Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

שינוי צורה

כתבות
אירועים
עסקאות
שפע ביד ושפע בצלחת. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)

קלף משנה כיוון: 6 מסעדות שהשתנו לחלוטין בעקבות המלחמה

קלף משנה כיוון: 6 מסעדות שהשתנו לחלוטין בעקבות המלחמה

שפע ביד ושפע בצלחת. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)
שפע ביד ושפע בצלחת. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)

דיוויד בואי גמגם פעם משהו על שינויים, אבל המסעדות האלו כבר מיישמות: המלחמה הכריחה את כולנו להשתנות ולהתאים את עצמנו למצב, ותחום הקולינריה לא חריג. אלו המסעדות שמחפשות דרכים חדשות להאכיל אתכם, ודרכים חדשות כדי לשרוד

7 באוגוסט 2024

על הטלטלה שענף המסעדות עבר ועדיין עובר מפאת המלחמה עוד ייכתבו ספרים. היו כמה פתיחות אופטימיות, אבל לא פחות, היה גל סגירות מאסיבי – כרגע אנחנו עומדים על39 מסעדות, ברים ובתי קפה שנסגרו,והרשימה מן הסתם תתארך ככל שהמצב יתמשך. אבל גם מבעד לחוסר בהירות, היו לא מעט מסעדות שניסו להתאים את עצמן לסיטואציה בלתי אפשרית, ושינו כיוון.

>>פומפי אולי התחיל בריאליטי, אבל קילומטראז' צברה חיים משל עצמה

הכל בר חלופה: שעות פתיחה, תפריטים, קונספט, שף מוביל ואפילו כשרות – העיקר לשרוד את התקופה מהאיומות בתולדות המדינה. ובמצב כזה כל צעד בא בחשבון ומתקבל בהבנה, אחרת עוד ועוד בתי אוכל ייעלמו מהמפה. אספנו את 6 המסעדות שלקחו שינוי הכי משמעותי בעקבות המסעדה, וחזרנו עם רצון עז להכניס שינוי גם לחיים שלנו.

1. ממבטא אמריקאי למבטא איטלקי | איטלו אמריקנו

בחודש מרץ השנה הדיינר של גוצ'ה חישב מסלול מחדש והגיע לניו ג'רזי, המכה של המטבח האיטלקי־אמריקני. המוסד שבמשך 13 שנים ראה הכול – קורונה וחפירות הרכבת הקלה, הפגנות בקפלן ומלחמה – נפטר ממשקל מיותר לטובת ספגטי מיטבולז, צ'יקן פארם ומנות מוגזמות מהקאנון הגנגסטרי, מהסנדק ועד הסופראנוס. וכדי להפוך את העניין לאטרקטיבי ממש, המחירים סבירים וחוסכים התלבטות מה להזמין, ועוד יותר בהפי האואר. הכול טעים ומוגזם ואי אפשר להפסיק, והמגבלה היחידה היא הקיבולת בבטן.
אבן גבירול 14

ברקפסט אין אמריקה. דיינר איטלו אמריקני (צילום אמיר מנחם)
ברקפסט אין אמריקה. דיינר איטלו אמריקני (צילום אמיר מנחם)

2. מאילקה עד לתאילנד | תאי 148

מאז פיגוע הירי באפריל 2022 שגבה את חייהם של ברק לופן, תומר מורד ואיתם מגיני ז"ל, האילקה לא חזר לעצמו. זו הייתה נקודת השבירה של הבר בן ה-15, שעוד קודם לכן ספג הפסדים בקורונה ונפגע כתוצאה משינוי בהרגלי הבילוי בעיר. במקום להרים ידיים החליטו הבעלים על שינוי קונספט, והסבו את המקום לבר־מסעדה תאילנדי, בהובלת שף יוצא מסעדת נאם. התוצאה מבורכת, ולבנו למסעדנים שצריכים להתמודד עם מציאות איומה כל כך.
דיזינגוף 148

הנה חסכנו לכם טיסה לבנגקוק. תאי 148 (צילום אסף קרלה)
הנה חסכנו לכם טיסה לבנגקוק. תאי 148 (צילום אסף קרלה)

3. מעזה למטבח | אורן אסידו ב-Flame

מסעדת הבשרים הכשרה Flame נפתחה בחודש אוגוסט שעבר בלא מעט רעש. כולם צפו עתיד ורדרד למקום שייתן פייט למקדשי הסטייקים היוקרתיים בעיר, אבל אז קרה מה שקרה, הבעלים גויס למילואים והמסעדה נסגרה. כשבשלו התנאים לפתוח שוב גויס למטבח אורן אסידו, שאת הסיפור שלו כולנו מכירים.השף המוכשר השתלט על התפריט, בו כבר אפשר לזהות את טביעת האצבע, ובעינינו זהו win win situation, שלא לומר סינרגיה, סגירת מעגל וצדק פואטי.
אליעזר פרי 10 (מלון קרלטון)

משחק באש. אורן אסידו ב-Flame (צילום Fortune cookie)
משחק באש. אורן אסידו ב-Flame (צילום Fortune cookie)

4. מהפיתה לבורגר | OSU

בשמונה באוקטובר אמור היה דוכן הבשרים בגריל "הכרמל" להימכר. הרוכשים מן הסתם התקפלו, והבעלים אייל קיצ'ס (יחד עם אחיו שי) נותר מול שוקת שבורה. בהברקה כמו שרק משבר מסוגל לייצר, הוא החליט להקים עסק שאפשר להפעיל במינימום כוח אדם. הוא אסף השראות ומנות מפה ומשם ופתח את OSU – דוכן שרגלו האחת נטועה בשוק והשנייה בטוקיו. אם טרם הגעתם לטעום מפאת הבלגן התחבורתי באזור, הסמאשבורגר המצוין זמין גם בוולט.
הלל הזקן 18

רואים עליו שהוא קצת יפני. OSU (צילום אייל קיצ'ס)
רואים עליו שהוא קצת יפני. OSU (צילום אייל קיצ'ס)

5. ממסעדת פועלים לחמארת שוק | גלבי (המקום של ענת)

חום יולי־אוגוסט, המלחמה, יוקר המחייה והמצב התברואתי פגעו קשות בשוק הכרמל. לאחר שעשתה הכול כדי להחזיק את הראש מעל למים, אירחה בתחילת המלחמה את בר היין "שפוי" מבית M25 ותרמה את המטבח לאנשי "טרטוריה מקומית" שפונו מהצפון, החליטה ענת שבי בעלת "המקום של ענת" לעבור למשמרת ערב. פורמט מסעדת הפועלים נכנס להקפאה (פרט לשישי בצוהריים), ובמקומו פועל המקום בשעות היותר נעימות של היום כחמארת שוק קטנה ולא מתיימרת. ולא פחות חשוב: קציצות הדגים המיתולוגיות עדיין בתפריט.
סמטת הכרמל 23

מנה שכיף לאכול בכל שעה. המקום של ענת (גלבי) צילום: יעקב בלומנטל
מנה שכיף לאכול בכל שעה. המקום של ענת (גלבי) צילום: יעקב בלומנטל

6. ממיאזאקי לכשרות | קפה טאיזו

אם גם השף הבכיר סוגר את מזללת הראמן והגריל היפני שלו ומחליף אותה במקום כשר, זה כנראה סימן שסצנת האוכל משתנה לנגד עינינו. בתחילת המלחמה קיבל שף יובל בן נריה תעודת כשרות מארגון צהר כדי לבשל לחיילים, ראה כי טוב והחליט להרחיב את פלח הלקוחות. דוכן הפאסט פוד היפני מיאזאקי חוסל, ואת מקומו תופס כעת סניף כשר של קפה טאיזו (האהוב כשלעצמו, בגרסתו הלא כשרה בכיכר גבעון). ברכות לשומרי הכשרות, תנחומינו לחובבי הקריספי צ'יקן.
קלמן מגן 3 (שרונה מרקט)

בהשגחת צוהר. קפה טאיזו הכשר. צילום: דמיטרי פומבי
בהשגחת צוהר. קפה טאיזו הכשר. צילום: דמיטרי פומבי
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

דיוויד בואי גמגם פעם משהו על שינויים, אבל המסעדות האלו כבר מיישמות: המלחמה הכריחה את כולנו להשתנות ולהתאים את עצמנו למצב,...

מאתשרון בן-דוד7 באוגוסט 2024
חתיכת אין. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)

הכול משתנה, אז הנה 8 מסעדות ששינו כיוון במהלך החודש האחרון

הכול משתנה, אז הנה 8 מסעדות ששינו כיוון במהלך החודש האחרון

חתיכת אין. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)
חתיכת אין. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)

רוצים שינוי? אה, לא? טוב סורי, מאוחר מדי. המציאות שסביבנו ממשיכה להשתנות בקצב מסחרר, ואנחנו פה לעזור לכם לעשות סדר בהכל. כלומר, בהכל שאפשר לאכול. רק בחודש האחרון שמונה מסעדות, ברים ובתי קפה החליטו על שינוי כיוון. אז מה נשתנה?

תעשיית האוכל המקומית גם נוטה לשינויים תכופים, אבל לא זכורה לנו תקופה שבה היו כל כך הרבה שינויים בזמן כל כך קצר כמו החודשים האחרונים. שילוב משברים שזרם מהקורונה למשבר הכלכלי לאתגרי ההפגנות ועד למלחמה יצר סופה מושלמת במסגרתה בערך כל מי שמכין אוכל בישראל צריך לחשב מסלול מחדש, ולהתאים את עצמו ואת העסק למציאות החדשה. רק בחודש האחרון דיווחנו על מספר מסעדות, ברים, בתי מאפה ושפים שהזיזו את הגבינה שלהם, וגם את הבשר והירקות. מי שלא זז פה לא שורד, אז הנה השורדים של החודש.

>>מלון היוקרה בעל ארבע המסעדות, עינב אזגורי חוזר ועוד חדשות אוכל

באן מי נונג

מה זה היה:דוכן אוכל ויאטנמי קטן שהתמקד עד לאחרונה בעיקר במנת הדגל – באן מי, הכריך האסייתי האהוב עלינו נכון לעכשיו. הפינה הקטנה ברחוב מקווה ישראל גם הגישה מרקים תואמים וחמימים, ובראשית הדרך גם שאפו להגיש באן מי גם דבר ראשון על הבוקר. ואז המציאות קרתה.
מה נשתנה:השותפות בין לילך רווה וגיא רובננקו התפרקה ורווה לקחה את המושכות, הוסיפה מספר מנות מיוחדות (אנחנו מתים כבר לטעום את כיסן כרית ממולא בפרגית בטיגון עמוק), ובקרוב גם תעביר את העסק לוקיישן, לרחבה המשופצת שמול בית המכס ברחוב הרכבת.
לפרטים נוספים

בואו, יפים שלנו, הולכים. באן מי נונג (צילום: חיים יוסף)
בואו, יפים שלנו, הולכים. באן מי נונג (צילום: חיים יוסף)

דיינר גוצ'ה

מה זה היה:נו, הדיינר המתוק שעל אבן גבירול, שלוחה אמריקקית של ג'וצה ומקום ששם על ליבו את טהרת הטראש הכיף. וגם מקום שכל קשר בינו לבין איטליה היה מקרי ביותר, עד לאחרונה.
מה נשתנה:מאמא מיה, איזה שינוי! זה אמנם לא במקום ההמבורגים, אבל האופי התהפך מאמריקאי לאיטלקי. מנות גדולות וממלאות של פסטה, צ'יקן פרמיזן וכל מה שעובד כרגע בעיר כי כולם צריכים פחמימות בזול. גם השם, אגב, השתנה קצת – עכשיו הוא "דיינר איטלו אמריקנו".
לפרטים נוספים

זה חתיכת כדורי בשר. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)
זה חתיכת כדורי בשר. דיינר איטלו אמריקנו (צלם אמיר מנחם)

שטפן

מה זה היה:גלידת בוטיק ארטיזנלית מעשה ידיו של שטפן מאכר, שעלה מאוסטריה לפני תריסר שנים בעקבות האהבה, והתמקם פה במקום שהכי מפיץ אהבה – גלידרייה. ביחד עם שטרודל התפוחים החם שלו, זה היה אחד הנקודות הכי מתוקות בעיר.
מה נשתנה:רק עוד יותר מתוק, ובצורת עוד קינוחים. שטפן החליט להפוך את הגלידרייה לבית קפה-בייקרי אוסטרי, עם ויטרינה מלאת פרוסות עוגה שמזכירות את קונדיטוריית דמל הווינאית המיתולוגית. הגלידה לא הלכה לשום מקום, רק התווספו אליה עוגות אוסטריות.
לפרטים נוספים

אוקי אנחנו מוכנים לשקול לסלוח לכם על ההוא. שטפן. (צילום: אמיר מנחם)
אוקי אנחנו מוכנים לשקול לסלוח לכם על ההוא. שטפן. (צילום: אמיר מנחם)

דואה והולה הולה

מה זה היה:שניים מארבעת עסקי האוכל ששף שקד פחימה מפעיל בשוק הכרמל – הראשון מסעדה בשרית, השנייה חלבית – שהיו מתפקדות כמסעדות שוק מרימות לשעות הערב השמחות. אבל מאז שקשה יותר לשמוח, גם השוק היה צריך להשתנות בהתאם.
מה נשתנה:ובכן, שני הטרנדים הבולטים של התקופה, מאוחדים לצמד עסקים אחד – דואה המבורגר והולה פיצה. כי מה יכול להחזיר לנו את השמחה יותר מאוכל רחוב טראשי וטוב?
לפרטים נוספים

יספיק לכם ההמבורגר. דואה, לפני השינוי (צילום דויד ששון)
יספיק לכם ההמבורגר. דואה, לפני השינוי (צילום דויד ששון)

מרלוזה

מה זה היה:חמארת דגים יצירתית ומקורית שהצליחה להפוך ללהיט בשוק, בין היתר בזכות השימוש בדגים טריים לצד דגי בריכה, טכניקות ייחודיות ושלל מרכיבים, תבלינים וניחוחות. ובניגוד לכמה חברים אחרים ברשימה, במרלוזה עברו כדי להישתדרג הרחק מהשוק.
מה נשתנה:ובכן, הלוקיישן, אבל איזה שדרוג – מרלוזה עברו לחלל שנעזב על ידי מסעדת תמנע, וזכו מן ההפקר. והתוצאה היא מסעדה נעימה ורחבת ידיים שנותנת ביטוי (וגם הרבה מרחב) לכישרון של השף דור אבן.
לפרטים נוספים

צמד המרלוזאים. מרלוזה החדשה. צילום: Peoplephotography‏
צמד המרלוזאים. מרלוזה החדשה. צילום: Peoplephotography‏

צ'נה

מה זה היה:או וואה, מאיפה להתחיל? בראשית הדרך המסעדה של רשת מלונות בראון הובלה על ידי תומר אגאי. זאת עד שבאוגוסט האחרון, עוד לפני המלחמה, הוצנחו למקום יוצאי וייס – שף גיל דהאן ושף קונדיטור מיכל גולדברגר – והחלו לשנות את אופיה של צ'נה כמסעדה, וגם החלו לקבל ביקורות חיוביות שהעלו לאנשים זיכרונות מוייס האהובה. אבל אז המלחמה דחפה אותם לעשות שינוי נוסף, ומשמעותי בכל מה שנוגע לפיין דיינינג.
מה נשתנה:ובכן, העלות. הקו הקולינרי שהובילו צמד השפים כבר החל לתת אותותיו, אבל לפני מספר שבועות החליטו במקום להוזיל את המחיר באופן משמעותי – עד כ-20% בחלק מהמקרים – ולהפוך את המקום לנגיש יותר. אם יש מגמה חיובית בעיננו בכל השינויים האלו, זה בהחלט סמן שלה.
לפרטים נוספים

אותו גודל, פשוט פחות מחיר. צ'נה החדשה. צילום: גיל דהאן
אותו גודל, פשוט פחות מחיר. צ'נה החדשה. צילום: גיל דהאן

טוני ואסתר

מה זה היה:נו באמת, כל מי שבילה חמש דקות בתל אביב יודע מה הוא בית הקפה המיתולוגי כבר של שוק לוינסקי. נו, המקום הזה עם הלפטופים והאוכל הטעים.
מה נשתנה:אה, היה הקאצ' היפה – השף. מישהו חשב פעם על השף של טוני ואסתר? למה שלא תחשבו על השף? כי עכשיו הוא הכוכב העולה דור ונגר, שף תל אביבי שעמד עד לאחרונה בראש מסעדת ארטל פורמל. והוא מביא קצת מהעולם הפיין שהגיע ממנו לבית הקפה השכונתי, עם תפריט מחודש, ספיישלים ואוכל שגורם לנו לרצות להביא את הלפטופ רק כדי להעמיד פנים שאנחנו עובדים בזמן שנרד על מנת סשימי אינטיאס על קרקר גרעינים עם צ'ילי מותסס, גרידת לימון, יוגורט ועלים.
לפרטים נוספים

כן, אפילו סטייק יש עכשיו. טוני ואסתר. צילום דור ונגר (מתוך חשבון האינסטגרם dor_vanger)
כן, אפילו סטייק יש עכשיו. טוני ואסתר. צילום דור ונגר (מתוך חשבון האינסטגרם dor_vanger)

מיליו

מה זה היה:בר יין די סטנדרטי בדיזנגוף, שנפתח על חורבות הבר איז׳ו ובבט. לא שום דבר לספר להורים עליו, לפחות עד הכניסה של השף בוגר הריאליטי שבא להרים את התפריט רמה.
מה נשתנה:ובכן, אחד קוראים אותו אורן אסידו – בוגר משחקי השף והאח הגדול, שנאלץ לסגור את מסעדתו OLÉ במהלך חודש ינואר, וכבר מצא סידור חדש בבר החמוד, בין היתר כי בעלי הבר הם משרתי מילואים – נושא חשוב לאורן, בתור מי שיצא ללא היסוס לשרת במהלך המלחמה. בכל מקרה, גם אם מיליטריזם לא מעניין אתכם, מדובר בכישרון גדול ואנחנו מתים לטעום את מה שהוא מביא לבר היין.
לפרטים נוספים

מספרד ועד לכאן. מיליו. (צילום: ליאור אשכנזי)
מספרד ועד לכאן. מיליו. (צילום: ליאור אשכנזי)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

רוצים שינוי? אה, לא? טוב סורי, מאוחר מדי. המציאות שסביבנו ממשיכה להשתנות בקצב מסחרר, ואנחנו פה לעזור לכם לעשות סדר בהכל....

מאתמערכת טיים אאוט10 במרץ 2024
איור: יובל רוביצ'ק

להיות מישהו אחר

להיות מישהו אחר

אז מה עושים עם היכולת להיות הכל, כשאתה כבר נעול לנצח בתוך עצמך?

איור: יובל רוביצ'ק
איור: יובל רוביצ'ק
15 באפריל 2015

מוזר, אבל הזכרונות הראשונים שלי הם לא של עצמי, אלא של עצמי כאנשים אחרים. למשל: משחק בארגז החול בגן, ואז נעלם, מתאדה, הופך להיות הילד שלידי. או הגננת. או החול עצמו. להיות חול: לא רע, לא טוב, חול של גן ילדים – רך וקריר אבל משומש, כזה שהפכו והפכו בו מיליוני פעמים, לפעמים רטוב מפיפי, לפעמים מכיל חלקי צעצועים שבורים ונמלים,

ואחר כך, כילד: כמה שנאתי אוטובוסים, כי לעלות לקופסת מתכת סגורה עם ארבעים אנשים, זה להיות כל האנשים האלה בבת אחת. ביחוד אלה שמתיישבים לידך: פתאום אתה אישה מבוגרת עם סלים אדומים מהשוק, מתנשפת ומזיעה ולא חושבת על כלום חוץ מעל זה שלא נוח לה; פתאום אתה גבר צעיר וכועס ומלא אלימות כבושה; פתאום אתה נערה דתיה בת שמונה עשרה, טהורה וחרמנית בבת אחת,

מדברת עם חברתה על מישהו שהכירה, ואפילו לא אומרת את זה לעצמה אבל היא חושבת על סקס, פניה מאדימים ונשימתה מתקצרת והיא מרגישה – אין לך מושג מה היא מרגישה כי אתה בן שש, אבל אתה מרגיש את החשמל המבלבל הזה, בלי המימד המענג שלילד בן שש אין כלים לחוות אותו,

וכמובן, אתה חושב שכולם כאלה. אבל יום אחד נוחתת ההכרה שלא, אתה די לבד עם הטירוף הזה, ואולי כדאי שתסתיר כי זה סוג של מחלה. ואכן, אתה לומד לשלוט בזה, לדחוק את זה פנימה, להעמיד פנים שיש לך אישיות עצמאית. אבל לפתע, בגיל חמש עשרה, לפגוש נערה שגם היא כזו ולהתאהב בה לנצח,

כמו מראה שמתאהבת במראה אחרת: היא מרגישה אותך מרגיש אותה מרגישה אותך, ושום דבר לא מקשר ביניכם חוץ מהסוד הזה: שניכם משני צורה. וזה מפעים אבל גם מאוד מפחיד, כי אפשר ללכת לאיבוד באהבה כזאת, ואכן הלכתי לאיבוד, לשנים רבות. ובגיל עשרים וחמש, להיות מטפל שיאצו שמקיא אחרי כל טיפול, עד שבא אנדו מיפן, ואמר, עוזי־סאן, ווט הפן?

ואמרתי לו, והוא חשב קצת, ואמר: "אתה רוצה שאנשים יהיו מאה אחוז בסדר. אנשים רוצים להיות רק ארבעים אחוז בסדר. אתה מקבל שישים אחוז כאב." וחייך את החיוך הקטן והמשועשע שלו, כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם, ובאותו רגע נפל האסימון והפסקתי להקיא, כי הרי אין שום צורך להזדהות עם הכאב, רק עם האדם, והכאב כבר יעבור מעצמו. משפט שעזר לי מאוד עשרים שנה אחר כך, באותו לילה ברומא,

כשהסתובבתי נרעש ומבולבל ברחובות המתפתלים כי שעתיים קודם קרה משהו שאני לא יודע עד היום להסביר, ובעודי משוטט בויה קפוצ'יני, שותה קפוצ'ינו מול נזירים קפוצ'ינים – זה יותר מתקבל על הדעת ממה שזה נשמע – פתאום יד נוחתת על כתפי, וזה מישהו שלא ראיתי עשרים שנה, מישהו שחושב שאני גנן

(יש סיבה שהוא חושב כך: אחרי הצבא ד. ואני החלטנו להיות גננים. קנינו שתילים בשני שקלים ושתלנו אותם עבור מאתיים, ופרשנו מזה ברגע שהבנו שיש כאן אופציה לקריירה. מכל עבודה פרשנו אז, ברגע שנהיינו טובים בה, נהנינו להתפטר הרבה יותר מאשר לעבוד),

והוא שואל אותי, נו, אתה עוד מגנן?
ואלוהים יודע למה, אני אומר לו כן,
רק לא להיות אני, רק להיות לרגע מישהו אחר, וכך העברנו שלוש שעות בלילה הרומאי החמים, הוא מספר לי על הצלחותיו כאיש שיווק של מכשירי כושר שלא עושים כלום אבל אנשים מתים עליהם, ואני מתרברב בגינות סחרוב כאילו זו עבודה שלנו, וחכה תשמע איך דפקתי מחיר לבהאים התמימים האלה על הגן בחיפה,

ותוך עשר דקות זה קורה, אני הופך להיות הוא, גוזמן עליז וחסר אחריות, מרחף על אדי האותו־דבר, אדי השניים־שהם־אחד, ואני מאושר לא להיות אני עד שהוא אומר: לא כתבת ספר על רצח רבין?

לא, לא כתבתי, אבל אין כוח להסביר ובאותו רגע הקסם פג. ואני יודע שכבר מאוחר מדי להיות לא־אני. אבוד. אז מה עושים עם היכולת להיות הכל, כשאתה כבר נעול לנצח בתוך עצמך? לא עושים עם זה כלום. שישים אחוז כאב – מי צריך את זה? זו רק עוד תכונה. כמו עיניים חומות או הזעה מוגברת או הצורך להיות ולא להיות בעולם בו זמנית.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אז מה עושים עם היכולת להיות הכל, כשאתה כבר נעול לנצח בתוך עצמך?

מאתעוזי וייל15 באפריל 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!