• Facebook
• Twitter
• Email

• רוסית
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

שפה זה מגניב:מעמדה של השפה הרוסית בארץ התפתח לאחר עלייתם של מאות אלפי יהודי ברית המועצות לשעבר בתחילת שנות ה־90. לעומת אחיותיה הערבית והצרפתית, שגם להן אוכלוסייה נכבדת בארץ שדוברת אותן, היא זוכה לפחות פופולריות במערכת החינוך כולה. עם זאת, נדמה לאחרונה כי חלה עלייה משמעותית בהתעניינות בשפה שמגיעה לאו דווקא מאלה שלהם זיקה משפחתית לה. "לכי חפשי עכשיו אם ניחצבוי זו מילה אמיתית ברוסית", צורחת למצלמה גיתית פישר בתור תותית באחד הסרטונים שהעלתה ליוטיוב בתחילת דרכה לפני כארבע שנים. אולי היום כבר הרבה יותר קל להבחין בין ג'יבריש למילים אמיתיות?

>> דיבור נגוע: מילון הסלנג התל אביבי השלם

"רוסית זו אחת השפות האהובות עליי ועם השנים אני מרגישה יותר ויותר צורך לדעת את השפה", מספרת שירלי שפר (28). "אני מאוד אוהבת ללמוד שפות באופן כללי. אני מדברת אנגלית וספרדית ולאחרונה התחלתי ללמוד גם את השפה הרוסית. אני נתקלתי ברוסים ששואלים אותי ברחוב למשל 'מה השעה?' ואני רוצה לעזור להם ולא יכולה בכלל". שפר לומדת את השפה באופן עצמאי. "הורדתי אפליקציה, אני לומדת דרך קבוצות בפייסבוק ואתרי אינטרנט שונים. אני יושבת עם חברה טובה דוברת רוסית והיא מלמדת אותי משפטים חדשים. זו שפה מורכבת, אבל היא מאוד מעניינת".

על פי דואולינגו (Duolingo), הפלטפורמה הווירטואלית הכי פופולרית ומילניאלית ללימוד שפות, כ־7,000 בני אדם לומדים דרכם באופן פעיל את השפה הרוסית. עוד נמסר לנו מהם כי "לומדי הרוסית מהווים נתח קטן יחסית מכלל המשתמשים בישראל, אבל מדי שנה נרשם גידול של 37 אחוז. מה שמצביע על התעניינות גוברת בשפה הרוסית בארץ, ביחס לשפות אחרות הנלמדות כאן". לא רק ברשת מעידים על המגמה החיובית, גם בבתי הספר המסורתיים, אתם יודעים – שולחנות, כיסאות ולוח מחיק. במכון לתרבות רוסית בעיר, שבו מקיימים קורסים לכל הגילים ובכמה רמות, קובעים כי בשנים האחרונות ישנה עלייה בלומדים את השפה.

"הרבה אנשים מתעניינים ברוסית", מעידה ברוניה זורק, מורה לרוסית בארץ כבר 30 שנה. "ישנן כל מיני סיבות – המשפחות המעורבות, צורכי עבודה או עניין נטו". זורק מצביעה על כך כי לימודי הרוסית לא מסתכמים בשפה עצמה. "אנשים מגיעים מאיזשהי סיבה ללמוד, אבל אחר כך הם מתחילים להתעניין יותר ויותר לעומק ונשארים שנים. עם הזמן מבינים את התרבות ואת המנטליות וזוכים לזווית אחרת". כשנשאלת זורק על טיבו של התלמיד הישראלי היא צוחקת, אבל עונה ברצינות: "התלמידים הישראלים לומדים שפה זרה מצוין. לימדתי גם אנשים ששפת האם שלהם היא אנגלית וזה הרבה יותר קשה להם". איך זה קשור? גם לזה יש לה תשובה. "המדינה שלנו כל כך קטנה. זזים ימינה או שמאלה וכבר שומעים שפה אחרת. עם העלייה הרוסית בתחילת שנות ה־90 הייתה הרבה התעניינות – הרבה אנשים עשו עסקים ברוסיה, עורכי דין שייצגו לקוחות דוברי רוסית ואפילו כמה חברי כנסת שלמדו אצלי. בשנות ה־90 היו לי קבוצות שלמות של אנשים שבאו ללמוד רוסית רק כדי לעזור לאנשים".

גם אלה מנדלבלט (27) הגיעה ללמוד לרוסית מתוך אהבה כללית לשפות וספציפית לשפה הרוסית. "למדתי כל מיני שפות לאורך השנים, אבל כבר הספקתי לשכוח. למדתי למשל איטלקית, אבל אם אני לא קוראים ספרים ורואים סרטים, שוכחים. רוסית זה כן משהו שנמצא בסביבה שלי". מנדלבלט מספרת שאחרי שבחרה רוסית, היא הבינה שזה הרבה יותר פרקטי משאר השפות. "זאת שפה קשה ללמידה עבורי, אבל זה מאתגר. אני מוצאת אותה יחסית פסיכדלית – כל מילה מבוטאת בכל כך הרבה אופנים, לפעמים מדובר רק בהקשר רעיוני ואין מבנה קבוע מראש". תחת אותה מגמה אפשר לציין גם את בר הדוראק (על שם משחק קלפים רוסי), שייפתח השבוע על חורבות הרוקוקו ומבטיח להיות בית תרבות רוסי למהדרין.

לא רק עניין מביא אנשים ללמוד אלא גם המציאות הישראלית. "מה שגרם לי ללמוד את השפה היא העובדה שאני יוצא עם מישהי מאוקראינה", אומר רועי קאשי. "אני לומד הכל איתה. אני צופה איתה בתוכניות ברוסית, היא מלמדת אותי קרוא וכתוב ואיך לדבר כבר חצי שנה". הוא מוסיף, "מעבר לשפה, אני לומד הרבה דברים על התרבות הרוסית שלא ידעתי. כולנו מגדירים את הרוסים כרוסים, אבל לא מבינים שיש כל כך הרבה תרבויות בתוך ברית המועצות לשעבר. אנשים שונים זה מזה וזה הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו מבינים. זו לא שפה קשה במיוחד, אני חושב שמה שקשה זה לחבר את המילים יחד למשפט שלם. בתחילת השנה הייתי אצל ההורים שלה והיה לי ניסיון פרקטי. היה יותר מצחיק מנכון".

• תרבות רוסית
• רוסית
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

איוריםאולה גופשטיין

בהתחלה היו אומרים ברוסית "מִנְיאט שִילוֹ נא שְוואיקוֹ" (менять шило на швайку – להחליף את המחט במרצע). כלומר, להחליף דבר בדבר דומה לו – מין גרסה דרמטית פחות ל"מן הפח אל הפחת" – לא נגרם נזק, אבל בטח שלא הופקה תועלת. במרוצת השנים הביטוי התגלגל איכשהו ל"מניאט שילו נא מילוֹ" (менять шило на мыло – להחליף את המחט בסבון). אל תחפשו משמעות, כי אין. לכל הדעות מדובר במקרה של סחר חליפין הוגן. אחד זקוק למחט ולשני בדיוק נגמר הסבון.

[tmwdfpad]

כי יותר משהשפה הרוסית אוהבת משמעות, היא אוהבת חרוזים. בחלק מהמקרים החרוזים השמחים, הכמעט ילדותיים, כמו "יולקי־פאלקי" (ёлки-палки – אשוחים ומקלות) המפורסם, שאף תפס קצת בארץ, הם בסך הכל יופמיזמים מעודנים לקללות (כמו "frigging" באנגלית). במקרים אחרים הם תגובות נונסנסיות, מקניטות. יכול להיות קשה מאוד לנהל שיחה ברוסית, כשכל הרהור פשוט שמתחיל ב"אילו" גורר אחריו "אילו ואם, בפה היו צומחות פטריות" (המהדרין ישלימו את החרוז "אז הפה היה לא פה, אלא היה גינת ירקות"), רק כי "אילו" זה "יֶסְלי" (если) ואותו אפשר להמשיך ל"אילו ואם" (יסלי בְּ דָא קאבִּי – если б да кабы), שבתורו מתחרז היטב עם "פטריות" ("грибы" – גריבי).

זה הכל. זו סיבה ראויה להציק לדורות על גבי דורות של ילדים רוסים שבסך הכל ניסו להפליג לרגע בדמיון. החלומות שלהם הם כאין ואפס לעומת הזכות המולדת של הסובבים אותם לחרוז להנאתם. כפי שהיפנים מזוהים עם מילים שמתארות תחושות חמקמקות והגרמנים עם מילים באורך מלחמת העולם השנייה שמתארות רגעים ספציפיים להחריד, כך הרוסים מזוהים עם פתגמים ציוריים, ציוריים מדי: "ברגליים אין אמת" ("שב בבקשה"); "הזאב מטמבוב חבר שלך" ("אני לא חבר שלך". איזה זאב ומה הקשר לעיר טמבוב, השוכנת כ־500 ק"מ מדרום למוסקבה? מי יודע); או "האהבה רעה, תתאהב בתיש" ("האהבה עיוורת". מובן ש"רעה" ו"תיש" מתחרזים ברוסית).

הרוסים אוהבים לכנות את שפתם "הגדולה והעוצמתית" (великий могучий – "וְלִיקִי, מוֹגוּצִ'י"), בעקבות ציטוט משיר מלא פתוס של הסופר בן המאה ה־19 איוון טורגנייב (אם יש משהו שרוסים אוהבים יותר מחרוזים ודימויים, הרי זה ציטוטים). אפשר להניח כי מיעוט המצטטים פועלים מתוך הערצה כנה, קבוצה גדולה יותר יורקת חזרה בעוקצנות את מה שהכריחו אותה ללעוס בשנותיה העגומות בחינוך הסובייטי, אבל הרוב פשוט נדבקו במחלת הצטטת האובססיבית. השפה הגדולה והעוצמתית היא למעשה כותל גדול שבחריצים בין אבניו יש אינספור פתקים – חלקם עם ציטוטים מגדולי הספרות, אחרים עם קשקושי ילדים. רוסים לא מדברים, רוסים משחקים עם הרוסית.