>> מעין מוסקונה (כדאי שתעקבו) היא אמנית, דפסת, מעצבת גרפית, אוצרת ויוצרת פאנזינים, והיא אחת המשתתפות בריזומטיק,סופ״ש של תרבות עצמאית מודפסתבת״א תרבות המחוגה שמתחיל ממש מחר (שישי 24.10) ומסתיים ממש מחרתיים (שבת 25.10), והוא למעשה פסטיבל פרינט שנתי הכולל סדנאות, יריד פרינט, שיחות אמנ.ית, הופעה והקרנה, והכל כחלק אינטגרלי משלל אירועי סופ"ש"אוהבים אמנות עושים אמנות"של עיריית תל אביב-יפו. צאו לאור.

1. סטודיו בזדנה

סטודיו קעקועים עצמאי ביפו, שאמנות ותרבות זה חלק מה-DNA שלו. הסטודיו מציג תערוכות אמנות אנדרגראונד כבר כמה שנים, מארח הופעות שוות, מקרין סרטים עצמאיים ויש לו גם סדנת הדפס אין-האוס בו מדפיסים חולצות מהממות ומרצ׳ של להקות מקומיות. מקעקעים שם קולקטיב של אנשים סופר מוכשרים עם טעם אישי וסגנון מגוון. בנוסף, הסטודיו מלמד קעקוע לאנשים שרוצים לשמור על הקו והסטייל האישי שלהם וללמוד מהטובים ביותר.
דוד רזיאל 1 יפו

2. סטודיו בעלי המלאכה

הסטודיו שלימד אותי את כל מה שאני יודעת על הדפס רשת, ותמיד יהיה בית בשבילי. אפשר להירשם שם לסדנאות מגוונות של כל מיני סוגי הדפס ולקבל יחס אישי ומקצועי, ולקחת השראה מההדפסים המרהיבים על הקירות. הכי כיף לעבוד קשה על הדפס או חולצה, אבל בין לבין לשבת על הספסל בחוץ עם קפה ולקשקש עם הצוות החמוד.
ניצנה 15 יפו

3. פסטיבל הפנזינים

זה לא מקום קבוע, sue me. פסטיבל הפאנזינים זז בעיר בין מקום למקום ובשנים האחרונות מתארח ביונג יידיש בתחנה המרכזית. זו יוזמה עצמאית של ג׳קי דורון-לוי, יוסי למפל, רועי פביאן, עוז מלול וצחי אבינועם. הפסטיבל חוגג השנה 15 שנים (פרטים בקרוב!), אירוע שנותן במה ליוצרי פנזינים מקומיים ומחזק את הקהילה היוצרת. פנזינים כמדיום אמנותי או קהילתי הוא כלי מדהים: לתקשורת עם הסביבה, להפצת מידע ורעיונות, או פשוט להבעה עצמית חופשית ללא כל מעצור. ראוי ויפה שיישאר רלוונטי. הפרינט לא מת!

פסטיבל הפנזינים, אי שם ב-2018 הרחוקה (צילום: פייסבוק/TheFunFunFestival)

4. האחים גרין

חנות ספרי יד שנייה בפלורנטין, עם אוספים נהדרים של ספרי אמנות ועיון. יש שם מציאות שלא ראיתי בשום מקום אחר, ואם חפצה נפשכם בספר נדיר – אפשר לבקש מהם לצוד אותו בשבילכם. כבנאדם שאוהב לקרוא ולא מצליח לעשות את המעבר לקינדל, אני ממש אוהבת לחטט בספרים הישנים שלהם.
פרנקל 39 תל אביב

5. לה טיינדה

לה טיינדה הוא הסופר שבו אני מוציאה הכי הרבה כסף בחודש, נשבעת. ממוקם מאחורי מוניות השירות בתחנה המרכזית, יש שם מצרכים נדירים ומיוחדים מדרום אמריקה שירימו לכל ערב טאקו. בונוס: אמפנדס טריים שאפשר לאכול בעמידה, תוך כדי שעושים לכם חשבון. בקיצור – הפסקתי להזמין מקסיקני בוולט.
לבנדה 13 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כמי שרוכבת על אופניים אנלוגיים שמונעים רק מכוח האינרציה של הרגליים שלי, ממש נמאס לי לחלוק את השביל עם שליחי וולט, אופניים חשמליים שחוצים את מהירות האור ושלושה ילדים על קוקרינט אחד. השביל אופניים לא בשבילם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"טראשינג פליציה". סדרת הופעות שהתקיימה במהלך הקיץ בבית פליציה ואירחה אמנים שמעצבים את הסאונד של תרבות השוליים בעיר. זו העיר במיטבה: סצנות שונות שנפגשות ויוצרות חיבורים בלתי צפויים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרטANPO: Art X War. דוקו שמספר על איך אמנים ביפן הגיבו לכך שהצבא האמריקאי נשאר שם אחרי המלחמה בשנות ה-60. דרך ציורים, צילומים ועבודות שהביעו את ההתנגדות והתקווה שלהם, הסרט מנכיח כמה אמנות היא כלי עוצמתי להתמודדות עם מציאות פוליטית כבדה, וזה מרגיש ממש רלוונטי גם לנו פה.אפשר לצפות בסרט ביום שישי ה-24.10, במסגרת פסטיבל ריזומטיק בת״א תרבות המחוגה.כל הלו״ז והפרטים באינסטגרם של המחוגה– יש גם מלא סדנאות שוות באותו סוף שבוע.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני יודעת שזה נאמר בחצי מטורי ״העיר שלי״ ואני לא מחדשת כלום – אבל כנראה שיש משהו בדעת ההמונים. ללא כל ספק,תרבות של סולידריות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יניב מת׳ראש אדיקשן! בנאדם שהוא מוסד בפני עצמו – חי ונושם את תל-אביב. אחד הדי-ג׳ייז הטובים בעיר ודפס על חלל. אני מתעסקת בדפוס רשת, ולראות את העבודה שלו ואת פעל החיים של ת׳ראש אדיקשן זה מהדברים הכי מעוררי ההשראה שיש. ת׳ראש אדיקשן חוגגת 20 שנה – ואפשר לבוא לחגוג לה יום הולדת במשך שבועיים רצוף בתדר, בין ה-16-31 באוקטובר. יש תערוכת סקייטבורדים, מלא הופעות, חולצות, תיקלוטים וגוד ווייבס.

מה יהיה?
אחרי שנתיים, מצליחה להעלות על הדעת שיש מצב קטן שיהיה טוב.

• העיר שלי
• ת"א תרבות המחוגה
• אוהבים אמנות עושים אמנות
• טראש אדיקשן
• תרבות של סולידריות
• האחים גרין

>> ליה דרייפוס היא אמנית ואוצרת, ובימים אלה היא מציגה בת"א תרבות המחוגה את התערוכה "אור אפל: על אפלה והשוליים החשוכים של תרבות הפאנזינים המקומית", אותה אצרה יחד עם ג'קי דורון לוי וליעם. התערוכה היא פרי עמלה של קבוצת המחקר שלביבליוטק הפאנזינים– שחקרה פאנזינים מתקופות שונות מתוך אוסף הביבליוטק המונה יותר מאלף פריטים. בתקופה חשוכה זו, התערוכה חוזרת אל מושג האופל – ומתמקדת דרכו בתרבויות וקהילות אשר מחוברות אל האופל כאסתטיקה, כאמצעי או כמהות. דרך מושג זה מבקשת התערוכה להדהד קולות קיצוניים של התנגדות למלחמה או לתרבות המרכז, בתוך המציאות הישראלית על מחשכיה הבאים והחוזרים. בקיצור,אתם צריכים לראות את זה.

1. תרבות של סולידריות

תנועה אזרחית לעזרה הדדית שקמה לפני 5 שנים, בתחילת הקורונה. היא מפעילה מערך ביטחון תזונתי שמספק סיוע לעשרות משפחות וקשישים ומבוססת על משאבי קהילה בלבד – תרומות והתנדבות. עבורי זה לב פועם שמרכז בתוכו את הטוב של העיר הזו, ומקום שמאפשר הגשמת חלומות. זו אלטרנטיבה שמצביעה על עוולות ומתנגדת למנגנוני דיכוי, ובעיקר מרחב עם אווירה מקבלת ומרימה שאין שנייה לה. עד לא מזמן פעלנו בחלל שנתרם לנו על ידי התדר, ששימש לנו בית במשך כארבע שנים. בימים אלו אנחנו מחפשות בית חדש (אם שמעתם, כתבו לנו!). עד שנמצא, הבית שלנו נודד בין מקומות שונים בעיר שמארחים אותנו. זה לא משנה את הפעילות שלנו. המהות שלה היא האנשים שמרכיבים את הקהילה הזו, התכנים של האירועים ומערך סלי המזון – והם ימשיכו לקרות בכל מקום שבו יפעלו.

2. קפה בר

קפה ספיישלטי של האחיות תמר ושירה בר, שכל דבר שהן נוגעות בו הוא הכי בסטייל. רציתי ללכת אליו עוד לפני שנפתח, רק מהסטורי, והוא לא אכזב לרגע. העיצוב המהמם, השילוב של הקפה המעולה, המאצ'ה באינסוף אפשרויות וההוג'יצ'ה (שלא ראיתי במקומות אחרים בארץ), נותנים כולם תחושה של תרבות קפה מחו"ל. כל המאפים והכריכים טבעוניים ומיוחדים בטירוף – יש כריך אפונה, עוגת בננה מיסו ועוד שפע. הן משתמשות בפולים של נעימה ובלחם של חגי. הספלים המתוקים הם עבודת ידה של תמר ובכלל הטאץ' האישי נוטף מכל דבר שם, אפילו מהכרטיסייה היפיפייה ומכוסות ה"טו גו" החד-פעמיות שמקושטות במדבקות.
וולפסון 42 תל אביב

קפה בר (צילום: מתן שרון)

3. Born from Rock

מותג תכשיטים של נירה דוביוס וגילי ברנע, שכולו חברות ויופי ייחודי. התכשיטים נעשים בעבודת יד ומשלבים משחקיות בצורה, בנפח ובאופן שבו הם נאחזים בגוף. בחלק מהתכשיטים יש אבנים וחתיכות זכוכית שנשחקו בים וקיבלו מראה מט ועדין. כל פיסה שונה מעט מהשנייה, ולכן כל תכשיט כזה הוא יחיד ומיוחד. החנות שלהן היא המקום ללכת אליו כדי למצוא מתנה מושקעת למישהו.י שאוהבים, או לעצמנו. אחרי 12 שנים, המותג ייסגר בקרוב וזאת הזדמנות אחרונה לרכוש ממעט המלאים שנותרו או מקולקציית הסיום שזמינה רק לכמה ימים ב"Pre-order".
הגדוד העברי 7

4. ת"א תרבות המחוגה

מרכז לאמנים ולתרבות עצמאית בפלורנטין. במסגרתו פועלים סטודיו דפוס, תחנת רדיו אונליין, ארכיון פאנזינים וחנות תוצרים עצמאיים. מעבירים שם סדנאות לקבוצות מגוונות, אירועים שווים ויש חלל עבודה פתוח לאמנים. זה מקום סופר עוטף, שמאפשר לאנשים שנמצאים בכל מיני שלבים בדרך האמנותית שלהם להתנסות, להכיר אמנים וטכניקות שונות וליצור בעצמם.
המחוגה 13

5. א.ס.ף

ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל. זו עמותה שפועלת בשני מישורים: במישור הציבורי – דרך שינוי מדיניות, עבודה מול הרשויות ובתי המשפט הישראליים, ובמישור הפרטני – קבלת קהל, מרכז סנגור ותמיכה, שירותים פסיכו־סוציאליים ועוד. המקרים שהעמותה מלווה הם של הפגיעים ביותר בקרב קהילת הפליטים – קטינים, ניצולי עינויים, חולים, אנשים עם מוגבלות ומשפחות חד-הוריות. הצוות והמתנדבים המסורים של העמותה נפגשים עם הסיפורים הקשים ביותר, כאלה שאי אפשר לדמיין, ומספק סיוע בתוך מציאות שבה אין מענים אמיתיים מצד הרשויות. א.ס.ף, יחד עם שאר ארגוני הפליטים, עושה כל כך הרבה בשביל מי שנחשבים אנשים שקופים במקרה הטוב ומושא להתעמרות במקרה הרע. בעיניי, זה מקום שבו רואים בצורה הכי גולמית וחזקה את החושך והאור של החברה שלנו, ושל בני אדם בכלל.
גולומב 52 תל אביב

>> בית ספר לרוץ אליו וקפה ששינה שכונה // העיר של איתמר שמשוני
>> הטמבוריה הכי מיוחדת בארץ וקלאס תל אביבי // העיר של זוהר גוטסמן

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

ההזנחה של נווה שאנן. זו שכונה מדהימה, מלאה בתרבויות, סיפורים ומאבקים – ומגיע לאנשים שחיים בה ליהנות ממנה. אבל היא סובלת מהזנחה קשה, באינספור מובנים. התשתיות מזעזעות: אין מערכת ניקוז מסודרת, כך שכל חורף הרחובות מוצפים במים וביוב; מערכת החשמל ישנה ובלתי יציבה, מה שגורם להפסקות חשמל ולמפגעים בטיחותיים. יש בתים שנראים כמו מלכודות מוות – בלתי נתפס שגרות בהם משפחות עם ילדים קטנים. בכל גשם נופלים עמודים ברחוב, ובקיץ צריך לעבור כברת דרך כדי למצוא קצת צל. זיהום האוויר מורגש, כמעט אין צמחייה, ואין פחים ברחובות. כל השכונה מרגישה כמו אתר בנייה ענק – אבל בנוגע לזה, לפחות אי אפשר להגיד שזה רק בנווה שאנן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״Batsheva Dancers Create״. זה אירוע שנתי בו רקדני להקת בת-שבע והאנסמבל מציגים עבודות עצמאיות שיצרו. המופע מעניק במה ומשאבים ליצירות ניסיוניות, מגוונות ושונות מאוד זו מזו. בכל פעם שיצא לי לצפות בו, יצאתי עם זווית חדשה על מחול, על הגבול שבין מחול לפרפורמנס, על עבודה עם גוף ועל האפשרויות שגלומות בבמה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט Know Hope של עומר שמיר, על האמן אדם יקותיאלי, נתן לי הרבה כוח ותקווה. את העבודות של אדם אני מכירה כבר שנים – הן פרושות בנקודות שונות, מופיעות לי מול העיניים בנופי העיר – אבל אותו עצמו הכרתי רק בשנתיים האחרונות. כשראיתי את הסרט הופתעתי לגלות כמה הוא עשה לאורך השנים, ואיך הוא מצליח שוב ושוב לקמט קונפליקטים ופערים בעולם לכדי כמה מילים או דימוי מופשט שטעונים בכל כך הרבה. הבחירה של המקום והתגובות של עוברי האורח המוצגות בסרט משפיעות על המשמעות של העבודות ומעניקות להן רבדים נוספים. הסרט, אדם, והאמנות שלו מזכירים לי מה הכוח של יצירה, של אקטיביזם, ושל קשר למקום ולסביבה שאנחנו חיים בה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההמלצות שלי תמיד, ובמיוחד ברגע הנוכחי, הןתרבות של סולידריות– שבתקופה הזו, תוך כדי מעבר מקום, זקוקה לתמיכה כדי להמשיך להפעיל את מערך סלי המזון כרגיל, למרות הפחתת האירועים וההכנסות – ולעמותת א.ס.ף, שנמצאת כעת במהלך קמפיין גיוס כספים ותמיד שמחה על הצטרפות של מתנדבים נוספים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש כל כך הרבה שהייתי רוצה להרים להם, זה בלתי אפשרי לבחור. כל מי שממשיכים.ות ליצור תרבות בעיר, להתנגד למצב, לקחת חלק בהפגנות ופעולות, להתנדב ותכלס לכל מי שמנסים.ות לחיות את החיים שלהם.ן בתוך כל מה שקורה פה.

מה יהיה?
קשה להיות אופטימיים לנוכח הזוועות שמתחוללות בעזה. תחת משטר פשיסטי הכל הולך ונהיה קשה יותר מיום ליום, והתקווה שלי היא האנשים והנשים שאני מכירה בעיר הזו. רק אם נישיר עיניים למתרחש ונפעל לשינוי יהיה סיכוי שיהיה פה טוב יותר.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• א.ס.ף
• תרבות של סולידריות
• ת"א תרבות המחוגה
• בתי קפה בתל אביב
• עיצוב תכשיטים
• נווה שאנן

>> אלכס סספר הוא אמן דפוס שהגיע לתל אביב מברזיל, מוזיקאי ומנהל סטודיו ההדפס בת"א תרבות המחוגה. בימים אלה הוא משחרר את "EARFLOSS: The Brazilian issue", פנזין המסקר 100 אלבומי ויניל וקסטות שיצאו בתקופת הדיקטטורה הצבאית ברזיל בשנות השמונים והתשעיo. ההשקה, שתיערך ב-13.6 בת"א תרבות המחוגה, כוללת הרצאה זוגית לצד אלכסנדרה ברגונטי – מוזיקאית ומפיקה שפעלה בסצנת המוזיקה של ברזיל באותה תקופה.כדאי לכם לעקוב.

>> חורשה ללא שם וגינה מפעימה שסגורה לציבור // העיר של ניקו טין
>> המפלט המושלם והמקום הכי ורסטילי בעיר // העיר של דורי בן אלון

1. טראש אדיקשן

חנות איקונית, מוכרת בעיקר חולצות עם הדפס רשת ידני ופרינטים בלעדיים בסגנון DIY אמיתי, לצד מגוון רחב של ספרים, פנזינים, תקליטים וקסטות של אמנים עצמאיים מקומיים. זאת נקודת מפגש הכרחית למי שרוצה להיחשף לאירועי אנדרגראונד של אמנות ומוזיקה בעיר. המקום הזה מחבר בין לייבלים, אמנים ופרויקטים – אם זה דרך ריליסים בשיתופי פעולה או פשוט האנגים עם די.ג׳ייז.
אלנבי 46

2. ענן

לדעתי, הבר-חלל-עם-חנות-תקליטים הכי טוב בעיר כרגע. במהלך היום זה בית קפה מעולה עם תערוכות של אמנים מקומיים, ובלילה הוא מארח די.ג׳ייז מצוינים עם סגנונות מגוונים ושירות מדהים. מבחר התקליטים תמיד בטופ ואצור בקפידה, וכולל הרבה ריליסים עכשוויים של ז׳אנרים שלא בהכרח מגיעים למיינסטרים.
רענן 36

3. ת"א תרבות המחוגה

חלל תרבות בפלורנטין שכולם צריכים לבקר בו. יש בו תחנת רדיו אונליין, סטודיו הדפס, סדנאות, חנות להוצאות עצמאיות וארכיון פנזינים. עומר שיזף, המוח שמאחורי המקום, הוביל יוזמה התנדבותית נהדרת שהתחילה רק יומיים לאחר שבעה באוקטובר, הגיעה לאלפים, והייתה מעוררת השראה.
המחוגה 13

4. ספריית המוזיקה של פליציה בלומנטל

ספריית מוזיקה שחיברה – ועדיין מחברת – בין מוזיקאים ואמנים רבים בעיר. אחרי שעברתי לכאן ביקרתי שם הרבה ואני מזמין את כולם לבקר במקום, שגם עבר שיפוץ לאחרונה – והפך לשימושי עוד יותר. החלל מציע מופעים ומבחר מצוין של תקליטים, ספרים, והוצאות שקשורות למזיקה – עכשווית, או בהרבה סגנונות אחרים. רק הבניין לבדו שווה את הביקור.
פליציה בית לאמנות הצליל, ביאליק 26

5. חוד המחט

מקום שקיבל אותי בחום כשרק הגעתי לתל אביב. במהלך היום הם מגישים סנדוויצ'ים מעולים וקפה. בלילה הוא הופך לבר עם סטים של די.ג׳ייז שמנגנים טווח רחב של סגנונות, מרגאיי ועד מוזיקה לטינית וג׳אז. בימי שני ושלישי יש פיצה מצוינת. המקום מתפקד גם כחנות תקליטים עם מגוון יפה של ג'אז ומוזיקה ברזילאית.
דיזנגוף 225

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כרוכב אופניים – וכמישהו שמאמין שאופניים הם חלק הכרחי בהתניידות אורבנית – הייתי משקיע יותר תשומת לב בנתיבי האופניים בעיר. מוודא שהם מתוחזקים היטב ומסודרים טוב יותר, במובן של איך הם משתלבים עם מדרכות והולכי רגל, והאופן שבו הם חולקים את המרחב עם תחבורה חשמלית. וגם: באזורים שעוברים שיפוץ, צריך להיות יותר שילוט ואמצעי זהירות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בהתחשב בכל הקשיים בשנתיים האחרונות, פסטיבל הפנזינים, ״The FUN FUN Festival״, שארגנו יוסי וג׳קי והתארח ביונג יידיש (חלל נהדר ומסקרן), באמת שימח אותי. ההפקה, הכבוד, המפגש בין האנשים, התוכן שהוא הציג – לצד מופעי המוזיקה והשירה – באמת חיממו לי את הלב.

פאן פאן פסטיבל, ציור קיר של דנה דקטור בתמח"ת, קומה 5 (צילום: פייסבוק/THEFUNFUNFEST)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט על אדם יקותיאלי, know hope, של עומר שמיר. אדם הוא אחד האמנים הישראלים הראשונים שפגשתי עוד ב-2008. אני מעריך אותו באופן עמוק כבן-אדם, כאמן וכאקטיביסט. לראות את הסרט, ולהבין דרכו את גוף העבודות שלו מהשנים האחרונות, היה מעורר השראה וגרם לי לחשוב הרבה על איך להמשיך להיאחז בתקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ללא ספק, הקולקטיב תרבות של סולידריות– על כל המעורבות החברתית שלהם, במיוחד בתרומות מזון למי שצריך אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יניב שרון מטראש אדיקשן. הוא היה האדם הראשון שפגשתי כשהגעתי לתל אביב ביוני 2020. תמיד מראה אהבה ומודעות, תמיד עוזר לחבר בין כולם מסביבו באופן הכי חיובי, ותמיד עם תשוקה אמיתית לעיר הזאת. ברגע הזה שאנחנו חיים בו עכשיו, הוא האחד שאני רוצה להציג לעולם – ה"אח" שלי שהחיים נתנו לי בישראל.

מה יהיה?
עדיין יש לי אמונה, ועמוק בפנים אני יודע שיש תקווה לימים טובים יותר. זה תלוי בנו.

• העיר שלי
• ת"א תרבות המחוגה
• דפוס
• טראש אדיקשן
• ענן בר
• חוד המחט
• מרכז פליציה בלומנטל
• שבילי אופניים