>> דניאלה מרוז, אמנית ובמאית, מציגה את עבודת הוידאו-ארט החדשה "הנחש בא", במסגרת התערוכה הקבוצתית "ארבע לב מקום" (אוצרים: אבי סבג ואיילת השחר כהן), שבמסגרת חממת האמנים למצוינות בשיתוף קרן מנדל בגלריה של בית הספר מוסררה בירושלים. הוידאו-ארט הוא תיעוד של מופע שהופק במיוחד לילדים ונוער חרדי בשכונת מוסררה והוצג במגרש הספורט המקומי, גרסה אנושית של "הוקי אוויר", בו שני רקדנים לבושים באובייקטים מעץ ונעים במגרש על גלגלים במצב אופקי, ודיסקית כוכב שאותה הם מנסים להניע במגרש. שזה בול כמו החיים שלנו, בעצם.

>> העיר של רעות ענבר // כיכר עם נוף לים וכיכר שמפריכה את הבולשיט
>> העיר של לאה לב // המקסיקנית הכי אותנטית ומקום לקנות בו דיסקים

1. הספריה למחול בבית אריאלה

זו ספריה קסומה שנמצאת שם למטה בבית אריאלה – מקום שבו הספרניות יודעות הכל על מחול וכל מה שבתפר. יש שם ממש אוצרות וכל מה שאי פעם תרצו לדעת על המחול הישראלי וגם ספריית וידאו למחול שזה בכלל מטורף.
שאול המלך 25

2. מכון לבון

מכון לחקר תנועת העבודה, זה מקום שנחשפתי אליו כשהתחלתי לחקור את מפעלו של סבי המנוח שלמה צירולניקוב וגיליתי שחלק מספריו וכתביו – והכי חשוב ראיונות שהוקלטו איתו – נמצאים ונשמרים שם בארכיון. שם זכיתי בפעם הראשונה לשמוע את קולו. אז גם להגיד להם תודה על הנדיבות ותודה שזה קיים!
קהילת קייב 17

3. רחוב מלצ'ט

איפה שאני גרה ולדעתי הרחוב הכי טוב בתל-אביב 🙂 זה הרחוב שהכי כיף ללכת בו ולשקוע במחשבות. תל אביב של פעם מבצבצת שם עוד בין הבניינים שעוד לא עברו תמ״א, ואולי החלק האהוב עליי הם שלטי ״הכאן גרו״ שמופיעים אחת לכמה בניינים ונותן הצצה לכל החיים שעברו שם.

4. הסטודיו של דורון אשכנזי

סטודיו שמגיעים אליו ומתאהבים. כבר כשנכנסים התודעה קצת משתנה – משהו שם תמיד חמים ועושה לי נעים בלב – למרות שכשאני מגיעה זה ימי פרה-פרודקשיין וזה תמיד הימים הכי לחוצים, אבל כשפוגשים את דורון ורחל אשכנזי המדהימים, מדברים איתם על החיים, על יצירה, על אמנות ואז נעלמים קצת בין החליפות והבגדים ויש תחושה שהכל יהיה בסדר ושואבים השראה כח ומוטיבציה להמשיך.
אבולעפיה 16

5. ציון החייט

לרוב אני גם מעצבת את התלבושות או את הבגדים להפקות שאני מביימת, וציון אברמוב הוא ממש מורה דרך שלי בעניין. הכרתי אותו כשיצרתי את הסרט שלי "ניצחון השמש העולה", ששם התחלתי לעצב תלבושות.מאז בכל פרויקט שאני עושה אני תמיד מוצאת את עצמי מגיעה אליו, הוא יוכל לפרק כל סקיצה לגזרה ולמחשבה תלת מימדית, הוא רואה בן אדם ויכול לנחש את המידות שלו כבר לפי תמונה כמעט, לראות אותו עובד זה ממש לראות מאסטר בפעולה, למדתי ממנו המון ועוד לומדת. תודה ציון!
שינקין 14 ב'

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי. מחכה שיחזור לקדמותו. מתי זה אמור להסתיים?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ראיתי את הסרט ״כאן ולתמיד״ של רוברט זמקיס, הבמאי של "פורסט גאמפ" (אחד מהסרטים האהובים עליי). הסרט הוא בין וידאו ארט לקולנוע, נראה שלא ברור כל כך הפורמט שלו, מבחינתי הסרט מאוד מושפע מסרט האנימציה "טנגו" (1981), סרט עם קונספט גאוני – הכל קורה באותו חלל (אותו פריים כמעט) אבל הדמויות והתקופות משתנות – אז היה מגניב לראות פיצ'ר שהוא כולו כזה. יצאתי מהסרט מעודדת ואופטימית, שאיזה כיף שיש מקום לסרטים ניסיוניים בתוך המיינסטרים וזה שהחיים האלו עוברים על כולם, כל אחד והסיפור שלו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הייתי בהופעה של קרולינה בבארבי והיא אירחה את קורין אלאל זכרונה לברכה (עברו כבר כמה חודשים טובים מאז אבל זה ממש נצרב לי בזיכרון), כשקורין עלתה כל הקהל שאג ושר ביחד איתה, הרלוונטיות של השירים שלה למצב העכשווי ובו זמנית הנוסטלגיה הנעימה שמזכירה תקופות טובות יותר, צרחתי את השירים ודמעתי תוך כדי. תודה לך קורין!

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום למטה משפחות החטופים– בכל דרך שניתן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבים (גם אם הם לא כולם תל אביבים) שהכי צריך להרים להם כרגע הם חסמבה (צעירי משפחות החטופים), מבחינתי הם חבורת מנהיגים חזקה ואמיצה שהלוואי ופני המדינה היו נראים ככה. הכח האינסופי שקיים בהם מעורר תקווה בכולם, האם יש מאבק יותר צודק מזה? ולמה זה בכלל מאבק?

מה יהיה?
לא יודעת, מקווה שיותר טוב ולא ההפך. אני מאמינה בדור שלנו, וזה קצת אולי מרגיע אותי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מחול
• בית אריאלה
• תפירה
• דורון אשכנזי

• Facebook
• Twitter
• Email

את הקסם באמנויות העתיקות שמתקמבקות בימים אלה לכדי שלל חוגים וסדנאות בעיר, מסבירה נופר גלפז (48) שמעבירה סנדאות רקמה, אריגה ותפירה, בהתכוונות ובריכוז. "זה הולך נגד תרבות הצריכה שלנו, זה ההפך הגמור מלקנות מהר ובזול". בית המלאכה העצמאי של גלפז חוגג בימים אלו ארבע שנים, והיא אחת מכ־20 נשים שמעבירות סדנאות מהסוג הזה ברחבי תל אביב. קורסים קבועים, שבועיים, מפגשים מרוכזים ואפילו פרטיים.

"אני מרגישה שיש עניין מתרחב בתחום", מספרת הדס טובל (33), בוגרת שנקר המלמדת מלאכות יד בסטודיו Ayni שבביתה. "לפני שנה עבדתי ממש קשה כדי למלא סדנאות והיום הן מתמלאות בקלות, יש יותר פניות ובקשות לסדנאות ושיעורים פרטיים וקבוצתיים. לתחושתי יש גם יותר נשים שמעבירות את זה והרבה מרחבים שמחפשים לקיים סדנאות כאלה".

עוד כתבות מעניינות:

די איי וואי וואי וואי: דירה של בעלי מלאכה, תרתי משמע
הלקסיקון שיגרום לכם לדבר כאילו אתם מבינים באופנה
עבודת שורשים: הנשים שיעשו סדר בג'ונגל האורבני שלכם

אריגה וסריגה הן ללא ספק התחומים הפופולריים ביותר בקרב הקורסים הללו, כשקהל היעד הוא בעיקרו נשים. "יש צימאון לחום. תחום עבודות היד מלא באנושיות. האדם כאן במרכז, אין לו תחליף. זה ההפך מהניכור התעשייתי", מספרת אפרת ברקוביץ' (33) בוגרת שנקר שמלמדת אריגה בנול בסטודיו שלה. "הנול של היום לא השתנה כל כך והוא מצריך אדם חושב, שמייצר תשתית, ליד המכונה. כשאנחנו מפעילים את הראש והידיים אנחנו מרגישים חיים וחום אנושי. הנשים שנרשמות מגיעות ממקום של אהבה והערכה למלאכה". גלפז מוסיפה שאליה מגיעות גם לא מעט סטודנטיות, עובדות הייטק ואפילו אמהות ובנות שרוצות ליצור יחד.

"בפעילות הפיזית של סריגה יש משהו מערסל", מסבירה גלפז, "מחקרים מצביעים על סריגה כמשהו שעוזר לאלצהיימר, לנערות שסובלות מאנורקסיה. סריגה פותחת מחשבות טורדניות. יש הרבה ילדות וילד אחד שבאים לכאן לחוג ואני מרגישה שזה פשוט חדר כושר לשריר הסבלנות".

לעצור מהמרדף

אביגיל מוצניק בת ה־19 מתל אביב משתתפת בסדנאות שונות אצל גלפז, ומאז שלמדה לסרוג היא עושה זאת בכל הזדמנות שיש לה. "יש לי OCD שגורם לי להצטרך לעשות משהו עם הידיים תמיד. אני תמיד סורגת – עם חברים, כשאני רואה טלוויזיה, באוטובוסים – זה מרגיע, מפקס וממקד. זה גם מצוין למי שיש לו חרדה".

עבור טובל מדובר דווקא באקט שיוצר חיבור לקהילה. "הבנתי שהחוסר שלי במפגש עם אנשים הוא כנראה לא רק שלי. הרגשתי שאני צריכה להזמין עוד אנשים, התגלתה בפני סוג של שליחות – זיהיתי שהמרחב העירוני מאפשר מפגש בין אנשים בעיקר סביב קפה או אלכוהול, ושהמקום שיש לנו להתנתק מעול היום יום הוא במועדונים, דרך באסים אלקטרוניים מהירים וחזקים. דווקא פה, במרכז העיר, נחוצה פעילות שהיא לאו דווקא צרכנית, אלא ערכית מהותית ומחברת".

הגישה האנטי צרכנית והאנטי קפיטליסטית הזאת מלווה את הנשים שמובילות את הקורסים והסדנאות. "זו תרבות חדשה, לא סתם תחביב", מספרת גלפז. "זה לעצור מהמרדף, זה כמו אנשים שאופים לעצמם את הלחם ומגדלים לעצמם את הירקות. הדבר הכי נוח שאדם יכול ללבוש זה משהו שהוא תפר לעצמו", היא פוסקת.

"הייצור בסין לא עושה לנו את זה כבר", מצטרפת אליה ברקוביץ'. "אישית אני מנסה לא לצרוך דברים שבגללם אנשים אחרים סובלים. התלמידות מוקסמות מזה שהן יכולות ליצור בקלות דברים דקורטיביים לבית. אין תחרות ליופי שבתוצרים שנעשית במלאכת יד. אף מכונה לא הצליחה ליצור את השטיח הפרסי המורכב, עדיין לא נתנו תשובה מכאנית למורכבות של עבודת יד. אין יפה או מפעים מזה. מי שאוהב דברים יפים יודע שהדרך להגיע אליהם היא דרך הידיים".

הגברים סורגים בלילה

ולמה דווקא נשים? ובכן, לדעתה של גלפז מדובר בשיוך העתיק של מלאכות כאלה לנשים. "גיליתי שמלאכת יד היא נשית מאוד, נשים מסביב לגלובוס עוסקות באותן מלאכות יד, באותן פעולות ידיים – בסקנדינביה, מדבר סהרה, בניו יורק ובתל אביב".

עוז מיכאלי (43) – מוזיקאי מחולון ובעל המותג אבא סורג שבו הוא סורג בובות לפי הזמנות מיוחדות, – דווקא לא חושב שמדובר בדבר מה נשי במהותו, אלא בידע שהפך ממוגדר, עם זאת הוא טוען שהוא הגבר היחיד שהוא מכיר שסורג בשעות הפנאי. "בתחום הסריגה בשתי מסרגות פוגשים יותר גברים, אך עדיין מדובר במספר זניח. רובם המכריע של העיצובים הזמינים והספרים שנכתבו הם של מעצבות. כל הבלוגים והאתרים שאני מכיר מנוהלים בידי נשים. מדובר במיומנות שהוקנתה בבית וגם במסגרות החינוך לנשים במשך שנים. אני מניח שהיום התחום יותר נזיל מבחינה מגדרית מאחר ומדובר בתחביב ולא במקצוע של ממש".

"מלאכת האריגה מעולם לא הייתה שייכת רק לנשים כי היא אינה עדינה כמו הרקמה. היא מסיבית יותר ומצריכה לפעמים גם כוח פיזי ומכשור רב", מחדדת ברקוביץ' את החלוקה המגדרית המסורתית. "אני דווקא מכירה גברים שסורגים ולא רק להנאתם כתחביב, אלא משתמשים במדיום הסריגה כדי לעצב מוצרים מתחום הטקסטיל ועיצוב הפנים בצורה החדשנית, המרעננת והעילית ביותר. במדינות מסוימות כמו הודו למשל, מלאכת האריגה בכלל הייתה עיסוק לגברים. ישראל לא תמיד משקפת. יש מלא גברים אורגים וסורגים וזה רק גדל". גלפז מצטרפת ומוסיפה, "אני ממש מחכה שיצטרפו בחורים, אני חושבת שסריגה זה סופר אינטליגנטי".

• סריגה
• מקרמה
• תפירה
• מלאכת יד
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

סטטוס

אלמנה + שני נכדים

גיל

60

תעסוקה

מנקת בתים, תופרת ומלמדת קורס תפירה במרכז החינוכי של ספריית לוינסקי

מאיפה את במקור ומתי הגעת לתל אביב?

"במקור אני מהפיליפינים, והגעתי לישראל בשנת 1985 לאזור הגדה המערבית והייתי שם עוזרת של משפחה. עזבתי את הפיליפינים כדי למצוא עבודה בשביל לפרנס את הבן שלי, שעבר איתי גם. בשנת 1990 עברתי לגור בתל אביב".

ספרי על הדירה הראשונה שלך בעיר.

"הדירה הראשונה שלי הייתה במרכז העיר, גרתי עם עוד 10־12 בנות ואני זוכרת שהיינו צריכות לחלוק הכל".

איך הגעת לעסוק במה שאת עושה?

"לפני שש שנים הייתי חלק מקבוצת מנהיגות במסיל"ה (מרכז סיוע לקהילה הזרה של עיריית תל אביב). אחרי שסיימנו את הקורס רצינו להמשיך לעשות משהו בשביל הקהילה והחלטנו לפתוח שני קורסים – עברית ומחשבים. ביום של הקורס הראשון הגיעו 150 איש, והבנו שיש צורך גדול בקהילה לחינוך ולהשכלה. איחדנו את הפרויקט שלנו עם ספריית לוינסקי כדי לייצר מרכז הוליסטי לחינוך ותרבות בשכונה, ובשלב מסוים גם הצטרפתי כחברת הנהלה לוועד של ספריית גן לוינסקי שאחראית לפרויקט. אני מלמדת קורס של תפירה שאנחנו מציעים לכל קהילת המהגרים והישראלים שחיים באזור. אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע ואני שמחה שיש לי הזדמנות להעביר את הכישרון שלי הלאה".

מה עושה אותך מאושרת?

"התפירה עושה אותי מאושרת. דרכה אני יכולה ליצור את הרעיונות שלי, את הדברים שלי. זו דרך לבטא את עצמי".

מה מפחיד אותך?

"נכון לעכשיו אני ממשיכה להיאבק על הסטטוס שלי בישראל ומפחיד אותי מה יהיה בעתיד. יש לי אמנם ויזה אבל אני עדיין נאבקת לקבל תעודת זהות ישראלית. אני יכולה להישאר כרגע רק כי אני מגדלת את הנכדים שלי. לנכדים שלי יש מעמד תושב בארץ, לי אין תעודת זהות ישראלית ולכן אני לא יכולה להיחשב כאפוטרופוס החוקי שלהם אף על פי שאני זו שמגדלת אותם, ובגלל שאני לא יכולה להיות האפוטרופוס החוקי אז אני לא מקבלת מעמד".

את מרגישה תל אביבית?

"כמעט חצי מהחיים שלי אני בישראל. ברמות מסוימות אני מרגישה מחוברת לכאן יותר מלמקום שממנו באתי. אני גרה פה הרבה זמן, אני יכולה לומר שזו כבר העיר שלי. אני רגילה לכל הטיפוסים פה, בעיניי זה כבר נורמלי".

• אנשים
• זרים
• חסרי מעמד
• עובדים זרים
• אנגלית
• לוינסקי
• מחשבים
• פליטים
• תפירה
• האנשים שעושים את תל אביב
• ספריות