יהודה עדר, מייסד ונשיא "רימון - ביה"ס למוסיקה", נזכר איך לקח 3 שנים רצופות עוני ופורמט שיעור ג'אז מיתולוגי בברקלי, ושידרג אותם למקום שהוליד אינספור מוזיקאים ישראלים מצליחים. אז איך באמת עובד נס הרימון?
בימים אלו כולנו רואים ומדברים על הדוקו המשובח "סיכוי להינצל" על אביתר בנאי, שיצר דורון צברי – שבקרוב יגיע אלינו ל'רימון', כדי לספר ולהציג את הסדרה. גם אני מופיע שם בקטע ארוך יחסית, שחושף את מה שאף פעם לא מראים: כיצד נראים יחסי האמן המצליח מאוד עם המנהל האמנותי שלו. בתמצות: קשוחים וקשים.
>>האלבום הזה זועק: אי אפשר לחיות יותר במציאות הישראלית הזאת
כך לאחר הכישלון הענק של אלבומו השני, חותך לו אביתר למצפה רמון ולא מסכים לחזור עוד לת"א. "זהו, פרשתי. נגמר לי" אמר, ולא הסכים לשמוע על זה יותר. בלית ברירה, נסעתי אליו כל הדרך דרומה למדבר, מתוקף כובעי דאז – בתפקיד מנהלו האמנותי ב'הד ארצי'. לא עזרו לי פה מולו כל בקשותיי ותחינותיי, עד שבמוחי הבריק רעיון: ״אביתר, בוא לעשות סדנת אמן ברימון״. זו היתה מכת ברק. למרבה הפלא אביתר הסכים מיד, כשרק הרעיון על רימון עשה לו את זה.
הופ, יום אחרי הוא כבר היה איתנו, באולם 24 המיתולוגי שלנו בקמפוס המיתולוגי כשלעצמו בשכונת מורשה ברמה"ש – המקום ממני יצאו לעולם כל הבוגרים והבוגרות שלנו: ערן צור, אתי אנקרי, מירי מסיקה, קרן פלס, שי צברי, אביב גפן, שי צברי, נטע ברזילי, נונו, יסמין מועלם, בניה ברבי ועוד ועוד ועוד. אביתר הרביץ את תורתו, ושר את שיריו בליווי הפסנתר לתלמידים הנדהמים, וכאילו נולד מחדש. גאוני כתמיד, מצחיק, מעניין וחד כתער.
שוב פעם קרה עבורי נס הרימון
בכלל, מה זה הדבר הזה של להקים מכלום מוחלט בית ספר גבוה ליצירה מוסיקלית, שבו כותבים ומלחינים שירים מקוריים ומאלתרים ג׳אז על תבניות הרמוניות מורכבות? ומה זה עבורי להיות המייסד שלו, ובכלל מורה בו? התחלתי ללמד וליצור את הקורס הראשון שלי בהלחנת שירים לפני 40 שנה. למדתי ברצינות את שפת המוסיקה והקומפוזיציה במשך שלוש שנים, רצופות עוני, בברקלי קולג׳ בבוסטון. רק אשתי מיקי קם היתה שם לצידי, כמו תמיד. 3 שנים ששינו את חיי לחלוטין.
אבל שם בברקלי עדיין לא לימדו כתיבה והלחנת שירים, והייתי צריך להמציא מתודה שתהיה משנה סדורה לאימון ביצירה לתלמידי הלחנת השירים. אז ב-1985 לא היה לי ממי להעתיק, אז המצאתי. כמו שהמצאתי את תפקידי הגיטרה שלי לאורך השנים – גם כאן המצאתי מודל להשראה. לקחתי פורמט של שיעור ג'אז מיתולוגי בברקלי, ושידרגתי אותו לשירים. ״הרב פומרוי והליין רייטינג״ (ע"ש החצוצרן האגדי והמתודה של הכתיבה הקווית): כל שבוע תרגיל לעבודת בית, שהמורה עובר עליו באופן אישי מול כולם בכיתה.
כך הגיתי סדרת תרגילים שבועיים, שהפכו לאבן שואבת ליצירה: 20 מילים; שיר פופ מסריח; אקורדים נתונים; תרגום; להמיס את העבר; חריזה אובססיבית; הלחמה בזוגות; וכאשר; הנפילה; מכוראל לשיר; שוליית הנגרים ואשת הרב; שולחן; ועוד ועוד תרגילים. כל אחד כזה הוא מרחב אימון לאמן – למען שיפור יצירתו. עכשיו כשספר התרגילים שלי מונח בפני, ערוך ומעודכן על ידי האחת והיחידה עינב ג'קסון כהן, אני מרשה לעצמי לחייך לרגע, להסתכל בחיוך אחורה, להקשיב לשירים שכולנו מכירים שנוצרו בעזרתם לאורך השנים ולחוש טיפת סיפוק.
אז הנה לסיום, 'ניגע אל החלום' של שלום חנוך שממש מגדיר פה את הרגשתי:
"זה נגמר, זה עבר, קצה חלום, ודי/ חול הזמן שנשר בין אצבעותיי/ זה נגמר, זה עבר, לתמיד, אולי/ מעגל שנסגר/ ונשארת חי/ ניפגש, נתראה – לב אוהב אינו טועה/ כמו אל ים/ נזרום, נזרום/ נבקש עד שנגיע/ וניגע אל החלום".
