שואו טיים: "Winning Time" באה ליהנות ולנצח כמו הלייקרס
הסדרה של HBO ואדם מקיי על הלוס אנג'לס לייקרס של שנות ה-70 חוגגת את השואו לא פחות מאת המשחק, ומעלה את השאלה שאריק שרון ז"ל נהג לשמוע - "אתה רוצה ליהנות או לנצח?" ובכן, למה או זה או זה כשאפשר גם וגם?
הכתבה התפרסמה במקור באתר "הספוילר", אתר הטלוויזיה החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו
אני עוד זוכר את החלונות הגדולים בחלקו העליון של אולם הספורט הדהוי בבאר יעקב זורקים פנימה אור צהוב של שעת צהריים. אי שם בשנות התשעים, על המגרש ישנו טור ילדים עם חולצות בית ספר ולצדם כמה כדורי סל. כל הילדים מצליחים לכדרר, למעט ילד אחד שלוקח צעד, ואז עוד אחד, רק כדי שהכדור יפול מידיו. וכך, ברגע אחד, נגמרה קריירת הכדורסל שלי. ובכל זאת, כדורסל תמיד הסתובב אצלנו בבית. אבא היה מאמן, אמא עזרה לו בארגון, אחי ניסה להתחיל קריירה והטלוויזיה תמיד שידרה משחקים. הספורט, והכדורסל, היה משהו שלא יכולתי להימנע ממנו. בטח כשזה הגיע ל-NBA, ללילות המתוקים והארוכים של מייקל ג'ורדן.
אבל ליגת ה-NBA לא תמיד היתה זוהרת ונוצצת כמו זו שגדלתי עליה. בסוף שנות השבעים הליגה היתה במשבר עמוק – החל משמועות על סמים, דרך אלימות ועד תחושה שהליגה אפורה מדי. אמריקה לא נפלה בקסם הכדורסל והעדיפה מקצועות ספורט כמו פוטבול ובייסבול. עד ששני אנשים הגיעו לזירה, ושינו הכל: האחד היה ג'רי באס, והשני ארווין "מג'יק" ג'ונסון. זו הנקודה בה מתחילה הסדרה "Winning Time", שעלתה ביום ראשון האחרון ב-HBO. הרגע בו ענף שלם השתנה.
>> צל של אמת: 7 סדרות חדשות שמבוססות על סיפורים אמיתיים
>> אוהדי כורסא: 10 סדרות הספורט הטובות בהיסטוריה
ד"ר באס (שמגולם ע"י ג'ון סי. ריילי) הוא איש עסקים קצת חולמני, פלייבוי מלוס אנג'לס שמחפש לטרוף את העולם, עד שברגע אחד הוא מתאהב בקבוצה המקומית – הלוס אנג'לס לייקרס. באותם השנים היא היתה ידועה בעיקר כלוזרית הגדולה, זו שראתה את גב היריבה בוסטון סלטיקס, לה הפסידה בשישה גמרים רצופים במהלך שנות השישים. באס ישנה את התמונה, ובעיקר את האווירה, שכן הוא הגיע לליגה הקשוחה במטרה להפוך אותה לבידור בפני עצמו. סלבז במושבים הטובים, רקדניות נועזות במחצית ומעל הכל – סגנון משחק אחר לחלוטין. ה"שואוטיים" – כדורסל התקפי, מגוון, כזה שגורם לקהל הנאה. בדיוק מה שהגיבור השני של הסדרה, מג'יק (בגילומו של קווינסי אייזיה, התגלית הגדולה של הסדרה) הביא ללייקרס.
בדיוק כמו הקבוצה שעליה היא מבוססת, "Winning Time" היא פשוט סדרה כיפית, מלאה ברוח התקופה, בגרוב חצוצרות וגיטרות פאנקיות, עמוסה בהומור עצמי ובעיקר בדמויות כריזמטיות וסוחפות. אדם מקיי, שאחראי בין היתר ל"סגן הנשיא" ו-"מכונת הכסף", מספק עוד יצירה ממגנטת, כזו שמשאירה אותך צמוד לסיפור גדול מהחיים. וכמו האנשים שבתוכה, גם הסדרה עצמה מנסה לשנות סדרי עולם. הבימוי שמאפיין את הקולנוע של מקיי עובר גם למסך הקטן, עם שבירת הקיר הרביעי, כתוביות שמתבדחות על הדמויות ומבט לתוך המונולוג הפנימי שלהן.
שני הווקטורים שמניעים את הסדרה, באס וג'ונסון, אמנם הגיעו ממקומות שונים מאוד, אבל מנסים לעשות את אותו הדבר – לשנות מערכת ישנה וקצת מאובנת. בין אם זו הלייקרס (שנוהלה ע"י ג'ק קוק המזדקן) שבאס שאף לטלטל, ובין אם זו הליגה עצמה, אליה הגיע מג'יק כדי להשפיע מבפנים. החיבור בין שניהם עתיד לשנות לא רק את הלייקרס, אפילו לא רק את ה-NBA, אלא גם את הספורט כולו. הסצנה המכוננת של הפרק הראשון היא זו שמציגה את באס ומג'יק יושבים ביחד במועדון לילה. "אייטטטסססס שואוטיים!", קורא המנחה, ומעלה לבמה שורת בחורות שרוקדות ושרות. "למה הכדורסל לא יכול להרגיש ככה?", באס שואל רטורית. שואל, ואחר כך גם מקיים.
למקורביו של אריאל שרון ז"ל היה משפט שנהגו לומר לבוס – "אתה רוצה ליהנות או לנצח?". האפשרות ליהנות מהדרך עומדת בסתירה לרצון לסיים במקום הראשון. באס וג'ונסון, בסדרה כמו בחיים, הציעו משוואה חדשה – ליהנות וגם לנצח. והסדרה עושה את שניהם בצורה הטובה ביותר. מי שאוהב ספורט, ייפול בקסמה מיד. אבל גם מי שלא, יוכל למצוא בה סיפור על אנשים שמחפשים לשנות את העולם, או לכל הפחות, את עולמם.
רוצים עוד המלצות טלוויזיה? בואו לאתר הטלוויזיה החדש שלנו, "הספוילר", ותראו תראו