לצערי אבא שלי לא שם אותי בכדורגל בגיל צעיר, בספורט שאפשר להוציא בו אגרסיות אפשר היה לבלום מלא בעיות שעשיתי בתור ילד ונער מתבגר".

איך הגעת לענף הפוצ'יוולי? בכל זאת לא ספורט פופולרי ונגיש לכולם.
"בגיל 20 אני וחברים שלי, אושרי כהן ושלום מיכאלשווילי, ראינו שני שחקני כדורגל ברזילאים ששיחקו בארץ – ברונו הייס וגבריאל לימה – מקפיצים כדור בחוף הים. הם לקחו אותנו, שמו לנו רשת ולימדו אותנו את המשחק הזה, שילוב מוזר בין כדורגל לכדורעף. זה הדליק אותנו בטירוף, כל יום ירדנו לשחק איתם עד שהם עזבו אותנו וחזרו לברזיל. נשארנו יתומים והבנו שבשביל לשחק בכיף אנחנו צריכים למצוא חבר'ה אחרים. אז אספנו חברים, לימדנו אותם את המשחק ואפילו פתחנו טורניר. ההצלחה של המשחקים גרמה לנו לקלוט את הפוטנציאל ולקדם את הדבר הזה לעמותה מקצועית, שתפתח את הליגות בארץ ובחו"ל. בשנת 2016 אפילו הצלחנו להכניס את הענף כספורט ראווה באולימפיאדת ריו, שזה הישג מטורף – מרחק צעד מהפיכה לענף אולימפי לגיטימי".

מה מושך אותך כלכך בספורט הזה?
"המשחק הזה מטורף, זה כמו ריקוד – גם בנראות וגם בחוויה האישית, זה מעלה את רמות ההתרגשות והאנדרנלין. ממש ראיתי, גם על עצמי וגם על חברים שלי שהמשחק הזה גורם לאנשים לרדת כל יום לחוף, בלי תלות בלחצים ובטרדות השגרה, ופשוט לשחק עד שתיים בלילה. בתור מי שמתמחה גם בגלישה, שהוא ספורט סוליסטי, אני יכול להגיד שהכיף בפוצ'יוולי הוא החיבור המדהים בין האנשים – כולם יחד, גם היריבים, פשוט כי האנרגיות הן של שותפות וחברות, הבד ווייבז בחוץ לגמרי. זה לא אימון עם מאמן אישי שסופר שכיבות סמיכה – אנחנו עושים צחוקים בפאן של הקיץ. כיף להשקיע בספורט שהוא גם חברתי. בקיצור, זה ג'ינגה אחרת.

ישראל היא אחת מהמובילות בתחום הזה, איך אתה מסביר את ההצלחה?
"הפכנו להיות מעצמה בתחום הזה בעיקר בזכות עבודה קשה מאוד של העמותה, בשילוב עם תנאים ייחודיים שיש פה. אנחנו המדינה היחידה שמנהלת ליגה סדירה עם מחזורים, ארבעה חודשים בשנה, ואנחנו מלמדים גופים אחרים בעולם לעשות את זה בצורה טובה. אני חושב שבישראל יש אווירה שמתאימה לפאן של המשחק הזה, בשילוב עם תנאי אקלים טובים – יש מזג אוויר נעים כל השנה ואין רוחות, כך שאפשר להתאמן משעות הבוקר עד שעות הערב ואפילו אחר כך. גם שחקנים ממדינות אקזוטיות, כמו ברזיל, נהנים במיוחד מהחוויה פה, שלא לדבר על אירופה, שם בונים האנגרים בשביל לשחק".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"לשבת בשדרות רוטשילד עם מחצלת ולחשוב שאתה בטבע".

• אנשים
• פוצ'יוולי
• האנשים שעושים את תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

התחת שלי סובל מהיעדר אופי משווע. הוא אינו קפוץ כישבנם של שחקני הפוצ'יוולי בחוף גורדון, ומנגד מתכנס בתוך הג'ינס בקלות רבה מזו של ישבן אמריקאי עסיסי. אין לו שום דבר מיוחד להציע לעולם מלבד נפיחות בריח חומוס. לכן, לא היה ברור מדוע דווקא אני נשלחתי לייצג את מערכת Time Out באליפות הטוורקינג הישראלית, שהתקיימה השבוע לראשונה. יש לי תחושה שזה קשור ביצר הנקם של כמה עורכות סוררות, שביקשו ללמד אותי לקח חשוב על אמירות פוגעניות שפיזרתי לאחרונה במערכת.

כדי לא להביך את עצמי יתר על המידה פגשתי לקראת התחרות אתגל ביפול, שנחשבת לאחת מחלוצות הטוורקינג הישראליות. ביפול הייתה הראשונה לייבא את הטוורקינג לארץ, ולפני כמה חודשים אף פרשה מהדיי ג'וב המכובד שלה בעולם המיקרוביולוגיה על מנת להתמקד בהעברת סדנאות ובהפקת האליפות המדוברת. "אני לא מכירה עוד אליפות שעובדת לפי המתכונת הזאת", היא אומרת. "בתחרויות בעולם בדרך כלל עושים טוורק באטלים במעגלים. אני רוצה לחזק את המימד של ההופעה, ולכן אצלנו כל משתתפת תעשה קטע קצר משלה. בחרתי לעשות את האירוע באודיטוריום כדי שכל אחד בקהל יוכל לצפות במה שקורה על הבמה, בשונה ממה שקורה במעגלי הבאטלים. הבחירה באודיטוריום במקום כמו בית ציוני אמריקה נבעה מהרצון שלי לחזק גם את הלגיטימציה של התחום".

לפי מה שופטים את המשתתפות?

"יש מספר קריטריונים, החל מנוכחות בימתית ואינטראקציה עם הקהל ועד בחירת התלבושת. אנחנו מייחסים את אותה חשיבות לכישורי טוורקינג ולכוריאוגרפיה. מישהי שטובה מאוד בטוורקינג אבל לא תהיה מרשימה בריקוד הכולל, לא תוכל לנצח, ולהפך".

חכו חכו ששרירי האגן שלי ישתחררו

מודע לאתגר הרציני העומד בפניי, נכנסתי לתוך טייץ מנומר ששאלתי מחברה דקיקת רגליים והתחלתי להתאמן בחריצות בהדרכתה של ביפול. רכנתי לתנוחת ״אני רוצה לחרבן במקום עם אסלה ממש מגעילה״ והתאמנתי על ה״פופ״ – כלומר, הקפצת התחת בעזרת שרירי הגב התחתון. כעבור שתי דקות כבר הייתי ספוג בזיעה, מתחנן בפני שלומי הצלם להניח לצילומים הפולשניים שביצע בישבני. הקושי הפיסי ניצח בסופו של יום את הרצון, ולמרות המאמץ והטייץ המנומר, לא הגעתי לרמה הנדרשת עבור השתתפות באירוע הגמר של התחרות. אך באותו רגע כל זה כלל לא היה משנה. הרגשתי מועצם.

בתחרות עצמה, שהתקיימה אמש (א׳), המין הגברי התעלה על מגבלות הקצב שלו: בקטגוריית הסולו, מבין שבע משתתפות, זכה הגבר היחיד בתחרות – מולי דואק, מדריך טוורק בסטודיו לייזר ובסטודיו שידאנס. דואק וחברותיו הציבו רף מרשים שכלל נחיתות לשפגאט, מחוות גנגסטריות אמינות ושליטה מלאה בנענוע הישבן. חכו חכו – חשבתי בליבי – עד השנה הבאה יהיה לכם מתחרה רציני אחר, בהנחה כמובן ששרירי הירכיים שלי יואילו בטובם להשתחרר מתישהו.

לעמוד הפייסבוק של גל ביפול

• פוצ'יוולי
• המשוטט
• טוורקינג
• ניקי מינאז'
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני