"הם תופסים את כל החד מיניים כטרנסים שרוצים לשנות את מינם ומשכנעים גם סיסג'נדרים לעבור ניתוח לשינוי מין, לעתים בלי להסביר להם את כל ההשלכות. יש הרבה שעושים את זה כי האפשרות האחרת היחידה שהמשפחה שלהם נותנת להם היא מוות" // צעיר איראני גיי כתב לנו על מציאות חייו
>> פורסם לראשונה ב-9.5.2018 כחלק מגיליון מיוחד של "טיים אאוט" על החיים באיראן
שלום, שמי ארמאן, אני בן 25 מעיר גדולה באיראן, ו… גיי. התבקשתי לכתוב כמה מילים על סצנת הבילויים של הקהילה הלהט"בית באיראן וזה היה לי מצחיק ועצוב בעת ובעונה אחת, כי… אין בכלל דבר כזה. אין שום קהילה מאורגנת עם מטרות מוגדרות, רק התכנסויות חברותיות קטנות ולא יציבות. יש אתרים ואפליקציות כדי למצוא חברים, שברובם משתמשים כדי להכיר ולקבוע פגישות.
עוד כתבות שיעניינו אותך:
3 במאים איראנים גדולים שמורדים בשלטון
הסיבה האמיתית שבגללה אני מפחד ממלחמה עם איראן
כך נראים חיי בבירה האיראנית
אחרי שאתה מכיר מישהו ומוודא מעל לכל ספק שהוא בסדר, אתם מביאים זה את זה להתכנסויות סגורות בסלון של אנשים וכך מרחיבים את המעגל החברתי. יש גם קבוצות רבות ברשתות החברתיות אבל הן לא בטוחות, ואף אחת מהן אינה חוקית. הקמת קבוצות כאלה היא כמובן בלתי חוקית ואתה ממש לא רוצה להתבלט, כי אז יש אפשרות שיעקבו אחריך.
אם תעשה משהו כדי להקים קהילה או קהל, מהר מאוד "יטפלו בך" בחומרה ובאלימות, ואתה חשוף לסכנות רבות. לכן אין קהילה מגובשת ומאוחדת של להט"בים. בגלל המצב החוקי והחברתי, לא יכול להיות שום מקום מפגש ספציפי לקהילה החד מינית, אפילו בערים הגדולות כמו העיר שבה אני חי.
שמעתי שבטהראן מתקיימות ממש מסיבות, וגם הן סודיות, מעטות ובלילה. כל כך סודיות שכמעט בלתי אפשרי לדעת מי השתתף בהן. מחברים שהכרתי באינטרנט אחרי שהיגרו לחו"ל אני יודע שבעבר היו מקומות בטהראן שהיה ידוע בקהילה (אבל לא בקהילה הסטרייטית!) שאפשר להגיע אליהם ביום מסוים למפגשים.
פעם, לפני שאנשים בכלל שמעו על גייז, היה קל לנהל חיים משותפים עם בן זוג, הרבה יותר קל מאשר לחיות עם בת זוג. כשאישה חיה עם גבר זה מעורר חשד, אבל אף אחד לא חשד בזוגות גברים. עכשיו זה קשה יותר כי יודעים שיש תופעה כזאת. כמעט בלתי אפשרי למצוא בעל בית שיסכים להשכיר דירה לשני גברים רווקים בסכום סביר. אולי בטהראן.
המצב הקשה של הלהט"בים באיראן, יותר משהוא נובע מאיומים ביטחוניים, נובע מהמצב החברתי ומהתייחסות החברה אליהם. אם אנשי הביטחון תופסים אתכם באמצע סקס, העונש שלכם מבחינה חוקית יהיה מלקות שוט, ובמקרה הגרוע ביותר – הוצאה להורג. אבל אם אתה "רק" מודה בפומבי, הם קודם כל ינסו לשכנע אותך שאתה לא באמת מעוניין בבני מינך, זאת אך ורק גחמה שמקורה בחטא.
סוגיית הצבא: פטור כרוך בהשפלות ואאוטינג
אם הם לא יצליחו, הם יאמרו שיש לך הפרעת אישיות ומיניות, ואתה צריך להתאים את המין הפיזי שלך למין הנפשי שלך, כלומר לעשות ניתוח לשינוי מין. למעשה הם תופסים את כל החד מיניים כטרנסים שרוצים לשנות את מינם ומשכנעים גם סיסג'נדרים לעבור ניתוח לשינוי מין, לעתים בלי להסביר להם את כל ההשלכות. יש הרבה שעושים את זה כי האפשרות האחרת היחידה שהמשפחה שלהם נותנת להם היא מוות.
אני שירתי בצבא אפילו שאילו הייתי מצהיר על משיכתי לבני מיני, הייתי יכול לקבל פטור. אבל זה גם כרוך בהמון ריצות, השפלות וגידופים במשרדי מערכת שירות החובה ובוועדות הרפואיות, וגם – הכי גרוע – אתה חייב לספר לפחות לאחד ההורים, ואני לא יכול לעשות דבר כזה. היו לי חברים שהודו בפני המשפחה והיו לי גם חברים שהוציאו אותם מהארון, ואף אחד מהם לא נתקל בתוצאה חיובית.
בצבא, אם אתה מצהיר על מיניות שונה נותנים לך פטור "רפואי־נפשי", כלומר מתייגים אותך כחולה נפש. אם אתה מתכוון להישאר באיראן זה אומר שלא יהיה לך עתיד חברתי או תעסוקתי: בכל מקום שמגייסים בו עובדים בודקים את המסמכים שלך, כולל תעודת שירות צבאי או תעודת פטור. אם הם רואים שהיה לך פטור רפואי־נפשי הם דוחים אותך. זאת המציאות המרה שאנחנו נאלצים להתעלם ממנה כדי לחיות חיים קלים יותר, או להסתגל אליה ולגמרי לשכוח אילו זכויות וחירויות אמורות להיות לנו כבני אדם, שבמקומן אנחנו נידונים לחיים של העמדת פנים וסודיות. אתה מבין את זה רק כשאתה משווה את עצמך למדינות אחרות.
תרגמה מפרסית: תמר עילם גינדין, מומחיתמהמרכז האקדמי שלם,מרכז עזריוהפודקאסטים"איראניום מועשר"ו"איראן בקטן".
