גברים בגטקעס: נטפליקס הפכו אותי למעריץ WWE כמעט בן לילה

בניגוד לרבים, אני לא גדלתי על ליגות היאבקות מקצועית. גברים רבים מהדור שלי, כמו גם דורות קודמים, גדלו על ליגת הרסלינג הצבעונית של ארגון ה-WWE (או בשמם הקודם, WWF, ששונה לאחר  שנתבעו על ידי אגודה סביבתית), היללו גברים בטייץ עם שמות כמו האלק הוגן, סטיב אוסטין, דוויין "דה רוק" ג'ונסון וג'ון סינה – אבל בשבילי הם היו, במקרה הטוב, מוכרים מכמה סרטים גרועים והופעות אורח בסדרות טלוויזיה. אבל ככל שנכנסתי יותר לעולם הקומדיה האמריקאית גיליתי את הקשר האדוק בינה לבין היאבקות – בין אם אלו הקרבות של אנדי קאופמן או בדיחות של סטנדאפיסטים מעריצי היאבקות כמו כריס גת'ארד או רון פאנצ'ס. אף פעם לא זלזלתי בהיאבקות, אף פעם לא הייתי אחד מאלה שצועקים "זה מזוייף!", אבל גם אף פעם לא הייתה לי שום תשוקה לזה.

>> מזמן לא היה כאן מופע בינלאומי פופולרי להתלהב ממנו. אז הנה

ואז זה השתנה ב-2024, עם הסדרה הדוקומנטרית "מר מקמהון", הסנונית הראשונה של הרכישת תכני ה-WWE על ידי נטפליקס. זו אמנם הייתה סדרה דוקומנטרית על הבוס הישן של הארגון, ווינס מקמהון, ומגוון הדברים הנוראיים שהוא מואשם בהם – אבל בין כל ההטרדות והאיומים, נגללה שם גם ההיסטוריה של הארגון לצד הרבה קטעים כיפיים מהעבר. ופשוט התאהבתי. פתאום בין כל הסליז והרוע, גיליתי את מה שכל השאר אהבו בהיאבקות כל השנים האלה: את השילוב המוזר הזה בין ספורט, אימפרוב, תיאטרון ואופרת סבון. 

אחרי שסיימתי את הדוקו חיכיתי בקוצר רוח להגעת התוכן החדש של ה-WWE לנטפליקס, מה שקרה אמש עם השקת הבכורה של "RAW", והעלאת כל הארכיון העמוק לנטפליקס. ראיתי את ההשקה ודגמתי כמה פרקים ישנים, ועכשיו אני מוכן להשלים את המעבר שלי ולהפוך רשמית למעריץ היאבקות – תנו לי עוד גברים ענקיים קופצים אחד על השני, תנו לי סצנות ריב מילוליות שבכל רגע יכולות להפוך לפיזיות, תנו לי שרירים, ספנדקס, צעקות, את כל חוויית ההיאבקות המודרנית בפרצוף שלי, ברות'ר! 

אני עדיין רחוק מאוד מלהיות מומחה בהיאבקות מקצועית, אז לא אוכל לפרק לכם איך הארגון הוותיק שרד את המעבר לפלטפורמת הסטרימינג הענקית, אבל כהיכרות ראשונית עם המותג למעריצים חדשים כמוני? דווקא לא רע. בשידור הראשון היה הרבה פאתוס, הרבה התרפקות על העבר המפואר של תעשיית ההיאבקות, והרבה הופעות אורח של כוכבים גדולים שאפילו אני מכיר. אני בהח עדיין צריך להתרגל לעובדה שמדובר במופע חי של שלוש שעות, ולא אוסף קצבי וערוך של הקטעים הטובים ביותר – אבל עדיין נהניתי מהטירוף הזה שהוא היאבקות מקצועית מודרנית.

כי מה זה בעצם היאבקות מקצועית? כבר השוויתי את זה כאן לאופרות סבון, לקומדיה מאולתרת, ויש אף שיגדירו את זה כצורה של דראג, אבל בסופו של דבר זו רק עוד צורה של בידור מודרני משולב. כמו סדרת דרמה טובה או סרט אקשן חדש, זה חלון לעולם אלטרנטיבי, ואם אתם מוכנים לאמץ אותה ולוותר על הדעות הקדומות כמו שאני עשיתי, בשנים הקרובות הולך להיות הרבה ממנה בנטפליקס ויהיה לכם ממש כיף. האם אתם מריחים מה הרוק מבשל? זה העתיד חברים, והעתיד מריח טוב.
WWE, עכשיו בנטפליקס