האיש שלא ראה הכל: צריך לנגן את סיד בארט. זאת משימה לרוקפור
סיד בארט הוא היהלום המשוגע הכי טראגי בתולדות הרוק וכולם מתגעגעים. לקראת מופע המחווה למוזיקה שלו בפסטיבל המגבר, מספר מרק לזר מרוקפור מה בדיוק הפך אותו למקור השראה עבור רבים כל כך בעולם המוזיקה. פסיכדליה מאז ולתמיד
כתב דייב גילמור על סיד בארט, שאפשר להסכים שהוא אחת הדמויות הטראגיות ביותר שידע הרוקנרול העולמי בסוף שנות השישים, אם לא היהלום הטראגי שבכתר. אני מודה שגם אני לא נולדתי עם הידע הטבוע "מי זה סיד בארט", ובגיל 14 בטח הייתי נזקק לחבר טלפוני כדי לברר את התשובה הנכונה. פינק פלויד כמכלול היו סיפור אחר: Dark Side of the Moon, ליין הבס ב-Money, תקליט "הפרה", גילמור עם הגיטרה השחורה, ובהמשך כולנו גם זמזמנו We Don’t Need No… בכל שגיאות ההגייה המקובלות.
מאז עשינו שיעורי בית, צללנו לתקופה המוקדמת של הלהקה, ומבלי לגרוע מתואר הפרופסורה המוזיקלית של חלק נכבד מחבריה, הרי שהדיקן והרוח הנושבת של ההרכב בעת ההיא היה ללא צל של ספק סיד בארט – אדם מיוחד ומורכב. הצלחתו לבצע הכלאה בין טקסטים צבעוניים ומהלכי אקורדים לכאורה פשוטים הולידה פונט מוזיקלי שאפשר לאהוב ואפשר גם לא לאהוב, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. כמו שקורה לפעמים (במשפחות הכי טובות), גם סיד קיבל זימון לשימוע ואת שיחת "זה לא אתה – זה אנחנו" ונפרד מהלהקה ב-1968. לאחר שהתקשה לתפקד בה בעקבות השפעות חריפות של סמי ההזייה אותם צרך.
פינק פלויד המשיכו בלי בארט כמנוע העיקרי ובעניין זה אין צורך לגלות את אמריקה שוב. קיימת אגדה אורבנית (ככל הנראה נכונה), שבשנת 1975, כשפינק פלויד היו בעיצומה של העבודה על Wish You Were Here, הגיח לאולפן בארט במראה הזוי – מחלפותיו קוצצו והגבות שלו גולחו. הוא החל להסתובב באולפן, עד שמי מהם ביקש לברר מי זה שמסתובב להם בין הציוד המוזיקלי המפוזר בחדר ההקלטה.הוא לא זוהה עד שווטרס הפנים שמדובר בבארט. ווטרס וגילמור פרצו בבכי למראה הווירדו שניצב מולם, שנראה שונה לחלוטין ממי שבראשם היה מושא להערצה, יפה תואר, יהלום טהור. הלהקה השמיעה לחבר הישן בהתלהבות טראק מהאלבום הנרקם. בארט ענה משהו לקוני.
אין לדעת כיצד היתה מתפתחת פינק פלויד כלהקה, אילו בארט היה נשאר חלק מההרכב וממשיך בהובלתו האמנותית, שביטויה התמצה בשני האלבומים הראשונים של הלהקה ועוד קצת. יתכן שאפילו הרוקנרול שאנחנו מכירים היום היה מקבל תפנית לכיוון לא ידוע.
בהופעה שלנו בפסטיבל המגבר (8.12, 22:30, מרכז ענב לתרבות), בחרנו לנגן שירים של בארט החל מימיו כמנהיג הקו האמנותי של פינק פלויד באמצע הסווינגינג סיקסטיז והאינטרפרטציה המיוחדת שלו (ושל הלהקה) למושג פסיכדליה. בנוסף, נעלה שירים של בארט מאלבומי הסולו לאחר פרידתו מחבריו להרכב. הרפרטואר שננגן זכה ברובו לעיבוד חדש – קצב, טמפרמנט ואנרגיה שונים, שמביאים אותנו כלהקה קרוב ככל שניתן לפגישה עם האמת הלא מתיימרת של בארט.
>> מופע המחווה של רוקפור לסיד בארט ( יעלה במסגרת פסטיבל המגבר, מרכז ענב לתרבות, 7-10.12 // פרטים נוספים באתר הפסטיבל