Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
שבוע האופנה התל אביבי (19.10־21.10) חוגג בסך הכל ארבע מהדורות במתכונתו הנוכחית. כמו בכל אירוע ייצוגי המבקש לבסס את עצמו ולהפוך למסורת, גם כאן עדיין ניכרים כאבי הגדילה וגיבוש הזהות. בעוד בשבועות האופנה מעבר לים יש ייצוג גורף לכל המעצבים הגדולים והחשובים בעולם, בתל אביב המצב קצת מוזר.
אלון ליבנה, קום איל פו וששון קדם שהשתתפו באירועים הקודמים הדירו השנה את רגליהם מן המסלול, בין היתר עקב אילוצים כלכליים, ומנגד אפשר להבחין יותר מבעבר בנוכחותם של שמות חדשים כמו מעוז דהאן וגדי אלימלך, או של מעצבים לא מוכרים שברובם אינם מצוידים בתקציב העסיסי הדרוש להשתתפות באירוע ולכן חולקים משבצת משותפת.
לצד עמודי תווך מרכזיים שממלאים את לוח התצוגות, כגון דורין פרנקפורט, אלמביקה, גדעון וקארן אוברזון, טובהל'ה, דודו בר אור ושי שלום; קשה להתעלם השנה מהפן המסחרי שמטיל צל כבד מתמיד על המסלול. במקרים מסוימים ההתערבות של נותני החסות אורגנית יותר, כמו במקרה של הרומן המתמשך בין המעצבת טובהל'ה ומותג הספורט פומה, שבא לידי ביטוי גם על המסלול ולא רק בפרסום. אפשר לקבל בהבנה גם את בקשתה של רשת אירוקה מחלק מהמשתתפים (כולל מפיק האירוע מוטי רייף) לעצב עבורה דגמי משקפיים שייחשפו על המסלול, אך במקרים אחרים המעורבות צורמת למדי. למשל, מה לעידן לרוס הנועז, אחד המעצבים הצעירים והמדוברים בשוק המקומי, ולספונסרית נטולת זוהר כמו קולגייט?
מפעל הפיס מצדו פרש את חסותו על שטחי הפרסום הנלווים לשבוע האופנה אך גם על שמונה מעצבים מבטיחים שזכו כל אחד לתמיכה כספית בסך 150 אלף ש"ח. במציגים הצעירים אפשר למנות את הד מיינר, אסף ריב, Hannah ו־Northern star, וגם מותגים מבוססים יותר כגון קומון רייבן והאחים מוסלין, שהיו הראשונים להכריז על סטריט קאסטינג דרך עמוד הפייסבוק שלהם ולהתחבר למגמה העולמית המתחזקת של הרחבת מודל היופי המוצג על המסלולים. טיפוח דור המעצבים הצעיר הוא קריטי להמשך גיבוש הזהות האופנתית המקומית. יום אחד השמות האלה עוד ימלאו שמונה משבצות נפרדות בלוח התצוגות, ואז שבוע האופנה יהיה מרגש באמת.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ריאיון עם הד מיינר ואסף ריב, זוכי פרס מפעל הפיס לאופנה
פרס מפעל הפיס שהוענק השבוע למעצבים מוכיח לא רק תמיכה בכישרונות צעירים, אלא גם הכרה בחשיבות האופנה המקומית. תפסנו שניים מהזוכים - הד מיינר ואסף ריב - לשיחה
בתחילת השבוע הוכרזו שמותיהם של שמונת הזוכים במענק הראשון של מפעל הפיס למעצבי האופנה. הפרס, שכמותו הוענקו עד כה רק ליוצרים מצטיינים מתחומי התרבות, האמנות והספורט, זיכה את כל אחד מהשמונה בסכום של כ־150 אלף ש"ח, בליווי מנטורי של אחד מחברי ועדת השופטים שהורכבה בין היתר מדורין פרנקפורט, ששון קדם ומאיה נגרי, בייעוץ עסקי ובתצוגה בשבוע האופנה הבא של גינדי – חבילה שנשמעת כמו סינופסיס ל"פרויקט מסלול" ישראלי חדש, מינוס הריאליטי הפולשני שנוטה לחנוק את היצירה.
למי שלא עוסק בתחום הדבר אולי נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אך רבים מהמעצבים שהגישו את מועמדתם למענק, וכך גם בכירי תעשייה נוספים, רואים בו צעד נדרש של הכרה ממסדית בתחום ויישור קו עם יוזמות דומות בבירות האופנה המובילות. בלונדון יש פאשן איסט וניו ג׳ן, בפריז פרס ה־lvmh, בניו יורק פרסי CFDA ו־Style Files – כולם נועדו לתמוך בכישרונות צעירים (במקרה הספציפי של מפעל הפיס – מעצבים שפעילים פחות מחמש שנים בישראל) שהיצירה שלהם יוצאת מגדר הרגיל, נבדלת בקול הייחודי שלה ויכולה לשמש שגרירה בינלאומית ואטרקציה תיירותית.
שמונת הזוכים במענק הראשון הם בדיוק כאלו – מעצבים שעוסקים באופנה ולא רק בהלבשה, שנותנים או יכולים לתת לתל אביב ייחוד משלה שלא רק מחכה טרנדים מרחבי העולם: האחים מוסלין, נדב רוזנברג ל־Northern Star, גל שיינפלד ל־Mews, רחל כהן ל־Common Raven, ניר ורותם גואטה מ־Hannah, אלירן נרגסי, הד מיינר ואסף ריב. שני השמות האחרונים מסקרנים במיוחד כי הם אנונימיים יחסית לאחרים, בגלל היותם מעצבי גברים לא מתפשרים ומפני שהם פונים מישראל החוצה, עם הבנה של השוק הבינלאומי ועם תוכניות מעשיות להשתלבות בו.
הד מיינר הציג לפני שבועות אחדים בשבוע האופנה של פריז את הקולקציה השלישית שלו – אוסף של מחויטים מוקפדים שנבנו בעזרת שימוש בטכניקת דה קונסטרוקציה. למרות גילו הצעיר של המותג ולמרות העובדה שהוא מיוצר בארץ למרות כל קשיי הבדים והתפירה בארץ – הוא כבר הספיק להשתלב ברשימת המותגים של חנויות מובילות בלוס אנג׳לס, ניו יורק והונג קונג ולקבל התחייבויות עקביות במגזינים בינלאומיים נחשבים כגון "ID" ו"Elle".
"אני לא עומד לשנות הרבה באופן הפעולה שלי. זה פשוט נותן לי כמעצב הכרה מערכתית ודחיפה משמעותית להמשיך לבסס את המותג שלי. אני מתחיל קולקציה חדשה בידיעה המרגיעה שאצטרך לעשות פחות פשרות, שאוכל לעבוד על הדברים עם הרבה פחות לחץ".
מיינר מוסיף שימשיך לכוון לקהל בינלאומי בשל ההבנה שהשוק המקומי לבגדים הייחודיים שלו הוא מצומצם ובשל סירובו לעבוד בשיטת הקונסיגנציה הבעייתית, שלדעתו היא עדיין אחד המכשולים המשמעותיים ליוצרים צעירים בארץ.
"יש יותר ויותר גברים שמגיעים לרכוש בסטודיו שלי, מגילים ומתחומים שונים. אני חושב שהמכנה המשותף לכולם הוא שהם גברים פואטיים. אני רוצה להגדיל את השוק כאן, אבל מרגיש תחושת שליחות לייצג את ישראל לעולם. המזרח התיכון הוא היום המקום הכי מעניין ומעורר השראה ליצור בו. יש כאן סקרנות ורעב גדולים הרבה יותר מאשר באירופה. אני מאמין שליוצר כאן יש אחריות לעשות משהו יוצא דופן, שהוא שלנו".
הד מיינר
גם המעצב אסף ריב מאמין שתוצרת מקומית, למרות כל המכשולים, יכולה להיכלל במובילי שוק האופנה הבינלאומי. ריב הוא יוצא דופן ברשימת הזוכים כי היה היחיד שהציג בפני ועדת השופטים מותג בשלבי פיתוח שעדיין לא העמיד קולקציית בכורה, אבל למעצב הצעיר יש קבלות בשפע: כבוגר מסלול התואר השני היוקרתי של הקולג' הלונדוני סנטרל סיינט מארטינס, פריטים מקולקציית הגמר הגברית שלו הופיעו במספר רב של מגזינים מובילים כדוגמת "ווג", "interview" ו"GQ". הוא שיתף פעולה עם חברת הסריגים פירנגל אוף סקוטלנד ובשנה שעברה עם בית קום איל פו, בקולקציה שהתבססה על דפוסים שיצר אביו, האמן דוד ריב.
"המותג בהתהוות שואב השראה מתחום הבלט הקלאסי, תחום שמתבסס על נושאים שמעניינים אותי בעשייה שלי: יופי, שפת גוף, הישגיות, רוטינות ושליטה עצמית. אני רוצה לבסס אותו בטווח שבין פרימום אקטיב־וור לאופנה גבוהה, שיהיה שימושי לעוסקים בתחום אבל יתפקד גם כמוצר בעל ערך עיצובי גבוה לאלו שאינם רקדנים", הוא מסביר את האני מאמין שלו. לדבריו המענק יוצר תקווה: "זה ייתן לי גישה לחומרים שאולי הייתי מוותר עליהם מראש, יכולת לא להתפשר על שום גימור ובגדול לייצר משהו שעומד בסטנדרט בינלאומי ולא להיות במלחמת הישרדות מקומית". מבחינתו מדובר באיתות ראשון בדרך לשינוי בגישה הממסדית, שעד כה לא נתנה גיבוי לתעשיית האופנה. "זה מראה שיש הערכה לתחום, שלא הייתה מובנת מעליה עד לפני כמה שנים. עד עכשיו השקיעו רק בתחומי תרבות אחרים, וזוהי הכרה בכך שאופנה היא חלק מהתרבות שלנו. אני מלא הוקרה למפעל הפיס על כך שהרימו את הכפפה ונכנסו לוואקום הזה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
