לא קל בלוקאל: מה מחכה לנו בשבוע האופנה בתל אביב?

שבוע האופנה התל אביבי (19.10־21.10) חוגג בסך הכל ארבע מהדורות במתכונתו הנוכחית. כמו בכל אירוע ייצוגי המבקש לבסס את עצמו ולהפוך למסורת, גם כאן עדיין ניכרים כאבי הגדילה וגיבוש הזהות. בעוד בשבועות האופנה מעבר לים יש ייצוג גורף לכל המעצבים הגדולים והחשובים בעולם, בתל אביב המצב קצת מוזר.

אלון ליבנה, קום איל פו וששון קדם שהשתתפו באירועים הקודמים הדירו השנה את רגליהם מן המסלול, בין היתר עקב אילוצים כלכליים, ומנגד אפשר להבחין יותר מבעבר בנוכחותם של שמות חדשים כמו מעוז דהאן וגדי אלימלך, או של מעצבים לא מוכרים שברובם אינם מצוידים בתקציב העסיסי הדרוש להשתתפות באירוע ולכן חולקים משבצת משותפת.

לצד עמודי תווך מרכזיים שממלאים את לוח התצוגות, כגון דורין פרנקפורט, אלמביקה, גדעון וקארן אוברזון, טובהל'ה, דודו בר אור ושי שלום; קשה להתעלם השנה מהפן המסחרי שמטיל צל כבד מתמיד על המסלול. במקרים מסוימים ההתערבות של נותני החסות אורגנית יותר, כמו במקרה של הרומן המתמשך בין המעצבת טובהל'ה ומותג הספורט פומה, שבא לידי ביטוי גם על המסלול ולא רק בפרסום. אפשר לקבל בהבנה גם את בקשתה של רשת אירוקה מחלק מהמשתתפים (כולל מפיק האירוע מוטי רייף) לעצב עבורה דגמי משקפיים שייחשפו על המסלול, אך במקרים אחרים המעורבות צורמת למדי. למשל, מה לעידן לרוס הנועז, אחד המעצבים הצעירים והמדוברים בשוק המקומי, ולספונסרית נטולת זוהר כמו קולגייט?

מפעל הפיס מצדו פרש את חסותו על שטחי הפרסום הנלווים לשבוע האופנה אך גם על שמונה מעצבים מבטיחים שזכו כל אחד לתמיכה כספית בסך 150 אלף ש"ח. במציגים הצעירים אפשר למנות את הד מיינר, אסף ריב, Hannah ו־Northern star, וגם מותגים מבוססים יותר כגון קומון רייבן והאחים מוסלין, שהיו הראשונים להכריז על סטריט קאסטינג דרך עמוד הפייסבוק שלהם ולהתחבר למגמה העולמית המתחזקת של הרחבת מודל היופי המוצג על המסלולים. טיפוח דור המעצבים הצעיר הוא קריטי להמשך גיבוש הזהות האופנתית המקומית. יום אחד השמות האלה עוד ימלאו שמונה משבצות נפרדות בלוח התצוגות, ואז שבוע האופנה יהיה מרגש באמת.