היו היה בתל אביב הישנה (כלומר לפני עשור וקצת, כי בואו, אנחנו לא עד כדי כך זקנים) זן שונה של מסעדות. משהו שבנוף הנוכחי נראה כמעט דמיוני, משהו שללא ספק חסר, גם אם לא מעורר געגוע של ממש – מסעדות שעושות אוכל ממש בינוני במחיר ממש ממש זול. אלו היו מסעדות לכל עניין ודבר, עם מלצרים ואווירה והכל, והמנות היו גדולות ומשביעות, ולמרות שהאוכל היה לכל היותר בסדר, הייתם יוצאים מרוצים.

אחת מכוכבות הז'אנר היתה "השדרה 34", שהציעה מגוון פסטות במחיר של 25 ש"ח לצלחת, ומנות כמו המבורגר, כנפיים, שרימפס, קלמרי מטוגן ברוטב קייג'ין ב-30, כולל תוספת בצד. אם היום תמצאו לי המבורגר במחיר הזה, אני אמצא לכם קלקול קיבה. מעבר למחיר, הקסם של השדרה 34 היה במהירות ובאווירה – מסעדת פאסט פוד שלא נראית או מרגישה כמסעדת פאסט פוד, אלא כמסעדה רגילה של ממש. וכמובן, איך לא, העץ שהיה נעוץ באמצע המסעדה, צומח מתוכה החוצה.

עכשיו, על חורבות המסעדה ההיא, הוקם מקום חדש שללא ספק שואב השראה רוחנית, לפחות בכמה נקודות, ממסעדת העבר שאיכלסה את המבנה – Dive In השדרה, שעומדת בדיוק על הפינה ההיא בשדרות בן גוריון, וגם היא מסעדה לכל המשפחה שנמצאת איפשהו על קו התפר בין מסעדה רגילה לפאסט פוד, וגם אם התפריט לא מגיע לאזורי המחירים של רוחות המסעדות מהעבר (וזה גם לא ריאלי יותר), היא בהחלט שואפת למקום חיובי. כלומר, בניגוד לשדרה שדגלו באוכל בינוני וזול, בדרייב אין מייצרים אוכל מצוין במחיר בינוני.

אבל לפני שנגיע לאוכל, ראוי להתייחס גם לעיצוב של הדרייב אין. הצבעים בהירים וקיצים, הסגנון נע בין טיקי בר למסעדה בחוף וניס – כולל מנורות קש, שלטי ניאון אדומים ועץ-טורקיז, מה שיוצר אווירה מאוד נעימה ולא מחייבת. חוץ מזה, בניגוד לאנשי "השדרה 34", בדרייב אין בחרו לפתוח את כל החלונות, מה שיוצר חזית שמזכירה את הציור "ניצי הלילה" של אדוארד הופר, רק באור היום התל אביבי. זה גם נותן תחושת מרחב גדולה מבפנים, ושמחתי לגלות שהעץ המיתולוגי עדיין נעוץ בתוך המסעדה כמו בניין לשימור באמצע שכונה בהתחדשות, רק שעכשיו העץ הפך למרכז אזור הילדים של המסעדה. שימוש חכם מאוד במרחב.

את כל הנ"ל הספקתי לספוג במהלך ההמתנה להזמנה שלי, 26 דקות מאז שסיימתי עם מסך ההזמנה (הנוח לאללה) ועד לקבלת המנות. שמונה בערב, במקום היו אולי עוד שתי משפחות קטנות, וזה לא מעט זמן להוצאת מה שבמהותו הוא פאסט פוד, ובמיוחד עבור מה שהזמנתי – הטאקו של פרופסור מיגל (‫שפונדרה מפורקת, גאווקמולי, סלסת עגבניות, בצל קצוץ, חסה, פריחולס, כוסברה, צ'ילי ולימון ומיני לחוח! 56 ש"ח לבד, 69 ש"ח עם צ'יפס ושתיה) וכנפיים (ברוטב ברביקיו דבש, הוט צ'ילי, דריי-ראב או מנגו הבנארו. 21 ש"ח ל-5 יחידות). כלומר, מנות שלא דורשות הרבה הכנה לפני הוצאה, על אחת כמה וכמה כשהטאקו מגיע מפורק לרכיביו.

למעט האיטיות המסוימת, השירות היה מצוין וכשהגיעו המנות הן הוגשו בנוחיות מקסימלית, כשכל אחד מחלקי הטאקו מסודר יפה בכלי משלו, ולצידם שלוש חתיכות מיני לחוח במקום טורטיות. כן, מה ששמעתם. זה טאקו בלחוח, ואתם מרכיבים אותו בעצמכם. תיכף נפנה לנושא הלחוח, אבל לפני כן עניין ההרכבה העצמית מאוד חמוד והופך את הארוחה למעיין משחק מיקס ומאצ' של תוספות, אבל רצוי לאזן טיפה את מינוני הרכיבים. כלומר, כמות הפריחולס – שלא שמים הרבה ממנו בטאקו – היתה זהה לכמות הגוואקמולי שרצוי למרוח בנדיבות. הגיוני יותר להגיש טיפה יותר גוואקמולי וסלסלה, למשל על חשבון תוספת הבצל הקצוץ. עם זאת, ראוי להגיד, הבשר היה בכמות מרשימה, הספיק לי לשלושה טאקו-לחוח ולעוד קצת (ותאמינו לי, העמסתי בכל טאקו).

זו בחירה מאוד מעניינת, הרפתקנית אפילו, אבל אני לא בטוח שמשתלמת במאה אחוז. היתרונות בהחלפה למאפה עבה יותר היא שאפשר להעמיס עליו יותר, ובעיקר שהוא יותר משביע. מעולם לא שבעתי משלושה טאקוס, אבל פה התפוצצתי, וזה לא מובן מאליו. עם זאת, הנזק מגיע בגזרת הטעם. בעיקרו – שהוא נבלע בתוך הבצק, מה שמוציא קצת מהעוקץ של מנה שאמור הלהיות כולה פיצוץ טעמים. הכנפיים, לעומת זאת, בהחלט התהדרו בטעם מצוין של רוטב המנגו האבנרו, שהיה מרענן ופיקנטי בדיוק במידה הרצויה, עם חתיכות כנף עסיסיות ושפע רוטב.

את החצי השני של הארוחה הזמנתי בטייקאווי, והפעם לקח להם משמעותית פחות זמן להגיש (16 דקות), אולי כי הפעם היה זה רק גירוס פרגית, אבל בהתחשב בכך שמדובר בשווארמה מהודרת, זה עדיין די הרבה זמן. קשה להתלונן כשהמנה כל כך טעימה ומקורית. אני לא חושב שהדבר הזה עובר כגירוס ביוון, אבל למי אכפת? זה פשוט טעים לאללה. האריזה (מקופלת בפיתה שטוחה aka פיתוס) והירקות הנלווים (עגבניה טרייה, בצל סומק, עלי פטרוזיליה וכרוב לבן קצוץ) בהחלט משאירים אותו באזורי הגירוס, ויש גם ציזיקי טבעוני שמזכיר את הלילות של פיראוס, אבל הבשר עצמו כמו גם התיבול לא מנסים לחקות את המקור היווני, אלא מביאים משהו חדש וטעים במיוחד. אולי אפשר להרגיע קצת את הפלפל השחור (כמעט התעטשתי כשפתחתי את המנה), אבל הטעם העז של הבשר, שנספג גם בפיתוס, היה תענוג של ממש. אז בדרייב אין יש אווירה, ויש מגוון מאכלים שבהידוק קטנטן יכולים להיות פשוט נהדרים, ויש מרחב לכל המשפחה, ולמרות שהתמחור לא שם, והמנות הרבה יותר טעימות, איכשהו מרגיש נכון שזו המחליפה של השדרה 34, עם טייק מודרני.

Drive In השדרה, שדרות בן גוריון 34, א' – ה' 11:00-23:00, ו' 11:00-16:30,פרטים נוספים באתר

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• מסעדות
• טאקו
• פרגיות
• לכל המשפחה
• שדרות בן גוריון

• Facebook
• Twitter
• Email

הרציונל הכללי אומר שבהתאמה של בירה לאוכל יש שלושה יחסי גומלין עיקריים: מאזן, מנוגד ומשלים.מאזן:בשר שמן ומנה שבושלה עם חמאה יתאימו לבירה עם רמת גיזוז גבוהה או לבירה עשירה בכשות. הגיזוז ומרירות הכשות "ינקו" את הלשון מהשומן ויכינו את החך לטעימה נוספת.מנוגד:על ידי שידוך של טעמים מנוגדים אנחנו מעצימים את טעמו של כל אחד מהם, ובכך יוצרים הרמוניה.משלים:בשיטת התאמה זו מתאימים למנה בירה עם אותו אופי, כך שיחד הן יעצימו את הטעם שאותו רוצים להדגיש.

המבורגר

המבורגר, בייחוד כשהוא מוגש בלחמנייה עם בצל, קטשופ וירקות, הוא מאגר מגוון מאוד של טעמים: מליחות וחריפות מהבשר המתובל, מתיקות מהקטשופ ומהלחמנייה, שומן מהבשר וטעמי קלייה מהמפגש עם האש. טעמים אלה ילכו עם בירה בסגנון IPA (סגנון בירה בהיר, עשיר בטעמים עשבוניים ומריר מאוד), אבל אני ממליץ על משהו קצת פחות שמרני, כמו סטאוט: סגנון בירה מריר עם טעמים קלויים. במקרה זה, נוסף למרירות תעניק הבירה גם טעמים קלויים שישתלבו טוב עם הטעמים שנוצרו כתוצאה מהצלייה. הבירה יבשה ולכן לא תעמיס מעבר לבשר השמנוני.
בירות מומלצות:IPA – ההודית המכוערת של מבשלת רונן, אלכסנדר גרין, מלכה הינדי, ברודוג.
סטאוט:שפירא סטאוט, מלכה כהה, ג'מס סטאוט, גינס (מבקבוק ולא מפחית).

קבב

קציצת בשר שומנית ומתובלת מאוד תיעשה הרבה פעמים עם שומן כבש. לכאן תתאים בירת פילזנר מרירה, מוגזת ונקייה בטעמים. המרירות וההגזה יטפלו בשומניות הבשר ואילו הניקיון בטעמים לא יפריע לעושר הטעמים שבקציצה. אם הקבב הוא עם כבש ומתובל בתבלינים "חמים" כמו קינמון ומוסקט, אז בירה בלגית כהה תשלים אותו היטב.
בירות מומלצות:פילזנר:קרלסברג, היינקן, מכבי, סטלה ארטואה, פילזנר אורקוול, בזלת פילזנר, ג'מס פילז ועוד.
בלגית כהה:לף בראון, שימאי אדום, גולדן דראק, מק־שופ.

נקניקיות

טוב, פה זה פשוט. כמעט כל לאגר גרמני מריר בהיר או כהה יתאים, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המסורת. הלאגרים הגרמניים עם המרירות המודגשת שלהם וטעמי הלתת, בעיקר בגרסאות הכהות, ישתלבו בצורה מושלמת עם הבשר השמן והמתובל של הנקניקייה ועם הטעמים הקרמליים של הקלייה.
בירות מומלצות:טובורג רד, גולדסטאר, שפאטן, קוזל.

סטייקים

בשר נקי עם קצת מלח ופלפל, זה בעיקר מה שיש כאן, ולכן מגוון רחב של בירות יתאימו החל מפילזנרים, דרך הבלגיות הכהות ועד הסטאוטים. הפילזנרים עם המרירות והגיזוז יתאימו לנתחים שמנים, הבלגיות הכהות יתאימו לנתחים פחות שמנים אך עשירים בטעם, והסטאוט יתאים לנתחים רזים יותר עם טעמים רגועים כמו פילה.

עוף / פרגיות

שילוב של בירה עם עוף הוא מאתגר יותר. העוף מאוד עדין בטעם ולכן מה שייתן את הטון הוא התיבול. עוף עם זיגוג של רוטב ברביקיו עשיר או רוטב מתקתק אחד יתאים ללאגרים כהים או בירות בלגיות כהות, וההתאמה תהיה בעזרת טעמי הקלייה המתוקים מהסוכר שברוטב ובעזרת טעמי לתת הקרמל שבבירה. לעופות מתובלים בעשבי תיבול יתאימו בירות הטריפל, בירות בלגיות בהירות עם טעמים מתובלים שנובעים משמרים ומתבלינים.
בירות מומלצות:דובל, טריפל קרמליט, לה־שופ, לף בלונד, שימאי לבן, טריפל עמק האלה, אלכסנדר בלונד, מלכה בהירה.

פירות ים ודגים

לדגים ולפירות ים טעמים עדינים ורמת השומן בהם נמוכה. לכן דרושות כאן בירות עדינות, שלא יאפילו על הדגים ושהחומציות שלהן תתחבר טוב לטפטופי הלימון על הדג – בירות חיטה בלגיות וגרמניות.
בירות מומלצות:פאולנר, ויינשטפן, הוגרדן, בזלת חיטה, שפירא חיטה ארדינגר, פרנסיסקנר, בנדיקטינר.

ירקות צלויים

מזון עדין וללא שומן. בירות חזקות עם מרירות מודגשת עלולות להפר את האיזון, וכך גם בירות כבדות ומתוקות. לכן השילוב המתאים יהיה של לאגרים או איילים בהירים מעט מתקתקים. המרירות שלהם מאוזנת על ידי המתיקות שמגיעה מהלתת.
בירות מומלצות:שפאטן, לוונבראו, היינקן, סטלה ארטואה, ג'מס פילז, בזלת לאגר בהירה, אלכסנדר בלונד, מלכה בהירה.

• אוכלים שותים
• ירקות צלויים
• פרגיות
• עוף
• מנגל
• פירות ים
• נקניקיות
• דגים
• בירה
• המבורגר
• אלכוהול וקוקטיילים
• סטייק
• יום העצמאות

• Facebook
• Twitter
• Email

החומרים ל-4-6 מנות

• 2 בצלים חתוכים גס
• 3 שיני שום פרוסות
• 6 כפות שמן
• 6-8 יחידות פרגיות
• 3/4 כוס רוטב ברביקיו אורגינל של היינץ
• מלח פלפל
• 1/3 צרור פטרוזיליה קצוצה (אופציונלי)

אופן ההכנה

מטגנים בצל ב-3 כפות שמן כ-8 דקות עד להזהבה, מוסיפים שום, מטגנים עוד 2 דקות ושומרים בצד.

מחממים מחבת עם 3 כפות שמן, מטגנים פרגיות, מוסיפים את הבצל המטוגן על הפרגיות. מוסיפים רוטב ברבקיו, מבשלים עוד 2 דקות תוך כדי שמנענעים מעט את המחבת, מפזרים פטרוזיליה קצוצה מעל ומגישים מיד.

• אוכלים שותים
• מתכונים
• מתכוני בשר ועוף
• ברביקיו
• מנגל
• על האש
• יום העצמאות
• פרגיות