Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: זו אולי קטסטרופה, אבל אי אפשר שלא להסתכל
בדרך לאסון. "קטסטרופה מוחלטת: הטרגדיה בפסטיבל אסטרו-וורלד". צילום: יח"צ נטפליקס
בנטפליקס החליטו להרחיב את מותג סרטי הדוקו "קטסטרופה מוחלטת", שעד כה נגעה רק בוודסטוק 99, לסדרת סרטים שעוסקת באסונות שהיה אפשר למנוע - אבל מרגע שתאונת הרכבת החלה, קשה היה להפסיק לצפות בה. במילים אחרות, בהצלחה לטראוויס סקוט להתגבר גם על הדוקו הזה
לנו יש את פסטיבל ערד, לאמריקאים יש את אסטרו-וורלד. בנובמבר 2021, פסטיבל אסטרו-וורלד השלישי נערך ביוסטון, טקסס. הפסטיבל המקומי של טראוויס סקוט, יליד העיר, התקיים כמו תמיד בפארק השעשועים הסגור "סיקס פלאגס" – לוקיישן משגע לפסטיבל טראפ פרוע ומשוחרר, וקריצה לאלבומו המצליח מ-2018 שנתן לפסטיבל את שמו ואווירתו הפרועה. הבעיה היא שאחרי שנה וחצי של סגרי קורונה, במהלכם בוטל הפסטיבל, בחרו סקוט וחברת ההפקות שבחר למלא את המקום מעל לאפשרי, ולמכות יותר כרטיסים למהדורה הגדולה ביותר של אסטרו-וורלד, עם כ-50 אלף משתתפים. זה נגמר באסון שגבה את חייהם של 10 צעירים בהקל שנמחצו במהלך ההסתערות על הבמה בזמן ההופעה של סקוט – הצעיר ביניהם בן 9 – ולפציעתם של המוני חובבי מוזיקה אחרים.
בעיקרון, זה היה רק עניין של זמן עד שהסיפור הזה יהפוך לדוקומנטרי, ומי אם לא נטפליקס תרים את הכפפה. הדוקומנטרי "קטסטרופה מוחלטת: הטרגדיה בפסטיבל אסטרו-וורלד" חוזר למהומות והבלגן של הפסטיבל ההוא כדי לספק קצת קלואז'ר לסיפור, דרך תחקיר שמנסה להבין איפה התרחשה הטעות והפכה לאסון. ב-2023 בית המשפט אמנם קבע שאין אף אחראי ברור על האסון, ותביעות אזרחיות הגיעו לפשרה מחוץ לבית המשפט, אבל הסרט לא רק מחפש אשמים אלא בעיקר מנסה להבין איפה היו טעויות – ומגלה, בין היתר, עד כמה חברת ההפקות לייב ניישן ידעו מראש על הסכנה לאסון, והתעלמו כאילו לא מדובר על חיי אדם. הסרטונים והתמונות מהאסון עדיין מזעזעים, ואולי אם לא בבית המשפט, לפחות בנטפליקס יגיע הצדק לנפגעים.
ואם השם "קטסטרופה מוחלטת" מוכר לכם, זה כי הוא המשך של סרט דוקומנטרי שבחן אסון אחר של פסטיבל – הדוקומנטרי על "וודסטוק 99" שנטפליקס הוציאו ב-2022 היה הראשון במה שהולכת להפוך לסדרת סרטים דוקומנטריים שעוסקים באסונות פומביים שכאלו. האסון של אסטרו-וורלד הוא רק הראשון, כאשר במסגרתו יצאו עוד שבעה סרטים שעוסקים באירועים שונים – מראש עיר מושחת שנקלע לשערוריות שימוש בסמים קשים, דרך קרוז שהפך לסיוט על הים (ובעיקר, בית שימוש צף) ועד לניסיון הפריצה ל"אזור 51" בעקבות מם אינטרנטי. במילים אחרות, נטפליקס מנסים להראות לנו איך נראה אסון בהילוך איטי. אולי כדי שנקשיב. "קטסטרופה מוחלטת: הטרגדיה בפסטיבל אסטרו-וורלד",עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"היינו מנגנים על גולגולות", נזכר איתן רדושינסקי, מנהיג להקת המידנייט פיקוקס, "הייתי מצמיד לראשים של אנשים את קצה הכבל של הגיטרה, והיו יוצאים צלילים מדהימים. והייתה אחת שהגולגולת שלה – אני לא יודע, אולי היא צריכה להיבדק אצל רופא – ממש ניגנה מוזיקה. זה כאילו שהמוח שלה הוא תיבת נגינה".
זהו רק סיפור אחד משלל סיפורים מופרעים שעולים בשיחה עם המידנייט פיקוקס לקראת השקת האלבום השלישי שלהם, "Katastroffa". להלן מדגם קצר: המון של ילדים דתיים ברחבת מוזיאון ישראל בירושלים בונים גלעד מאבנים קרות על גופו של רדושינסקי ("משהו באלימות ובאגרסיביות של ההופעה מאוד דיבר אליהם"), הלהקה מתראיינת לערוץ הילדים ("טעות חמורה של כל המעורבים בדבר"), מידנייט פיקוקס מוזמנת למופע דאדא ניסיוני ("האמן חוני המעגל והמשורר חזי שוחט בעירום פרונטלי מלא מאחוריי, מכוסים בצלבי קרס, משליכים חתיכות בשר נא על הקהל"). מתוקים שכאלה.
האלבום החדש יוצא שמונה שנים לאחר צאת "שלוש" (כך הם קראו לאלבום השני). מההרכב המקורי נשאר רק רדושינסקי. חברים בלהקה היום לצדו הגיטריסט גיא שמי (לשעבר אינפקציה ומרסדס בנד), המולטי אינסטרומנטליסט יוני סילבר (הבילויים) והמתופף יואב זוהר. לרוק הקיצוני והמהיר שמזוהה עם הלהקה התווספו תמיד אלמנטים קרקסיים, קברטיים וחפלאיים. הם קראו לזה סירקוס קור. אף שרבים מהאלמנטים האלו עדיין נוכחים באלבום החדש, נדמה שב"קטסטרופה" הלהקה פונה לצד האפל יותר מאי פעם.
"אם האלבום הקודם היה יותר אינדי, הגלגול הזה יותר מטאלי", מסכים רדושינסקי, "כל החוויה נהייתה יותר דחוסה ואינטנסיבית. כולנו רצינו להשיג אפקט קצת מלחיץ. אנחנו מגשימים איזה חלום אגרסיבי שלנו".
אגרסיבי מאוד. כבר בפתיחה של האלבום, בשיר "Tsar Bomba", מתואר אסון בקנה מידה תנ"כי. שמי (שהלחין את השיר): "כשנכנסתי ללהקה הייתי בדת' מטאל ואיתן היה חזק בבלאק מטאל. חיפשנו איזו פשרה נעימה".
ואז התחבקתם. רדושינסקי: "משהו כזה. ההפקה והעיבודים באלבום הם באמת בסטנדרטים של להקות דת' מטאל בזמן שהשירה היא בהרבה רגעים בלאק".
השיר הזה מכשיר את הקרקע לאווירה האפוקליפטית של השירים שיבואו אחריו. "כן. בשנים האחרונות אימצתי את התפיסה של מלחיני אקזוטיקה משנות ה־40־50, שממש היה להם בראש סרט שלם עם כל הדימויים והכל. החלטנו לקרוא לאלבום 'קטסטרופה' כי שמתי לב שיש נרטיב מאחד לשירים שכתבתי". רדושינסקי מציין לדוגמה את "Murder" כשיר סכיזופרני קצת: "יש בו בית שהוא מעין מקאמה פרסית עם משקלים א־סימטריים והוא פסטורלי כזה. נורא רציתי לתת את התחושה של כפריים שעובדים את האדמה בשלווה וברגע אחד הפזמון תוקף והפּצצה מגיעה מהאוויר". בהמשך האלבום יש גם שיר בפרסית שמתאר כלב עזוב על רקע עיבוד של שיר עם כורדי.
נדמה שהשיר הראשון מתאר את התוצאה, את האסון, בעוד שהשירים הבאים מציגים את הסיבות השונות לבוא הקטסטרופה. "בדיוק. זה כמו סרט שבו הסצנה הראשונה היא בעצם הסוף של הסיפור ורק אחריה הסרט נפתח ולכל אורכו מוביל חזרה אליה. אז השיר הראשון הוא שיר הערצה קצת פוטוריסטי לפצצה, לעולם החדש שהיא תברא. והאחרון – 'אשקלון' שנכתב על ידי חזי שוחט – הוא שיר חיזיון פוסט אפוקליפטי שמתאר את הנופים ההרוסים בדרך לאשקלון".
למה בעטיפת האלבום אתם מציינים את חוני המעגל שהלך לאחרונה לעולמו?
רדושינסקי: "הוא זיהה במידנייט פיקוקס פוטנציאל דאדאיסטי למופעים שלו מהשנייה שהלהקה הזאת התחילה. הוא סידר לנו כמה הופעות מאוד מוזרות. בזכותו איכשהו הגענו גם להופיע במוזיאון יאנקו דאדא, במופע 'מעקפים' של סמדר יערון. ספציפית לאלבום הזה, הוא גם תרם בכך שעזר להשיג תקציב להקלטה וההפקה. אנחנו חייבים לו הרבה".
נוסף על הגרייט משין ואיתי זבולון (סולן להקת הפאנק המנוחה ויתרתי, המוכר יותר בתור "יניר האחמ"ש"), אתם הולכים לארח בהשקה גם את יונתן מילר מ"הופה היי". לא העללתם פעם על "הופה היי" שהם עוסקים במגיה שחורה?
"כן, היה לנו פוסטר שעליו מופיעים הופה היי על רקע בית מטבחיים עם מלא חלקי גופות נשים מבותרות בזמן שהם נראים מלטפים כבש עם כוכב מחומש על המצח. נראה לי שיונתן קיבל את זה בהבנה".
אם זו הפעם השלישית שהוא מתארח בהופעות שלכם, אתה כנראה צודק.
"שמע, הוא כנר מדהים ובן אדם מדהים, וזה גם עוזר כדי להלחיץ את יוני, הכנר שלנו, שלא יחשוב שאי אפשר להחליף אותו, שלא ירגיש יותר מדי בטוח על הכיסא שלו".
עד כמה שהלהקה הייתה שמחה להלחיץ את סילבר, שיגיע להשקה במיוחד מלונדון, עושה רושם שהוא לא באמת בר החלפה. סילבר מנגן באלבום על קלרינט בס, כינור, אורגן ערבי, פסנתר, סקסופון ועוד. "פשוט חלבנו אותו מידע מוזיקלי וזה לא נגמר. האיש גאון".
מהיכן מגיעה המשיכה, שתמיד אפיינה אתכם, לאלמנטים טקסיים, פגאניים?
שמי: "אמנם הצטרפתי יחסית מאוחר ללהקה, אבל איך שאני רואה את זה – החילונים דפקו אותנו. הכל היום זה מכולות ומה לעשות עם הילדים. פעם היה לאנשים מנדט לשחוט חיות ולהתמרח בדם שלהם ומישהו (אל כלשהו. אז"א) היה יוצא מרוצה מזה. אבל אנחנו ישר נולדנו לתוך ביאליק והגיון, הגיון".
הלהקה הראשונה שהופיעה בלבונטין 7. מידנייט פיקוקס. צילום: גרייס למברגר
שם השיר השלישי באלבום הוא "Porno Junkie". מילותיו הן חיבור של שמות במה של כוכבות פורנו ופה ושם גם שמות של תת ז'אנרים מהסוג שמוחקים מהיסטוריית הדפדפן, למשל "מקלחות זהב". אף שהטקסט מוצג כעוד סיבה לסוף העולם שמתואר בשיר הראשון, כדי לכתוב שיר כזה נדרשת בקיאות רצינית בחומר והלהקה בעצם שרה מנקודת המבט של החוטאים.
"נכון, כי היי – גם אנחנו", אומר רדושינסקי. לקראת ההקלטות של השיר ערכה הלהקה משאל בקרב חבריה ובין עוד חבר'ה שקשורים להפקת האלבום כדי לגלות מיהן כוכבות הפורנו האהובות עליהם שצריכות להיכלל בשיר.
"השיר די מעודכן", מציין רדושינסקי בספק גאווה, ספק בושה של חוטא שמקבל על עצמו את גזירת האבדון, "יש שם כמה כוכבות ממש חדשות שאתה עוד תשמע עליהן".
המידנייט פיקוקס ישיקו את "Katastroffa" בבסקולה, הרכבת 72 תל אביב, שישי (16.12) 22:00, 40־60 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בשנת 2005 נראה היה שמעמדה של הרומנטיקה הקולנועית יציב ובטוח. קומדיות ודרמות רומנטיות היו יוצאות במשך השנה וזוכות להצלחה יחסית, וכמה מהן גם מתברגות באופן קבוע ברשימת 20 הגדולים בסוף השנה. אלה לא היו הסרטים הכי רווחיים (אבל גם ממש לא הכי יקרים), מוערכים (אבל גם ממש לא הכי נקטלים) או חשובים (אבל מה זה חשוב בכלל?) בלוח השנה, אך היה להן מקום בו. בצד "הארי פוטר", "באטמן מתחיל" ו"קינג קונג" הופיעו ברשימת שוברי הקופות השנתיים ברחבי העולם גם "מר וגברת סמית", "בתול בן 40", "לדפוק חתונה" ו"היץ'". ובינתיים על המסך הקטן צצו באותה שנה שתי סדרות שיהפכו ללהיט ענקי – "איך פגשתי את אימא", קומדיה רומנטית במסווה של סיטקום, ו"האנטומיה של גריי", דרמה רומנטית במסווה של סדרת בית חולים.
עשר שנים לאחר מכן – כלום. מבט קצר ברשימת שוברי הקופות העולמית מגלה אפס קומדיות רומנטיות מובהקות בצד כל מיני בערך: "סינדרלה" ו"50 גוונים של אפור" במיקומים גבוהים, סרט הפשע הרומנטי "פוקוס" ו"אסון מהלך", מעין פרשנות חדשה וחצי עוקצנית על הז'אנר, בעשירייה הרביעית. הלהיט הרומנטי הגדול של 2016, "ללכת בדרכך", מדורג רק במקום ה־26 ברשימת הסרטים הרווחיים של השנה, והוא פחות או יותר לבד שם. בטלוויזיה בינתיים: "מינדי", "ג'יין הבתולה", "Love", "קז'ואל", "האקסית המטורפת", "הכי גרועים שיש" ו"קטסטרופה" מנסות ללמד אותנו משהו חדש על אהבה, סקס ומערכות יחסים, וגם "כתום זה השחור החדש", "בנות", "בוג'ק הורסמן", "Master of None" וכמובן "האנטומיה" ושאר להיטי שונדה ריימס, שהפכה בעשור שחלף לאימפריה מהלכת, עוסקות בנושא באינטנסיביות.
זה לא שהוליווד ויתרה לגמרי על הרומנטיקה, היא פשוט סיפחה אותה לתוך ז'אנרים אחרים והורידה ממנה את הפוקוס. בסוף העשור הקודם ז'אנר הקומדיה הרומנטית כבר נחשב לשחוק, קלישאתי וירוד, והוא התקשה להיוולד מחדש בגרסה מודרנית. זה לא שלא היו ניסיונות לחדש ולרענן, חלקם מוצלחים ומצליחים: סרטי אנסמבל ("אהבה זה כל הסיפור" או "יום האהבה"), קומדיות יזיזים כמו "ידידים פלוס" או "קשר לא מחייב", היפוכי תפקידים או סרטי קוגריות ("ההצעה", "להתאהב מחדש"), עלילות רומנטיות סביב הזרעה מלאכותית ("תוכנית גיבוי" או "אהבה בהפתעה"), קומדיות אינדי רומנטיות ("500 ימים עם סאמר") וכמובן סרטים של ג'אד אפאטו שעדיין מנסה לתרגם את הסוגה למאה ה־21, עם סטוצים ושוויון מגדרי וכל זה. זה פשוט לא עבד. לקומדיה הרומנטית דבק הדימוי של שיא ההטרונורמה, יקום מקביל ועמוס קלישאות שלא אומר שום דבר אותנטי.
התחייה המחודשת של הקומדיה הרומנטית הטלוויזיונית היא תהליך משלים של היעלמות האהבה מהקולנוע. המבשרת שלה הייתה "סקס והעיר הגדולה", ואחריה הגיעו, כאמור "איך פגשתי", "האנטומיה" וסדרות אחרות שלא התביישו להתעסק באופן ארוך טווח במערכות יחסים רומנטיות ומיניות, בצורה שעשתה צחוק מעלילות "גבר פוגש בחורה" שמרניות ובנאליות שאנחנו מכירים היטב מהמסך הגדול. בקולנוע הנשיקות מסתתרות היום לפני או אחרי הקרב הגדול של הגיבור בטייץ או רגע אחרי שהגיבורה מרססת דינוזאורים ומצילה את הבחור ההוא שהחליף איתה בערך שני משפטים. בטלוויזיה, עד סוף העונה הראשונה אפשר להספיק לשכב, להדחיק, לדבר על זה, להתאהב, לשכב שוב, לשכב עם מישהו אחר ולפלוט וידוי אהבה מביך ברגע הכי לא מתאים. אם בעבר הסתתרה האהבה במסדרונות בית החולים או בתי המשפט, מאחורי עלילות אקשן או הומור מצבים, היום כבר אין בושה בהתעסקות בה עצמה. "האקסית המטורפת", "בוג'ק" או "קטסטרופה" אף פעם לא הסתירו את הגישה הפוליסמית שלהן כלפי אהבה ורומנטית – הכרחיות אמנם, אך בעלות פוטנציאל הרסני עבור הדמויות.
מלבד הרלוונטיות ההולכת ודועכת, גם לשינוי סדרי העדיפויות של הוליווד יש קשר למצב. בשנים האחרונות רודפים האולפנים הגדולים אחרי שוברי קופות מרשימים ועתירי תקציב, כאלה שאפשר לתרגם למוצרים נלווים ולהפוך לפרנצ'ייז או אפילו ליקום קולנועי. במצב שכזה לז'אנר הצנוע בבסיסו אין הרבה מקום. "דמדומים" היא אולי סדרה רומנטית אבל גם יש בה קרבות CGI בין ערפדים ואנשי זאב, בעוד סרטי "סקס והעיר הגדולה" אולי זכו להצלחה מסחרית, אך לא נראה שלמישהו דחוף להמשיך לסיבוב שלישי. הטלוויזיה התגלתה כבית גידול הולם וטבעי יותר לנושא כה מורכב, שמבוסס על בנייה אטית ומתמשכת של מערכות יחסים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מוניטין ההופעות של אביב גדג' (אלג'יר) באוזןבר הולך לפניו, ובזמן שהוא עובד על אלבום סולו שלישי, אנחנו ממליצים להגיע ולהתענג על החומרים המעולים שלו מתוך "תפילה ליחיד" ו"ילדים של מהגרים".לפרטים נוספים
“קטסטרופה”
הקומדיה המדוברת ועטורת השבחים עולה בעונה שנייה ב־HOT, והיא תאפשר לכם לחרוש אותה בצפיית בינג׳ אחת. תודה לבריטים שמקפידים לארוז את העניינים בשישה פרקים.
Xtra VOD, החל מהיום
יום הקנביס הבינלאומי – עצרת בכיכר רבין
פישי הגדול, אפרים שמיר, מר שלומי סנדק – ממובילי המאבק לחוקיות הקנביס והקנביס הרפואי בפרט, הגב' סילביה שינבוים מתנועת "חשיש לקשיש" ומי שנחשבת האימא של הקנביס בישראל – כולם יגיעו להביע תמיכה בצדק החקיקתי בתחום הלגליזציה או לפחות הדה־קרימינליזציה. ומה איתכם?לפרטים נוספים
"קדוש מעונה" בתיאטרון גשר
מחזה מודרני, מצחיק ומפחיד שמאיר באור חדש נושא אקטואלי: הקרב בין הדת למדע. הצגה מדהימה עם שחקנים מוכשרים, עלילה מרתקת שמטילה אור על נושאים אקטואליים ומזמינה את הקהל להסתכל לחברה הישראלית ישר בפנים.לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
