• Facebook
• Twitter
• Email

הרבה לפני שהמונח "מלון בוטיק" נכנס ללקסיקון התל-אביבי, מלון נורדאו שהוקם ב־1925 היה בדיוק זה: הוא תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ', שהיה גם מהנדס העיר הראשון של תל אביב, והפך ליעד מועדף בעבור חברי קיבוצים שבאו לעיר הגדולה ולקצינים בריטים. אחרי שבשנים האחרונות אכלס בעיקר תרמילאים דלי תקציב וחיילים בודדים, יחזור בקרוב המלון בנחלת בנימין פינת גרוזנברג ליעדו המקורי, אחרי שנמכר לשני יזמי נדל"ן.

את המלון הקימו מוריס (משה) וסופיה גרינברג. קומת הכניסה כללה חנויות מסחריות שפנו אל הרחוב, בקומה השנייה נפרשו חדרי אירוח ועל הגג ניצבה כיפת פעמון שהפכה לסימן ההיכר של הבניין. ניהול המלון עבר בין ארבעה דורות במשפחת גרינברג־מרכוס, מימי אחוזת בית עד שנת 2012, אז החליטו בני המשפחה לסגור את שעריו לטובת שיפוץ, הרחבה ושימור.

רגע לפני השלמת השיפוץ נמכר המלון לאורי חיות (33) ולאמיר מילגרום (30) – יזמי נדל"ן שעוסקים במלונאות ובמקומות בילוי. "מעבר למבנה היפה, הסיפור של הבניין קסם לנו", מספר מילגרום. "המטרה היא להקים בית מלון איכותי ומרשים עם כל חוקי השימור המחמירים, כדי שהעיר הזאת תזכה בעוד פינה יפה".

חיות, שהופיע בגיליון המצליחים של Time Out ב־2012, מתורגל ברכישת נכסים והפיכתם לבתי מלון פעילים. ב־2011 חכר את הנכס בשדרות רוטשילד פינת יבנה והקים בו את מלון הבוטיק Townhouse, שאותו מכר ב־2013.

המלון יפתח בקיץ 2016

• תל אביב
• ריף ראף
• מלון בוטיק
• עירוני
• שדרות נורדאו

• Facebook
• Twitter
• Email

א

אביזרים

ההקרנות הפעילות של "רוקי" מאפשרות לכל מעריץ להרגיש כמו חלק מהסרט. אם תרצו להרשים את הקאסט ואת שאר הצופים, תגיעו להקרנה עם אורז (לזרוק על החתן והכלה), עיתון (להניח על הראש כשיורד גשם), רובי מים (לדמות את הגשם), נרות, פנסים או מצתים (לאווירה רומנטית בשיר “Over at the Frankenstein Place”. היזהרו לא לשרוף את העיתון ששמתם על הראש), כפפות גומי (לחיקוי הרעש הנפלא שפרנק נ' פורטר עושה איתן), רעשנים או צפצפות של יום הולדת (להריע לפרנק בסיום נאום היצירה שלו), נייר טואלט (לזרוק לעבר ד"ר סקוט), טוסט (לזרוק לעבר המסך כשפרנק נושא נאום בארוחת ערב), כובעי מסיבה (לסצנת המסיבה הגדולה), קלפים (שיתאימו למילות השיר “I’’m Going Home”) ועוד ועוד ועוד. תנחומינו למי שנשאר לנקות.

ב

בראד מייג'ורס

עם משקפי באדי הולי, תסרוקת מושלמת וצווארון מגוהץ – בראד (בארי בוסטוויק) הוא החנון האולטימטיבי. לצד ארוסתו ג'נט הוא מזדמן לטירתו של דוקטור פרנק נ' פורטר ונגרר לשרשרת של חוויות ביזאריות. בהתאם לאופיו הוא שומר על הגישה המרובעת והמזועזעת כמעט לאורך כל הסרט – גם כשמפשיטים אותו מכל בגדיו. בהקרנות הפעילות הופעתו על המסך מלווה בצעקות "Asshole”. ובצדק.

[tmwdfpad]

ג

ג'נט וייס

ג'נט (סוזן סרנדון בתפקיד חייה) תכננה לשמור את עצמה עד לחתונה עם בראד, אך כשפגשה את רוקי המפוסל והבלונדיני השתנו תוכניותיה. שלא כמו ארוסה החנאג', האווירה המינית המשוחררת בטירה מאפשרת לה להתפתח ולהתחבר לעצמה. בהתאם לכך תגרור הופעתה על המסך צעקות "Slut".

ד

ד"ר סקוט

ד"ר אוורט ו' סקוט (ג'ונתן אדמס) הוא המורה למדעים לשעבר של בראד וג'נט. השניים בדרכם לבקר אותו כשרכבם נתקע סמוך לטירה המסתורית. בהמשך הדוקטור מגיע לשם בעצמו בחיפוש אחר אחיינו הנעדר, אדי (אותו משחק מיטלוף האיקוני). הוא מרותק לכיסא גלגלים אך הדבר לא מונע ממנו לרקוד עם שאר הקאסט בביריות ובעקבים.

ה

הקרנה פעילה

כמו מרבית סרטי הקאלט, גם "רוקי" זכה להתעלמות ולזלזול כשרק יצא לאקרנים. שנה לאחר מכן החלו להקרין אותו בחצות בקולנוע ווייברלי בניו יורק, וכצפוי מסרט מוזר שמוקרן מאוחר מדי, התחיל הקהל לצעוק על המסך בחופשיות. משם הדרך לקאלט הייתה קצרה – התופעה התנפחה לממדים מטורפים שכוללים הקרנות פעילות ברחבי העולם, חוקים מדוקדקים וקהל מעריצים גדול.

ו

וירג'נים

כינוי למי שמשתתף בהקרנה פעילה בפעם הראשונה. הווירג'ן יסומן באות V בהגיעו לאירוע, ובהמשך ישתתף בטקס הקרבת הבתולים שיכלול השפלות יצירתיות, לרוב בעלות אופי מיני.

ז

זהות מינית

פרנק נ' פורטר הוא יצור אלים ומטורף, אך חששותיהם של בראד וג'נט מפניו לא קשורים לנטייתו לחסל את מי שלא בא לו טוב בעין. נציגי המיניות המודחקת של שנות ה־50־60 מבוהלים עד מוות מחייזרי שנות ה־70 שהם פוגשים – יצורים בגרביוני ניילון ובאיפור גרוטסקי, שאוהבים סקס ולא מפלים על בסיס דת, גזע וקרבה משפחתית בבחירת הפרטנרים שלהם.

ח

חייזרים

פרנק, ריף ראף, מג'נטה ושלל חבריהם חסרי השמות הם לא סתם אנשים משונים, הם חוצנים ילידי כוכב טרנסקסואל השוכן בגלקסיית טרנסילבניה (כמולדתו של הרוזן דרקולה).

ט

טרנסווסטייט

ב־2015 כבר לא כל כך מפתיע לשמוע גבר מצהיר על אהבתו לבגדי נשים. כשנזכרים שמדובר ביצירה מ־1975 אפשר להבין את האומץ ואת הגדוּלה של הסרט בכל הקשור לליברליות ולקבלה. העובדה שדמות כמו פרנק – ששואב את כוחו מהיותו טרנסווסטייט ולא חושש להצהיר שהוא לא בדיוק "גבר גבר" – הופך למושא התשוקה והעניין בסרט, יש בכוחה לשמח את כל מי שאי פעם הרגיש אאוטסיידר.

י

ילדות

מה שנהרס/משתפר למי שצופה בסרט בגיל מוקדם מדי.

כ

כוכב, קולנוע

קולנוע כוכב ברמת השרון היה לבית עבור חובבי "רוקי" בארץ לאורך השנים. בכל יום שישי האחרון של החודש, בחצות בדיוק, במשך 15 שנה, הוקרן הסרט בכוכב. עשרות קאסטים מתחלפים נכנסו לעורן של הדמויות בסרט, בערבים שהולידו סיפורי זימה מיתולוגיים, שלל פדיחות מזהירות, ולמרבה הצער – גם כמה מקרים על הגבול הפלילי. ב־2010 הסתיימה המסיבה הבין גלקטית, ומאז ההקרנות הפעילות נודדות ברחבי הארץ.

ל

לה רוש, פייר

המאפר שאחראי לברק המיתי של דיוויד בואי על העטיפה של “Aladdin Sane” עבד גם על הסט של "רוקי". האיפור בסרט הוא נקודת מפגש בין הגותיקה האופיינית לסרטי אימה לבין הקברט והגלאם. הסגנון האייקוני זכה בהאלווין האחרון למחווה בדמות קולקציה של מותג האיפור MAC.

מ

מג'נטה

כמו בכל מותחן טוב, גם ב"רוקי" כדאי לשים עין על המשרתת השובבה (בגילומה של פטרישיה קווין). מי שמתחילה את דרכה בסרט כאתנחתא קומית אפלה וחרמנית, מתגלה בהמשך כחייזרית רצחנית ושיכורת כוח.

אשכרה. מג'נטה ב"מופע הקולנוע של רוקי"

נ

ניקסון, ריצ'רד

נאום הפרישה של ריצ'רד ניקסון מושמע ברדיו בעוד בראד וג'נט נוסעים במכוניתם. אך אבוי, ניקסון נשא את הנאום באוגוסט 1974 והסרט בכלל מתרחש בנובמבר! שידור חוזר, או ששני החננות מאזינים להקלטות נאומים להנאתם הפרטית?

ס

סיינס פיקשן (דאבל פיצ'ר)

"רוקי" הוא למעשה הצדעה אחת גדולה לסרטי בי, לסרטי אימה ולסרטי מדע בדיוני מהסוג הישן, הזול ומגוחך שבהם אפשר ליצור אדם חדש בלי להסביר את הרקע המדעי, למשוך בידית כדי להפוך אנשים לאבן או לירות בהם באקדחים חייזריים שדווקא לא הופיעו במערכה הראשונה.

ע

עיבוד

"The Rocky Horror Picture Show” נכתב במקור בבריטניה כמחזה מוזיקלי בשם The" Rocky Horror Show” (לא ברור מדוע מהגרסה העברית הושמטה המילה "אימה" או "הורור", כשם משפחתו של רוקי), על ידי ריצ'רד או'בריין (ע"ע ריף ראף).

פ

פרנק נ' פורטר

האיש, הקול והמחוך – טים קארי בהופעה בלתי נשכחת, נכנס לנעלי העקב של הטרנסווסטייט המתוק פרנק נ' פורטר. פרנק הוא יצור מופלא בעל תיאבון מיני לכל מה שזז. הוא פטישיסט, מדען, גבר, אישה, חייזר – הכל ולא כלום. הכריזמה המסוכנת שלו גורמת לכל הסובבים אותו לציית לו ולסייע לו, אפילו במשימות המופרכות ביותר: ליצור אדם מאפס, לבגוד ביקיריך, להידחס לגרביוני רשת וליפול לתוך בריכה. סופו הטרגי מותיר אותנו עם המסר הנפלא והחשוב שודאי הפך לקעקוע פופולרי בקרב טרנסג'נדרים: אל תחלמו את זה, תהיו את זה.

צ

ציטוטים

לא פשוט להכריע מה יש יותר – ציטוטים בתוך "רוקי" ליצירות אחרות או ציטוטים ביצירות אחרות ל"רוקי". רק בשיר הפתיחה של "רוקי" אפשר למצוא לפחות עשרה רפרנסים – ל"קינג קונג", "פלאש גורדון", "היום שבו עמדה האדמה" ולשלל שחקנים וסרטים נוספים. בסרט עצמו תמצאו את מיקי מאוס, טרזן, דרקולה, לאונרדו דה וינצ'י ועוד. מבין היצירות שעשו כבוד ל"רוקי" – ותכלס השתמשו בסרט כתירוץ כדי ללבוש מחוך – אפשר למצוא את “Glee”, "כמה טוב להיות פרח קיר", "פרינג'", "פשע מן העבר", "מופע שנות ה־70" ועוד.

ק

קולומביה

"ליטל" נל קמפבל האוסטרלית גילמה בסרט אישה כנועה וחלשה שנוהגת למצוא את הגבר הרשע ביותר בסביבתה ולהפוך לצל שלו. לעזאזל, אפילו הכינוי שלה הוא "הגרופית" – תחילה של אדי ולאחר מכן של פרנק נ' פורטר. קולומביה, מגיע לך ולקול הצפצפני שלך יותר.

ר

ריף ראף

יד ימינו החייזרי של פרנק ואחיה של המשרתת מג'נטה. גיבן מסתורי בעל חיוך ערמומי ונטיות סדיסטיות. מגולם על ידי ריצ'רד או'בריין, יוצר המחזמר המקורי שאף עיבד אותו לתסריט עם הבמאי ג'ים שרמן. דמותו של ריף ראף מרפררת לדמותו הכללית של המשרת איגור, שהופיעה קודם לכן לצדו של ד"ר פרנקנשטיין ושל הרוזן דרקולה.

רוקי

יצירת המופת של דוקטור פרנק נ' פורטר – גבר נטול פופיק, שרירי, שזוף, אילם ולבוש תחתוני זהב (בגילומו של פיטר הינווד).

ש

שירים

אחד האלמנטים שאפשרו לסרט להפוך לתופעה עולמית היא עצם היותו מחזמר מעולה. הגשה מחרמנת לצד מסרים שנעים בין הביזאר לאכזר, בתוספת תנועות ריקוד מדבקות הפכו את הפסקול של "רוקי" לקלאסיקה מודרנית.

ת

תלבושות

מחוכים, ביריות, פאייטים, חליפות, מדי עוזרת בית, מדי מנתח מעוצבים, נעליים מרעישות והמון לנז'רי מסוגנן על גברים ונשים כאחד. לא רע בכלל בשביל תקציב של 1,600 דולרים בלבד.

40 שנה ל"מופע הקולנוע של רוקי" – הקרנה חגיגית, קולנוע גת, חמישי 21:30, 50 ש"ח

• טים קארי
• פרנקנפורט
• קולומביה
• קולנוע כוכב
• הקרנה פעילה
• קאלט
• מופע הקולנוע של רוקי
• ריף ראף
• מג'נטה
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"Murlo – "Into Mist

מורלו הוא מפיק בריטי שעושה גריים כיפי ומלא בבאס כבר די הרבה זמן, אבל לפני מספר חודשים הוא החליט לעזוב את הדיי ג׳וב שלו ולהתמקד רק בדברים שהוא אוהב. זה היה צעד מעולה – האי-פי החדש שלו, ״Into Mist״, מלווה באסתטיקה מהממת (ראו את הקליפ שמתחת), מלא במלודיות ילדותיות וחמימות ובהפקה תזיזתית שאכן לוקחת את המוזיקה שלו ללבל הבא. ברור שבעבודה שהיתה לו לפני – שאני אפילו לא יודע מה היא הייתה – הוא תרם לעולם הרבה פחות.

"Guy Akimoto – "What's It For

גאי אקימוטו עושה מוזיקה מהירה, שמחה וקופצנית אבל זה לא מונע ממנו לקחת את הזמן ולשאול המון שאלות חשובות ומהותיות. הלוואי שהיו בעולם לפחות קצת תשובות בשבילו.

"Maxo feat. GFOTY – "Not That Bad

ל-GFOTY מצד שני, אין אף שאלה. היא כבר יודעת הכל, ומה שהיא לא יודעת, היא לא רוצה שיגידו לה. בעצם יש דבר אחד שהיא רוצה שתענו לה עליו, מה עדיף – גברים חתיכים או פסלי קרח?

"Danny L Harle – "In My Dreams

אם יש מישהו שעדיין מפקפק בכך שפיסי מיוזיקהם הדבר הכי מדהים שקרה ב-2014, אני מקווה שהשיר הזה והסטרים בין השעה של ההופעות של אומני הלייבל מהאלווין ישנה את דעתו. אם זה עדיין לא יעבוד, הבעיה היא כנראה לא בפיסי מיוזיק.

Ricky Eat Acid – "Inside My House; Some Place I Keep Dreaming About (Qrion Remix)"

קצת קשה למצוא את הקשר בין הרימיקס הזה של Qrion לגרסה המקורית של ריקי איט אסיד. כאילו, מדובר בשני שירים ממש עדינים ויפים, אבל הם מגיעים מעולמות אחרים לגמרי.

"Ulzzang Pistol & No Rome feat. Sarah Bonito – "Danceforever

אין אף סצנה של נשף סיום שהשיר הזה לא יהפוך למרגשת יותר.

"Yumi Zouma – "Alena

זה לא נתפס ש-Yumi Zouma איתנו פחות משנה – הם נשמעים כמו משהו שכולנו גדלנו עליו.

"Dani Shivers – "The Child

הסינגל החדש של דני שיברז קצת מלחיץ כי אם מקשיבים למילים שלו ללא יותר מידי תשומת לב ניתן לחשוב שהיא רוצה ילד. אבל היא לא, אז הכל רגוע והאלבום הקרוב שלה בטח יהיה יפהפה.

"Baauer feat. AlunaGeorge & Rae Sremmurd – "One Touch

באאור הוא האיש שהפיק את ה״הארלם שייק״ ואלונה ג׳ורג׳ הם צמד אנשים מרגיזים במיוחד שמיד מורידים את האווירה, אז לא חשבתי שיהיה אפשר שלא לשנוא את השיר הזה. לגמרי טעיתי – מסתבר שריי שרימר יודעים להרים כל סיטואציה. כאילו, זה חייב להיות הם, כי אין סיכוי שאני מוכן להודות בכך שאני ממש אוהב את הפזמון המדבק של אלונה ג׳ורג׳.

"Tkay Maidza – "Switch Lanes

טקיי מיידזה היא אוסטרלית בת 18, ההורים שלה מזימבבאוה, תמיד נראה שיש סביבה הילה של ווייבז מרימים וככל הנראה היא תהפוך בקרוב לכל מה שאזלייה בנקס יכלה להפוך אליו אם היא היתה בן אדם פחות מגעיל. בעוד שבנקס כבר שלוש שנים רק זורקת הצהרות, רבה עם אנשים, מתנשאת על המעריצים שלה ובעיקר לא מצליחה לשחזר את ההצלחה של ״212״, מיידזה מוציאה מוזיקה משמחת וחדשה, משתפת פעולה עם מלא סוגים של מפיקים ולאט לאט גונבת את הספוט של הראפרית שאנשים שיוצאים למועדנים לבנים הכי אוהבים.

"Blaze Kidd – "Suave

בלייז קיד הוא רפאר מאקוודור שחי בלונדון ובמיקסטייפ הבכורה שלו, שיצא לפני כמה ימים להורדה חינמית, הוא משתמש במפיקים ממש לוהטים – כמו אנה קפריס, שהפך את השיר הנ״ל לסאגה אפית וזוחלת – בכדי להבליט את ההיפ-הופ הניינטיזי שלו.

"Drake – "How Bout Now

דרייק לא מפסיק למצוא דרכים חדשות לכתוב שירים על זה שפעם לא האמינו בו והיום הוא כוכב וכולם לרגליו. בפעם הקודמת זה היה "בני זונות אף פעם לא אהבו אותנו, עכשיו הם רוצים לגלגל לנו אחת״ ובשיר הנוכחי זה ״לא רצית אותי אז אבל מה עם עכשיו/ כי אני Up עכשיו/ ואת Suck עכשיו״. אך אלו רק 2 דוגמאות מתוך עשרות שירים שמפנים האשמות דומות לבני משפחה, חברי ילדות ומשהו כמו מיליון בחורות מהעבר. הוא כנראה לעולם לא הולך לצאת מזה.

Mike WiLL Made It feat. Jody HighRoller & ILOVEMAKONNEN – "Syrup In My Soda"

ג׳ודי היירולר הוא השם שריף ראף נותן לעצמו כשהוא לא ריף ראף. מייק וויל מייד איט הוא כנראה המפיק הכי חשוב שיש כרגע בהיפ-הופ המסחרי אבל הוא לא ג׳ודי היירולר; מקונן הוא בטח לא גו׳די היירולר ונדמה לי שהוא בכלל רצה להיות זמר אופרה, אבל איכשהו הוא נהיה ראפר, כי אין הרבה אופרה באטלנטה. לשלושתם יש משהו אחד במשותף וזה שהם אוהבים לשתות את הסודה שלהם עם סירופ לשיעול, ממש כמו ג׳ודי היירולר וזה לגמרי ליגיטימי שיהיה להם שיר על התחביב המשותף שלהם.

"DeJ Loaf feat. Birdman & Young Thug – "Blood

התחושות ש-DeJ Loaf קרובה לפריצה התממשו לפני כשבועיים כשהיא חתמה בלייבל הענק ״קולומביה״ וכבר נדמה שמתחילים לשנות אותה. מספר ימים אחרי החתימה היא הוציאה מיקסטייפ חינמי שמכיל מלא שירים עצובים כמו הנ״ל, שכאילו ומספרים את הסיפור של סנופ מ״הסמויה״ – יש לה אח, סבא ובני דודים בכלא, את אבא שלה לקחו ממנה בגיל 4 וקשה שלא לשים לב לכמה שהיא אוהבת להשתמש בכלי נשק ולציין שהיא שומרת על זה אמיתי. אך כל אלו הם שירים שהוקלטו לפני החתימה ונדמה שהיא כבר מתעלמת ממשפטים שהיא אמרה בהם, כמו ״אני אוהבת ללבוש רק שחור/ אתם צריכים לראות את הארון שלי/ לובשת רק לבן כשאני רוצה להרגיש כמו בת״. פתאום היא מרגיעה את התוקפנות ומופיעה בסרטונים ותמונות עם ליפסטיק, מחשופים ומשקפיים שלא מתאימים לשכונה. יש סיכוי שזה סתם לחץ ושכלום לא הולך להשתנות – אבל אחרי מה שקרה עם ניקי מינאז׳ אני חי בפחד.

• Guy Akimoto
• Murlo
• ריף ראף
• מיקסטייפ
• GFOTY
• משהו משהו
• מוזיקה
• DeJ Loaf
• תרבות