כשהגענו לראשונה למסעדת פיוז'ן לטינה ביום שבת בצהריים, חשבנו לרגע שנרדמנו במטוס והתעוררנו באמריקה הלטינית. המקום היה הומה במשפחות שהגיעו לסעוד יחד בשבת בצהריים, וכולם דיברו אך ורק ספרדית – גם הצוות של המקום. על השולחנות ניצבו כלי הגשה לא שגרתיים, במקרר משקאות שלא הכרנו ובויטרינה מאפים מפתים שלא הצלחנו לזהות. כך יודעים שהגענו למקום אותנטי באמת, אולה!

>>חלום הפודיז מתפוגג: מסעדת השוק בוטרגה נסגרה והשפית עוברת לחו"ל

מאחורי פיוז'ן לטינה החדשה, שהתמקמה על רחוב הרכבת פינת השרון, עומדים ג'וני חיל ודוד לוי – הראשון עלה מקולומביה לפני 35 שנה בעקבות אחותו, שהתחתנה עם ישראלי והתאהבה בארץ (ואפילוכתבנו עליולפני 8 שנים), והשני עלה מפרו לפני 4 שנים, ואל תתנו לשם הכל-ישראלי להטעות אתכם. לשניים יש אולם אירועים לא רחוק ממיקום המסעדה, והחליטו לפתוח מקום שיגיש את האוכל הדרום אמריקאי שהם גדלו עליו.

לחיל יש ניסיון רב במטבח: הוא עבד שנים רבות ב"מסה", "מקום של בשר" וב"טייבל טוק", וכעת החליט לפתוח מקום בו "עושים את האוכל הכי אותנטי, מחומרי גלם מדרום אמריקה ולפי מתכונים של שנים", לדבריו. בימי השבוע המקום פתוח בשעות הצהריים המוקדמות עד אחרי הצהריים (אם כי השעות גמישות), במהלכן הוא מציע תפריט המורכב ממנות מקסיקניות ודרום אמריקאיות טיפוסיות, אך אם תגיעו בסופ"ש ותצליחו להסתנן בין המשפחות, תזכו לראות פתיחת שולחן של ממש עם מנות ספציפיות מהמטבח הקולומביאני והפרואני.

אבל לפני שנגיע לחגיגת הסופ"ש, בואו נדבר על האוכל שמוגש כאן במהלך השבוע: ראשית תוכלו להינות מבוריטו לפי הספר, עם פריחולס, אורז ומילוי לבחירה בין עוף, בקר או ירקות מוקפצים (59 ש"ח), עם טורטיה מהודקת שאוחזת הכל בגאווה, בשר עסיסי שעשוי נפלא ותיבול הגון. ההרפתקנים יוכלו להינות מבוריטו בציפוי פריך הידוע גם כצ'ימיצ'אנגה, עם איולי צ'יפוטלה (69 ש"ח).

עוד בתפריט תמצאוצ'ילנגו, נתח שייטל על הגריל בליווי אורז, שעועית וטורטיה תירס (69 ש"ח); פהיטס, עם עוף\בקר\דג פריך וירקות מוקפצים עם סלסלה ורדה על אורז בתיבול מקסיקני (69 ש"ח); צ'ילי קון קרנה, כמובן, עם גוואקמולה בצד (59 ש"ח), כנפיים בזיגוג צ'ילי מתקתק עם אורז או צ'יפס לבחירה (59 ש"ח) וגם עוף בגריל בנוסח פרואני, ישירות מהגריל שניצב בחזית המסעדה (59 ש"ח).

אבל הבטחנו שישבת חגיגי, לא? הקונספט הוא מגשים מלאי בשרים ותוספות כנהוג בקולומביה: אסאדו, עוף פרואני בגריל (89 ש"ח) או דג מטוגן בגריל עם צ'יפס וסלטים (149 ש"ח) ומנות נוספות שמבושלות במקום לפי החשק. עוד בפתיחה תוכלו גם לפתוח את התיאבון עם אמפנדס, המבוסס על תירס ולא חיטה כמו הגרסה הארגנטינאית – הוא שמנוני במידה ומותיר אצבעות לחות, אבל גם חמים, טרי וכה טעים בטעמי עוף או בקר (15 ש"ח), ואת אותם מילויים תוכלו לקבל גם בארפאס (34-38 ש"ח).

לקינוח מחכות לכם בויטרינה שלל עוגות טורט מסורתיות מקולומביה, מצופות בקוקוס או בשלושה שוקולדים. טעמנו אחת ממולאת בריבת חלב ומצופה בקרם קוקוס עם שבבי קוקוס קלוי – עוגה לא שגרתית, יבשה מעט, אך בסך הכל חביבה וכיפית (15 ש"ח). פיוז'ן לטינה היא בהחלט לא חוויה שגרתית, וזה בדיוק מה שאנחנו כחובבי אוכל מחפשים. בין אם אתם חובבי אוכל לטיני מושבעים ובין אם סתם אכלנים הרפתקניים, זה זמן טוב לרוץ לשם, אבל אם תרצו לטעום מהחוויה במלואה – כדאי שתשריינו את הסופ"ש.
השרון 14, ימים ב'-ה' בין 11:00-16:00. יום ו' 13:00-20:00, ש' 12:00-20:00

• אוכלים שותים
• אוכל לטיני
• דרום אמריקה
• מטבח דרום אפריקאי
• קולומביאנים

נדמה שכבר אכלנו וטעמנו כאן בתל אביב הכל, אבל האוכל הקולומביאני לא זכה ליותר מדי במות בעיר. כן, היה רגע שבו הארפאס היה הדבר הבא, אבל אז זה פשוט לא קרה, ואיתו נעלם המטבח הדרום אמריקאי הזה מהתפריט התל אביבי. עד עכשיו:תגידו אולה למסעדת Taste of Colombia החדשה, שהתמקמה בתחילתו של רחוב בן יהודה. שמעו סיפור.

הכול התחיל כשלאורה, צעירה בת 28 ממדיין שבקולומביה, הגיעה לארץ לנפוש עם חברה בחופי תל אביב. עד כאן, אין הפתעות. כלומר, אלא אם אתם מחשיבים את הדבר הקטן שקרה רגע אחרי שהגיע, במרץ 2020. בעודמגפה מסתורית השתלטה על העולם, לאורה נתקעה במלון שבו היא התאכסנה כששערי קולומביה וישראל נעולים בפניה. במלון היו יצירתיים, והציעו לקולומביאנית לעבוד בקבלה תמורת לינה.לאורה התאהבה בישראל, שכרה כאן דירה וגילתה את הקהילה הקולומביאנית המקומית, אבל בעיקר התגעגעה לאוכל של הבית. היא החלה במיזם בישולים של אוכל קולומביאני מבית אמה, והוציאה אותו במשלוחים שהלכו וצברו תאוצה.

ובכל זאת אי אפשר בלי אהבה קולומביאנית. בישראל פגשה לאורה את כריס סמית׳, שחקן כדורסל מניו ג׳רזי שהגיע לשחק כאן במכבי חיפה, וגם אחיו הקטן של שחקן האל.איי לייקרס, ג'יי אר סמית'.השניים התאהבו, נולדה להם בת מתוקה וגם, ולא פחות חשוב, מסעדה קולומביאנית חדשה.

המסעדה פתחה את שעריה לפני שבוע ימים, כשלאורה הבינה שהיא לא מסוגלת לעמוד לבדה בעומס בלי מטבח וצוות מקצועי. הזוג מצא את החלל ברחוב בן יהודה, וביחד שיפצו, צבעו, קישטו והרכיבו את התפריט – הכל מצועצע וצבעוני כמו השניים. הם מספרים שכבר בשבוע האחרון החלו לפקוד את המקום עולים מדרום אמריקה שהתגעגעו לבישול המקומי, וחלמו על מנה הגונה של חריף כמו בבית.

התפריט בנוי, כאמור, ממיטב המסורת הקולינרית של קולומביה, למשל אמפדנס מטוגן ושחום במילוי תפוחי אדמה ובשר מפורק (28 ש״ח). טעמנו, ומיד ביקשנו עוד אחד – וואו של אמפנדס. פריך, לא חוטא בשמנוניות יתרה, טעים ומנחם. עוד בתפריט: אראפס מקמח תירס בתוספת נקניקיית צ׳וריסו חריפה (45 ש״ח), מרק בשר טיפוסי עם אורז ושעועית עם סלט בצד (89 ש״ח), בשר על הגריל בתיבול קולומביאני פיקנטי (79 ש״ח), דג שלם מטוגן (99 ש״ח) ובהמשך צפויות להצטרף מנות נוספות.

המחירים של המנות לא נוטים לצד הנמוך, אבל ראוי לציין שאכן מדובר במנות גדולות מאוד ומשביעות ביותר. בהמשך, כך סיפרו לנו לאורה וכריס,צפוי להגיע גם אמפנדס מתוק. עם הבטחה שכזו, אנחנו נהיה חייבים לחזור.

Taste of Colombia,בן יהודה 20

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• קולומביה
• קולומביאנים
• ארפאס

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבועות האחרונים נכבשו כל הברים בתל אביב על ידי מסכי ענק שמקרינים את משחקי המונדיאל, ואליהם צמודים גלים של אוהדים שרופים, תיירים ומקומיים לבושים בחולצות צבעוניות של הקבוצות שלהם, והם קופצים בכל התקפה וזועקים חמס בכל החטאה אכזרית. הברים בתל אביב הפכו למוצפי אדרנלין, רועשים ושמחים מתמיד. עכשיו דמיינו את הסיטואציה הזו, שבה ודאי נתקלתם בשבועות האחרונים, ותכפילו אותה פי עשרה: זה מה שקורה בהקרנות המשחקים של נבחרת קולומביה, שבהם צופים אזרחים המדינה שעלו לארץ בברים בעיר. כמה היתקלויות בקבוצות כאלה גרמו לנו לתהות – מה הסיפור של הקולומביאנים בתל אביב?

>> ומה מביא את השוודים לתל אביב?

בתל אביב לבדה, מתברר, חיים כ־4,000 קולומביאנים. ג'וני חיל (50), שף בטייבל טוק, מגדיר את עצמו כ"קולומביאני הכי פופולרי בישראל". הוא הגיע לארץ לפני 30 שנה, בעקבות אחותו שהגיעה שלוש שנים קודם לכן. "היה משחק כדורגל קולומביה־ישראל כאן בארץ והיא הגיעה. במשחק עצמו היא הכירה בחור ועברה לגור איתו. היא אמרה לי שזה מקום מדהים ושאלה אם אני רוצה לבוא. ככה זה קרה". אחרי תקופה קשה של הסתגלות, בלי שאף אחד מבין את הספרדית שלו, ג'וני הפך משוטף כלים באולם אירועים לשף שמנהל מסעדות, הראשונה שבהן מסה, והנוכחית, כאמור, טייבל טוק. את האהבה לאוכל בכלל ולמטבח הקולומביאני בפרט הוא מביא עמו גם לשם. "היום כשאנחנו מקרינים משחקים אצלנו, אני מכין תפריט מיוחד לכל הקולומביאנים שמגיעים, שירגישו בבית – אם זה אמפנדס, לימונדת קוקוס, ארפס או פאטקון. בהקרנה האחרונה עשיתי 300 אמפנדס וכולם נחטפו, בפעם הבאה אכין 1,000".

ג'וני אמנם לא יהודי, כמו רוב הקהילה, אך הוא כן הצליח להשיג אזרחות ישראלית, כמו רבים אחרים. כל החבורה הזאת, הוא מספר, דואגת להישאר מלוכדת גם כאן. "אמנם אין הרבה מקומות קולומביאניים בתל אביב, אבל אנחנו דואגים לעשות אירועים מושקעים ולהזמין את כל חברי הקהילה. זו הקהילה הכי שמחה מבין כל הדרום אמריקאים, אפילו עוברים את הברזילאים", הוא צוחק. "אנחנו אוהבים לשתות, לרקוד, לבלות. בגלל זה אני גם אוהב את ישראל, אנשים כאן מתחברים לזה".

Эх…. #vivacolombia #vamoscolombia

A post shared byAlexander(@prazdnikov) onJul 3, 2018 at 2:20pm PDT

אוולין, אל תלכי לעומת ג'וני, אוולין דיאז (24) הגיעה לארץ כשהייתה ילדה בת 8, עם אמה החד הורית ועם אחותה הגדולה, עקב רצון להימלט מקולומביה. "היא רצתה לתת לנו אופציה לחיים טובים יותר, רחוק מהרבה פשע ועוני". ישראל נבחרה כיעד למשפחה הזו, בין היתר כי דודתה של אוולין כבר הייתה כאן, מה שאמור היה להקל את ההסתגלות. בפועל זה לא מה שקרה. לפני תשע שנים גורשה אחותה של אוולין מהארץ והיא נשארה כאן כדי לצאת למאבק, שאותו היא ממשיכה עד היום, אם לא כדי לעזור לעצמה אז כדי לעזור לפליטים ולמהגרים אחרים. "הייתי מאוד פעילה בתחום גם לפני שאחותי גורשה. פחות או יותר גדלתי במשרדים של הארגונים לזכויות אדם, זה היה בלתי נמנע שלא לקחת חלק במשהו כל כך עיקרי בחיים שלי. בעוד כמה חודשים ננסה לראשונה להביא לביקור של אחותי בארץ. הסיכויים קטנים, אבל אנחנו מאוד מקווים שזה יצליח, והיא תכיר סוף סוף את האח הקטן שלנו שנולד כאן".

בינתיים אוולין השתקעה כאן, וכמו במקרה של ג'וני, גם היא בתחום של לשמח אנשים: במשך שנים היא הייתה לרוח החיה מאחורי בר האוקטובר, שבו עבדה כמנהלת, והחיוך שלה היה לפנים של המקום. היא השתקעה בארץ, החזיקה כאן הרבה מאוד חברים והפכה לישראלית לכל דבר, אף שכמו שהיא מבהירה – ישראל לא בדיוק השתדלה שזה יקרה. "לגדול בישראל היה לגדול במקום שאף פעם לא נתן לי להרגיש בבית, שייכת. כשחזרתי לקולומביה לביקור הרגשתי שהחיים נותנים לי סטירה. עזבתי מקום מדהים, עם מדהים, בשביל לגדול במקום גזעני ולא מקבל".

לפני כשנה היא עזבה את הארץ והחלה לימודים אקדמיים במסצ'וסטס, אלא ששם היא הבינה שזו לא בהכרח קולומביה שהיא מתגעגעת אליה, אלא דווקא ישראל, עם כל הקשיים. "עכשיו כשעשיתי מהלך דומה שוב ועזבתי את הארץ כדי לגור בארצות הברית לבד, הבנתי שגם בניגוד רצוני ישראל הפכה לבית שלי. לפני חצי שנה, אם הייתם שואלים אותי, התשובה שלי הייתה אחרת לגמרי".

אחי, אתה יהודי גיל זולואגה (50) הגיע לארץ עם אשתו ובתו ב־1995 . בארץ נולד להם ילד נוסף, והוא כיום משרת בחיל האוויר. "זה בכלל היה רעיון של אשתי", הוא מודה. "היא שמעה מחברה שיש כאן עבודה והמצב הכלכלי הרבה יותר טוב. זה היה ממש מסע לחיפוש עצמי. המשפחה שלי בקולומביה מאוד התנגדה, אבל יש דברים בחיים שאתה פשוט מרגיש שאתה צריך לעשות". הוא החל כאחראי סניטרים בחדר ניתוח בבית חולים, ובעבודה זו הוא מחזיק עד יום. "כשהגעתי לארץ הרבה מהחברים שלי אמרו לי שלפי השם שלי יכול להיות שיש לי שורשים יהודיים, הכניסו לי את זה לראש. הגעתי למוזיאון ישראל, פגשתי פרופסור ארגנטינאי שאשרר את זה. בסופו של דבר עשינו אני ואשתי קורס גיור".

כמו שאר חברי הקהילה שעמם שוחחנו, גם גיל חש געגועים עזים לקולומביה. "הרבה יותר מלמקום, למשפחה שלי. אנחנו ממש לבד בארץ. אנחנו משתדלים לנסוע לבקר כמה שיותר. המדינה מאוד השתנתה היום, ואם זה היה תלוי בי הייתי חוזר, אבל אני לא רוצה להשאיר את הילדים שלי כאן בלעדיי. אם הם יחזרו איתי תהיה להם התחושה שהייתה לי כשהגעתי לארץ, תחושה של 'מה אני עושה פה?'". עם כל הגעגועים, עבור גיל ואלפי הקולומביאנים שבישראל, נראה שכאן זה הבית. "כשאני נוסע לקולומביה לנאמר חודש או חודש וחצי, באיזשהו שלב אני גם רוצה לחזור. וגם הילדים, הם אומרים לי 'בואו נחזור הביתה כבר'". "העם הקולומביאני זה עם שמאוד גאה בעצמו", אומרת אוולין, ומסבירה את הקרבה בקהילה כאן. "זה משהו שחברים שגדלתי איתם בתיכון תמיד קינאו בו – הגאווה הקולומביאנית. אני גם יכולה לומר שהקהילה מאוד אוהבת את ישראל". בכל הנוגע לנבחרת הכדורגל הלאומית, עם זאת, הם שומרים אמונים למקור. אפשר להבין אותם.

• מונדיאל 2018
• מונדיאל
• מהגרים
• קולומביה
• הגירה
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• קולומביאנים
• עירוני