• Facebook
• Twitter
• Email

הוותיקה

גלריה רוזנפלד (שביל המפעל 1)

רוזנפלד הוותיקה הבינה שזה כבר לא בועט ומחתרתי להזדנגף, ואחרי יותר מ־50 שנה בצפון דיזנגוף עברה הגלריה לקריית המלאכה והייתה הראשונה באזור. גלריות נוטות לאבד את חדוות העשייה עם השנים, אבל לא רוזנפלד, שממשיכה להציג תערוכות מצוינות של אמנים ישראלים בולטים ולתת במה גם לצעירים. בחודש מרץ האחרון נפתח חדר הפרויקטים "רוזי" שמציג תערוכות לאמנים בתחילת דרכם. בעל הגלריה: צקי רוזנפלד.
אוצרת:עדי גולדנר.
אמנים מיוצגים:רועי רוזן, בועז ארד, זויה צ'רקסקי, ורד ניסים, אלעד רוזן, אלונה רודה.
תערוכות מציגות:בחמישי (15.9) ייפתחו תערוכות יחיד לרחל קיני שתציג עבודות אקוורלים ולאפרת חכימי שתציג את המיצב "עבודות נייר".

שלישי־חמישי 12:00־19:00, שישי 11:00־14:00 , שבת 11:00־13:00

השיתופית

אינדי (שביל המרץ 5)

12 גלריות שיתופיות של אמנים פועלות בעיר, רובן במתחם קריית המלאכה. גלריה אינדי, היחידה שמתמחה בתחום ספציפי (צילום), מציגה תערוכות מצוינות, בעיקר של חברי הגלריה. מנהלים ואמנים מיוצגים: 12 חברי הגלריה בהם טל ניסים, רונית פורת, דיווי בראל ואילן כרמי.
תערוכות מציגות:בשבוע שעבר נפתחה התערוכה של חברת הגלריה הילה ווגמן שתוצג עד 24.9.

שלישי־חמישי 12:00־19:00, שישי־שבת 11:00־14:00

הבינלאומית

גלריה דביר (ראשית חוכמה 14)

אם חיפשתם לראות אמנות חו"לית אבל בלחות של תל אביב, בגלריה דביר תצליחו לתפוס קצת אמנים בינלאומיים כמו דאגלס גורדון ותומס הירשהורן. הגלריה הוותיקה, שהוקמה לפני יותר מ־30 שנה, החלה להציג לפני 20 שנה גם אמנים בינלאומיים מן השורה. בחודש פברואר הרחיבה את פעילותה וחנכה גלריה בבריסל.
בעלי הגלריה:דביר אינטרטור ושפרה שליט.
אמנים מיוצגים:דאגלס גורדון, אדל אבדסמד, שילפה גופטה, מירי סגל, נלי אגסי, מירוסלב בלקה ונעמה צבר.
תערוכות מציגות:בשבת הקרובה (17.9) יפתחו שתי תערוכות יחיד לתומס הירשהורן ולמתן מיטווך.

שלישי־חמישי 11:00־18:00, שישי־שבת 10:00־13:00

המקפצה

רו ארט (שביל המרץ 3)

רו ארט כבר התבססה והפכה לאחת הגלריות הנחשבות בעיר. הגלריה מתפקדת כחממה מטפחת לאמנים, מרביתם אמנים פחות מוכרים או כאלו שלא הציגו הרבה וזוכים לחשיפה משמעותית ראשונה.
מנהל הגלריה:שמעון בן שבת.
אוצרת הגלריה:לאה אביר.
אמנים מיוצגים:בויאן, להלי פרילינג, רוני חג'ג', יורם קופרמינץ, אלישבע לוי ויערה צח.
תערוכות קרובות:בשבת נפתחה תערוכה לנועה יפה שתוצג עד 10.10.

שלישי־חמישי 12:00־18:00, שישי־שבת 11:00־14:00

החלל הכי שווה

גלריה חזי כהן (וולפסון 54)

הגלריה החלה את דרכה ב־2008 במתחם הגלריות הצפוני של גורדון־בן יהודה, אבל רק אחרי שעברה לדרום העיר לפני חמש שנים החלה לבסס את מעמדה עם חלל התצוגה הכי שווה בעיר. יש בה שטח של 450 מ"ר המתפרס על פני שתי קומות רחבות ידיים ותקרות גבוהות. חלומו של כל אמן.
בעל הגלריה:חזי כהן.
אמנים מיוצגים:יאן טיכי, סיגלית לנדאו, נחום טבת ורמי מימון.
תערוכות קרובות:בשבוע שעבר נפתחה תערוכה ליאיר פרץ שתוצג עד 22.10.

שני־חמישי 10:30־19:00, שישי 10:00־14:00, שבת 11:00־14:00

האיכותית

גלריה עינגע (בר יוחאי 7)

לגלריה עינגע לקח כמה שנים להשתפשף ולהתברג כאחת הגלריות הנחשבות בעיר, והיום יש בה אוסף אמנים משובח במיוחד, רובם ציירים וצלמים. אחרי גלגול לא מוצלח במיוחד באזור גן החשמל, גלריה עינגע המציאה את עצמה מחדש לפני שבע שנים באחת הסמטאות הסמוכות לקריית המלאכה.
בעלות הגלריה:נטע אשל ורויטל גל.
אמנים מיוצגים:לי אורפז, מרב קמל, חליל בלבין, שי אזולאי, מאשה זוסמן.
תערוכות מציגות:בשבוע שעבר נפתחה תערוכה לצלמת אתי שוורץ שתוצג עד ה־15.10.

שלישי־חמישי 11:00־18:00, שישי 11:00־14:00, שבת 11:00־14:00

הקלאסית

גלריה גבעון (גורדון 35)

הגלריה, שנוסדה ב־1974 , נחשבה עד לפני כמה שנים לאחת החזקות והמשפיעות באמנות הישראלית – וזכתה ללא מעט ביקורת על הריכוזיות השמרנית שלה. הגלריה שומרת על צביונה הקלאסי עם תערוכות לאמנים בוגרים. לפני ארבע שנים נפתח חלל תצוגה נוסף בביתה של גבעון בנווה צדק.
בעלת הגלריה:נעמי גבעון.
אמנים מיוצגים:משה גרשוני, ארז ישראלי, משה קופפרמן, מיכה אולמן, פסח סלובסקי, רפי לביא וגיל מרקו שני.

שני־חמישי 11:00־16:00, שישי־שבת 11:00־14:00

ידידותית לאמנים צעירים

גלריה גבירול (אבן גבירול 106־108)

כמעט שלוש שנים שמתחם האמנים באבן גבירול מוגדר כמתחם זמני בחסות העירייה. כשסכנת פינוי מרחפת עליה בכל רגע, הגלריה, על קירותיה המתקלפים והדודים המפלצתיים שבכניסה, יושבת על טיקט הגלריה הצעירה והחתרנית. יש בה תערוכות של אמנים ואוצרים צעירים, לרובם זו הזדמנות ראשונה לתצוגה.
אוצר:משתנה.
תערוכות קרובות:בחמישי (15.9) ייפתחו שלוש תערוכות במסגרת שבוע האיור, בהן תערוכה לעמית טריינין ותערוכה קבוצתית באוצרות יובל סער.

ראשון־חמישי 16:00־21:00, שישי 10:00־14:00, שבת 10:30־15:30

התערוכות הכי טובות

גלריה הקיבוץ (דב הוז 25)

אחרי כמה שנים מדשדשות ואוצרים מתחלפים, נראה שבשנתיים האחרונות הגלריה הוותיקה מעוררת את מתחם הגלריות של מרכז העיר. יש בה סדרה מרשימה של תערוכות מוצלחות בהן תערוכת הרישומים של יעל בלבן והתערוכה המופתית של חליל בלבין ומרב קמל.
מנהלת אמנותית ואוצרת:יעל קיני.
תערוכות מציגות:בשבוע שעבר נפתחה תערוכה לעדן בנט שתוצג עד 1.10.

ראשון־חמישי 11:00־15:00, 16:00־18:00, שישי 11:00-14:00

• בויאן
• מירוסלב בלקה
• נלי אגסי
• מירי סגל
• שילפה גופטה
• דיווי בראל
• רונית פורת
• רוני חג'ג'
• יורם קופרמינץ
• אלישבע לוי
• משה קופפרמן
• ארז ישראלי
• מאשה זוסמן
• חליל בלבין
• נחום טבת
• יאן טיכי
• יערה צח
• גלריה אינדי
• גלריה דביר
• גלריה הקיבוץ
• רפי לביא
• אלעד רוזן
• גלריה רוזנפלד
• נעמה צבר
• סיגלית לנדאו
• בועז ארד
• גלריה עינגע
• זויה צ'רקסקי
• גלריה גבירול
• משה גרשוני
• מיכה אולמן
• גלריה חזי כהן
• גלריה גבעון
• מרב קמל
• אילן כרמי
• טל ניסים
• רו-ארט
• רועי רוזן
• שבוע האיור
• להלי פרילינג
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אורית אדר בכר היא ללא ספק דמות חריגה ויוצאת דופן באמנות הישראלית. בכר (55) סיימה את התואר הראשון במדרשה לאמנות בתקופת הזוהר של רפי לביא, ואת התואר השני שלה עשתה בוויז'ואל סקול אוף ארט בניו יורק. יותר מ־20 שנה היא מוכרת בעבודות המיצב המרהיבות שלה, בין היתר "ילדות למופת" האלמותי בביתן הלנה רובינשטיין בשנת 1993, מיצב ענקי שבמונחים הישראליים של אז נחשב לייחודי וליוצא דופן בגודלו. תערוכת היחיד שלה במוזיאון הרצליה בשנת 2003 – שהייתה בנויה מחורי הצצה ענקיים – גרפה ביקורות נלהבות. בסוף שנות ה־90 החלה אדר בכר בתהליך חזרה בתשובה והתחרדות בעקבות בעלה. למרות התהפוכות בחייה היא מעולם לא זנחה את הפעילות האמנותית שלה, גם כאמנית וגם כמורה במדרשה. מי שיחפש אזכורים או אלמנטים יהודיים בתערוכת היחיד החדשה שלה, "רמיד", בגלריה הקיבוץ – יתקשה למצוא אותם. העבודות שלה דיברו תמיד בשפת האמנות העכשווית, והעיסוק העיקרי שלה נסב סביב חללים ומרחבים, ארכיטקטוניים או נפשיים. אף שהמסורת והתרבות היהודיות קרובות ללבה, אדר בכר טוענת שמעולם לא נטמעה בחברה הדתית. לפני כמה חודשים היא הורידה את כיסוי הראש שלה וכרגע היא מגדירה את עצמה כמי שנמצאת בין העולמות.

די מפתיע שהדת לא גלשה לאמנות שלך.

"היו שנים שהייתי מחוברת יותר לקשר בין היהדות לאמנות, אבל בסופו של דבר הסכנה היא להיות מגויס אידיאולוגית. זה מזיק לאמנות ואני רואה את זה בעולם הדתי. כשאמן נהייה מגויס אין לו את היכולת לשמור על הקול האישי שלו, על האומץ ועל החריגוּת. רוב הזמן אני מזדהה עם העולם החילוני. לעולם האמנותי שלי אין שום קשר לדת, אני עובדת במקום חילוני וחברותיי חילוניות. יש לי את הפריבילגיה להיות בכל מיני מצבים ולראות איך חילונים רואים את העולם הדתי ולהפך. אני עוברת בין הצדדים האלו כמו מרגלת".

אין הרבה אמנים דתיים. איך את מסבירה את זה?

"קשה לתפעל קריירה אמנותית, ולו מפני שהעניין המשפחתי חזק יותר בעולם הדתי. היו לי הרבה משברים עם העולם הדתי, אחד מהם היה סביב העובדה שהאמנות לא נתפסת בעיניהם באופן רציני מספיק. במדרשה, למשל, רוצים כל הזמן להיות טובים ומקצועיים, ואילו במוסדות דתיים הרגשתי שהם מסוגרים בתוך עצמם ומסתפקים במה שיש. הם פחות תחרותיים, פחות מקצועיים, וזה מאוד מאכזב".

את מורה במדרשה זה 20 שנה. מה לדעתך מאפיין את הסטודנטים של היום?

"הם אמביציוזיים ומכווני קריירה יותר מהדור שלי. הם מבינים שהאמנות שלהם דורשת כסף והם גם מתעסקים יותר בהפקות. זה דברים שלא היו כשאני הייתי צעירה. בזמנו הייתה תחושה שיש זמן, משהו שאין היום. אנשים עובדים מתוך ההיסטריה הזו של להציג כמה שיותר וזה לא טוב בעיניי. אתה צריך לקיים יחס נכון בין הפנים והחוץ, סוג של אינטנסיביות פנימית, עבודה אמיתית, אמנותית, רוחנית – אני חייבת להגיד את המילה הזו, אמנות היא דבר רוחני. בזמן הלימודים שלי לא היה דיבור על זה ולא היה ניסיון להתקרב לזה".

יש הרבה ביקורת על בתי ספר לאמנות שהם לא מכינים את הסטודנטים להיות אמנים בפועל, לא מלמדים אותם איך ליצור קשר עם גלריות ולשווק את האמנות שלהם.

"לפני שאתה מוכר את העבודות שלך אתה צריך לשרוד כאמן. כשאתה יוצא מבית הספר בלי תרגילים ובלי דדליין – האם אתה עדיין אמן? קורסים בנושאים כמו שאת מציינת לא יפתרו את הבעיה העיקרית – איך אתה נהיה אמן? הרי אמן זה דבר תלוש לגמרי".

הפגישה עם אדר בכר מתקיימת ערב פתיחת "רמיד", התערוכה החדשה שעליה עבדה בקדחתנות במשך שנתיים וחצי. התערוכה כוללת שתי עבודות וידיאו מושקעות שצולמו באתר רמיד שמשמש כממגורת תבואה, ולצדן מוצבים אובייקטים פיסוליים מפרספקס וחול. כמו בתערוכות הקודמות שלה, גם בתערוכה זו אדר בכר בוראת עולם שופע חומריות עם חוקיות משלו, ובאותה נשימה זהו גם עולם עזוב וריקני, על סף אפוקליפסה. הרעיון לתערוכה נבנה סביב עבודות הווידיאו האניגמטיות והאטיות, מתוך כוונה לבנות מעין מבוך מרחבי ונפשי מתעתע.

"המצב של חוסר הבהירות מאוד מדבר אליי. עד היום עשיתי את זה דרך חללים", היא מספרת, ובהקשר לעבודות הווידיאו מוסיפה: "היה ניסיון ליצור תחושה של היסח דעת. לקחתי בחשבון שזו עבודה קצת בלתי נסבלת. ארבע דקות של התבוננות בעבודות הווידיאו יכולות להיות נצח".

כל אמן נאבק בצורך להישאר בתודעה, אבל את לא הצגת הרבה לאורך השנים. לא פחדת להיעלם, בייחוד בתור אישה דתייה?

"לא, המחשבה 'אין לי קיום בלי דדליין' היא מחשבה סטודנטיאלית. אני חוזרת ואומרת לסטודנטים: תעבדו כל הזמן, בלי תאריך יעד. יחסית לאחרים הצגתי מעט כי אלו התהליכים שלי, תהליכים אטיים. כל הזמן יש לי עבודת סטודיו, גם כשאין לי סטודיו. נורא קל להיאבד בחיים – יש קשיי פרנסה, צריך למצוא בן זוג, צריך להתחתן, צריך ילדים, ואז הילדים שואבים את כל האנרגיה. הרבה פעמים אני נתקלת בשעמום של עצמי ובתחושה שאין לי מה לומר, אבל אני לא מפחדת מזה".

אז את רוצה להגיד לי שהבחירה במשפחה ובדת לא פגעה לך באמנות?

"יש הבדל בין אמנות לקריירה. מבחינת קריירה יש פגיעה, חד משמעית. בשנים שהבנים שלי היו קטנים יותר, העבודה שלי הייתה פחות אינטנסיבית, כי לא הייתי אימא וירטואלית של חמש דקות זמן איכות. הייתי נוכחת, ויש לזה מחיר. אבל לאורך כל הזמן הזה לימדתי במדרשה וגם הצגתי, רק בקצב אחר. עכשיו אני מרגישה שהתפנו לי מרחבים של זמן".

נוסף לזה יש גם את עניין הגיל. איך זה להתבגר בתוך עולם האמנות?

"קשה מאוד להתבגר באופן כללי, לפחות לי. העולם לא תומך במבוגרים ולא מכבד אותם, ושלא יספרו לי אחרת. מצד שני אני חושבת שהאמנות שלי עמוקה וטובה מאי פעם. אני רואה את זה גם אצל אמנים בוגרים אחרים, למשל ציבי גבע (שמייצג בימים אלו את ישראל בביאנלה בוונציה – מ"ר) – הוא במיטבו. ההתמודדות עם הרלוונטיות היא לא איזה מאמץ מלאכותי. אני לא יושבת מול האינטרנט, משוטטת ושואלת מה רלוונטי. אני עמוק בפנים, בחוויה הפנימית של האמנות. זה הסוד. חוויית היצירה והשאלות שלי לגבי העבודות שלי הן מרכז חיי, ולא האם יאהבו אותי או לא, האם אני אציג פה או שם. מה שמחזיק אותי באמנות זה שבאיזשהו שלב הייתי צריכה להודות שאין לי חיים בלי זה".

רמיד גלריה הקיבוץ, עד 5.6

• בית ברל
• רפי לביא
• visual school of art
• ילדות למופת
• מוזיאון הרצליה
• רמיד
• גלריה הקיבוץ
• חרדית
• אמנות ישראלית
• יהדות
• וידאו ארט
• אידיאולוגיה
• מיצב
• אמנים דתיים
• אמנות
• ניו יורק
• תרבות
• ביתן הלנה רובינשטיין