כולם יודעים שהסופר ג'ורג' ר.ר מרטין, יוצר סדרת הספרים "שיר של אש וקרח" ששימשה בסיס ל"משחקי הכס" ו"בית הדרקון", אוהב לכתוב טקסטים ארוכים ומשתפכים, אבל אתמול בערב השנה החדשה הואהעניק לקוראי הבלוג שלו פוסט קצר למדי, ובו חשף שהוא עובד כרגע יחד עם HBO על פיתוחן של שלוש סדרות אנימציה המתרחשות ביקום המורחב של "משחקי הכס".

הסופר הנערץ כותב את החלק השישי בסדרת הספרים הפופולרית שלו כבר בערך עשור שלם ולא ברור מתי יסיים, ועד כמה שונים יהיו שני הספרים האחרונים בסדרה מהסיום המאכזב של "משחקי הכס", והאם אי פעם נזכה בכלל לקרוא אותם או שזו תישאר סימפוניה בלתי גמורה. כל זה לא מפריע למרטין לעבוד במרץ על שלל פרויקטים, ספין-אופים ופריקוולים ליקום הטלוויזיוני של הסדרה האם.

את עיקר הפוסט מקדיש מרטין לביקורת נלהבת על "הסמוראית כחולת העין" של נטפליקס ופרגון משתפך ליוצריו ("הארט הכי יפהפה שראיתי בכל ימי חיי"), ובמהלכו הוא מפתיע וכותב ש"במקרה, ל-HBO ולי יש כמה סדרות אנימציה משלנו, שמתרחשות בעולם של 'שיר של אש וקרח', ולמרות שאף אחת מהן עדיין לא קיבלה אור ירוק להפקה, אני חושב שאנחנו מתקרבים לקחת את הצעד הבא עם שתיים מהן לפחות".

ב-2021 סיפר מרטין כי בין שלל הסיקוולים והפריקוולים שנמצאים על שולחנו בשלבי פיתוח שונים יש גם ארבע סדרות אנימציה. שתיים מהן, גילה מרטין לקוראיו, כבר נגנזו. אחת מהסדרות שכן מתחילות את דרכן הארוכה למסך עוסקת ב"נחש הים", המלח הטוב ביותר בכל שבע הממלכות וראש בית ולאריון אליו נחשפנו ב"בית הדרקון", ומעוררת התרגשות רבה בקרב המעריצים. בשלב זה לא ידוע באיזה מסיפורי ודמויות ווסטרוס מתמקדות שתי הסדרות הנוספות, אבל אנחנו אנשים פשוטים, תנו לנו דרקונים, תככים וסקס ואנחנו מרוצים.

• המסך
• משחקי הכס
• HBO
• אנימציה
• אנימציה למבוגרים
• שיר של אש ושל קרח

• Facebook
• Twitter
• Email

אנחנו נמצאים כבר יותר מעשור וחצי בתוך תור הזהב הטלוויזיוני. כיף לנו. מדי שנה מצטרפות אל הפנתיאון יצירות מרהיבות חדשות שפורצות את מעטפות הז'אנר והמדיום ומדביקות אותנו אל המסך, משתאים ונסערים מפני הטלוויזיה המשתנים לנגד עינינו הקרועות מפליאה. בתוך כל ההתרגשות הזאת ומתוך בולמוס הבינג' שבו אנו שרויים, קל להחמיץ עובדה אחת פשוטה: הרבה יותר קל לשנות את פני הטלוויזיה ממה שמקובל לחשוב.

באפריל 2011 הצטרפה "משחקי הכס" אל מצבור היצירות שעשו קווץ' מוחלט מהמוח של צופיהן והגדירו מחדש את גבולות המסך. היא עשתה את זה תוך שימוש בכוח ברוטלי ובעוצמה תקציבית חסרי תקדים, תוך הישענות על אחת מיצירות הפנטזיה הפופולריות ביותר של זמננו – "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' ר.ר. מרטין. רוחב היריעה האפי וקנה המידה הבלתי נתפס של ההפקה ניפצו לרסיסים מגוחכים את כל מה שחשבנו שאפשר ואי אפשר לעשות בטלוויזיה, כאילו הגיח דרקון ענקי מהשמים התכולים ושרף את כל מה שקדם לו.

ובאמת, רגע לפני תחילת העונה השישית של הלהיט הענקי מבית HBO כבר ברור ש"משחקי הכס" פתחה פורטל אל מציאות טלוויזיונית שבה אין דבר כזה "גדול מדי", "מסובך מדי" או "יקר מדי". הניצחון הגדול של דיוויד בניוף ודי.בי וייס – יוצרי הסדרה האמונים על תרגומם של הספרים אל הממיר הדיגיטלי – מתבטא בהיקף ההוליוודי של הצלחתם: מעריצים אובססיביים, היסטריה אינטרנטית, מרצ'נדייזינג שובר קופות. כל הבום העל קולי המלווה מותג תרבותי משגשג שהיה שמור עד אז לפרנצ'ייזים קולנועיים כגון "הארי פוטר" או "מלחמת הכוכבים".

אבל זה גם המקור לתבוסתם המסתמנת.

הממדים העצומים של "משחקי הכס" הפכו אותה מפלצת שקמה על יוצריה. קצת כמו שקרה ל"הארי פוטר" עם המעבר לקולנוע, הפופולריות של היצירה המושאלת בלעה לתוכה את המקור הקסום. הספרים השישי והשביעי של ג'יי.קי רולינג נכתבו בחופזה כדי להאביס את מכונת הלהיטים המורעבת של תאגיד הבידור וורנר וכדי לעמוד בקצב ההפקה של הסדרה הקולנועית ובהתבגרות של כוכביה הצעירים. ב"משחקי הכס" לקחו את זה צעד רחוק יותר ופשוט ויתרו לחלוטין על הספרים של ג'ורג' ר.ר מרטין. הוא הסכים להסגיר את קווי העלילה העתידיים שלו ליוצרי הסדרה ולהניח להם להתקדם בלעדיו ולהשאיר אותו מאחור עם קצב הכתיבה המזדחל שהוציא את שמו לשמצה (הספר הראשון בסדרה נכתב ב־1996. מועד יציאת הספר השישי מתוך שבעה עדיין אינו ידוע). מי צריך את המקור בעידן השעתוק הדיגיטלי.

הכסף הגדול של "משחקי הכס" שינה את פני הטלוויזיה אבל גם את היצירה עצמה. זו הפכה להיות סדרה שגם מעריציה הגדולים אוהבים לתעב, סדרה שחותרת נגד התחכום של המקור שממנו היא נובעת ומאבדת מעונה לעונה את הכבוד שרחשה לכאורה לטקסט המכונן שלה. האלגוריה הפוליטית־דתית המורכבת שבמרכז הספרים הפכה לאופרת סבון מוגזמת שמתקדמת בדילוגים משונים בין עלילותיה המרובות, משמיטה נקודות מרכזיות ומתעכבת על זוטות, מזייפת מבחינה דרמטית בצרימות הולכות ומעיקות, מנותקת מחללית האם. "משחקי הכס" נכנסת עכשיו אל השלב שבו היא בולעת את עצמה כמו איזה אורבורוס שיצא מדעתו, קורבן לתאוות הבצע הטבעית של המדיום. שלא יהיה ספק: אנחנו לא נחמיץ אף פרק, כמובן, אך במקביל נשלים עם כך שמקרים עגומים מעין זה ילכו ויתרבו, כי אלו הן הפנים החדשות של הטלוויזיה ואולי של התרבות הפופולרית כולה. איך אומרים בווסטרוס? חבל, חבל על הפנים היפות שלה.

"משחקי הכס", yesOh ו־yesVOD, החל משני (25.4) ב־4:00 במקביל לשידור בחו"ל, שידור נוסף ב־22:00

• המסך
• HBO
• משחקי הכס
• שיר של אש ושל קרח
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

שלום וברוכים הבאים לבלוג הטקסט הלא-מולטימדיה ולא-אינטראקטיבי של"משחקי הכס"– עונה 5! אזהרה: תמצאו כאן ספוילרים לכל פרקי הסדרה ששודרו עד היום, ושימו לב שאמרתי "שודרו", לא "נפלו ממשאית והתגלגלו במקרה לתוך מגש הדיסקים של המחשב ואוי לחצנו על אנטר בטעות והם הגיעו לאינטרנט ואם אתם רוצים אתם יכולים להוריד אותם אבל אז תצטרכו לחכות חודש שלם עד לפרק הבא אז למה לכם לעשות לעצמכם את זה בעצם". פרק אחד בשבוע, זאת ההקצבה שלנו. גם ככה נצטרך די בקרוב להתמודד שוב עם 42 שבועות של יובש.

עונה 5, שבפתחה אנחנו עומדים, היא נקודה קריטית בתולדות הסדרה. עד עכשיו, סדרת הטלוויזיה צעדה לבטח בעקבות "שיר של אש ושל קרח" – סדרת הספרים של ג'ורג' ר. ר. מרטין; הסדרה לא עקבה אחרי הספרים אחד לאחד, אבל קווי העלילה החשובים היו זהים. העונה החדשה מבוססת על הספרים הרביעי והחמישי בסדרה (כן, שני ספרים, עונה אחת, וגם זה בנדיבות. הספרים האלה לא היו מהדחוסים ביותר בעלילה, וזה בניסוח עדין), וספר שישי – עדיין אין. כלומר, ג'ורג' מבטיח שהוא כותב אותו במרץ, ויסיים אותו מוקדם ככל האפשר ברגע שיתפנה, אבל את זה הוא אומר כבר שישים שנה בערך. ואפילו אם יקרה נס וספר 6 ייצא לפני עונה 6, הסיכוי שהוא יסיים גם את הספר השביעי לפני שהסדרה תגיע אליו – אפילו לא תיאורטי. לכן ברור שהסדרה תצטרך לעזוב את היד של הספרים וללמוד ללכת לבד. השמועות אומרות שכבר בעונה הזאת נראה דברים שבספרים עדיין לא קרו, כך שאלה יהיו צופי הסדרה שיוכלו לספיילר לקוראי הספרים, ולא להיפך (ובמידה מסוימת זה כבר קרה, בסוף העונה הקודמת). הבעיה היא שעד עכשיו הרגעים בסדרה שהיו מקוריים, ולא מבוססים על הספרים, היו החלשים ביותר בה. זה מדאיג, ומסקרן.

הפרקים הראשונים של כל עונה עוסקים בדרך כלל בהצגת הסיטואציה הנוכחית בלוח המשחק – מי נמצא איפה, מי בדרך לאן, ומי מנסה לעשות מה העונה הזאת. וכך גם הפרק הזה, שכלל יותר הצגת מצב מאשר פעילות ממש. לא נורא, זה רק פרק ראשון, זה עוד יתפתח. אנשים שאתם אוהבים עוד ימותו, אל תדאגו.

נתחיל בהתחלה. סרסיי לאניסטר הצעירה – והולי שיט, כמה שהשחקנית הזאת עושה עבודה טובה בלהיות סרסיי לאניסטר הצעירה – מבקרת מגדת עתידות, ומבקשת לדעת את עתידה. המגדת אומרת "כל אחד רוצה לדעת את העתיד שלו, עד שהוא שומע את העתיד שלו" – שזה, בווסטרוזית: "בזהירות עם הספוילרים, יו". ובכל זאת, סרסיי שומעת כמה ספוילרים. היא תהיה מלכה (כבר קרה), יהיו לה ילדים (צ'ק), והם ימותו. אוי. טוב, אחד כבר נפל, ואף אחד (חוץ מסרסיי) לא בכה על זה. אבל אולי צריך לדאוג לשלומם של טומן ומירסלה. עוד היא שומעת שבסוף תגיע מישהי צעירה יותר ויפה יותר ותיקח ממנה את המלוכה. הסדרה מציעה כמה מועמדויות ברורות לתפקיד, אם כי השאלה האם אמיליה קלארק יותר יפה מלנה הדי בהחלט פתוחה לפרשנות.

סרסיי המבוגרת, שגם היא נראית בדיוק כמו סרסיי, מגיעה ללוויית אביה, טייווין, שאותו ראינו לאחרונה משופד על ידי חצי רובה קשת בעודו במחראה. האבנים האלה על העיניים שלו גורמות לו להיראות עליז יותר מאי פעם. ג'יימי מפגין איפוק מרשים כשלשם שינוי הפעם הוא לא שוגל את אחותו ממש על הגופה, וממשיכים ללוויה, שבה כולם מאוד מתאמצים להגיד מילים טובות על טייווין, לספר כמה הוא היה נחוש בדעתו וחזק, ולהשתדל לא להזכיר את העובדה שמדובר באחד מבני הזונות קרי הלב שחיו אי פעם. משום מה, האירוע המרכזי שהסדרה בוחרת להציג בלוויה היא מפגש של סרסיי עם לאנסל, וכאן כמובן נשאלת השאלה מי זה לעזאזל לאנסל. זאת לא דמות חדשה – הוא השתתף בדי הרבה פרקים בעונות הראשונות – אבל הוא היה שם דמות כל כך שולית שהסדרה מרגישה צורך להזכיר לצופים בפועל מי זה. לאנסל לאניסטר הוא דודן צעיר ונח להשפעה של סרסיי, שאיתו היא שכבה אי-אז בעונה הראשונה כששיעמם לה וג'יימי בדיוק היה עסוק. עם או בלי קשר, הוא גם היה זה שדאג להשקות את המלך רוברט (זוכרים אותו? שמן שיכור וחביב, מת מזמן?) בהרבה יין במהלך מסע הציד שלו, דבר שככל הנראה תרם תרומה נכבדת לשחיטתו של רוברט בידי חזיר בר. אז זה לאנסל. מה נזכרנו בו עכשיו? נראה שאחרי שהשתתף בקרב על הבלאקווטר לאנסל יצא לטיול אחרי הצבא, הגיע לאושו או משהו, וכמו רבים לפניו, מצא את עצמו וחזר בתשובה, ועכשיו הוא מסתובב יחף עם קפושון ומדבר על ברכות השבעה והתחברות לנפש או משהו. הוא נראה עכשיו אפס בדיוק כפי שהיה קודם, ובכל זאת, לא היה מוקדש לו כל כך הרבה זמן אלמלא היה לו תפקיד משמעותי למלא בעונה הקרובה. אז שימו לב.

עוד בעניין דומה: אחד המושגים שהומצאו בדיון על "משחקי הכס" הוא "סקספוזישן": אם יש לך אקספוזיציה, ערימה של מידע לא נורא מעניין שחייבים לספר לקהל – מי עשה מה למי ואיפה ולמה – דרך טובה אחת למנוע מאנשים לזפזפ ולעפעף היא להציג את המידע הזה תוך כדי סצינת סקס. תספרו כמה שיעורי היסטוריה העבירו לנו בסדרה הזאת אנשים ערומים. השיטה הזאת עובדת, ובפרק הזה נעשה בה שימוש יותר מפעם אחת. התחת המרשים של דאריו נהאריס סיפר לנו סיפור על אמו הזונה ועל בורות הלחימה ומה הם בעצם ולמה הם חשובים. אבל השימוש המשעשע ביותר בסקספוזציה בפרק הזה היה כתם הלידה בצורת דורן על הירך של לוראס. דורן היא הדרומית בשבע הממלכות, ואנחנו כבר יודעים שחלק מהעלילה של העונה הזאת יתרחש שם. אבל עד היום לא היינו שם בכלל. אז איך מציגים לקהל ארץ חדשה ואת הגיאוגרפיה שלה? מציירים אותה ליטרלי ליד הזין של בחור חתיך ועירום, ומדקלמים את שמות הערים המרכזיות בה אגב ליטוף עדין. פאקינג גאוני. מערכת החינוך יכולה לקחת שיעורים מ"משחקי הכס" בנוגע להחזקת העניין של תלמידים. שיעורי גיאוגרפיה לעולם לא ייראו אותו הדבר, זה בטוח.

טיריון המסכן הגיע לפנטוס בארגז. הוא מתלונן על תנאי הדרך – לא היה סרט, המושב היה צר, והוא היה צריך לזרוק את הקקי שלו דרך חורים בדפנות – תוך חוסר התחשבות מפליא בואריז. עם כל הכבוד לתלאותיו של טיריון, שבהחלט לא נהנה מהימים האחרונים: ואריז היה זה שהציל את חייו, והוא היה יכול להמשיך לטוות את קוריו בנוחות רבה במעלה מלך אלמלא טיריון היה מחליט שמתחשק לו באותו רגע גם להרוג את אבא שלו. טייווין הרוויח את החץ במעיים ביושר, כמובן, אבל הטיימינג היה מאוד לא אידיאלי, בעיקר מבחינת ואריז. אבל לא נורא: לואריז יש תכנית. לא-קוראי-ספרים שלא זוכרים בעל-פה כל שם שמוזכר בסדרה אי פעם בוודאי לא שמו לב, אבל טיריון וואריז נמצאים כרגע בביתו של איליריו מופאטיס– הלא הוא אותו הסוחר העשיר ששידך בין דאינריז טארגריין לחאל דרוגו, בפרק הראשון של הסדרה. ואריז ואיליריו הם שותפים לדרך, מתברר, והמטרה המשותפת של שניהם היא להחליף את השלטון בווסטרוז. הם תומכים, מרחוק, בדאינריז. ועכשיו אולי פחות מרחוק. ואריז מציע לטיריון לרכב אל מירין, לפגוש את דאינריז ולסייע לה באופן פרקטי יותר. הגיע הזמן. עם עד היום דאינריז חיה כמעט ביקום מקביל, ולעלילה שלה היה קשר קלוש מאוד, אם בכלל, להתרחשויות של כל יתר הדמויות – מפגש של טיריון ודאינריז ישנה את זה, ואת כל יחסי הכוחות בסדרה, מהקצה אל הקצה.

עכשיו השאלה היא רק מתי המפגש הזה יקרה. פנטוס רחוקה מאוד ממירין, וגם אם יצאו מיד לדרך, ואריז וטיריון בוודאי יעבירו כמה פרקים לפחות בדרך. למעשה, בקצב שבו הסדרה מתנהלת, יהיה משמח אם המפגש בין דאינריז לטיריון בכלל יקרה עוד בעונה הזאת. אבל לפחות אנחנו נעים בכיוונים מעניינים.

בינתיים, דאינריז עוסקת בפוליטיקה מקומית במירין, וזה, האמת, קצת משעמם כרגע. לא שהאירועים במירין לא ראויים לציון, הם רק – כאמור – נטולי כל קשר לכל מה שקורה בכל מקום אחר בסדרה, ועכשיו כשאנחנו יודעים שטיריון בדרך, כל מה שמתרחש שם מרגיש קצת כמו פילר כדי להעביר את הזמן עד שהוא יגיע. ובכן, חאליסי, אם הדרקונים, כבשה את העיר, אבל כצפוי, הכבושים הם קצת חמוצים, ולא אוהבים את השליטים החדשים. אחד מהלא-טמאים נרצח בעודו מספק את תאוותיו (ליטופים וחיבוק) בבורדל; דאינריז מגיבה בכך שהיא הופכת את הלא-טמאים לכח שיטור בעיר, ומופעלים עליה גם לחצים – בין השאר, מצד התחת של דאריו אהובה, כאמור – לפתוח מחדש את בורות הלחימה, מין מופעי גלדיאטורים אכזריים. בקיצור, חאליסי לומדת שגם אחרי שיחרור העבדים והנצחון, העולם הוא לא פרחים ופרפרים ושלום ושלווה, ודברים הם מסובכים, ולפעמים כדאי להיות פוליטיקאית ולא רק מלכה; שיעור חשוב מאוד, אבל היא לומדת אותו כבר זמן מה, והוא כבר לא כזה מפתיע. טיריון? איפה אתה?

כמו כן, היא מבקרת את הדרקונים שלה ולצוות האפקטים של הסדרה מגיעים פרחים.‏

איפשהו בהרים, על סאנסה ופטיר באיליש, וגם על בריאן ופוד, עוברות כמה דקות של… די שום דבר. סאנסה ובאיליש עזבו את קן הנשרים בסוף העונה הקודמת, ועכשיו הם יוצאים לדרך ל… מקום אחר, באיליש עדיין לא מספר לאן. הוא לא חזק בלספר דברים. כל מה שאנחנו יודעים זה שהם לא הולכים ל"אצבעות" ושהם השאירו מאחוריהם את רובין ארין הפוץ, בנה של ליסה ארין זכרונה לברכה, שאמנם עכשיו – עם הסתלקותה של אמא שלו – הפסיק סוף סוף לינוק, אבל עדיין sucks. פוד ובריאן (העוסקת בשיוף חרבה המופלאה אורטל) גם הם בדרכים, ויתרו על החיפוש אחרי אריה וכנראה שויתרו גם על סאנסה בלי לדעת שהיא עוברת מאתיים מטר מהם (באחד מאותם מפגשי-קווי-עלילה-אבל-לא-ממש די מעצבנים). אז מה קורה איתם? גם הם כנראה ילכו לאנשהו, אין לנו מושג לאן. בקיצור: הזכירו לנו במשך שתי סצינות שהדמויות האלה עדיין קיימות. אבל זה בסדר, כי תמיד נחמד לראות את בריאן ופוד.

עוד חיבור מעניין של קווי עלילה שעד עכשיו היו פרודים מתרחש בצפון. עד לסוף העונה הקודמת, גם המאבק של אנשי משמר הלילה במאנס ריידר ובמהלכים הלבנים היה מופרד כמעט לגמרי משאר עלילות הסדרה, אבל אז סטאניס רכב אל הקרב, מכשפתו האדומה לצידו, ועכשיו מי שהיה אחד הטוענים לכתר הכי פתטיים ופחות רלוונטיים בסדרה נמצא במצב אסטרטגי מעניין. סטאניס אולי טען שהוא הגיע צפונה כדי להגן על שבע הממלכות מפני האיום האמיתי– המהלכים הלבנים – אבל מתברר שדווקא היתה לו אסטרטגיה: כדי לכבוש מחדש את הצפון (ואחר כך גם את הדרום, מן הסתם), הוא רוצה לקחת איתו את אנשי הפרא. הצבא הענק של מאנס ריידר, שכולל ממותות, ענקים, ואנשים שהופכים לחיות. ואם איזה ענק ידרוך על ראמזי בולטון בהקדם – יהיה בהחלט משמח. אבל רק מאנס ריידר יכול לשלוט בצבא שלו, והוא לא רוצה. למה? ככה. האיש אשכרה משתמש בטיעון "אם אתה לא מבין לבד אין טעם שאני אסביר לך!", משפט שאפילו בבדיחות שוביניסטיות נשמע נדוש. רק על לומר משפט כזה מגיע לך שישרפו אותך. ואכן, מאנס ריידר עולה באש, אבל קצת לפני שהוא מגיע לשלב הוול-דאן, ג'ון משפד אותו בלב עם חץ. זה נוטה לקרות לאנשים שג'ון אוהב ומעריך.

[interaction id="552ba2237fdf079b4e3514ae"]

נעדרים:אריה, שהפליגה אל הלא נודע בסוף העונה הקודמת וחסר להם שהם לא מראים לנו הרבה ממה שקורה לה בפרקים הבאים;‏ תיאון גרייג'וי ובית בולטון הכה חביבים; בראן וחבורתו – שעל פי מה שהסגירו יוצרי הסדרה, לא עומדים להשתתף בעונה הזאת בכלל (הו לא, מה נעשה בלעדיהם טוב ביי), וגנדרי, שנראה לאחרונה לפני שתי עונות או משהו כשהוא חותר במרץ, וככל הידוע לנו – חותר עד עצם היום הזה.

עירום לא רלוונטי:כמויות נדיבות במיוחד של ישבנים גבריים, אבל גם לנשים יש ייצוג בזכות יונקאי. טרנד חוזר: הנשים מקבלות פול פרונטאל, הגברים חושפים טפחיים מאחור אך לא בפרונט.

דמויות מתות:מאנס ריידר. וגם לא-טמא כלשהו שלא פגשנו לפני כן.

הסצינה:הדרקונים. סצינת הדרקונים שבה מקור התאורה היחיד היא אש הדרקונים היתה כזו שכל סרט הוליוודי היה מתגאה בה. ובכל זאת, תמיד קצת מאכזב שהסצינה הטובה בפרק של "משחקי הכס" היא כזאת שמבוססת על אפקטים, ולא על דיאלוג או ניואנסים דקים של משחק או הפתעה עלילתית מהממת. יש לכם תשעה פרקים להשתפר.

גו ווסטרוז – כל הכתבות

• המסך
• HBO
• משחקי הכס
• גו ווסטרוז
• שיר של אש ושל קרח
• משחקי הכס - עונה 5
• תרבות