Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הצילום הקבוצתי המתעד את הגרעין הקשה של לקוחות קפה נח נותר תלוי על הקיר, ככבוד שחולקים גם למי שאיננו עוד. כל השאר עוד מבולגן לתפארת: אדניות עץ מקיפות את הגינה ובכל אחת צמח תבלין שונה, ריהוט מכל הסוגים: מושבי קולנוע נושנים מעץ, שולחן נגרים גבוה עשוי קורות, ספסלים, כורסאות. האחים פעמוני מקפה בוקה שביהודה המכבי פתחו פה בית קפה נוסף ומרווח יותר – ומקום כזה מאפשר להם להשתכלל.
התפריט כתוב בגיר באותיות ענקיות על הקיר וכולל פסטות, סלטים שמוגשים בקעריות לא מאוד גדולות של קורנפלקס, סנדוויצ'ים מושקעים, ובעיקר מגשי ארוחות לכל שעות היום: מגש בוקה של ארוחת בוקר עם מקושקשת, סלט, לבּנה, טונה, חומוס וירקות צלויים; מגש בורקס וסלט; מגש רומני עם ביצים, סלט תפוחי אדמה, איקרה, הרינג ואשל (!); מגש שעיקרו חביתת ירק; מגש ביצה בקן שנקראת פה ביצה בחור ולביבה (30־38 ש"ח לארוחה).
השבוע, כשהמקום נפתח להרצה, עדי ועומר פעמוני וצוות בית הקפה הזמינו עוברי אורח חולפים להיכנס לקפה ועוגיית שוקולד צ'יפס אקסטרה צ'אנקיט על חשבון הבית. מהשבוע הבא כולם יוכלו להתיישב להפוך (10 ש"ח), ולהרגיש רצויים ומפונקים כמו אוליגרכים פזרנים. ימי שישי צפויים להיות סוערים במיוחד, כשבמטבח נרקמות מנות מפתיעות וחלות של ויזניץ מצטרפות לארוחה ואף נמכרות הביתה.
"דבר ראשון הוצאנו את הספריה", משחזרים האחים עומר ועדי פעמוני את הפעולות שנקטו בחלל שהיה פעם קפה נח. הם אינם מעוניינים להכביר מילים על האופי החדש שהם בונים לבית הקפה השכונתי שהיה ידוע ב- 13 השנים האחרונות כקפה ספריה והיה חביב על אנשי תיאטרון, ספרות ותקשורת.
האחים פעמוני, שמתכוונים להקים במקום נח בית קפה חדש, הם בעלי בית קפה בוקה שביהודה המכבי, וזה עומד להיות סניף שני לבית הקפה שלהם. בוקה נקרא על שמו של סבא ברוך שלהם. בית הקפה מיהודה מכבי ידוע באופי הפרוע והולל שלו ובחלות של מאפיית ויזניץ' שנמכרות שם בימי שישי. אבל נראה שזה לא פשוט להיות שניים מהצפון השקט שפולשים ללב העיר, ונראה כי נכונו להם לא מעט הפתעות בדרך.
היינו פה. צילום: בן קלמר
בסך הכל בוקה שביהודה מכבי הוא קפה נעים עם אנרגיות טובות, שיש בו בין היתר גם סלטי פחמימות (אורז, קינואה או כוסמת) כייפיים, מאפי בוקר מפוארים, וכריך קורנביף . כולם מזמינים מאוד, כולל המחיר ההוגן למדי של 10 ש"ח לקפה הפוך.
קפה נח
גם בלב העיר האחים פעמוני מתכננים לעשות עוד מאותו הדבר שממנו עשוי בוקה: לעצב בעצמם את בית הקפה וללקט רהיטים ישנים לאווירה חמימה, וכן להציע קישים או כריכים, רק בחלל מרווח יותר. עדי פעמוני: "אנחנו שני אחים נמרצים וקצת משוגעים שבאים להכין לכם קפה. תבואו בעוד חודש". אנחנו בדרך!
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מכובדיי, בשבוע שעבר נודע לי שקפה נח, הקפה השכונתי שלי, סוגר את שעריו אחרי 13 שנים. לא הזלתי דמעה. מדובר בעסק פרטי ואנחנו חיים בתוך הקפיטליזם. שטפו לנו את המוח שאנחנו צריכים לפתח רגשות כלפי כסף, כלפי מותגים וכלפי עסקים. אני בוכה רק על אנשים שמתים. האימפריה הרומית נפלה, אז מה זה בית קפה שנסגר? בואו לא נעשה מזה יותר ממה שזה.
ובכל זאת – קפה נח נסגר. גרתי סמוך אליו למעלה מעשור. אני שרדתי, הוא הלך. זה היה אמור להיות ההפך. אנשים קטנים נשברים מהר. לב תל אביב היה פעם מקום ידידותי לאנשים קטנים. אקווריום בוהמייני. היום מדובר בכלוב של אריות. קפה נח היה מקום שבו התאספו כל הדגיגים, עד שהאריות הגיעו – רכובים בתוך ג׳יפים. קודם כל הם אכלו את הדגיגים. אחר כך הם החריבו את האקווריום. קפה נח הוא שריד מתקופה אחרת. כשאני עברתי לרחוב אחד העם, לפני 13 שנה, שמעתי מבעד לחלון את הפירות הרקובים של עצי הפיקוס כשהם צונחים ופוגעים במדרכה. היום אני מתעורר בשבע בבוקר לצלילי הפטישים והדחפורים. מאחורי הבניין שלי, על שדרות רוטשילד, משפצים פנטהאוז במחיר של 80 מיליון ש"ח. אתם יודעים איך זה מרגיש לגור ליד בניין כזה? בקפה נח מכרו אספרסו כפול בתשעה שקלים. בפער המתמטי הזה מתגלם כל הסיפור. לב תל אביב היא כבר לא שכונה תמימה ובלתי יומרנית, היא מרכז בינלאומי של הון ונדל״ן. הם צריכים בית קפה שכונתי, המיליונרים האלה?
נהגתי לשבת בקפה נח פעם בכמה זמן. לא יותר מדי. אני לא מאלה. נו, אלה. ידעתי שהוא נמצא מרחק של כמה פסיעות ממני, והיה משהו מנחם בקרבה הזאת. קבעתי בו פגישות שלא היה לי נעים לנפנף. אם אמרתי לכם מתישהו ״בואו ניפגש בקפה נח״, המשמעות הייתה שלא היה לי כוח להיסחב למקום רחוק יותר ולבזבז עליכם עוד חצי שעה־שעה מהחיים שלי. קפה נח היה מקום לתקתק בו את כל שיחות הסרק, כל הדיבורים על פרויקטים שלא הובילו לשום מקום, כל פטפוטי הנימוסים. אני מודה לקפה נח על כל הפגישות שלא קיימתי ברמת החייל. וכן, גם העמדתי פנים שאין לי כסף קטן כשהגיע החשבון.
[tmwdfpad]
והיו גם אלה. נו, אלה. שיושבים עם הלפטופים שלהם ומתקתקים. אלוהים יודע מה הם תקתקו שם בלפטופים שלהם. עוד תסריט, עוד ספר, עוד דוקטורט. כן, זה בדיוק מה שהמדינה הזאת צריכה. עוד אנשים שיושבים בבתי קפה ומתקתקים בלפטופים שלהם. תקנו אותי אם אני טועה, אבל אף יצירת מופת לא יצאה מקפה נח. בית קפה, באופן כללי, הוא מקום רועש ונטול השראה. אסון ליצירה. קפה נח היה קן צפעים לא נורמלי: כל התסריטאים, סופרים, אקדמאים, וונאביז ישבו שם אחד לשני על הווריד – מציצים לתוך הלפטופים כשהשכנים בשולחן הסמוך הולכים להשתין, מצוטטים לשיחות עבודה, דוחפים את האף ואת האוזן, מנסים לגנוב עוד פיסה של רכילות לוהטת. מסתירים קנאת סופרים בצלחת של מוזלי עם פירות טריים, גרנולה ודבש. במקום הזה היה צריך לדבר בלחש. כל מילה שתאמר עלולה לשמש ואף תשמש נגדך בבית המשפט של הברנז׳ה התל אביבית. אני לא סומך על אנשים שמסתתרים מאחורי לפטופים בבתי קפה. בשביל לכתוב, אדם צריך לשבת בבית, לבד, עד שייצא לו עשן מהתחת. אנשים לא באמת כותבים בבתי קפה, הם מסמנים את הפוזיציה שלהם מול העולם. זו לא כתיבה, זה דימוי של משהו שנראה כמו כתיבה. קפה נח נסגר בדיוק בגלל האנשים האלה – כל בעלי הלפטופים שיושבים שלוש שעות על הפוך קטן וכותבים את הרומן הישראלי הגדול. איזו כלכלה כושלת: הרומן לא יתפרסם, ההפוך התקרר ובית הקפה גם הוא איננו. אז מה יעשו עכשיו כל המתקתקים והמתקתקות? ייקחו את הלפטופ למקום אחר. אני ממליץ לגרש אותם משם. שילכו לעבוד בתור סניטרים בבתי חולים. סניטרים לא יושבים כל יום בבתי קפה, הם אשכרה עושים משהו עם החיים שלהם.
קפה נח לא ייכנס להיסטוריה התרבותית של תל אביב. זה לא יקרה. שאף אחד לא ישלה את עצמו. זה לא קפה כסית. כי כבר אין קפה כסית. אם תשאלו את פרופסור עוז אלמוג הוא יגיד לכם שהיום קפה כסית זה בפייסבוק. אלוהים ברא פרופסורים לסוציולוגיה כדי להעניש אותנו על חטאינו. קפה נח הוא לא בית קפה חשוב, כי כל מושג ה״חשוב״ לא קיים יותר וטוב שכך. התרבות הישראלית היא ישות רופפת ומקוטעת. מיתולוגיות לא נוצרות ואלה שכבר קיימות – מתפרקות. זו תקופה שבה שום דבר לא ברור מאליו. קפה נח היה ממ״ד רוחני עבור האליטות הישנות. לכולם היה יותר מדי נוח בקפה נח. ב־13 שנות קיומו האדמה רעדה. מלחמות בעזה. מחאה חברתית. יוקר מחיה. ובקפה נח? נוח. יש משהו לא נעים בסטגנציה הזאת. אני לא בא בטענות לקפה נח. הוא רק משקף את מה שאנחנו הפכנו להיות – זחוחים, מותשים ואדישים. אני בטוח שיש לקוחות שעבורם הסגירה של המקום היא יותר דרמטית ויותר משפיעה על היומיום שלהם מאשר הכיבוש. אי אפשר להאשים אותם. את הכיבוש אנחנו לא מרגישים, אבל הקפאין שזורם בוורידים… הו הקפאין! קפאין זה לא דם.
ועדיין, קפה נח נסגר וזה קצת עצוב. לא צריך להתבייש בזה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אחרי 13 שנה של פעילות, ייסגר אחד מבתי הקפה האהובים בעיר, קפה נח. הערב פורסמה ידיעה בחשבון הפייסבוק של אחת מבעלות המקום, לילך ספיר, ובה נכתב כי הגיע הזמן להיפרד. עוד נכתב בהודעה כי ב-12 בדצמבר, יום שישי, יהיה היום האחרון לפעילות.
קפה נח היה שייך לקבוצת שותפים שהם גם חברים: שרית ודניאל דבידובסקי, סיגל אריאלי, לילך ספיר ושמעון משל. במקומו של קפה נח ייפתח בהמשך בית קפה אחר.
"סיגל ושרית, השותפות שלנו, שניהלו את נח רצו להמשיך לכיוונים חדשים בחיים", כך מסר שמעון משל, מבעלי המקום, "הן פנו אלי ושאלו אם אני פנוי לקחת את המושכות. עניתי שלא כי אני בפיקוק לגמרי. היו הרבה לבטים והרבה דיונים על זה אבל מה שקבע את העניין זה שלא היה מי שינהל את המקום בפועל ביום יום, לא רצינו לקחת מישהו חיצוני".
"קפה נח זה לא מצדה", שמעון משל. צילום: איליה מלניקוב
איך זה מרגיש להיפרד מהמקום אחרי 13 שנה?
"קפה נח שזור בחייהם של הרבה מאוד אנשים: לקוחות, עובדים וכמובן שלנו. רצינו להפוך רחובות לשכונה ויצא הרבה יותר מכך: השכונה הפכה למשפחה בזכות נח ואני מאמין שהמשפחתיות הזו חזקה מספיק להישאר גם אחרי שהפעילות בכתובת תסתיים".
מסיבת פרידה מקפה נח תתקיים ביום שבת 13 בדצמבר, פרטים מלאים יגיעו בהמשך.
"איך נפרדים ממשהו שהוא כל כך חלק ממך? הקמנו את נח לפני יותר מ-13 שנה… 13 שנה חמישה חודשים ו-9 ימים. הקמנו את נח כי אף אחד לא הקים אותו קודם. הקמנו את נח כי עברנו ברחוב כמה חודשים קודם לכן, כשנעשה השיפוץ לקראת הפיכת החלל למה שהיינו בטוחים שהוא בית קפה והסתבר שכוונת המשורר הייתה חנות מנורות מעוצבות. הקמנו את נח כי צריך להפוך רחובות לשכונה, כי אי אפשר לעלות במעלית ולהרכין את הראש עד גמר הנסיעה המשותפת, כי צריך שיהיה איפה להשאיר מפתח לילדים, כי צריך שיהיה איפה שיכירו אותך ויקבלו אותך כמו שאתה, כי שכונה היא רק אוסף רחובות בלי הבר השכונתי, המכולת השכונתית, הקפה השכונתי, הדואר השכונתי, הגינה השכונתית. הקמנו את נח כי צריך שיהיה לך נח. ביום שפתחנו הייתה הפסקת חשמל ל-7 שעות. ביום שפתחנו לא היה איך לתת עודף בקופה כי שכחנו לפרוט כסף. ביום שפתחנו היה לנו עובד אחד שעבר במקרה ברחוב כמה לילות קודם כשישבנו במקום והייתה תחושה של כאוס ושאין סיכוי לפתוח תוך כמה ימים. ייקח עוד חודש לפחות. ביום שפתחנו היה נגדינו צו הפסקת שיפוצים שהוציאו השכנים ואמירה חדה ובטוחה של העורך דין שכבר ראה הכל שיש לנו חצי שנה עד צו סגירה כי אין מצב שיתנו רשיון לעסק בתוך שכונה. (ואלא איפה נפתח בית קפה שכונתי אם לא בתוך שכונה?). כשפתחנו את נח, יובל נח, הבן של שרית ודניאל היה בן שנה וחשבנו שזה שם טוב להתחיל איתו. יתר הפרשנויות למילה נח הגיעו מאוחר יותר והשתלבו בנוחות במקום… ועברו 13 שנה חמישה חודשים ו9 ימים. לשלושתינו שני ילדים ולשרית גם כלב.. אין ספור ילדים בדקו מה קורה כשבולעים את האבנים הקטנות שמתחת לעץ וכבדרך נס פח השמן עדיין יש עוד הרבה אבנים שם.. לכל אחד מאיתנו הזמן שלו במקום, בשעות שונות, ברגעים שונים, בהצלחות ובמשברים, פיגועים ומלחמות, הסכמי שלום, מרד האוהלים, ערבי ג׳אז, רגעים קטנים, המון רגעים קטנים, אין ספור רגעים קטנים שאין שום יכולת, פיזית או ריגשית, לתאר אותם, עץ דקל אחד וצל שזז כל יום למקום אחר. והגיע הזמן שלנו להיפרד. לתת לדור הבא לעשות את שלו. לנו להמשיך הלאה… ב12/12 יהיה היום האחרון. עד אז יהיה נח. שלכם, שרית, דניאל, סיגל, שמעון ולילך"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
