Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
האיש שלא ראה הכל: צריך לנגן את סיד בארט. זאת משימה לרוקפור
סיד בארט (צילום: גטי אימג'ס)
סיד בארט הוא היהלום המשוגע הכי טראגי בתולדות הרוק וכולם מתגעגעים. לקראת מופע המחווה למוזיקה שלו בפסטיבל המגבר, מספר מרק לזר מרוקפור מה בדיוק הפך אותו למקור השראה עבור רבים כל כך בעולם המוזיקה. פסיכדליה מאז ולתמיד
כתב דייב גילמור על סיד בארט, שאפשר להסכים שהוא אחת הדמויות הטראגיות ביותר שידע הרוקנרול העולמי בסוף שנות השישים, אם לא היהלום הטראגי שבכתר. אני מודה שגם אני לא נולדתי עם הידע הטבוע "מי זה סיד בארט", ובגיל 14 בטח הייתי נזקק לחבר טלפוני כדי לברר את התשובה הנכונה. פינק פלויד כמכלול היו סיפור אחר: Dark Side of the Moon, ליין הבס ב-Money, תקליט "הפרה", גילמור עם הגיטרה השחורה, ובהמשך כולנו גם זמזמנו We Don’t Need No… בכל שגיאות ההגייה המקובלות.
מאז עשינו שיעורי בית, צללנו לתקופה המוקדמת של הלהקה, ומבלי לגרוע מתואר הפרופסורה המוזיקלית של חלק נכבד מחבריה, הרי שהדיקן והרוח הנושבת של ההרכב בעת ההיא היה ללא צל של ספק סיד בארט – אדם מיוחד ומורכב. הצלחתו לבצע הכלאה בין טקסטים צבעוניים ומהלכי אקורדים לכאורה פשוטים הולידה פונט מוזיקלי שאפשר לאהוב ואפשר גם לא לאהוב, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. כמו שקורה לפעמים (במשפחות הכי טובות), גם סיד קיבל זימון לשימוע ואת שיחת "זה לא אתה – זה אנחנו" ונפרד מהלהקה ב-1968. לאחר שהתקשה לתפקד בה בעקבות השפעות חריפות של סמי ההזייה אותם צרך.
פינק פלויד המשיכו בלי בארט כמנוע העיקרי ובעניין זה אין צורך לגלות את אמריקה שוב.קיימת אגדה אורבנית (ככל הנראה נכונה), שבשנת 1975, כשפינק פלויד היו בעיצומה של העבודה על Wish You Were Here, הגיח לאולפן בארט במראה הזוי – מחלפותיו קוצצו והגבות שלו גולחו. הוא החל להסתובב באולפן, עד שמי מהם ביקש לברר מי זה שמסתובב להם בין הציוד המוזיקלי המפוזר בחדר ההקלטה.הוא לא זוהה עד שווטרס הפנים שמדובר בבארט. ווטרס וגילמור פרצו בבכי למראה הווירדו שניצב מולם, שנראה שונה לחלוטין ממי שבראשם היה מושא להערצה, יפה תואר, יהלום טהור. הלהקה השמיעה לחבר הישן בהתלהבות טראק מהאלבום הנרקם. בארט ענה משהו לקוני.
אין לדעת כיצד היתה מתפתחת פינק פלויד כלהקה, אילו בארט היה נשאר חלק מההרכב וממשיך בהובלתו האמנותית, שביטויה התמצה בשני האלבומים הראשונים של הלהקה ועוד קצת. יתכן שאפילו הרוקנרול שאנחנו מכירים היום היה מקבל תפנית לכיוון לא ידוע.
גם התמונה היא מחווה לסיד בארט. רוקפור (צילום: יחסי ציבור)
בהופעה שלנו בפסטיבל המגבר (8.12, 22:30, מרכז ענב לתרבות), בחרנו לנגן שירים של בארט החל מימיו כמנהיג הקו האמנותי של פינק פלויד באמצע הסווינגינג סיקסטיז והאינטרפרטציה המיוחדת שלו (ושל הלהקה) למושג פסיכדליה. בנוסף, נעלה שירים של בארט מאלבומי הסולו לאחר פרידתו מחבריו להרכב. הרפרטואר שננגן זכה ברובו לעיבוד חדש – קצב, טמפרמנט ואנרגיה שונים, שמביאים אותנו כלהקה קרוב ככל שניתן לפגישה עם האמת הלא מתיימרת של בארט.
>> מופע המחווה של רוקפור לסיד בארט ( יעלה במסגרת פסטיבל המגבר, מרכז ענב לתרבות, 7-10.12 //פרטים נוספים באתר הפסטיבל
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אחד מהשירים שצועקים "לונדון" יותר מכל שיר אחד. זהו ממש פסקול של סווינגינג לונדון, עם רחוב קארנבי הרוחש וגועש באופנה החדשה פורצת הגבולות. ניחוח המהפכנות של קיץ האהבה הלונדוני בא לידי ביטוי בציניות הטקסטואלית של ריי דייוויס ובגיטרות האנרגטיות של אחיו, דייב דייוויס, כשהם נשענים בנוחות על המלודיה הנעימה של השיר.
The Move – Flowers In the Rain
שיר פופ עוצמתי מהלהקה שקדמה ל-ELO של ג'ף לין. פעם במהלך טור של רוקפור בארה"ב הסתובבנו בניו יורק בערב חופשי שהיה לנו וזכינו במקרה לראות הופעה של סולן הלהקה, רוי ווד.
Pink Floyd – See Emily Play
שיר שנהגנו לנגן הרבה בהופעות שלנו, כולל בערב המחווה שערכנו לפני מספר חודשים לציון 10 שנים למותו של סיד בארט. גירסה עתיקה שלנו לשיר צפויה להכלל באלבום מחווה שנוציא לזכרו.
The Rolling Stones – Ruby Tuesday
הסטונז מיוצגים ברשימה הזו באחד השירים היפים שלהם ובאחד הביצועים הווקאליים הטובים של מיק ג'אגר. השיר מתחיל בפסנתר פופי וממשיך בקצב הפרוע של צ'ארלי ווטס. אחד הסמלים הגדולים של 1967 בממלכה הבריטית.
The Beatles – A Day In The Life
אין מי שלא מכיר את השיר הזה, שמילותיו נולדו מקריאת כותרות בעיתון. את חלקנו מילות השיר מחזירות לרצח ג'ון לנון ב-1980 – ההכרזה בחדשות, הכדורים שפילחו את גופו. מדובר אחת היצירות הכי לנון-מקרטני שנוצרו – שיר שמביא לידי ביטוי את טביעת האצבע המובהקת של כל אחד מהם ומרכיב פאזל מושלם.
The Hollies – On A Carousel
להיט של הלהקה מפברואר 1967. ההוליז יצרו הרמוניות קוליות קרובות לשלמות. באלבום הראשון של רוקפור הקלטנו גירסת כיסוי לשירם מ-1966 "Bus Stop".
The Who – My Generation
דוגמא חיה למהפכנות ולקריאת התיגר על המשטר הישן מפיו של הדור הצעיר שהגיע מהפרברים ללונדון. שיר חצוף ומלהיב שיצא אמנם ב-1965, אבל כל כך מזוהה עם לונדון של אותן שנים ועם שינוי התפיסה והרדיקליות, אז נחליק אותו פנימה לרשימה באישור מיוחד.
Nancy Sinatra – You Only Live Twice
שיר הנושא של סרט ג'יימס בונד מ-1967 "אתה חי רק פעמיים" בכיכובו של שון קונרי. את הלחן ששרה ננסי סינטרה כתב ג'ון בארי למילותיו של לסלי בריקוס.
The Moody Blues – Nights In White Satin
כנראה השיר הכי מפורסם של הלהקה ואחת ההצלחות הגדולות שלה במצעדים. הצליל השמימי של המודי בלוז והשימוש שלהם במלוטרון (קלידים המפעילים הקלטות של כינורות, חלילים ועוד בלחיצת תו) השפיעו על תפיסתנו בעיבוד ובהפקת שירים.
The Small Faces – Itchycoo Park
"השיר עם הקטע המוזר באמצע", כך נהגנו לכנות את הברייק הפסיכדלי באמצע השיר, שבוצע בפעלול אולפני טכנולוגי מתקדם לאותה תקופה, שהעניק לשיר את האתנחתא המרחפת והמסתורית. גם את השיר הזה אנחנו מתכננים לבצע בהופעה.
רוקפור חוגגים 50 שנה לקיץ האהבה, הופעה שנייה: לונדון (אורח: אביב גפן). אברהם הוסטל לבונטין 21 תל אביב, יום ד' (28.6) 20:30,כרטיסים החל מ-80 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אחרי שכבשה במות כמו הפסאז' והמזנון הפעם היא עוברת למגרש של הגדולים – האומן 17. וכל זאת, בחסות הבר טפאלה. שישי באומן 17, הברבנאל 88, החל מ-11:00, 50 ש"ח.לפרטים נוספים
גיא גרבר בתל אביב
המפיק הישראלי שעושה שמות בעולם יקפוץ הסופ"ש לביקור מולדת בקלרה. שישי בקלרה, מתחם הדולפינריום, 14:00, 100 ש"ח.לפרטים נוספים
מסיבת חנות בניו ארה
חנות הסקייטרים תקיים בצהריי שישי מכירה/מסיבה הכוללת עד 40 אחוז הנחה על פריטים שונים בחנות ובירות שיקהו את הכאב בכיס. על העמדה: מורי מילר שישי בניו ארה, דיזנגוף סנטר, החל מ-11:00, כניסה חופשית
רוקפור במופע מחווה לסיד בארט
לרגל ציון עשור למותו להקהת רוקפור תנחת בבארבי למופע מחווה רוקיסטי במיוחד. שבת בבארבי, קיבוץ גלויות 52, 20:30, 93 ש"ח.לפרטים נוספים
דוב גומי בברקספט
הרכב הטכנו המשובח יגיע בערב שבת למרתף האהוב. יבואו לחזק: דן אורבך, רועי שפילמן, אדם טן ועוד. שבת בברקפסט, שד' רוטשילד 6, 23:00, 30 ש"ח.לפרטים נוספים
ספיישל ראש השנה בפסאז'
רגע לפני שהשנה החדשה מגיעה הפסאז' יקיים מסיבת היפ הופ מרטיטת ישבנים. על העמדה: סאבו ואורי שוחט. שבת בפסאז', אלנבי 94, 22:00, כניסה חופשית.לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שלום אחרון לבניין הסינרמה, שהריסתו תצא לפועל בחודש הבא. למרות שנחשב להיכל הופעות איקוני, ואירח אגדות כמו לו ריד וניק קייב - הישראלים לא מוחים דמעה. למה?
"סגור לצמיתות", באדום. זה מה שכתוב כשמגגלים “סינרמה". מה שנכון נכון: כבר הרבה זמן שהקאפקייק הברוטליסטי, שַד הבטון, הכיפה של מזרח איילון, עומדת נטושה ומיותמת, חומת קבלן סביב לה. כעת, עם בוא הדחפורים, כבר אין מי שיבכה על לכתה. היא כמנהיג בקומה – רבים אינם זוכרים אותה ומי שכן זוכר אותה חשב שהיא כבר מתה מזמן. הסינרמה נפתחה לקהל ב־1966, ופעלה תחילה כקולנוע חדשני, אחר כך כמועדון מסיבות, ובהמשך כאולם הופעות ואפילו כנסים פוליטיים. בטור שהוקדש לסינרמה ולישיבה על ה"ברזלים" שבפתחה, טוען הבלוגר שמכנה את עצמו יהודה בלו כי זכה הן לרקוד בה כטינאייג'ר מבויש לצלילי שפנדאו בלט והן להתרעם בכובד ראש בכנס של מרצ.
בימים יפים יותר. הסינרמה בשנות השישים (צילום: לעם)
ימיה היפים של הסינרמה באייטיז נכנסו להיכל התהילה של הנצח באוסף הלהיטים "CINERAMA1“, שנפתח כראוי ב"Rock Me Amadeus", ובהתאם זכה האולם אף לארח את טקס מלכות היופי. בסיבוב השני של הסינרמה כמועדון אפילו נרצח בה מישהו בירייה, ונמצא “כשכדורי אקסטזי ליד גופתו". בניגוד לפסאדה של ישראל כמקום שמחבק את עברו, שנועדה בעיקר לצרכים פוליטיים בינלאומיים, היהודים הם עם בלי סנטימנטים. נגד סגירת האסטוריה בלונדון – מועדון הופעות בסדר גודל מקביל שנהרס עקב בנייה של תחנת רכבת חדשה – קמו מחאות רבות, בהן השתתפו להקות כמו פרנץ פרדיננד והקייזר צ'יפס. לא שעזר להן. נגד הרס הסינרמה לא שומעים את אייל גולן או פורטיס מוחים, מקסימום מוחים דמעה וממשיכים קדימה.
“שיקרתי בצבא שאחי מתחתן כדי לצאת להופעה של איגי פופ בסינרמה", נזכר ירון גת, סמנכ"ל מחלקת הפרומו (הפורש) של שידורי קשת, שראה שם, בין השאר, את לו ריד, ביורק, רדיוהד, פיית' נו מור וסוניק יות'. “הסינרמה הייתה מקום נהדר להופעות. הסאונד היה מעולה – אלא אם הסאונדמן דפק את העניין – הבמה גדולה, מי שרצה לשבת יכול היה לראות ולשמוע מצוין, מי שרצה לעמוד ראה ושמע מצוין. היום אין מקומות טובים בסדר גודל כזה. לא האנגר 11 ובטח לא ביתן 1".
לו ריד, איגי פופ ודיוויד בואי. קפצו לסינרמה
אתה זוכר רגעים מהופעות ספציפיות?
“אני זוכר את טוקסידומון מעלים את פוליקר לבמה והופעה מדהימה של ניק קייב אחרי ליל הסדר מדבר על קניידלך".
פחות שושנים פראיות
גם הקולנוען עמית איצקר (מגיש תוכנית הרשת “חתיכות") זוכר בדמע את ההופעה הזאת של ניק קייב והזרעים הרעים: “אחת ההופעות הטובות שראיתי. בליקסה ברגלד שר את התפקיד של קיילי מינוג בדואט הרצח המפורסם, וזה היה מרגש יותר מהגרסה המקורית. כששמעתי שהורסים סופית את הסינרמה עלו בי גם מחשבות של רצח. הסינרמה זה המקום שבו יגדלו השושנים הפראיות".
סקייטפארק סינרמה (צילום: דוד שי)
כאמור, לא שושנים פראיות אלא מגדל בן 35־45 קומות, עליו עובד משרד האדריכלים פרחי צפריר, אח למגדל טויוטה הסמוך, בן דוד של מגדל אלקטרה שממול, ומבשר גאה לעוד שלושה מגדלים שיקומו לצדו. האדריכל ומו"ל הוצאת בבל שרון רוטברד זכה להיות בסינרמה בגלגולה הראשון כבית קולנוע, אבל גם הוא לא מתרגש מהרס המונומנט: “זה בניין שעומד כאבן שאין לה הופכין כבר הרבה זמן. לא משתמשים בו, סתם תקוע שם. בתי קולנוע הרי כבר לא צריך. מה שכן כדאי לשמר זה את השימוש של המגרש. כלומר, בעיקר אם השטח שייך לעירייה – במקום שימכרו אותו ליזם למשרדים, שישמרו את השימוש של המגרש למטרות ציבוריות ותרבותיות. באזור הזה של העיר, בצד השני של איילון, אין מבנה בסדר גודל כזה שמשמש לתרבות".
עוד לא נולד. בניין הסינרמה בשנת 1949 (צילום: לעם)
אין אזרחים, רק צרכנים
את התפתחותו של מזרח איילון לבירה קרה והיפר קפיטליסטית חזה רוטברד במאמר המופתי “איילון סיטי", שפורסם בינואר 2000, שבו כתב: “איילון סיטי היא מיזם ללא פרויקט וללא מתכנן, ביטוי ספונטני ופראי של הגלובליזציה, של כלכלת השוק המקומית ושל תהליכי ההפרטה שעברו על התכנון העירוני… עיר ללא אורבניזם, רק ארכיטקטורה. איילון סיטי היא מרחב ציבורי על טהרת ההפרטה. באיילון סיטי אין אזרחים, יש רק צרכנים".
לאיתי פנקס, חבר מועצת העיר מטעם מרצ ויו"ר ועדת ההיגוי לפרויקט קירוי נתיבי איילון – הפרויקט השאפתני נוסח ההיי־ליין הניו יורקי – יש תקוות אחרות: “המגדל המתוכנן במקום הסינרמה יגיע אכן עד פארק קירוי איילון. המטרה היא שיהיו כמה שיותר מבני ציבור, חלק ממקום של עירוניות מתקדמת, ולא מה שאנחנו קוראים במינהל ההנדסה ‘מגדלים על חסה'".
אה, מה שקורה תמיד, כחלק מהפיכת בני האדם לרובוטים יצרניים.
“כבר לא. גם במגדל של גינדי באבן גבירול וגם במגדל אלקטרה הקפדנו על חזית מסחרית וקשר לרחוב".
אבל כל עוד אין שם מגורים זה תמיד יהיה ככה: סביבה מסחרית שאין לה חיים משל עצמה.
“אחד היתרונות של קירוי איילון הוא הפחתת הזיהום והרעש שתאפשר גם בנייה למגורים, כך שהמקום יחיה כל הזמן ותיווצר בו גם עירוניות: בתי ספר, גנים, ואולי חנויות של אנשים ולא רק פיצוציות של משרדים".
היית בסינרמה פעם?
“לא גדלתי על ברכיה, אבל כן, הייתי במסיבת סילבסטר של שירזי. משהו גדול ונחמד".
היינו פה: אמנים מספידים את הסינרמה
מוני מושונוב:
“הופעתי שם אמנם די הרבה, אבל הסינרמה מבחינתי תמיד תהיה הזיכרון שלי בתור נער בן 17 שרואה פעם ראשונה סרט בשיטת הסינרמה. זה הדהים אותי. זה היה החידוש הכי גדול שהיה באותה תקופה. מה לעשות, אנחנו מדינה של תרבות נדל"ן".
מוני מושונוב
ערן צור:
“יש לי המון זיכרונות מהבמה המדהימה הזאת של הסינרמה. אני זוכר אותה היטב, במה רחבה ומרשימה. חוץ מזה שראיתי שם הופעות מצוינות, גם חיממתי בשנת 2000 את מרקורי רב וצילמנו שם קליפ ללהקת טאטו. אין ספק שהבמה סיפקה לי רגעים מרגשים".
ערן צור
אלי לולאי, להקת רוקפור:
“הסינרמה הייתה אולם שבו ראיתי הופעות שהשאירו בי חותם. למשל איגי פופ, שבאותה הופעה חוץ מהתחתונים שלו נתן הכל. לדעתי עד היום בהופעות שלי ושל רוקפור יש בי איגי־פופון קטנטן במוח. גם ההופעה של רדיוהד, שאחריה קניתי את הסנדלים הראשונים שלי, הלכתי בעקבות תום יורק. להבדיל ממנו נראיתי כמו טייל מבני עקיבא. בדרך היו גם ברי ופורטיס ומינימל קומפקט אבל ככה זה כנראה – המלך מת, יחי המלך החדש".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
